רויאל בלו 79
New member
סופ"ש שהתחיל בבכי והסתיים דווקא בטוב (קצת ארוך)
ביום שישי רבתי עם בעלי (הוא חזר תוקפני מהמוסך, טען ששלחתי אותו לחינם).
אחרי שהתעצבן עליי ודרש ממני לנגב כלים בלי בבקשה ובלי שום דבר - בכיתי שאני רוצה הביתה להורים שלי ושהוא איש רע. ואני לא יודעת למה כולם אומרים שהוא איש מקסים, אליי הוא רע לב.
הגעתי להורים שלי לצהריים שישי המסורתי ואחותי ישר אמרה לי שהחצאיות ההדוקות שלי עושות נזק לעובר (אני שמה חצאיות ג'ינס עם גומיה כדי להרחיב. קצת לוחץ אומנם אבל לא חונק).
בגלל שהשקיפות מחר (אמאלה!!!) - התחלתי לבכות מהמחשבה שעשיתי נזק.
מול כולם, כולל אחיינים (האחיין הבכור, בן 13 וחצי, ניגש ושאל אותי מה קרה ולא רציתי לענות לו)
למרות שניסיתי להסביר להורים שאני מבקשת קצת רגישות ולא לזרוק לי משפטים כאלה, כולם אמרו לי שאני עושה עניין ואם אחשוב טוב יקרה טוב.
לא משנה שבשקיפות הקודמת כבר הייתי בקטע של "הרע מאחוריי, בואו נתחיל ליהנות מההריון" וזה תפס אותי לא מוכנה.
אחרי שניסיתי להסביר לאמא שלי אחה"צ ושוב קיבלתי כתף קרה שאני גורמת הכל לעצמי, שוב בכיתי ואמרתי לבעלי שאני לא מוכנה לארח יותר עד סוף השליש הראשון.
האורחים הגיעו קרוב לשבת.
זוג מקסים שחיכה 7 שנים לילדים ויש להם ילד קופצני וחכם בן כמעט 4.
הם קצת יותר מבוגרים מאיתנו, עברו לא מעט תלאות.
דיברנו על מלא דברים, וסוף סוף היה אפשר לדבר חופשי על טיפולים וכו'. חיזקנו אחד את השני.
דיברתי עם עם האישה עד חמש וחצי בבוקר כשראינו כבר את הזריחה.
למחרת דיברתי איתם בזמן שבעלי שיחק עם הילד בחוץ.
הם מכירים את בעלי מאז שהתחתנו לפני קרוב ל 11 שנים ובעלי עוד מכיר את הגבר בתור רווק..
הוא אמר לי שני דברים על בעלי:
א. הוא תמיד יהסס ואף פעם לא יחליט (הוא מתקשה להחליט על קניית דירה). אם אני אחכה לו לקניית דירה לא תהיה לי אחת גם בעוד 20 שנה.
ב. הוא מת על ויכוחים. זה החיים שלו. זה לא אני או מישהו אחר... פשוט כשאומרים לו X הוא אומר Y. שחור, הוא אומר לבן וכו'.
אז נכון, קשה ולא פשוט.
אבל לפחות אני יודעת מול מה אני מתמודדת. זה לא אני וזה לא רצון להילחם בי.
נמצא לזה פתרון... כרגע הלב שלי עם ההריון.
מצאנו את עצמנו מחזקים אחת את השניה - אני והיא. היא מתלבטת מתי לחזור לטיפולים ואני עם הריון חרדתי במיוחד.
היה מדהים, היה טעים, היה כיף ומרגיע.
לקינוח היה לי חלום סופר מוזר:
שאני בבית קברות ומישהו מבקש ממני להצטרף ללוויה.
(מה שמוזר: נשים לא מצורפות למניין. באות לכבד ולהשתתף אבל דתית אין עניין בזה ובטח לא יבקשו מאישה להצטרף ללוויה זרה כשצריך עוד אנשים).
אני אמורה ללכת עם חברה שלי מהעבודה הקודמת וחברותיה (היא יותר מבוגרת מאמא שלי) לאיזושהי הצגה. אמורה לנסוע איתה אבל בסוף מסתבר שאני לא יכולה כי אין מקום ואני מתבקשת לבוא לבד.
ואין לי חשק.
ואז אני מבינה שאני בכלל לא אמורה להיות בבית קברות כי אני בהריון וזה אסור. אני נלחצת.
אני פוגשת את פיצי שלי (אחיין שלי שהשבוע יהיה בן שנתיים, הנסיך שלי - הוא תשיעי מבין עשרה אחיינים ואחייניות אבל הוא כמו בן בשבילי). זה קורה בסוג של גבעה ירוקה ליד הבית קברות.
הוא הולך שם לבד ואני מרימה אותו ולוקחת אותו איתי כדי לראות איך לצרף אותו למשפחה שלו. מחפשת אותם.
אני רואה את האחיין הבכור יושב עם עוד אנשים ומוסרת לו את פיצי.
משתדלת להתחבא מחברה שלי וחברות שלה שבקטע מאד מוזר לא עוזבות את המתחם למרות שכבר סיימו מזמן את המסיבה שלהן שם.
אחת החברות מבחינה בי ואומרת לי שרק הייתי צריכה להגיד להן אם לא בא לי ללכת איתן.
וזה מה שאני זוכרת.
סתם רציתי לשתף.
(הפחד שלי הוא שקרה משהו לפיצי. זה כל מה שאני דואגת...).
ובגלל חלום אני לא סתם אתקשר לאחותי ואשאל מה קורה איתו. היא תחשוב שנפלתי על השכל.
ביום שישי רבתי עם בעלי (הוא חזר תוקפני מהמוסך, טען ששלחתי אותו לחינם).
אחרי שהתעצבן עליי ודרש ממני לנגב כלים בלי בבקשה ובלי שום דבר - בכיתי שאני רוצה הביתה להורים שלי ושהוא איש רע. ואני לא יודעת למה כולם אומרים שהוא איש מקסים, אליי הוא רע לב.
הגעתי להורים שלי לצהריים שישי המסורתי ואחותי ישר אמרה לי שהחצאיות ההדוקות שלי עושות נזק לעובר (אני שמה חצאיות ג'ינס עם גומיה כדי להרחיב. קצת לוחץ אומנם אבל לא חונק).
בגלל שהשקיפות מחר (אמאלה!!!) - התחלתי לבכות מהמחשבה שעשיתי נזק.
מול כולם, כולל אחיינים (האחיין הבכור, בן 13 וחצי, ניגש ושאל אותי מה קרה ולא רציתי לענות לו)
למרות שניסיתי להסביר להורים שאני מבקשת קצת רגישות ולא לזרוק לי משפטים כאלה, כולם אמרו לי שאני עושה עניין ואם אחשוב טוב יקרה טוב.
לא משנה שבשקיפות הקודמת כבר הייתי בקטע של "הרע מאחוריי, בואו נתחיל ליהנות מההריון" וזה תפס אותי לא מוכנה.
אחרי שניסיתי להסביר לאמא שלי אחה"צ ושוב קיבלתי כתף קרה שאני גורמת הכל לעצמי, שוב בכיתי ואמרתי לבעלי שאני לא מוכנה לארח יותר עד סוף השליש הראשון.
האורחים הגיעו קרוב לשבת.
זוג מקסים שחיכה 7 שנים לילדים ויש להם ילד קופצני וחכם בן כמעט 4.
הם קצת יותר מבוגרים מאיתנו, עברו לא מעט תלאות.
דיברנו על מלא דברים, וסוף סוף היה אפשר לדבר חופשי על טיפולים וכו'. חיזקנו אחד את השני.
דיברתי עם עם האישה עד חמש וחצי בבוקר כשראינו כבר את הזריחה.
למחרת דיברתי איתם בזמן שבעלי שיחק עם הילד בחוץ.
הם מכירים את בעלי מאז שהתחתנו לפני קרוב ל 11 שנים ובעלי עוד מכיר את הגבר בתור רווק..
הוא אמר לי שני דברים על בעלי:
א. הוא תמיד יהסס ואף פעם לא יחליט (הוא מתקשה להחליט על קניית דירה). אם אני אחכה לו לקניית דירה לא תהיה לי אחת גם בעוד 20 שנה.
ב. הוא מת על ויכוחים. זה החיים שלו. זה לא אני או מישהו אחר... פשוט כשאומרים לו X הוא אומר Y. שחור, הוא אומר לבן וכו'.
אז נכון, קשה ולא פשוט.
אבל לפחות אני יודעת מול מה אני מתמודדת. זה לא אני וזה לא רצון להילחם בי.
נמצא לזה פתרון... כרגע הלב שלי עם ההריון.
מצאנו את עצמנו מחזקים אחת את השניה - אני והיא. היא מתלבטת מתי לחזור לטיפולים ואני עם הריון חרדתי במיוחד.
היה מדהים, היה טעים, היה כיף ומרגיע.
לקינוח היה לי חלום סופר מוזר:
שאני בבית קברות ומישהו מבקש ממני להצטרף ללוויה.
(מה שמוזר: נשים לא מצורפות למניין. באות לכבד ולהשתתף אבל דתית אין עניין בזה ובטח לא יבקשו מאישה להצטרף ללוויה זרה כשצריך עוד אנשים).
אני אמורה ללכת עם חברה שלי מהעבודה הקודמת וחברותיה (היא יותר מבוגרת מאמא שלי) לאיזושהי הצגה. אמורה לנסוע איתה אבל בסוף מסתבר שאני לא יכולה כי אין מקום ואני מתבקשת לבוא לבד.
ואין לי חשק.
ואז אני מבינה שאני בכלל לא אמורה להיות בבית קברות כי אני בהריון וזה אסור. אני נלחצת.
אני פוגשת את פיצי שלי (אחיין שלי שהשבוע יהיה בן שנתיים, הנסיך שלי - הוא תשיעי מבין עשרה אחיינים ואחייניות אבל הוא כמו בן בשבילי). זה קורה בסוג של גבעה ירוקה ליד הבית קברות.
הוא הולך שם לבד ואני מרימה אותו ולוקחת אותו איתי כדי לראות איך לצרף אותו למשפחה שלו. מחפשת אותם.
אני רואה את האחיין הבכור יושב עם עוד אנשים ומוסרת לו את פיצי.
משתדלת להתחבא מחברה שלי וחברות שלה שבקטע מאד מוזר לא עוזבות את המתחם למרות שכבר סיימו מזמן את המסיבה שלהן שם.
אחת החברות מבחינה בי ואומרת לי שרק הייתי צריכה להגיד להן אם לא בא לי ללכת איתן.
וזה מה שאני זוכרת.
סתם רציתי לשתף.
(הפחד שלי הוא שקרה משהו לפיצי. זה כל מה שאני דואגת...).
ובגלל חלום אני לא סתם אתקשר לאחותי ואשאל מה קורה איתו. היא תחשוב שנפלתי על השכל.
