סופה של שנת שמיטה (ארוך מאד מאד)
אני בהריון ! מתקשה להאמין... הרגע המיוחל, שאיפת חיי, החלום שלי בבוקר שאחרי ערב החג החל להתגשם. לילה של נדודי שינה עבר עלי, פחדתי שוב לראות חלון ריק, בלי פס, וציפיתי כל-כך לראות שני פסים. את הערכה כבר הנחתי ערב קודם על הכיור בשירותים, והיא חיכתה לי שם בהיכון כל הלילה. CLEAR_BLUE – אותה ערכה, שאף פעם בעבר לא הראתה לי שני פסים (גם כשהיה אפשר) – איזה אומץ... 5:30 קמתי, פיפי על המקל, המוחזק בידיים רועדות. ומה עיני רואות? פס בחלון המרובע !!! א....מ.....א.....ל.....ה באותו רגע לא הצלחתי לשמוח ! פחדתי !!! פחדתי לשמוח ! פחדתי למלא את עורקי באושר, שמא הם יהפכו כמו בפעם הקודמת למשהו הפוך כל-כך מאושר, טראומת העבר... שעד עכשיו עושה לי חיים קשים, כן, אני עדין פוחדת. דמיינתי את הרגע הזה שונה לגמרי, חשבתי שמאותה הדקה, שאגלה שאני בהריון – אני לא אפסיק לשמוח, לפרוח ולהיות מאושרת. אבל אותה תחושת אושר הייתה כל-כך קצרה, שבקושי הספקתי ליהנות ממנה, ואת מקומה תופסות עכשיו כל-כך הרבה דאגות, חששות, פחדים ותקוות חדשות. שרק ימשיך תקין. אמן. אין לי ספק שהאדון הנכבד שיושב במרומים הקשיב כל הזמן הזה לתפילות שלי. וחיכה לעיתוי המושלם. סופה של שנת השמיטה... תמיד האמנתי שיש לנו אלוהים, והיום אני מאמינה בכך אפילו יותר מתמיד שיש מישהו שם למעלה שמקשיב לתפילות שלנו. הנני הפוליציסטית, שלא בייצה בלי עזרה (כביכול...), הצלחתי דווקא בתקופת ההפסקה מטיפולים קונבנציונאלים. בנות, תקשיבו לי טוב טוב יש תקווה !!!!!!!!!!!! זה יבוא ! זה חייב לבוא ! לכל אחת ואחת מכן !!! לכל אחת מאתנו נשמר העיתוי המתאים לה; אחת תקבל את הבשורה כמתנת יום הולדת, השנייה סתם ביום חול שיהפוך ליום חג. רק סבלנות. כן אותה מילה מעצבנת היא המפתח לדלת הקסמים. ואחרי סיפור האלף לילה ולילה שלי, מרשה לעצמי להודות לכמה שותפים, ולאחל לכל אותן החברות ואותם החברים שעדין חותרים : תודה מעמקי נשמתי לדנדשון שלי, היקר לי מפז, שאפילו לרגע קט לא התייאש , והאמין שההצלחה קרובה. אהובי שאסף את כל הדמעות שלי, והדביק את כל הרסיסים שלי, אהובי שבלעדיו לא הייתי יכולה להגשים את החלום שלי. תודה לכן כל בנות הפורום המופלאות וכמובן גם בני הפורום הייחודיים (מבחינתי וואלה ותפוז הם אחד), כולי תפילה עכשיו לכן שגם החלום שלכן/ם יתגשם עוד השנה. תודה לך, דפנה אגוז, הראשונה מבנות הפורום שראיתי את זיו פניה, המיילים ששלחת לי יום יום, גדושי מילים טובות ומחזקות, מילים עם תקווה , מילים שהזכירו לי שיש גם דברים אחרים חשובים בחיים, לא פחות, ואם משחררים קצת את הלחץ, בניסיון להשיג את המטרה, הדרך תהפוך לקצרה. תודה לך אחותי, את אחת ויחידה עבורי ! ועכשיו אפשר לממש את הפגישה לשוקו חם ... תודה לך, ענת איתן, שבליבי היא הקול החייכני, ענת הייתה הראשונה הראשונה, שדיברתי אתה בטלפון. שיחות חד סטריות כמובן, כי שושואיסטית שכמותי לא נתנה את הטלפון שלה. יש משהו בקול של ענת, במילים בניסוחים שלה בפורום, שתמיד הטעינו אותי בתקווה, וגרמו לי לחייך. נשמה שלי תתכונני, יש קאמבק ענק של הלהקה !!! כן, כן – שוקולד , מנטה , מסטיק - מתאחדות !!! ושוקולד מריר היא מי אם לא – רותם. תודה לך, רותם, הייתה החלוצה מבין שלשתינו, ובדרכה השקטה, והשלווה מצאה דרך לשלוח לי כמה משפטים חזקים, שהשתמשתי בה כעוגן בימים סוערים. תודה לך , מיטלי *, שבפגישה אחת איתה, דברים קיבלו פרופורציות חדשות, והיא באצילות שיתפה אותי בשלוות הנפש שלה. תודה לנועם ולשושי הקפטניות שלי; שושי, שעל כל שאלה שלי בפורום, כבר כמעט שנה שלמה, ענתה בסבלנות, בבהירות ועם הרבה חוש הומור, חום ואהבה. אני זוכרת את הפעם הראשונה מתקופת IOL שפירשת לי את תוצאות בדיקות הדם שלי... כבר אז כבשת אותי. אני מאחלת לך בכל ליבי שתהיי אמא, עוד השנה, כי מגיע לך !!! ונועם, שיודעת כל-כך יפה לרקום בין המילים, כל-כך רגוע וכל-כך אמיתי. תודה על כל הברכות, ועל כל החמסות, לי הן עזרו. ואמן ואמן שגם לך עוד השנה יקרה הנס, כמו שקרה לי, כי גם לך מגיע !!! ותודה שוב ושוב, לכן ולכם , בנות ובני הפורום, (בבקשה דמיינו שהזכרתי את השמות שלכם אחת ואחת ואחד ואחד) שהייתם והנכם האוזן הכי קשבת שהייתה אי פעם למילים שהקלדתי. תודה על כל התשובות לשאלות, תודה על החיזוקים ברגעי החולשה שלי. אני מאחלת לכל אחת ואחת מכן שתתבשר עוד השנה בבשורה היפה בעולם, שתבטאו את עצמכן מעלה מעלה. ליבי שלכן ואני אתכן. ולפני שאסיים את המגילה, אני רוצה גם להודות למדקר שלי, שעשה עבודה נפלאה, והחזיר לי את הוסת כמו בימי נעורי. מבחינתי אתה קוסם ! ואני מאד מאד מאד מודה לך. מאחלת לך ששמך ימשיך ללכת לפניך בהצלחות שלך ! ולרפלקסולוגית שלי, שקשר של דם נרקם בנינו, את מדהימה בעיני. נתת לי כוח, נתת לי אמונה, וגילית לי שיש נוף במסע הזה, ושחשוב בכל התקופה הזאת להביט לצדדים, לא רק קדימה אל המטרה. צדקת! ואת יודעת כמה אני אוהבת אותך! ואחרונים אחרונים חביבים , תודה רבה לכל שותפי ה"סוד" שלי; ההורים, האחים, בני המשפחה (משני הצדדים), חברות קרובות (בפרט אילו שביקשו בשבילי שאהיה בהריון מתחת לחופתן), וכל מי שהתפלל בשבילי. ותודה לאותם מקומות, קברי צדיקים, הקמעות, הפעמונים, האבנים, החמסות והדגים, שאפילו הם עזרו לי להאמין, שגם יומי להיות בהריון יגיע. והוא הגיע. אני בהריון ! אני אוהבת אתכם. סליחה שכתבתי כל-כך הרבה , אבל כבר הרבה הרבה הרבה זמן שאני מייחלת לכתוב את הדברים האלה אז שוב מתנצלת על אורכם של הדברים, (כמו ששמתם לב, לקח לי כמה ימים לעלות אותם על הכתב). סוף סוף רגלי דורכות ביבשה. אני ממשיכה להשקיף עליכם, מבטיחה להושיט יד. אני. דנדשה.
אני בהריון ! מתקשה להאמין... הרגע המיוחל, שאיפת חיי, החלום שלי בבוקר שאחרי ערב החג החל להתגשם. לילה של נדודי שינה עבר עלי, פחדתי שוב לראות חלון ריק, בלי פס, וציפיתי כל-כך לראות שני פסים. את הערכה כבר הנחתי ערב קודם על הכיור בשירותים, והיא חיכתה לי שם בהיכון כל הלילה. CLEAR_BLUE – אותה ערכה, שאף פעם בעבר לא הראתה לי שני פסים (גם כשהיה אפשר) – איזה אומץ... 5:30 קמתי, פיפי על המקל, המוחזק בידיים רועדות. ומה עיני רואות? פס בחלון המרובע !!! א....מ.....א.....ל.....ה באותו רגע לא הצלחתי לשמוח ! פחדתי !!! פחדתי לשמוח ! פחדתי למלא את עורקי באושר, שמא הם יהפכו כמו בפעם הקודמת למשהו הפוך כל-כך מאושר, טראומת העבר... שעד עכשיו עושה לי חיים קשים, כן, אני עדין פוחדת. דמיינתי את הרגע הזה שונה לגמרי, חשבתי שמאותה הדקה, שאגלה שאני בהריון – אני לא אפסיק לשמוח, לפרוח ולהיות מאושרת. אבל אותה תחושת אושר הייתה כל-כך קצרה, שבקושי הספקתי ליהנות ממנה, ואת מקומה תופסות עכשיו כל-כך הרבה דאגות, חששות, פחדים ותקוות חדשות. שרק ימשיך תקין. אמן. אין לי ספק שהאדון הנכבד שיושב במרומים הקשיב כל הזמן הזה לתפילות שלי. וחיכה לעיתוי המושלם. סופה של שנת השמיטה... תמיד האמנתי שיש לנו אלוהים, והיום אני מאמינה בכך אפילו יותר מתמיד שיש מישהו שם למעלה שמקשיב לתפילות שלנו. הנני הפוליציסטית, שלא בייצה בלי עזרה (כביכול...), הצלחתי דווקא בתקופת ההפסקה מטיפולים קונבנציונאלים. בנות, תקשיבו לי טוב טוב יש תקווה !!!!!!!!!!!! זה יבוא ! זה חייב לבוא ! לכל אחת ואחת מכן !!! לכל אחת מאתנו נשמר העיתוי המתאים לה; אחת תקבל את הבשורה כמתנת יום הולדת, השנייה סתם ביום חול שיהפוך ליום חג. רק סבלנות. כן אותה מילה מעצבנת היא המפתח לדלת הקסמים. ואחרי סיפור האלף לילה ולילה שלי, מרשה לעצמי להודות לכמה שותפים, ולאחל לכל אותן החברות ואותם החברים שעדין חותרים : תודה מעמקי נשמתי לדנדשון שלי, היקר לי מפז, שאפילו לרגע קט לא התייאש , והאמין שההצלחה קרובה. אהובי שאסף את כל הדמעות שלי, והדביק את כל הרסיסים שלי, אהובי שבלעדיו לא הייתי יכולה להגשים את החלום שלי. תודה לכן כל בנות הפורום המופלאות וכמובן גם בני הפורום הייחודיים (מבחינתי וואלה ותפוז הם אחד), כולי תפילה עכשיו לכן שגם החלום שלכן/ם יתגשם עוד השנה. תודה לך, דפנה אגוז, הראשונה מבנות הפורום שראיתי את זיו פניה, המיילים ששלחת לי יום יום, גדושי מילים טובות ומחזקות, מילים עם תקווה , מילים שהזכירו לי שיש גם דברים אחרים חשובים בחיים, לא פחות, ואם משחררים קצת את הלחץ, בניסיון להשיג את המטרה, הדרך תהפוך לקצרה. תודה לך אחותי, את אחת ויחידה עבורי ! ועכשיו אפשר לממש את הפגישה לשוקו חם ... תודה לך, ענת איתן, שבליבי היא הקול החייכני, ענת הייתה הראשונה הראשונה, שדיברתי אתה בטלפון. שיחות חד סטריות כמובן, כי שושואיסטית שכמותי לא נתנה את הטלפון שלה. יש משהו בקול של ענת, במילים בניסוחים שלה בפורום, שתמיד הטעינו אותי בתקווה, וגרמו לי לחייך. נשמה שלי תתכונני, יש קאמבק ענק של הלהקה !!! כן, כן – שוקולד , מנטה , מסטיק - מתאחדות !!! ושוקולד מריר היא מי אם לא – רותם. תודה לך, רותם, הייתה החלוצה מבין שלשתינו, ובדרכה השקטה, והשלווה מצאה דרך לשלוח לי כמה משפטים חזקים, שהשתמשתי בה כעוגן בימים סוערים. תודה לך , מיטלי *, שבפגישה אחת איתה, דברים קיבלו פרופורציות חדשות, והיא באצילות שיתפה אותי בשלוות הנפש שלה. תודה לנועם ולשושי הקפטניות שלי; שושי, שעל כל שאלה שלי בפורום, כבר כמעט שנה שלמה, ענתה בסבלנות, בבהירות ועם הרבה חוש הומור, חום ואהבה. אני זוכרת את הפעם הראשונה מתקופת IOL שפירשת לי את תוצאות בדיקות הדם שלי... כבר אז כבשת אותי. אני מאחלת לך בכל ליבי שתהיי אמא, עוד השנה, כי מגיע לך !!! ונועם, שיודעת כל-כך יפה לרקום בין המילים, כל-כך רגוע וכל-כך אמיתי. תודה על כל הברכות, ועל כל החמסות, לי הן עזרו. ואמן ואמן שגם לך עוד השנה יקרה הנס, כמו שקרה לי, כי גם לך מגיע !!! ותודה שוב ושוב, לכן ולכם , בנות ובני הפורום, (בבקשה דמיינו שהזכרתי את השמות שלכם אחת ואחת ואחד ואחד) שהייתם והנכם האוזן הכי קשבת שהייתה אי פעם למילים שהקלדתי. תודה על כל התשובות לשאלות, תודה על החיזוקים ברגעי החולשה שלי. אני מאחלת לכל אחת ואחת מכן שתתבשר עוד השנה בבשורה היפה בעולם, שתבטאו את עצמכן מעלה מעלה. ליבי שלכן ואני אתכן. ולפני שאסיים את המגילה, אני רוצה גם להודות למדקר שלי, שעשה עבודה נפלאה, והחזיר לי את הוסת כמו בימי נעורי. מבחינתי אתה קוסם ! ואני מאד מאד מאד מודה לך. מאחלת לך ששמך ימשיך ללכת לפניך בהצלחות שלך ! ולרפלקסולוגית שלי, שקשר של דם נרקם בנינו, את מדהימה בעיני. נתת לי כוח, נתת לי אמונה, וגילית לי שיש נוף במסע הזה, ושחשוב בכל התקופה הזאת להביט לצדדים, לא רק קדימה אל המטרה. צדקת! ואת יודעת כמה אני אוהבת אותך! ואחרונים אחרונים חביבים , תודה רבה לכל שותפי ה"סוד" שלי; ההורים, האחים, בני המשפחה (משני הצדדים), חברות קרובות (בפרט אילו שביקשו בשבילי שאהיה בהריון מתחת לחופתן), וכל מי שהתפלל בשבילי. ותודה לאותם מקומות, קברי צדיקים, הקמעות, הפעמונים, האבנים, החמסות והדגים, שאפילו הם עזרו לי להאמין, שגם יומי להיות בהריון יגיע. והוא הגיע. אני בהריון ! אני אוהבת אתכם. סליחה שכתבתי כל-כך הרבה , אבל כבר הרבה הרבה הרבה זמן שאני מייחלת לכתוב את הדברים האלה אז שוב מתנצלת על אורכם של הדברים, (כמו ששמתם לב, לקח לי כמה ימים לעלות אותם על הכתב). סוף סוף רגלי דורכות ביבשה. אני ממשיכה להשקיף עליכם, מבטיחה להושיט יד. אני. דנדשה.
