סוף השבוע שלי נגמר
זה מוזר!!! יום אחד של סופ"ש, ולא מעט סגור ולא נגיש. התרגלתי לעולם אחר כבר.
השבוע שלי הוא בסימן הגעה והתאקלמות בארץ. 3 טיסות הביאו אותנו לישראל ברביעי בלילה. אני מגיעה מעולם קטן, אי מנותק מהעולם הגדול, למרות שזה גם אי בעצם (סקוטלנד) מ 15 מעלות שהיא הטמפרטורה הממוצאת בקיץ שלנו, ונוחתת פה בארץ, בשעה 23:30 לחום, לעומס של אנשים ומכוניות. לאן כולם נוסעים בשעה 1:00 בלילה. כביש מס' 1 מלא מכוניות לכל הכיוון. רוב האנשים שאני מכירה ישנים בשעות כאלה, או לפחות נמצאים בבית
בחמישי בערב נסענו לראות את פסטיבל האורות בירושלים. ערב אחרון של הפסטיבל, לא ניסע? טוב, ירושלים, בלילה, מחוץ לחומות, בתוך החומות, עומס אנשים לא מעולם הזה!!! עזבו איך אני הרגשתי, גם הישראלים שהיו איתנו הרגישו שזה עמוס מידי. כנראה שגם לבוני היה עמוס מידי. העלתה חום בלילה
למחרת גם חום גבוה, אבל בלי סימפטומים אחרים, אז נראה לי שזה חלק מההתאקלמות.
המון משפחה, חברים, הבית של אבא שלי שאני משתלטת עליו במהירות, ולהיות עם אבא שהוא כבר בן 86, לא בריא, לא בקצב שלנו, למרות שאנחנו לא מהירים
מרגישה קרועה קצת, מכל הכיוונים. לא פשוט. טוב שיש לנו מספיק זמן להתאקלם.
