סופ״ש ודילוג מעל ט׳ באב - מה שתינו?

[ValeronDeportivo]

סופ״ש ודילוג מעל ט׳ באב - מה שתינו?

 

[ValeronDeportivo]

השלמתי את החוסרים משבוע שעבר עם:

טעימת מזקל של דל מגאי - 5 מזקלים מעניינים של המבקבק המוביל בעולם.
למי שלא מכיר, מדובר בתזקיק לא מיושן מאגבה, בזיקוק דודי כפול באצוות קטנות.
נשמע דומה לטקילה, אבל תכלס שונה מאוד.
Chichicapa - פירות טרופיים, מעט חמצמץ, עישון נמוך, שמנוני קצת, ועם עקיצה אלכוהולית קלה.
Tobala - מיוצר מזן נדיר יחסית של אגבה, שגדל רק בטבע ולא בחקלאות מסודרת.
מעושן יותר, אדמתי יותר, פחות פירותי, ופחות חמוץ. רוב הטועמים לא אהבו אותו, אני דווקא אוהב את המרקם הסמיך יותר ופחות אלכוהולי.
Wild Tepextate - עישון נמוך, פרחוניות נעימה ומתיקות פירותית. מהחביבים של הערב.
San Luis del Rio, שהתיישן 4 חודשים בחבית בורבון טובה - מעט אצטוני, אבל העץ מורגש. קצת קוקוס, עם פירות חמוצים כמו בראשון. מעניין, צריך לשבת עליו שוב.
Pechuga - מזוקק פעם שלישית אחרי שהשרו בו פירות מהאיזור, ובתוך הדוד תלו תרנגולת. למה? כי הם יכולים. בכל מקרה התוצאה מאוד מעניינת, מלא טעם של פירות, אניס, עשבי תבלין ואדמתיות. גם חייב טעימה נוספת.
&nbsp
בנוסף בילוי שנתי בסחיטת קנה סוכר אצל נמרוד לטובת אצוות הרום השנתית.
בנוסף לבירה, ג׳ין וטוניק וכו׳, טעמנו בורבון של הייבן היל בפיניש רום - הרום בלט לטובה, גירסה מעושנת ולא מעושנת של ויסקי הודי פול ג׳ון - שניהם מגניבים וטובים, ורום דמררה ממזקקת אויטפלוט של קיידנהדס (מאוזן וטוב, לא ׳שרוף׳ מדי).
&nbsp

 

[nimrodrosen]

שבוע קשוח

התחיל עם טעימת מזקל של דל מגאי שניתן לסכם 4 מהם במילה אחת, אציטון.

Chichicapa - הטוב לדעתי בחבורה, ללא אצטיות ובעל ניחוחות כבול בולטים, די נחמד.
Tobala - אציטון.
Wild Tepextate - אציטון, אך עם עניין מאחוריו.
San Luis del Rio - מריח מאציטון, נטעם יותר טוב מהריח (זו לא מחמאה גדולה).
Pechuga - אציטון ואניס מובחן. מוזר ומעניין. תכלס, לא משהו שהייתי מזמין בפעם השנייה.

המשיך עם סחיטת קני סוכר, היה חם ומתיש.
בשישי החברים ביקרו ושתינו המון ג'ין (אצווה חדשה שלנו) וטוניק (fever tree) קצת בירה וטעימות רום וויסקי. פול ג'ון ההודי הפתיע לטובה, במיוחד המעושן וכמובן שהאוטפלוט של קדנהדס היה מצויין.

 

[ShaneG]

היה מעניין

גם זכיתי להיות בטעימה של מסכל ביום שני. היה מאוד מעניין כי לפני כן הכרתי רק את הדברים הזולים עם התולעת בבקובוק. הרשומות שלי בקיצור:
Chichicapa - מאוד מעושן, די עשבוני ופירות שרופים. הזכיר וויסקי איילה.
Tobola - האף היה יותר עדין ופירותי, אהבתי, אבל הטעם היה פחות נחמד, מעבר לפירות העדינים היה טעם של סבון כימי ואניס.
Wild Tepextate - עשן ופירות מתוקים, קצת כימי אבל פה זה במובן הטוב.
San Luis del Rio – Special Cask Finish - לא ממש הרגשתי את הברבון, כימי, מלוח, קצת פרות ועשן, ופיניש יבש ממש.
Pechuga - מיץ אניס, לא הרבה מעבר.

היה ממש כיף ללמוד את כל הדברים הקשורים למסכל ולטעום את הסוגים השונים. ממש אהבתי את הראשון והשלישי, עד כדי כך שאני שוקל לקנות בקבוק בהזדמנות.

מעבר לזה לא הרבה דברים חדשים, היה שבוע עמוס. שתתי מדוגמית אוקטומור 7.2 שקיבלתי מהחלפה. וויסקי מעניין ומאוד מורכב יחיסיתת לגילו, אבל עדיין לא שווה למחיר לדעתי.

חוץ מזה סיימתי את הבקבוק אל דוראדו 12 שלי, רום ממש נהדר מגויאנה, סמיך ומתוק. הבאתי בקבוק של הליקר דבש של מזקקת רמת הגולן איתי לאורחת שישי אצל חברים. בסך הכל נחמד, לא מתוק עד כדי כך שזה מגעיל כמו רוב הליקרים האלה, אבל היה איזה טעם לוואי שחלק מהחבר'ה לא אהבו.

ולסיום בקבבוק של פרדס, מרלו מאזור חברון שהתיישן לא זוכר כמה חודש בעץ, אחד היינות האהבות עליי.

 

[Padod]

לא רק מהסופש

פשוט מתחשק לי לחלוק.

טעימות מזקל - נעשו אצלי, בFrench57 ותודה לכל מי שהגיע, היה כיף לארח את הטעימות אצלנו. היתה לי תחושת בטן שהמלך הוא עירום, והרבה מרשמי הטעימה מחזקים את זה. בקרוב תצא סקירה שלי במדיה של דל מגיי, היא לא שונה במיוחד מהטעימות שלכם ולמעשה את רוב רשמי הטעימה לקחתי מהמשתתפים.
חשוב לציין, ומעניין לדעת - דל מגיי אינם היצרן הגדול, המפורסם או החשוב מבין המזקלים. מה שמייחד את דל מגיי הוא גישת הבר-קיימא - המרוויחים הם ישירות הכפרים, ואפילו המשפחות שמוכנים לשמר את דרך הזיקוק המסורתית, נמנעים מקציר יתר של אגבה (בעיה מאוד רצינית במקסיקו, יודעים או לא - בשנים הקרובות יהיו תהפוכות רבות בתזקיקי אגבה בגלל מחסורים חמורים בחומר הגלם). אחת הסיבות למחיר הגבוה הוא סירובם של מנהלי דל מגיי להפוך למסחריים ,וכמוצר כפרי הוא נאמן לתדמית שלו וזה יפה לראות. תחת כל אלה, הוא לא שווה את מחיר שלו, ולא הייתי קונה לעצמי בקבוק.

בגזרת דברים אחרים -
High West Rye - שותפתי הביאה מניו אורלינס. מרשים ביותר, נמצא שם ברשימת הוויסקי שיפון היותר כיפי ששתיתי, נאמן לחריפות המתובלת בסוף של שיפון, אבל ב46% הוא נגיש ומהנה.

קוניאקים של בתים קטנים \ ODV - טעימת רוחב בהפתעה שחיסלה אותי למשך היום. אין סיכוי לרשמי טעימה פרטניים, אבל -
כנגדם, כל הקוניאקים הם גרנד שמפיין, עם אחד מפטיט שמפיין ואלה האיזורים היותר מרכזיים, ופחות מעניינים לטעמי.
לטובתם - דרגות יישון מטורפות, ביצועים מרתקים וייחודיים, כל אחד מבטא את האופי של המאסטר קוניאקר ומביא טעימה מרתקת. באותו היום החלטנו להפסיק להביא קוניאקים מבתים גדולים ולהחזיק רק כאלה דברים, ובדיוק דיברתי בניו אורלינס על מדד לברים שבוחן כמה מותגי בוטיק אמיתיים, מותגים קטנים אתה מחזיק בדיספליי שלך - והבנתי שאין לי הרבה כאלה אצלי בכלל (למעט מזקקות \ יצרנים ישראלים כמו Uber או Milk and Honey)
במיוחד אהבתי את הקוניאקים של Daniel Bouju, הXO היה מעולה ומאוד כפרי וגס בניגוד למה שמכירים בארץ, וה Brut de Fut היה עילוי וחידוש עבורי, ואת אלה של Paul Giraud שהיו פירותיים ותפוזיים במיוחד, באופן מאוד מהנה - במיוחד, אם אני זוכר נכון, ה Vielle Reserve, ששווה כל שקל. בקרוב על הדיספליי
מאוד ממליץ לתאם, לטעום, לקנות - מחירים ראויים ביותר למוצר, בטח בהשוואה לשאר הקוניאקים - [email protected]

משקאות יפניים של ימה וקדמה -
הוא יצר קשר, ובמסגרת ניסיוני להיות יותר נחמד לבריות הסכמתי. מעניין ביותר.
סאקה בדרגות איכות שונות, מעולה ובכמה רמות מעל מה שראיתי מיובא לארץ עד כה. שוצ'ו (תזקיק מ...הכל, משתנה ממשקה למשקה, לרוב עובר זיקוק יחיד אבל מוגש באחוז אלכוהולי נמוך ומאוד חלק. תחשבו וודקה מאוד מעניינת) עם יסמין ותה ירוק שמזכיר למה שותים משקאות יבשים, משקה שזיפי אומשו יפניים (לא צ'ויה, הרבה יותר מוצלח ממנו. חמצמץ, מרענן ומאוד מהנה)

בין לבין ובערך פעם בלילה - בסוף משמרת, ליוו אותי הסיגרים של Romeo y Julieta No.2. בכל פעם שאני חוזר מחו"ל אני קונה קופסא ובאמת שאין כמו סיגר וקצת רום (יש אל דוראדו 12 בארץ במחיר מאוד נגיש. יש גם דיפלומטיקו, אבל הם שינו את המתכון לרום שלהם והוא משמעותית יותר מאכזב ממה שזכרתי) בסוף כל יום כדי להכניס אותי לפרופורציות.

 

[ValeronDeportivo]

תודה על האירוח בפרנץ׳ - היה כיף כרגיל!

לגבי הקוניאקים, מסכים עם כל מילה וכבר שמעתם אותי בנושא.
את הכפריות החזרה של דניאל בוז׳ו, עם עץ בולט, קצת פחות אהבתי. אבל הקוניאקים של פול ג׳ירו הם משהו אחר, נפלא, פירותי ומאוזן. ללא עץ בולט וכמובן ללא סוכר וקרמל. מצטרף להמלצה, לי כבר יש בקבוק.
&nbsp
איזה בתי סאקה ימה וקדמה הביאו לארץ?
זה הבורן וכו׳ שכבר נמצאים פה כמה זמן (לא זוכר יבואן), או משהו אחר?

 

[yezer]

קוניאק של jean fillioux

padod נהניתי לקרוא את מה שרשמת ותודה על האירוח בפרנץ'.
בהזדמנות זו אוסיף גם את הרוניאקים הנהדרים של ז'אן פיליו המיובאים על ידי דימה.
נכחתי לאחרונה בטעימה של כ-7 קוניאקים ביינות וטעמים.
הטענה של דימה הייתה שלא כמו בויסקי ששם אין קשר מחייב בין גיל הויסקי לבין איכותו, בקוניאק ישנו קשר ישיר בין גיל לאיכות.
לא יודע אם ההצהרה שקשורה לקוניאקים נכונה בכל מצב אבל בטעימה שעשינו שהקיפה מ-15 שנה עד הריזרב פאמילי (אמור להיות 50 שנה) בהחלט ניתן היה להרגיש את זה.