סטאבאט מאטר של פרגולזי - תווים?

[john1987]

סטאבאט מאטר של פרגולזי - תווים?

אני מחפש את התווי מקור לסטאבאט מאטר של פרגולזי להורדה חינם באינטרנטים. מצאתי את החלק הראשון ב cpdl.org - ערוך בצורה מזעזעת - ואת החלק האחרון שבו הליווי מעובד לפסנתר ב schubertline, אבל אשמח לכל התווים, אם יש בנמצא

 

[john1987]

ועוד חיפוש תווים: אמרילי של קצ'יני

(Amarilli by Giulio Caccini) יש לי את הגרסאות של ג'ון גלן פאטון ושל הוצאת "24 אריות", אבל אני מחפש את המקור בעל הבאסו קונטינואו בלבד. אני בעיקר מעוניין לעשות לעצמי הרמוניזציה, וקשה לי להבין מה הבאסו קונטינואו המקורי מהתווים בגרסאות הנ"ל. ישנה פקסימיליה של המקור בספר של פאטון אבל היא לא קריאה. הלמישהו פתרונים?

 

[פיצי היחיד]

בשביל שני הדברים יש ספריה

כל כך פשוט, כל כך יעיל, כל כך נגיש.

 

[john1987]

מה, באמת?

וואו, עזרת לי המון.

 

[פיצי היחיד]

אני באמת מצטער

שלא התייצבתי אצלך בבית עם התווים.

 

[john1987]

אתה צודק

אלן ריקמן _חתיך_!

 

[קונגונדה]

נגיש? אתה קצת מגזים.

 

[פיצי היחיד]

מגזים? למה, קשה לגשת לספריה?

 

[קונגונדה]

פעם חשבתי שלא

עד שההכרות המענגת עם ספריית פליציה על שעות הפתיחה הבעייתיות שלה, שלא ממש מאפשרות לסטודנטים או העובדים כל יום (בין 8 ל6 בערב, לא עולם היי טק) להשאיל ספרים. מגוון החנייה (שעה וחצי חיפוש כל פעם, או הפקדת מזומנים לא מעטים בחניון) והעובדה שיצירות רבות אינן נתנות להוצאה מהספרייה אפילו לא בהפקדת תעודת זהות או אשראי, ולכן יש לשלם תעריך מופקע של 60 אג' לצילום דף בודד (ללא הנחה לסטודנטים) שיכנעוני שלספריה הולכים שממש, אבל ממש ממש חייבים.

 

[dombi7]

בשביל זה קיימת גם

ספרייה באקדמיה בירושלים ובת"א. את הספרייה של ת"א אני לא מכיר ... אבל בירושלים אני יודע שהספרנים מאוד נחמדים והמחיר של צילום הוא 20 אגורות. מחיר כניסה מזערי של 10 שקלים למי שלא לומד באקדמיה, ואפשר למצוא שמה כמעט את כל מה שרוצים. הדבר היחיד שלא מצאתי שם עד היום זה שלישיית הקלרינט של נינו רוטה... ולך תמצא את זה בארץ.

 

[קונגונדה]

למיטב זכרוני

מי שאינו סטודנט לא יכול להשאיל בספרייה האקדמאית. משמע עם חשקה נפשו של אדם בהאזנה או צריבה של דיסק... כמו כן, לשלם 10 ש"ח כניסה למשאיל של קבע מצטבר לסכומים מרשימים.

 

[פיצי היחיד]

למיטב ידיעתי

יש לספריות אלו מנויים שאינם סטודנטים. דמי השאלה צריך לשלם בכל ספריה. אולי יום אחד תהיי סטודנטית באקדמיה. כדי להנות משימוש חפשי בשירותי ספריה תאלצי לשלם שכר לימוד של כ - 10000 ש"ח בשנה. לא כל ספר ניתן להשאלה, כך זה בכל ספריה בעולם. על האזנה מעולם לא ביקשו כסף, לפחות לא בפליציה בלומנטל. לספריה אפשר להגיע גם באוטובוס ולא ברכב פרטי ואז לחסוך את הדלק, החניה והחיפוש. מה משתמע מכל זה? שאת ועוד רבים אחרים פשוט עצלים, חושבים שאפשר להשיג כל דבר בלי לצאת מהבית ובלי להתאמץ. אין מה לעשות, החיים לא מתנהלים ע"י ישיבה מול המסך. כן, גם אני מחפש תווים באינטרנט, אבל זה רק לאחר שביקרתי בספריה ולא מצאתי את מבוקשי. על פי רוב, מה שלא מצאת בספריה גם לא מצאתי באינטרנט.

 

[קונגונדה]

אתה יכול לקרוא לזה עצלנות

זה נורא לגיטימי. אפילו די קל. לא כולנו מקריבים קורבנות בעבור חבילת תוים. קורבנות שאנחנו כן עושים בעבור חופן דולארים. לצערי אני אדם עובד ולומד. המסגרת הזאת מונעת ממני הרבה הנאות חיים קטנות. היא מצמצמת את הזמן הפנוי שלי, ובבדיקה שביצעתי מול סטודנטים ותלמידים נוספים בסטטוס דומה לשלי, התמרמרו אף הם על בעיית החנייה והנגישות לספרייה ושעות הפתיחה שלה (בוא לא נשכח שלא לכולם יש אוטובוס ישיר, או אוטובוס הקרוב לבית. עבור חלקנו הנ"ל כרוך בלהחליף 2 ו - 3 אוטובוסים. די דומה לשעה וחצי של חיפוש חנייה, לא?). כמו כן, אם אתה לא מגדיר חיפוש טוב באינטרנט כמאמץ, כנראה שמעולם לא חיפשת יותר משעה משהו באינטרנט. לדעתי האישית לשבת כמה וכמה שעות, להשקיע מאמץ מחשבתי לא מבוטל בשביל להגיע למידע, אתרים וSCORES מוצלחים, ולחלוק אותם עם הזולת זה מאמץ לא מבוטל. גם אם הוא לא כרוך בלהסחב בחום לספריית פליציה או לקבל יחס ספק מחפיר ספק מזלזל בספריית האקדמיה. ברגע שספרייה היא לא נגישה, קשה להשאיל ממנה ספרים. המנוי נהפך ללא משתלם ומוצאים את עצמנו שוב בחנות התוים או באתרי אמזון. אין אפס. לדעתי הנאיבית הפתרון הוא ספרייה שפתוחה יותר שעות. או לחלופין - מתן אופציה להשאלה מן האוניברסיטה בפקדון, לפרק זמן קצר מאד של יומיים או יום בודד. ברור לי שאין הרבה חובבי מוסיקה קלאסית בארץ, ואין מספיק אנשים שבשבילם שווה לפתוח את ההשאלה לקבוצות רחבות, ולכן הספריות פועלות במתכונתן הנוכחית. למרות זאת, אם במקום לשבור את הלקוח ולהטיח בו שהוא עצלן, היו ממירים את אחד מימי פעילות הספריה ליום שפנוי עבור רוב האנשים כמו יום שישי, גם הספריות וגם הלקוחות היו מרוויחים. תורת המשחקים, מישהו? אולי לדעתך זו עצלות, ויכול להיות שבאמת בעצלות מדובר, לדעתי יש פה מימד נוסף של זכויות לקוח. מדובר במתן שירות. שירות שעבורו משלמים. בשמחה הייתי משלמת סכום כפול עבור פתיחת הספרייה בשעות נוחות יותר, שהיו מאפשרות לי להגיע אליה (כגון עד 9 בערב, ימי שישי וכיו"ב). אבל אין לי איך לשלם לספריה אם אני לא אעבוד. ואם אעבוד - אני לא אספיק להגיע לספרייה לפני הסגירה.

 

[osnat121]

לשאול

חברים יקרים. אנחנו שואלים ספרים והספריה משאילה לנו. אנחנו לווים כספים והבנק מלווה לנו. נא לא לכעוס עלי אבל זה מפריע לי מאד.

 

[קונגונדה]

ואת שוכחת...

שהספרייה היא לא גוף התנדבותי. בנווה צדק קיים דוכן ספרים שבו כל אחד משאיר את מה שהוא לא צריך, והלקוחות הישרים משאירים את הכסף בקופה, עבור מה שהם לוקחים. ללא פיקוח. בספרייה, למעט הפקדון על אובדן אני משלמת כסף. אני משלמת כסף על שירות שאני אמורה לקבל. על המיזוג, על הסיוע של הספרנית, על מערכת המידע... מתי אני מתלוננת? שאני משלמת על משהו והתמחור נראה לי לא הוגן, או לא מתאים. נראה לי שפירטתי לעיל למה. לכן או שאני מפסיקה לשלם, או שאני חורקת שיניים. והבנק? אני מניחה שאני לא הראשונה לציין שהכיוון שאליו הולכת הבנקאות רק מחזק את הקפיטליזם הפושה במדינה שלנו. מדינה שהייתה פעם, סוציאליסטית.