חייבת להסתייג ../images/Emo13.gif
כאשת מקצוע בתחום,בנוסף על היותי מנחת הורים, לא היה בפרק אתמול שום דבר שרמז על הפרעות תחושתיות בעיניי. כל מה שראינו יכול היה בהחלט, ולדעתי כך היה, לשבת על קשיים רגשיים. בכלל, יש נטיה כיום, מעין טרנד, לשייך כל דבר לקושי תחושתי בעוד שמרפאות בעיסוק שמתמחות בתחום הזה טוענות שלמעשה רק אחוז קטן מאד מהילדים שמגיעים אליהן אכן מראה קשיים תחושתיים אמיתיים. גם להגיד שכתוצאה מזה יש לילד בעיות קשב וריכוז, על סמך הפרק הזה, נראה לי בעייתי. ראשית הפרעות קשב וריכוז לא בהכרח נובעות מקשיים תחושתיים ושנית, אני לא ראיתי בפרק שום רמז לזה. להיפך, דווקא בסצינה שבבית הקפה, כשאמא דיברה איתו וישבה אליו צמוד, לא ראינו שום תנועתיות וחוסר קשב. הילד היה מרוכז, קשוב, שפת הגוף מכווננת את האם. גם בסוף, כשראו אותם יושבים ליד השולחן ומכינים אלבום לאבא הילד היה מרוכז והשתתף בפעילות המשפחתית. וכמנחת הורים- ,יצא לי להנחות השנה הרבה מאד הורים, גם בהנחייה אישית וגם בקבוצות הורים שלי. אומנם השינוי לא קורה ביום אחד,וסופר נני לא נמצאת בבית המשפחה יום אחד (זה רק נראה כך בגלל העריכה), אולם אני בהחלט יכולה להעיד מנסיוני, שהשינויים שקורים בבתים של מי שלוקח הדרכת הורים הם משמעותיים מאד מאד וניכרים לכל עין. בעיקר אם נקודת ההתחלה של מנחת ההורים היא במקום כל כך נמוך משפחתית, כמו שראינו בפרק אתמול. במצב כזה, כל שינוי קטן נראה כמו צעד אדיר של המשפחה. אני אישית מאד התרשמתי מהפרק, מהגישה של מיכל ומהאמפטיה והחום שיצאו ממנה. מה שראינו אתמול קיים במציאות. אומנם לא יצא לי להנחות משפחה שהאב נפטר, אולם היו לי מקרים אחרים לא פשוטים בכלל וזה עובד ומשנה מציאות משפחתית.
