סושיאל קלאב
משעשע, אבל הייתי בסושיאל קלאב רק פעם אחת ממש מזמן, ואז חשבתי שהיה מוצלח, אבל לא חזרתי.
אתמול חברה שלי לקחה אותי לשם, ולא התנגדתי, למרות שאני בדרך על תקן הממליצה.
ישבנו בבר, האווירה טובה, המוזיקה לא מוגזמת אבל מורגשת מבחינה חיובית, המקום מפוצץ.
חברה שלי שומרת כשרות ומשוגעת על חצילים, אז הזמנו חציל באש פתוחה, יוגורט של פעם, לימון ועשבים (48 ש"ח) ולחם (19 ש"ח למיטב זכרוני). הגיעו בערך שש פרוסות לחם יפות, טריות וטעימות. איולי חצילים בצבע שחרחר מסקרן ושמן זית + עגבניות שאני תמיד מחבבת.
יחד עם המנות הראשונות הגיעו זיתים שחורים חרפרפים ופלפלים חריפים עוד יותר. אכלתי זית אחד ונמנעתי מהפלפלים.
החציל היה טעים, אבל אחרי 17 גרסאות של אותו החציל כבר קשה לרגש אותי, החברה אוהבת חצילים וגם שומרת כשרות, כך שכל פעם אני מוצאת את עצמי אוכלת חציל למרות שאני מעדיפה מנות אחרות. בקיצור, בפעם הבאה אתעקש על משהו אחר.
לעיקריות לא גיוונתי במיוחד, מהספיישלים לקחתי ניוקי עם שרימפס ברוטב עגבניות מיובשות ועוד משהו. הניוקי הצטיינו באווריריותם, השרימפסים היו טעימים אבל היו יכולים להיות אחד-שניים יותר בצלחת עבור 92 ש"ח, הרוטב היה טיפה פיקנטי וכיף היה לנגב אותו עם שאריות הלחם...איזון טעמים נכון. אם רק היה נשאר לחם.
החברה לקחה ניוקי פטריות (64 ש"ח) וגם ממנו הייתה מרוצה. פרמזן לא היה על השולחן ולקח להם שתי דקות להביא, וכשהגיע הפרמזן הוא הגיע במין רצועות כאלה ולא כפרמזן מגורד, תמוה קצת.
לקינוח הזמנו טארט טאטן (שכחתי לצלם) שהיה פשוט טעים, מנה לא קטנה, לטארט היה טעם מתקתק ונפלא, התפוחים היו כמו שצריך והגלידה ליד כ"כ החמיאה, לגמרי הייתי מבסוטית על הקינוח, לא מתוק מדי, בדיוק כמו שאני אוהבת, הייתי יכולה להתחרע על עוד מנה, וזה נדיר אצלי כשמדובר על קינוחים.
את כל האוכל הורדנו עם בקבוק גוורץ (148 ש"ח)... שכחתי שזה לא קאווה ושהיה לי שבוע עמוס ומעייף בעבודה, והרגשתי את הכוס השניה (ובטח את החצי של השלישית) יפה יפה. חזרתי הביתה על ארבע בערך.
משעשע, אבל הייתי בסושיאל קלאב רק פעם אחת ממש מזמן, ואז חשבתי שהיה מוצלח, אבל לא חזרתי.
אתמול חברה שלי לקחה אותי לשם, ולא התנגדתי, למרות שאני בדרך על תקן הממליצה.
ישבנו בבר, האווירה טובה, המוזיקה לא מוגזמת אבל מורגשת מבחינה חיובית, המקום מפוצץ.
חברה שלי שומרת כשרות ומשוגעת על חצילים, אז הזמנו חציל באש פתוחה, יוגורט של פעם, לימון ועשבים (48 ש"ח) ולחם (19 ש"ח למיטב זכרוני). הגיעו בערך שש פרוסות לחם יפות, טריות וטעימות. איולי חצילים בצבע שחרחר מסקרן ושמן זית + עגבניות שאני תמיד מחבבת.
יחד עם המנות הראשונות הגיעו זיתים שחורים חרפרפים ופלפלים חריפים עוד יותר. אכלתי זית אחד ונמנעתי מהפלפלים.
החציל היה טעים, אבל אחרי 17 גרסאות של אותו החציל כבר קשה לרגש אותי, החברה אוהבת חצילים וגם שומרת כשרות, כך שכל פעם אני מוצאת את עצמי אוכלת חציל למרות שאני מעדיפה מנות אחרות. בקיצור, בפעם הבאה אתעקש על משהו אחר.
לעיקריות לא גיוונתי במיוחד, מהספיישלים לקחתי ניוקי עם שרימפס ברוטב עגבניות מיובשות ועוד משהו. הניוקי הצטיינו באווריריותם, השרימפסים היו טעימים אבל היו יכולים להיות אחד-שניים יותר בצלחת עבור 92 ש"ח, הרוטב היה טיפה פיקנטי וכיף היה לנגב אותו עם שאריות הלחם...איזון טעמים נכון. אם רק היה נשאר לחם.
החברה לקחה ניוקי פטריות (64 ש"ח) וגם ממנו הייתה מרוצה. פרמזן לא היה על השולחן ולקח להם שתי דקות להביא, וכשהגיע הפרמזן הוא הגיע במין רצועות כאלה ולא כפרמזן מגורד, תמוה קצת.
לקינוח הזמנו טארט טאטן (שכחתי לצלם) שהיה פשוט טעים, מנה לא קטנה, לטארט היה טעם מתקתק ונפלא, התפוחים היו כמו שצריך והגלידה ליד כ"כ החמיאה, לגמרי הייתי מבסוטית על הקינוח, לא מתוק מדי, בדיוק כמו שאני אוהבת, הייתי יכולה להתחרע על עוד מנה, וזה נדיר אצלי כשמדובר על קינוחים.
את כל האוכל הורדנו עם בקבוק גוורץ (148 ש"ח)... שכחתי שזה לא קאווה ושהיה לי שבוע עמוס ומעייף בעבודה, והרגשתי את הכוס השניה (ובטח את החצי של השלישית) יפה יפה. חזרתי הביתה על ארבע בערך.
