חדשות נהדרות עבורך!!
כמה טוב שיש לך את התחום המקצועי שבו את מתפתחת ומשגשגת, מאחלת שההצלחה תדבק גם לתחום האישי!!
אני אישית לא מצליחה להתניע את עצמי לחפש פה עבודה, אולי בגלל שהעלויות של הגן לקטנטונת לא מצדיקות את המאמץ, וגם כי די כיף לי להיות איתה בבית, אחרי שנים של עבודה קשה. אני גם מעריכה את הימים איתה וגם עם הילד שחוזר מהגן ב13, ולמרות שלפעמים מאוד קשה, אלו ימים שלא יחזרו.
בשבוע האחרון החלטנו להישאר פה עוד שנה, ואז לבחון מחדש את מצבנו. לקח לנו הרבה זמן להחליט איך להתארגן לשנה הבאה, ובסוף בן זוגי הבין שבשביל שהנוכחות שלנו פה תניב פירות בהמשך, כדאי שנישאר ולא נעזור אחרי שנה וחצי. הילד מאוד אוהב את ישראל והמשפחה שנמצאת בה, וזה היה חלק מהנתונים שהתחשבנו בהם. מה הוא יחשוב בעוד 10-20 שנים? האם יזכור את הבדידות, למרות שאנחנו איתו כל הזמן? האם יעריך את רכישת השפה? ? זה מאוד מוזר עבורי שההחלטות בחיי מתקבלות לא רק כתוצאה מהתכנון שלי ושל בן זוגי, פתאום גם ילד בן 3.5 נכנס למשוואה עם הרצונות והצרכים שמביע (חשבתי שזה מגיע בגיל יותר מבוגר...)
החלק החיובי בהארכת השהיה שלנו לעוד שנה, הוא טיולים בעוד מקומות בסביבה שעוד לא הספקנו לפקוד והכרות מעמיקה יותר עם הסביבה הקרובה- כל פעם אני מגלה פינות חדשות בעיר לטיולים, והקיץ המאיר רק ממתין לנו.
על ספורט, טלוויזיה, סרטים וספרים אני עדיין רק חולמת, בינתיים נהנית שאנחנו מצליחים לצפות ב'ארץ נהדרת' פעם בשבוע.
