הסוגיה החברתית
יש מגוון של מענים, זה תלוי כמובן גם בצרכים של הילד.
לא לכל ילד אותם צרכים חברתיים.
הפשוש שלי למשל, הוא טיפוס חברתי מאד.
אני תמיד אומרת, בהשאלה מהמשפט הידוע על ירושליים-
עשרה קבין של חברתיות יורדים על כל משפחה, במשפחתנו הפשוש נטל תשעה מהם
הוא פעיל בתנועת-נוער, וכמו כן ישתתף בשני חוגים, וכמובן ימשיך לפגוש את חבריו אחה"צ.
גם הפיצקי ישתתף בשני חוגים, ויש לו שניים-שלושה חברים שימשיך לפגוש.
מי שרוצה, יכול גם להשתתף בקבוצות הקיימות ברחבי הארץ, של הורים וילדים בחינוך ביתי
ומקיימים מפגשים חברתיים.
ילדים/נערים גדולים יותר, יכולים גם להשתלב בפעילות התנדבותית שקרובה ללבם,
וכך מעבר לערך החינוכי של העשיה והתרומה,
מוצאים גם מסגרת חברתית של אנשים עם תחום עניין משותף להם.
(מסגרת חברתית משמעותית לא חייבת להיות מורכבת רק מבני גילך
).
 
לגבי שילוב עם עבודה: מודה שבעניין זה אני אולי לא דוגמא מייצגת.
כשבכורי היה בן שנה (כיום הוא בן 19 ) בחרתי להיות אמא במשרה מלאה.
הבנתי שזו הקריירה החשובה ביותר עבורי, זה מפעל חיי.
לכן אני במילא בבית
אבל גם הורים שכן יוצאים להתפרנס, יכולים לבחור בחינוך ביתי.
זה יחייב הורדה בשעות העבודה, אולי קצת מכל אחד מהם.
תלוי בילד, אבל בעקרון, ההורה לא אמור להיות מודבק לילד
הילד יכול לחקור, ללמוד, לחוות, גם עצמאית.
ההורה צריך לללוות, לייצר סביבה מזמינה ללמידה, לא להצמד.
 
הנה אתר נוסף למתעניינים:
 
http://beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E3%E5%F8_%E7%E9%F0%E5%EA_%E1%E9%FA%E9
