סוף שבוע נעים לכולם
הגעתי הביתה לפני 10 דקות וכרגיל- ישר למחשב. הנסיעה הייתה סיוט או יותר נכון ההמתנה לאוטובוס. לא יודעת מה קרה לו היום אבל אני והאנשים בתחנה המתנו לו למעלה משעה וחצי- איזה סיוט. ואני עם תיק גדול עלי מכל השבוע ועוד תיק בית ספר כבד. טוב, העיקר שהגעתי הביתה. השבוע היה קצת מטורף. ביום ראשון היה לי מבחן ראשון באנטומיה- המבחן שכל כך חששתי ממנו. פחדתי פחד מוות אבל האמת שהמרצה המקסימה הייתה כל כך בסדר ונתנה מבחן הוגן לחלוטין ומי שלמד ידע. יצאתי מהמבחן בהרגשה כל כך טובה וסיימתי אותו אחרי חצי שעה וביום שלישי כבר היו תוצאות תלויות בבוקר. הלכתי לי מאושרת וחזרתי מרוסקת. האמת היא שציפתי לא לפחות מ 90 וקבלתי 80. אני לא יודעת מה קרה לי אבל פתאום פרצתי בכזה בכי ואי אפשר היה להרגיע אותי. כל כך התאכזבתי מהציון ונראה לי גם שכל המתח מסביב יצא החוצה. שתבינו, אני לומדת למבחן הזה מסוכות עם מחברות סיכומים, ספר אנטומיה עב כרס באנגלית ומה שלא תרצו. בחיים שלי לא למדתי ככה למבחן חודשים בלי לזוז המכסא ולכן ציפיתי ליותר. כך כל היום הייתי מדוכאת ולאט לאט התאוששתי. ביום שני היה לי תור לראומטולוג והוא החליט להתחיל מטטורקסט. אני צריכה לקחת 3 כדורים פעם בשבוע ואולי אז סוף סוף אצליח להתחיל לרדת בסטרואידים. היום עברתי במרפאה לקחת את חלק מהתשובות של הבדיקות שעשיתי ביום שני כי מחר אני אצל רופאת המשפחה שלי והתוצאות שהיו הם שההמוגלובין שלי הוא 10.9, הלימפוציטים קצת נמוכים, אנזמי הכבד ggt גבוה, ומשהו חדש שאני קצת דואגת אבל אולי זה לא כל כך משמעותי הוא סוכר שיצא 139 כשהנורמה היא עד 110. טפו טפו טפו שקיעת הדם שלי יצא 24
אבל ה סי,ר,פי שלי מאוד גבוה 2.9 ואני לא מבינה למה אם השקיעה לא גבוה. מוזר לא? בכל אופן אני אהיה מחר אצל הרופאת משפחה לתת לה את המכתב ונשמע מה יש לה לומר בנידון. יאלה, הולכת לאכול משהו ולנוח שירי
הגעתי הביתה לפני 10 דקות וכרגיל- ישר למחשב. הנסיעה הייתה סיוט או יותר נכון ההמתנה לאוטובוס. לא יודעת מה קרה לו היום אבל אני והאנשים בתחנה המתנו לו למעלה משעה וחצי- איזה סיוט. ואני עם תיק גדול עלי מכל השבוע ועוד תיק בית ספר כבד. טוב, העיקר שהגעתי הביתה. השבוע היה קצת מטורף. ביום ראשון היה לי מבחן ראשון באנטומיה- המבחן שכל כך חששתי ממנו. פחדתי פחד מוות אבל האמת שהמרצה המקסימה הייתה כל כך בסדר ונתנה מבחן הוגן לחלוטין ומי שלמד ידע. יצאתי מהמבחן בהרגשה כל כך טובה וסיימתי אותו אחרי חצי שעה וביום שלישי כבר היו תוצאות תלויות בבוקר. הלכתי לי מאושרת וחזרתי מרוסקת. האמת היא שציפתי לא לפחות מ 90 וקבלתי 80. אני לא יודעת מה קרה לי אבל פתאום פרצתי בכזה בכי ואי אפשר היה להרגיע אותי. כל כך התאכזבתי מהציון ונראה לי גם שכל המתח מסביב יצא החוצה. שתבינו, אני לומדת למבחן הזה מסוכות עם מחברות סיכומים, ספר אנטומיה עב כרס באנגלית ומה שלא תרצו. בחיים שלי לא למדתי ככה למבחן חודשים בלי לזוז המכסא ולכן ציפיתי ליותר. כך כל היום הייתי מדוכאת ולאט לאט התאוששתי. ביום שני היה לי תור לראומטולוג והוא החליט להתחיל מטטורקסט. אני צריכה לקחת 3 כדורים פעם בשבוע ואולי אז סוף סוף אצליח להתחיל לרדת בסטרואידים. היום עברתי במרפאה לקחת את חלק מהתשובות של הבדיקות שעשיתי ביום שני כי מחר אני אצל רופאת המשפחה שלי והתוצאות שהיו הם שההמוגלובין שלי הוא 10.9, הלימפוציטים קצת נמוכים, אנזמי הכבד ggt גבוה, ומשהו חדש שאני קצת דואגת אבל אולי זה לא כל כך משמעותי הוא סוכר שיצא 139 כשהנורמה היא עד 110. טפו טפו טפו שקיעת הדם שלי יצא 24
