סופ"ש כבר כאן

[ניריתסקוטלנד1]

סופ"ש כבר כאן

איך עבר השבוע? מה מתוכנן לסופ"ש?

מה שלא יהיה, סופ"ש נהדר לכם

 

[פרפרי אהבה]

שבוע קצת משוגע פה

הקטנה מוציאה שיניים כך ששינה לא הייתה פה

משהו שיזמתי יוצא לפועל ביום רביעי הבא אז יש הרבה הכנות סביב זה.
&nbsp
ובעיקר...פשוט מותשת!
ביום שני הבעל נוסע לכל השבוע, מקווה שיהיה סביל... קניתי מלא מלא שוקולדים לתמיכה עצמית

אם כי נראה לי עם הוצאת השיניים אזדקק לקצת אלכוהול

&nbsp
היום אני עובדת, מחר לא אז נראה מה נעשה... רוב הסיכויים סידורים וכו' וגם הבעל חייב לעשות מלא דברים לקראת הנסיעה אז בטח נתפצל כדי שיוכל לעשות את זה ובין לבין יש לי גם להכין דברים לשיעורים.

 

[ניריתסקוטלנד1]

עמוס אצלך!!!! תחזיקי מעמד

 

[ניריתסקוטלנד1]

מעתיקה לכאן סיפור רילוקשיין שאולי מענין לכמה מאיתנו

נכתב ע"י Ruthy Pariente ומפורסם פה באישורה

ב1977, כשהייתי בת 14 התחלתי לכתוב יומן.
זה היה ממקום של מצוקה קשה, עצב ובדידות.
עד שנה קודם הייתי ילדה-נערה דינאמית, מצחיקה, פעילה בתנועת נוער ומוקפת בהמון בחברים .
ואז...אז סיפרו לנו ההורים שאנחנו נוסעים"לשליחות באפריקה".
בימינו, קוראים לזה Relocation אז פשוט אמרו "נוסעים, יהיה מעניין ונלמד שפה חדשה. לאן? לארץ רחוקה מאוד במערב אפריקה".
פתחו את האטלס והראו לנו איזו נקודה רחוקה,רחוקה.
אז נסענו .
הגענו אל אפריקה האמיתית, הפראית, הרחוקה והאחרת...אוי כל כך אחרת... היה לי הלם תרבותי אמיתי. כאילו הושיבו אותי על כסא חשמלי, קשרו אותי ,חיברו אלקטרודות והתחילו מכות החשמל. כן, כן עד כדי כך החוויה הזו צרובה בזיכרוני. חיה וקיימת. הריחות, המראות, העוני, רחובות ללא כבישים, קבצני הרחוב ,מכולת אחת והרבה אין...
והחלק הכי קשה לי היה- העדרם של חיים חברתיים.
למדתי מהר את השפה (צרפתית) כי היה חשוב לי להתאקלם ולרכוש כמה מילים שאוכל לתקשר עם בני גילי הצרפתים בבי"ס, אבל גם התרבות ממנה הם באו היתה רחוקה ממני שנות אור.
אלו לא באמת היו חברים שלי.
חזרתי להיות ילדה של בית, תלותית, מופנמת ובעיקר עצובה, מתגעגעת וקשורה בצינור חמצן למכתבים (מי שמע על מיילים??) שהייתי מקבלת מכמה חברות מהבית. ואז מצאתי את הכתיבה .נתתי דרור לכאב ולעולם הפנימי שלי.
בתום אותה שנה קבלתי החלטה. החלטה שבעיני היא המשמעותית הראשונה שקיבלתי בחיי. החלטה שיש להם נגיעה והשפעה על מי שאני היום.
בגיל 15 החלטתי שאני חוזרת לארץ בלי המשפחה, הולכת לגור אצל סבתא וסבא. אין ספק, ההורים שלי בטחו בי ובאומץ הלב שלי .
והם? הם היו (ועדיין) סמל להורים אמיצים ונבונים שאפשרו לי לבחור מתוך הבנה של הכאב והמצוקה שלי.
היום, ממרחק השנים וכאמא אני יודעת שההחלטה של הוריי היתה כ"כ לא מובנית מאליה.
היום, כשאני בעצמי אחרי חווית רילוקשיין של 5 שנים בארה"ב, עם משפחתי וכמאמנת קריירה שמלווה יזמים ובנות זוגם ברילוקשיין, אני מספרת להם את הסיפור שלי כילדה.
היו קשובים לילדים שלכם ולקשיים שלהם. אתם מעניקים להם חוויה משמעותית ועצומה .אתם מעניקים להם שפה, תרבות, גמישות מחשבתית ואת היכולת לראות דברים מפרספקטיבה אחרת.
יחד עם זאת, היו פתוחים לקבל החלטות חדשות כל הזמן שיתאימו לכם ולאהובים שלכם.

 

[ניריתסקוטלנד1]

האביב כאן ואיתו הפריחה והירוק שחוזר למחוזותי

היום הארוך ביותר בשנה מתקרב בצעדי ענק, וכיוון שאנחנו כל כך צפוניים, האור מתחיל לרדת כאן בסביבות 22:30 או אפילו מאוחר יותר. אני מאוד אוהבת את הערבים הארוכים האלה. להכנס למיטה עם ספר באור יום. עם הוילון פתוח. לראות שקיעות מדהימות מהחלון. לבוני קצת יותר קשה עם זה והיא נרדמת בשעות יותר מאוחרות, אבל זה לא משפיע על הקימה בבוקר, אז אין לי בעיה עם זה

השבוע קבוצת ההליכה שאני משתתפת בה הלכה למקום מקסים, שהוא מקסים ביותר כשה Blue Bells פורחים. בכלל המזג אויר מפנק אותנו כבר כשבועיים. מקוה שימשיך ככה כל הקיץ - מצ"ב כמה תמונות של ה Blue Bells

שבוע נהדר לכולם