סוררות..... והשלט שאיננו.....|4u
בעצם כשאני חושבת על זה הכל התחיל בגללן בגלל הסוררות האלו. בזכותם דיממתי 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה. הברזל ברח עם מזוודות החוצה...... וקבלתי עירויים 6 שבועות...... כשבקשתי להזדכות על כל המערכת אמרו השתגעת יש לך עוד כמה והרבה שנים להיות בתוכה את צעירה..... לכי תסבירי איך את רדופה בין במקלחת לשירותים. כשניסו לסדר אותם הם הצמיחו לי שדיים של דולי פרטון. תודו בגיל 37 לקבל העמדת חזה בצורה טבעית.... זה כמו חלום שהתגשם..... ואז הוא הגיע במסווה של בלוטת חלב סתומה כי זה מה שכולם אמרו..... והוא הגיע בלי שום הנחות חשב שיש לו דיל לא נורמלי לקבל ארנונה בחינם שלא נדבר על אוכל ושתיה.... שהסוררות האלו נותנות לו און דה האוס. אז הן חטפו והוא חטף קבלו זריקה שתשתק אותם לתקופה והוא קבל צו הרחקה ולקח איתו את חצי מתאום שלי וזה לא הספיק אז טבחו אותו באש היוקדת של הקרינה. זה היה מסע חיסול קטלני בו נשארו צלקות. ניסו לסגור קצוות הוסיפו חבר כדור ממזר קטלני שבדרך גונב ומגדיל עוד דברים. אבל זהוווווווווווווו לא עוד אני נפרדת מהן אוטוטו. ואולי בלי צער ויגון כי להתאבל בעצם כבר עשיתי לפני שנה כשקבלתי את כל החבילה.אז הבנתי שהן נתנו לי כרטיס כניסה לעולם אחר. הן הקפיצו אותי בזמן בדיוק כמו במסע בדיוני........ נתנו לי אופציות בעצם 2 השבוע להוסיף ארבע וחצי שנים זריקות ולקבל כדור חדש וגם אז לא בטוח שהם יעבדו. או להגיד להם ביי ביי פחות סיכונים ורק כדור לארבע וחצי שנים. ואני הסתכלתי השבוע האונקולוגית שלי שניסתה להסביר לי את כל האופציות. חייכתי ואמרתי. לשכנע אותי את לא צריכה. את הבכי הראשון עשיתי לפני שנה שלא הסכמתם לכרות לי אותם. כי הבנתי בדיוק באותה שניה שגם אם אני רוצה להגיד הסרטן מאחורי. החיים שלי ישתנו מקצה לקצה הם יקפצו להם בכמה שנים. ואת יודעת מה.אני מעדיפה להיות סבתולה ולחיות מאשר לסבול את השינויים של הדברים המלאכותיים. יורד המסך על שחלותי ועם למישהי כאן וסליחה מהבנים יש טיפים אשמח לשמוע גם במסרים. שלא תבינו לא נכון הכאב נמצא שם בפנים. כל הזמן אני מנסה לחזור כבר לשיגרה של פעם והראות שהכל בסדר איתי למרות שחטפתי סרטן ושום דבר לא קרה. ובעצם בזמן הזה קרה הכל שאין יותר פעם או כמו להיות מקודם ואני בעצם מסתובבת סביב הזנב שלי כל הזמן.... אני יודעת שאני שלמה עם ההחלטה ואני יודעת שאני בעצם היתי צריכה להתאבל ולסיים את פרשת למה זה קרה לי?למה בא הסרטן מה עשיתי? אבל מעולם לא עשיתי את זה. לא רציתי להתמקד בכאב הפרטי שלי.היה לי חשוב יותר לנסות לחזור לשיגרה ושאני צריכה להיות כמו כולם. קבלתי אותו כאילו הוא היה חלק בלתי נפרד מהמסע שאני צריכה לעבור בחיים ההמסובכים שלי.אני רגילה שהכל הולך אצלי קשה ותמיד יודעת להושיט לחי לזבטה הבאה שהחיים מנחיתים עלי. לכן לא שאלתי אף פעם למה זה קורה לי? גם כשאני שם בין ביופסיה לבדיקה תמיד היתה לי הרגשה שמישהי אחרת עוברת את זה זה לא אני . ופתאום הכל נוחת ככה בבום זה אני שם מאחורי הגוף הדואב הזה. מאיפה מתחילים? את המסע של החפירות למה זה בא לי ? אני חושבת בשורה התחתונה שמישהו נתן מסלול שם למלעה אבל שכח לתת הוראות הפעלה....... את המדריך או את השלט בחיי הכל מודרני היום שיתחיל גם הוא להתאמץ ושישלח בדואר אויר שלו את המדריך או את השלט..... אם כבר אז כבר עד הסוף בקשתי הרבה? כולה שלט אחד קטנציק עם תוכניות הפעלה..... נשיקות נאנוש
בעצם כשאני חושבת על זה הכל התחיל בגללן בגלל הסוררות האלו. בזכותם דיממתי 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה. הברזל ברח עם מזוודות החוצה...... וקבלתי עירויים 6 שבועות...... כשבקשתי להזדכות על כל המערכת אמרו השתגעת יש לך עוד כמה והרבה שנים להיות בתוכה את צעירה..... לכי תסבירי איך את רדופה בין במקלחת לשירותים. כשניסו לסדר אותם הם הצמיחו לי שדיים של דולי פרטון. תודו בגיל 37 לקבל העמדת חזה בצורה טבעית.... זה כמו חלום שהתגשם..... ואז הוא הגיע במסווה של בלוטת חלב סתומה כי זה מה שכולם אמרו..... והוא הגיע בלי שום הנחות חשב שיש לו דיל לא נורמלי לקבל ארנונה בחינם שלא נדבר על אוכל ושתיה.... שהסוררות האלו נותנות לו און דה האוס. אז הן חטפו והוא חטף קבלו זריקה שתשתק אותם לתקופה והוא קבל צו הרחקה ולקח איתו את חצי מתאום שלי וזה לא הספיק אז טבחו אותו באש היוקדת של הקרינה. זה היה מסע חיסול קטלני בו נשארו צלקות. ניסו לסגור קצוות הוסיפו חבר כדור ממזר קטלני שבדרך גונב ומגדיל עוד דברים. אבל זהוווווווווווווו לא עוד אני נפרדת מהן אוטוטו. ואולי בלי צער ויגון כי להתאבל בעצם כבר עשיתי לפני שנה כשקבלתי את כל החבילה.אז הבנתי שהן נתנו לי כרטיס כניסה לעולם אחר. הן הקפיצו אותי בזמן בדיוק כמו במסע בדיוני........ נתנו לי אופציות בעצם 2 השבוע להוסיף ארבע וחצי שנים זריקות ולקבל כדור חדש וגם אז לא בטוח שהם יעבדו. או להגיד להם ביי ביי פחות סיכונים ורק כדור לארבע וחצי שנים. ואני הסתכלתי השבוע האונקולוגית שלי שניסתה להסביר לי את כל האופציות. חייכתי ואמרתי. לשכנע אותי את לא צריכה. את הבכי הראשון עשיתי לפני שנה שלא הסכמתם לכרות לי אותם. כי הבנתי בדיוק באותה שניה שגם אם אני רוצה להגיד הסרטן מאחורי. החיים שלי ישתנו מקצה לקצה הם יקפצו להם בכמה שנים. ואת יודעת מה.אני מעדיפה להיות סבתולה ולחיות מאשר לסבול את השינויים של הדברים המלאכותיים. יורד המסך על שחלותי ועם למישהי כאן וסליחה מהבנים יש טיפים אשמח לשמוע גם במסרים. שלא תבינו לא נכון הכאב נמצא שם בפנים. כל הזמן אני מנסה לחזור כבר לשיגרה של פעם והראות שהכל בסדר איתי למרות שחטפתי סרטן ושום דבר לא קרה. ובעצם בזמן הזה קרה הכל שאין יותר פעם או כמו להיות מקודם ואני בעצם מסתובבת סביב הזנב שלי כל הזמן.... אני יודעת שאני שלמה עם ההחלטה ואני יודעת שאני בעצם היתי צריכה להתאבל ולסיים את פרשת למה זה קרה לי?למה בא הסרטן מה עשיתי? אבל מעולם לא עשיתי את זה. לא רציתי להתמקד בכאב הפרטי שלי.היה לי חשוב יותר לנסות לחזור לשיגרה ושאני צריכה להיות כמו כולם. קבלתי אותו כאילו הוא היה חלק בלתי נפרד מהמסע שאני צריכה לעבור בחיים ההמסובכים שלי.אני רגילה שהכל הולך אצלי קשה ותמיד יודעת להושיט לחי לזבטה הבאה שהחיים מנחיתים עלי. לכן לא שאלתי אף פעם למה זה קורה לי? גם כשאני שם בין ביופסיה לבדיקה תמיד היתה לי הרגשה שמישהי אחרת עוברת את זה זה לא אני . ופתאום הכל נוחת ככה בבום זה אני שם מאחורי הגוף הדואב הזה. מאיפה מתחילים? את המסע של החפירות למה זה בא לי ? אני חושבת בשורה התחתונה שמישהו נתן מסלול שם למלעה אבל שכח לתת הוראות הפעלה....... את המדריך או את השלט בחיי הכל מודרני היום שיתחיל גם הוא להתאמץ ושישלח בדואר אויר שלו את המדריך או את השלט..... אם כבר אז כבר עד הסוף בקשתי הרבה? כולה שלט אחד קטנציק עם תוכניות הפעלה..... נשיקות נאנוש