סופו של כל תהליך

[TheHock]

סופו של כל תהליך

היציאה מהארון היא תהליך - על זה אין שום וויכוח בשום מקום. הוויכוח מתחיל בשאלה - "מתי בעצם אני מחוץ לארון" - מתי נגמר התהליך. אם נסתכל בצורה טיפה מדעית (משהו שחשבתי עליו אתמול ככה - אז זה לא מושלם עדיין סתם בא לי לשתף). אז ככה כל תהליך בעצם מפר שיווי משקל מסוים עד ליצירת שיווי משקל חדש. השאלה היא משהו השיווי משקל החדש. הפזיקאים יגידו כי הש"מ מגיע שאין יותר תהליכים - ז"א שיצאנו בפני כל העולם. אבל אני עם אהבתי לכימיה חושב יותר על הש"מ הכימי - ש"מ המורכב מאינספור תגובות (יציאות בדוגמא שלנו) אשר מאזנות אחד את השני או לחלופין לא משפיעות על המערכת כולה. אז בעצם על פי כך היציאה מהארון מסתיימת ברגע שהיציאות הקטנות המרכיבות אותה לא נעלמים אלה הופכים ללא חשובים - כי הרי ידוע שתמיד יש בפני מי לצאת. ועל כן שרימפי - אם תאוריה זו מקובלת אני יכול להגיד בגאווה שאני מחוץ לארון

 

[שרימפיניון]

אבל האם אני../images/Emo35.gif../images/Emo4.gif

הרי סבתא לא יודעת וגם הדודים, זאת לא תהיה יציאה גדולה מידי אבל סבתא זה איפשהו גם חשוב, אחרי הכל, אני גר אצלה. אז לפי התיאוריה שלך אני כמעט לחלוטין בחוץ... בדרך כלל אנשים ששואלים אם אתה בחוץ מתכוונים להורים, האם ההורים יודעים?! אבל בסך הכל אם ההורים יודעים זה לא אומר שאתה בחוץ לחלוטין, כמו למשל "טרוצקי" ידיד שלנו שההורים שלו ידעו לפני החברים...במקרה שלו זה שהחברים לא יודעים אמר שהוא לא מחוץ לארון, עכשיו הם יודעים, כלומר, אנחנו יודעים.

אז מה ההגדרה הכללית ל"בחוץ"? האם כל אחד עם ההגדרה שלו אם שיש אחת כללית וקבועה.....? מה אתם אומרים?

 

[טל קר]

בתור מביטה מהצד, ההגדרה שלי ל´בחוץ´

לגמרי, זה שאם שואלים, אז לא מסתירים ולא מתרצים. לא ממציאים בת/בן זוג דמיוני/ת, ולא מחביאים או מסתירים את בן/בת הזוג, ולא מספרים תירוצים כששואלים איפה היית במוצ"ש (באגודה). אבל (ואני לא אחדש כאן כלום לאף אחד) להיות בחוץ זה לא משהו דיכוטומי בעל שתי אפשרויות בלבד, או כן או לא. זה טווח רחב מאוד שנע בין בכלל לא לבין לגמרי, אבל יש הרבה אפשרויות באמצע. לכן אפשר להיות בחוץ להורים ולא לחברים , או לחבר מסוים כן ולאחר לא, או להורים ולא למקום העבודה, או למקום העבודה ולא בלימודים וכו´ וכו´ וגו´.

 

[סירופ שוקולד]

הממ

יש לי ידיד, שלגביו הוא מחוץ לארון. הוא לא הולך ומכריז על זה, אבל גם לא מכחיש. מי שיודע- יודע, מי שלא, שלא. הוא יתקן אנשים כשצריך, אבל לא ילך ויודיע לכולם..

 

[merman]

נשמע לי די נכון

השאלה - למה אתה מתכוון שאתה אומר שהמרכיבים הופכים לבלתי חשובים : * האם שאלות חטטניות של אנשים לא מלחיצים אותך ואתה מסוגל להסיט אותם או לענות עליהם בשוויון נפש מלא, בלי שזה משפיע על המערכת הרגשית שלך? * האם אתה יוצא באופן אוטמטי לאנשים חדשים? ואם ככה, האם מישהו שלא איכפת לו בכלל משאלות של אנשים, אבל בכל זאת לא משתף אנשים רבים מסיבותיו הוא נחשב ל"בחוץ"? או, מישהו שיוצא לכל אדם חדש, אבל עדיין לא נוח לו עם עצמו בתוך העור שלו נחשב ל"בחוץ"?

 

[TheHock]

הכוונה שלי היא

שכל יציאה קטנה לא מרעידה את המערכת... שכל פגישה עם הבן זוג לא גוררת אין ספור מבטים מי מסתכל... שמגיעים למפגשי האגודה ורואים מישהו בדרך לא נחרדים אולי הוא יספר לאחרים יענו שלא עושים פילים מהנמלי הקטנות שברחוב

 

[free S bee]

לדעתי "בחוץ" זה

כשכל מי שחשוב לך, ואתה רוצה שיידע, כבר יודע, וכשאתה מרגיש שלם עם עצמך, ולא מתבייש במי שאתה. אי אפשר להגיע למצב שכולם יידעו (וגם לא תמיד רצוי, בכל זאת, זו סטיגמה שאנשים מדביקים עליך, ואי אפשר לדעת איך הם מקבלים את הענין), אז אם אתה מגיע למצב שאנשים שבאמת חשובים לך וקרובים אליך יודעים, אז לפי דעתי אפשר להגדיר את זה כ"מחוץ לארון".

 

[resputin]

ואילו לדעתי, ´בחוץ´ זה..:

לעשות מה שאתה רוצה בפומבי. להיות עצמך, בלי גבולות -לפלרטט עם העולם ואחותו, מבלי בושה. לא להוריד או לרסן את המיניות או האישיות שלך אפילו לא לרגע. החיים הם קצרים- חיו אותם אמיתי, שהמסכות ישארו בבית. in you I see dirty in you I count stars in you I feel so pretty in you I taste god in you I feel so hungry in you I crash cars we must never be apart (S.P)

 

[חיים חפר]

תמיד השאלה הנצחית "אתה בחוץ?"

ואז אתה מתחיל לעשות חשבונות וחישובים: אמא יודעת, אבל אבא לא. והדודה מצד סבתא יודעת אבל הבני דודים מצד אמא לא. ויש שלושה חברים שיודעים, ועוד שניים שלא ובטח עוד כמה שמנחשים בעצמם. אז אני בחוץ או לא? ואם אני מתמזמז על החוף אבל לא ברחוב זה נקרא? ואם אני מצרפת את החבר שלי באמצע עזריאלי אבל לא מסכים שהוא יבוא אלי הביתה כי אולי אמא תחשוב במשהו? ליציאה מהארון יש מספר שלבים: 1. אתה צריך להכיר בעצמך ולהשלים עם עצמך - לצאת מהארון בפני עצמך. לדעת איך אתה מגדיר את עצמך, ומה אתה (פחות או יותר) רוצה מעצמך. 2. להתחיל לספר לאנשים הקרובים לך ביותר ושחשובה לך התמיכה שלהם. זו יכולה להיות הידידה הכי טובה, או אח/ות או אמא. מספר מצומצם של אנשים שיעזרו לך בהתמודדות מול כל העולם. 3. לספר לחוג מכרים רחב יותר, אולי אפילו למשפחה. 4. להגיע למצב שסטטוס הארון שלך כבר לא משנה לך. לא מפריע לך למזמז את החבר בציבור, כל ציבור. להגניב לו נשיקה בארוחה משפחתית. לא אכפת לך מה השכנים יגידו (שיחנקו. במיוחד גברת קרייצונשפלקטס השמנה מקומה ארבע) אתה שט בתוך העולם וכיף לך שאתה מדבר עם בנאדם באופן טבעי והשיחה קולחת ואתה לא צריך לעמוד על המשמר ולברור את המילים שלך, שמא חו"ח תפלוט משהו מפליל. זה נקרא להיות בחוץ. כשהארון כבר לא משחק אצלך תפקיד. כשאתה לא צריך לחשוב יותר מידי כששואלים "אתה בחוץ?"

 

[TheHock]

להגניב נשיקה בארוחה משפחתית?

למה?! אני לא רוצה שההורים יכירו את החבר שלי - הוא יברח תוך חצי דקה (אם הייתי סטרייט לא הייתי מכיר אותה להורים שלי אלא אם לא היתה לי ברירה!)

 

[שרימפיניון]

אני לא יודע אם להסכים איתך

מצד אחת כשאמא שלך שנאה אותי והאשימה אותי בזה ש"הפכתי אותך" להומו לא העזתי להגיע לבקר אותך כי פחדתי להסתכל לה בעינים ולקפוא. אבל מצד שני היא לא כזאת נוראית. בלופ.