...
אני מרותקת לחלון כי מזג אויר גשום וסוער אני אוהבת.
אוהבת לראות את השמים העמוסים עננים כהים לכאורה מאיימים אך הם ידידים, העלים והענפים המתערבלים ברוח, הגשם הניתך - הטיפות המתנפצות שוטפות, מבריקות ומרעננות את הצומח.
כיף לסע לחוף הים לראותו סוער, שוצף, גלים ענקיים עם תלתלי קצף פראיים שועטים לחוף ומתנפצים.
אם יורד ברד לחלום על שלג...
וכשלא סוער ללכת תחת מטריה, לשמוע את הטיפות מתדפקות...
על ז'אק כהן - חבל על דאבדין, יהי זכרו ברוך.
הבוקר נצא לבית העלמין בחולון, היום מלאו 3 שנים לפטירת אמי ב' בכסלו.
נקווה שנוכל לגשת לקבר ושתהיה הפוגה בגשם...
לא צריך להיות דתי כדי להאמין בכח עליון...
אני לא מאמינה בכח עליון, אבל מאמינה שהורי משגיחים עלי מלמעלה....
היום היתה אזכרה לאמי... כל הדרך דפק הגשם על שמשות המכונית,
נפגשנו כל הנכדים של אמי אני ואחי בכניסה לבית העלמין... הגשם טפטף
והשמים היו עכורים מאד ואפורים...
נכנסנו עם המכוניות לתוך בית העלמין לכיוון הקבר של אמי...
הצטופפנו סביבו...עם מטריות... לפתע נפתחו השמים רק בקטע שמעל
הקבר ומעלינו השמים הכחולים הציצו אלינו והגשם פסק...
כולנו התבוננו בתכלת שבשמים - וכולנו האמנו שאמא מסתכלת עלינו
ובוחנת את כולנו... זו היתה המורשת שלה - "תהיו תמיד מאוחדים ותמשיכו
לאהוב כמו שאהבתם בחיי" - ואכן, המשכנו את המורשת ואנחנו אוהבים
אחד את השני כמו שאהבנו אותך!! תודה שהשגחת עלינו ועצרת לחצי שעה
את הגשם....
כשעזבנו את בית העלמין...התחדש הגשם!!!
עסקתי בהוראת דרך מעל חמישים שנה. בטיולי חורף היו מטיילים מבקשים מאוד שלא אסיר את המעיל הגשם.
למה?
כי בעל פעם שהסרתי את המעיל החל לרדת גשם, לבשתי אותו - והשמש הפציעה.....