סחפור בהמשכים

[tsahee]

סחפור בהמשכים

לבקשתה של הייזל... ישבתי מול הזקן. הוא כבר יודע שיש לי את הפוטנציאל, כבר עברתי כמה תרגילים. זה לא הזיז לו. "או שאתה עושה את זה או שתלך הביתה". הסתכלתי על האבן המוזרה הזאת שהייתה מונחת על השולחן. שלא תבינו לא נכון, אלה היו החלקים שאהבתי, בניגוד לכל המטלות האדיוטיות שכל רובוט מסכן יכול לבצע. עברתי על השלבים בפעם המי יודע כמה: להרגע, להתמקד, לאחוז. הכל עבר חלק. להרים.... פשוט לא מצליח. היד האסטרלית שלי עוברת דרכה ממש כאילו ניסיתי להחזיק ערפל. ממש כאילו רק דמיינתי את היד, ואת המרקם של האבן הזאת. "יש לך עוד חמש עשרה דקות" זה עומר שכבר איזה עשרים ושלוש שעות ומשהו שאני יושב כאן בלי לזוז. גם זה משהו, אני מניח...

 

[tsahee]

למי שתהה

הסחפור הוא ז´אנר ספרותי מיוחד העוסק בבלתי יאמן, בלא קונבנציונלי ובאקסרהביטיציאלי. הכוונה בשם היא לסיפורים בגוף ראשון, שהמספר שלהם מדבר כאילו אל הקורא, שתגובתו בין פסקה לפיסקה היא: "מה אתה סח?"

 

[דלית - delete]

שוב הרגשתי *משהו* עובר דרכי

כמה פעמים היה נסיון הרמה. חשתי בכוח, שאתאר כיד מחוסר מילים, מנסה לאחוז אותי ולהרימני. היד לא הייתה מוחשית, או אפילו לגמרי שם, אבל התנגדתי בכל כוחי. וכי הייתה לי ברירה? הזקן אמר שאם אצליח להשאר במקומי 23 שעות וחמישים וחמש דקות, הוא ימלא את הבטחתו משכבר הימים. לפי דעתי עברו כבר 23 שעות ו45 דקות. עוד עשר דקות למנאייק. להרגיש כבד. לא, להיות כבד. זוהי כל מהותי כרגע. אני סך משקלו של היקום, להזיז אותי זה להזיז את היקום עצמו, כולל אותך, בעל היד. אני כבד.

 

[mermit]

רבאק, האבן הזאת *מדברת* אלי!

זה היה בלתי נתפס. זה סתר את כל מה שלמדתי בשלוש השנים האחרונות. הבטתי בזקן - האם היה ניצוץ ממזרי בעיניו, או שהמתח והעייפות כבר עשו אותי פרנואיד לגמרי? הנה אני, רבע שעה לפני בחינת הסיום האחרונה (בהנחה שהאבן המחורבנת הזאת תזוז סוף סוף, ואני לא אצטרך מועד ב´), לקראת ההסמכה הנכספת כאלכימאי, ופתאום הקריסטל הפושט הזה, שלא אמורה להיות לו יותר תודעה מאשר לקקטוס, אשכרה מדבר אלי! הצצתי שוב במורה שלי, נראה היה שהניצוץ הערמומי התפשט לחיוכו, שכבר לא היה רשמי וקפוא...

 

[tsahee]

היי! היי!

בעל היד התחיל לחייך. נראה לי שהוא הבין משהו. אוי, זאת הייתה טעות לחשוב בקול רם מדי. בדיוק כמו בפעם הזאת שתקעה אותי בתוך האבן. הוא סגר את היד שלו אל מעבר לאשלייה הזו. הפעם הוא תפס אותי באמת. עוד שלוש דקות... אני חייב לשרוד עוד שלוש דקות.... לא!!!!!!

 

[firefist]

האם זה אפשרי?

לשרוד עוד שלוש דקות, כשכל שניה נראית לך כמו נצח. אתה רוצה להפסיק, יכול לחשוב על כל הטוב הרגעי שיצא לך אם תוותר, על ההקלה ועל הפסקת המאמץ הזה והלחץ הנפשי. מעולם לא נראתה השלווה קורצת יותר, לעבור 23 שעות זו לא בעיה, אבל להעביר שלוש דקות? בזה אני אכשל?! החיוך שלו, החיוך שלו נותן לי את הכוח, ´זוהי רק אשליה´ אני חוזר ואמור לעצמי, אני לא באמת נתפס, עוד לא הסתיים המאבק...

 

[דרגורן]

זה היה הרגע המדיוק שבו ידעתי שאני..

מצליח! הפעם חיכיתי לשמוע את האבן הממזרית הזאת, חיכיתי ולכן גם קלטתי את המחשבה שהיא ניסתה להסתיר! אתה יכול להאמין שהיא חשבה שהיא תנצח אותי? מילא אני לא מצליח בגלל שלא למדתי מספיק אבל להכשל בגלל חתיכת אבן? בחיים לא! בשנייה שקלטתי את פרץ המחשבה (שהפעם היה חלש כאילו היא ניסתה להסתיר את עצמה) שלחתי את ידי האסטרלית ו"קטפתי" את האבן ממקומה האמיתי...