את השירות ביליתי עם חצי רגל באזרחי
התגייסתי בנובמבר 2004, השתחררתי אפריל 2006 על 21
הצעד היחידי החכם שעשיתי בהקשר של הצבא מהרגע שקיבלתי את הצו הראשון- להוציא את השחרור המוקדם.
 
 
אני אישית לא רציתי להתגייס בכלל - מבחינתי השירות הצבאי היה מסגרת מדכאת רוח חסרת הגיון (לי אישית) הידיעה שכנראה אגמור כמזכירה בגלל החוסר בתעודת בגרות לא עזרה.
על שירות לאומי (שלדעתי הייתי מצליחה ונהנית בו הרבה יותר) גיליתי רק חצי שנה לפני הגיוס אבל בגלל שלא הייתי בתיכון רגיל לא ממש ידעתי למי לפנות ולבקש הכוונה ולמצוא מקום לעשות בו את השירות. אז כמו כולם צעדתי לבקו״ם. הייתי פקידה (אני קוראת לזה מזכירה). אין הרבה מה לומר על כך.
 
גם לא עזר שבת׳כלס הייתי ילדה טובה ולא הרגשתי נכון לשקר או לדפוק נפקדות אז התגייסתי. כבר ביום הראשון הבנתי שזה הולך להיות חוויה מגעילה (ככה זה כשאמא שלך מכניסה את המנקה לחדר שלך בלי רשות שתסדר לך את החדר בדיוק ביום הראשון שלך בצבא).
 
I was made fun of at bootcamp - המשך נהדר לזמן מהיסודי.
פגשתי בחורה בטירונות שחשבתי שתהייה חברה לחיים - זה לא קרה.
בכיתי כשנתנו לנו את ה-m16.. כן כן בכיתי (יש מצב שזה הגורם לבריוניות אותה חוויתי שם).
 
שירתתי בסופו של יום בבסיס של פיקוד העורף שבו לא עשיתי הרבה בפועל (הקצין שלי אהב לעשות בעצמו לא מעט דברים) והרגשתי את האינטיליגנציה שלי נוזלת מהאוזניים.
הפלוס היחידי של השירות היה שאישרו לי אישור עבודה כשנה לאחר תחילת השירות אז זכיתי לצאת מוקדם, ובמהלך השירות התחלתי להשלים את הבגרויות ביואל גבע (מה שגם איפשר לי לצאת מוקדם יותר ולקבל ימי חופש כשהיו בגרויות).
 
 
ההורים שירתו, סבתות לא שירתו- למיטב ידיעתי, סבים אני בדיוק בודקת את העניין לשם אזרחות פולנית.
 
 
מה למדתי מהשירות הצבאי? שזה מיותר לחלוטין לרוב המוחלט של האוכלוסייה - באמת שהגיע הזמן לצבא מקצועי, מבחינתי השירות היה בזבוז של זמן - למרות שהייתה תקופה קצרה של חודשיים שחשבתי לעצמי ש-״וואלה אולי אני יכולה לבנות לעצמי כאן עתיד וקריירה״ זה עבר מאד מהר ככל שהתוודעתי יותר למערכת. לא יצאתי משם עם חברים לחיים, או איזו אהבה גדולה (ההפך אם כבר).
 
it was what it was. סחבתי במשך שנה וחצי, אבל כשהקבנ״ית שלי יצאה לחופשת לידה חצי שנה לפני השחרור שלי פשוט נשברתי בלי התמיכה שלה (המעטה, במבט לאחור לא היה לנו קליק טוב אבל המשכתי איתה).
 
השירות הצבאי חיזק אצלי שתחושות הבטן שלי לרוב יודעות יותר טוב מה טוב לי מכל אדם או מערכת אחרת.
התגייסתי בנובמבר 2004, השתחררתי אפריל 2006 על 21
הצעד היחידי החכם שעשיתי בהקשר של הצבא מהרגע שקיבלתי את הצו הראשון- להוציא את השחרור המוקדם.
 
 
אני אישית לא רציתי להתגייס בכלל - מבחינתי השירות הצבאי היה מסגרת מדכאת רוח חסרת הגיון (לי אישית) הידיעה שכנראה אגמור כמזכירה בגלל החוסר בתעודת בגרות לא עזרה.
על שירות לאומי (שלדעתי הייתי מצליחה ונהנית בו הרבה יותר) גיליתי רק חצי שנה לפני הגיוס אבל בגלל שלא הייתי בתיכון רגיל לא ממש ידעתי למי לפנות ולבקש הכוונה ולמצוא מקום לעשות בו את השירות. אז כמו כולם צעדתי לבקו״ם. הייתי פקידה (אני קוראת לזה מזכירה). אין הרבה מה לומר על כך.
 
גם לא עזר שבת׳כלס הייתי ילדה טובה ולא הרגשתי נכון לשקר או לדפוק נפקדות אז התגייסתי. כבר ביום הראשון הבנתי שזה הולך להיות חוויה מגעילה (ככה זה כשאמא שלך מכניסה את המנקה לחדר שלך בלי רשות שתסדר לך את החדר בדיוק ביום הראשון שלך בצבא).
 
I was made fun of at bootcamp - המשך נהדר לזמן מהיסודי.
פגשתי בחורה בטירונות שחשבתי שתהייה חברה לחיים - זה לא קרה.
בכיתי כשנתנו לנו את ה-m16.. כן כן בכיתי (יש מצב שזה הגורם לבריוניות אותה חוויתי שם).
 
שירתתי בסופו של יום בבסיס של פיקוד העורף שבו לא עשיתי הרבה בפועל (הקצין שלי אהב לעשות בעצמו לא מעט דברים) והרגשתי את האינטיליגנציה שלי נוזלת מהאוזניים.
הפלוס היחידי של השירות היה שאישרו לי אישור עבודה כשנה לאחר תחילת השירות אז זכיתי לצאת מוקדם, ובמהלך השירות התחלתי להשלים את הבגרויות ביואל גבע (מה שגם איפשר לי לצאת מוקדם יותר ולקבל ימי חופש כשהיו בגרויות).
 
 
ההורים שירתו, סבתות לא שירתו- למיטב ידיעתי, סבים אני בדיוק בודקת את העניין לשם אזרחות פולנית.
 
 
מה למדתי מהשירות הצבאי? שזה מיותר לחלוטין לרוב המוחלט של האוכלוסייה - באמת שהגיע הזמן לצבא מקצועי, מבחינתי השירות היה בזבוז של זמן - למרות שהייתה תקופה קצרה של חודשיים שחשבתי לעצמי ש-״וואלה אולי אני יכולה לבנות לעצמי כאן עתיד וקריירה״ זה עבר מאד מהר ככל שהתוודעתי יותר למערכת. לא יצאתי משם עם חברים לחיים, או איזו אהבה גדולה (ההפך אם כבר).
 
it was what it was. סחבתי במשך שנה וחצי, אבל כשהקבנ״ית שלי יצאה לחופשת לידה חצי שנה לפני השחרור שלי פשוט נשברתי בלי התמיכה שלה (המעטה, במבט לאחור לא היה לנו קליק טוב אבל המשכתי איתה).
 
השירות הצבאי חיזק אצלי שתחושות הבטן שלי לרוב יודעות יותר טוב מה טוב לי מכל אדם או מערכת אחרת.
