ס פ א ר ט ק ו ס
New member
סופם של הרודן המושחת צ'אושסקו ואשתו הלנה ע"י העם הרומני
במסגרת השוק המשותף של מדינות הגוש הקומוניסטי יועד לרומניה תפקיד של ספקית תוצרת חקלאית. רומניה לא השלימה עם ההחלטה הזאת והחליטה להשקיע בתיעוש ובמיוחד בפיתוח התעשייה הכבדה. ההשקעות הכבדות שנדרשו נעשו על חשבון רווחת בני העם הרומני, והתוצאה הייתה ירידה ברמת החיים של האוכלוסייה. כדי להתגבר על הגרעונות פנתה רומניה של צ'אושסקו אל המערב בבקשת הלוואות, והמשיכה במדיניות מכירת המיעוטים שלה, פדיון יהודי רומניה ופדיון בני המיעוט הגרמני ברומניה – היתרי הגירה תמורת מטבע זר. תחת הנהגת צ'אושסקו נקטה רומניה קו עצמאי במדיניות החוץ שלה, קו מתבדל לעומת יתר ארצות הגוש הקומוניסטי. היא לא השתתפה בפלישה לצ'כוסלובקיה ואף מתחה ביקורת על צעד זה, היא לא ניתקה את יחסיה עם ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, והשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס.
מדיניות זו הפכה את רומניה למדינה מקובלת על המערב וגורם בפוליטיקה העולמית. מעמד זה בא לידי ביטוי במהלכי תיווך של ממשל צ'אושסקו שתרמו לקיום ביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת בירושלים בשנת 1977. כדי לא לתת תירוצים לברית המועצות לפלוש לרומניה כפי שפלשה לצ'כוסלובקיה, וגם מסיבות פנימיות אחרות, הקפיד משטרו של צ'אושסקו על שלטון קומוניסטי אדוק יותר מכל מדינה קומוניסטית אחרת באירופה. בתחילת הנהגתו זכה לאהדה עממית הודות לעמדתו העצמאית בגוש הקומוניסטי, אך בהמשך, הירידה ברמת החיים של העם, פולחן אישיות סטליניסטי, טיפוח הנפוטיזם, שהתבטא בין היתר בעמדה הבכירה של אשתו ובהכנת הבן לירושת השלטון, בזבוז אדיר של משאבים על מבנה מונומנטלי כמו בית העם, כל אלה השניאו את צ'אושסקו על שכבות רחבות של האוכלוסייה.
נפילת המשטר וההוצאה להורג
המדיניות הליברלית שהפעיל מיכאיל גורבצ'וב לא השפיעה על הקו של צ'אושסקו, והוא המשיך במדיניות הדיכוי של האזרחים ברומניה. בשנת 1989 אירעה בטימישוארה תקרית שהציתה את ראשית המרד נגד השלטון. צ'אושסקו ועוזריו ניסו להכניע את המורדים בעזרת כוחות הביטחון וגיוס פועלים מיישובים אחרים ושילוחם נגד המורדים. מהלכיהם לא צלחו, והמהפכה הרומנית, שהחלה בטימישוארה, התפשטה על פני רומניה והגיעה לבוקרשט. המשטר ארגן כינוס תומכים המוני בבוקרשט, אך בשעה שצ'אושסקו נאם בפניהם, התחילו המהומות שהלכו וגברו. צ'אושסקו ורעייתו נמלטו בעזרת מסוק ומכונית. הם נלכדו במחסום, הובאו בפני בית דין מאולתר, והואשמו בשחיתות ובפשעים נגד העם הרומני. ב-25 בדצמבר 1989 הם נידונו למוות והוצאו להורג על ידי כיתת יורים.
במסגרת השוק המשותף של מדינות הגוש הקומוניסטי יועד לרומניה תפקיד של ספקית תוצרת חקלאית. רומניה לא השלימה עם ההחלטה הזאת והחליטה להשקיע בתיעוש ובמיוחד בפיתוח התעשייה הכבדה. ההשקעות הכבדות שנדרשו נעשו על חשבון רווחת בני העם הרומני, והתוצאה הייתה ירידה ברמת החיים של האוכלוסייה. כדי להתגבר על הגרעונות פנתה רומניה של צ'אושסקו אל המערב בבקשת הלוואות, והמשיכה במדיניות מכירת המיעוטים שלה, פדיון יהודי רומניה ופדיון בני המיעוט הגרמני ברומניה – היתרי הגירה תמורת מטבע זר. תחת הנהגת צ'אושסקו נקטה רומניה קו עצמאי במדיניות החוץ שלה, קו מתבדל לעומת יתר ארצות הגוש הקומוניסטי. היא לא השתתפה בפלישה לצ'כוסלובקיה ואף מתחה ביקורת על צעד זה, היא לא ניתקה את יחסיה עם ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, והשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס.
מדיניות זו הפכה את רומניה למדינה מקובלת על המערב וגורם בפוליטיקה העולמית. מעמד זה בא לידי ביטוי במהלכי תיווך של ממשל צ'אושסקו שתרמו לקיום ביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת בירושלים בשנת 1977. כדי לא לתת תירוצים לברית המועצות לפלוש לרומניה כפי שפלשה לצ'כוסלובקיה, וגם מסיבות פנימיות אחרות, הקפיד משטרו של צ'אושסקו על שלטון קומוניסטי אדוק יותר מכל מדינה קומוניסטית אחרת באירופה. בתחילת הנהגתו זכה לאהדה עממית הודות לעמדתו העצמאית בגוש הקומוניסטי, אך בהמשך, הירידה ברמת החיים של העם, פולחן אישיות סטליניסטי, טיפוח הנפוטיזם, שהתבטא בין היתר בעמדה הבכירה של אשתו ובהכנת הבן לירושת השלטון, בזבוז אדיר של משאבים על מבנה מונומנטלי כמו בית העם, כל אלה השניאו את צ'אושסקו על שכבות רחבות של האוכלוסייה.
נפילת המשטר וההוצאה להורג
המדיניות הליברלית שהפעיל מיכאיל גורבצ'וב לא השפיעה על הקו של צ'אושסקו, והוא המשיך במדיניות הדיכוי של האזרחים ברומניה. בשנת 1989 אירעה בטימישוארה תקרית שהציתה את ראשית המרד נגד השלטון. צ'אושסקו ועוזריו ניסו להכניע את המורדים בעזרת כוחות הביטחון וגיוס פועלים מיישובים אחרים ושילוחם נגד המורדים. מהלכיהם לא צלחו, והמהפכה הרומנית, שהחלה בטימישוארה, התפשטה על פני רומניה והגיעה לבוקרשט. המשטר ארגן כינוס תומכים המוני בבוקרשט, אך בשעה שצ'אושסקו נאם בפניהם, התחילו המהומות שהלכו וגברו. צ'אושסקו ורעייתו נמלטו בעזרת מסוק ומכונית. הם נלכדו במחסום, הובאו בפני בית דין מאולתר, והואשמו בשחיתות ובפשעים נגד העם הרומני. ב-25 בדצמבר 1989 הם נידונו למוות והוצאו להורג על ידי כיתת יורים.