סופשבוע
בשבוע שחלף בקרתי בשבדיה בעיר לונד אצל חברים, היה ממש נחמד דברנו בצורה שוטפת על החיים ובכלל מה שלא אופייני להומוספיאנס של הקצה הגיאוגרפי הזה ואלו מקצת מהמסקנות שעלו לי בראש בין שתי המדינות,
ראשית, המרחק ,שבדיה היא מדינה כל כך גדולה זה לקח כמעט תשע שעות להגיע לעיר הזו ברכבת וברכב פרטי דנמרק יותר מצומצמת ולכן האנשים יותר קרובים מבחינה חברתית יש את מה שנקרא Hygge שזה מעין תחושה של הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד לשבדים אין את זה.
אני לא עשיתי מחקר סוציולוגי אבל נראה לי שככל שהמדינה קטנה יור אנשים יותר מתחברים,
בשבדיה הם מרגישים שהם הקול המוסרי האחרון שנותר בעולם והכול נשמע בטון דידקטי וממתנשא, אין אצלם בעיות מהגרים אלא רק אתגרים יש מלה מיוחדת לזה utmaning, הכול זה utmaning.
אין בשבדיה הגירה המונית אלא משבר הפליטים.
הקטע האחרון במסגרת הלוחמה הפמיניסטית היא להחליף את כל שמות התואר עם המלה mand (איש) בתוכה למשהו יותר נייטרלי כמו למשל כבאי או במלה היותר מעודכנת לוחם אש brandmandמי שלא משתמש במלה החדשה נחשב לקסנופוב אנטישמי
בשבדיה אין תוכניות רדיו שאפשר להתקשר אליהן ולהביע את דעתך כי חס וחלילה מישהו יעיז להביע את דעתו הנחרצת על האתגרים שבבעיית הפליטים שלא קיימים., בדנמרק יש הרבה תוכניות מלל שבהן בעיקר המארחים משעשעים את עצמם כמו בארץ בסגנון של שפטל אבל זה חלק מהתכונה הדנית לצחוק על עצמך
בשבדיה ביטלו את האפשרות לתגובות בכל העיתונים כי הם מפחדים מהתגובות העוינות של האזרחים על ההגירה הלא מבוקרת , אני הכיף הכי גדול שלי זה לקרוא את התגובות לכתבות או מאמרים הרבה פעמים אני פוסחת על המאמר ונהנית לקרוא בעיקר תגובות של וואינט , מרגש על כל דבר..
בשבדיה בכל ראיון כמעט בטלביזיה תמיד מביאים זוג לסביות זועמות או איזה טרנסג'נדר פמיניסט לא בשכנה בדרום. ועוד ועוד סהכ היה נחמד.
