סטודנטים ובעיה של מקום וכבוד../images/Emo193.gif
אני אחות מדריכה קלינית, אני יחסית חדשה במקום העבודה הנוכחי. אני מדריכה סטודנטים לסיעוד במחלקה שבה אני עובדת בבית חולים. מזה זמן יש לי בעיה, שפעמים רבות בגלל המבנה של המחלקה, אין חדר ואין מקום לאפשר לסטודנטים שאני מדריכה, לשבת להכין את המטלות שאני נותנת להם. יש להם תוכנית שמשלבת הסתכלות והתנסות במחלקה יחד עם הכנת מטלות בכתב. בעית המקום נתנת לפתרון רק עם האחות האחראית במחלקה תסכים לתת את המפתח לחדר שלה. אני מבינה שהחדר שלה מהווה עבורה סטטוס של מנהלת ולכן חששתי לפנות איליה. לפני יומים הסטודנטים ישבו בתחנת האחיות שבמחלקה ואמרו שהם מרגישים רע ולא רצויים במחלקה. האחראית שמעה את זה והזדעקה... אמרה שזה לא בסדר. היא פנתה אלי ואמרה שהיא רוצה לדבר איתי ועם הסטודנטים: שזה מפתיע אותה שהם מתלוננים. היא מאוד אוהבת שיש סטודנטים במחלקה וזה חשוב לה שיהיו מרוצים. הסטודנטים אמרו "הצוות אומר לנו שאנחנו מפריעים כאן". האחראית:"כשאני נמצאת אני תמיד מוכנה לתת לכם את המפתח לחדר שלי", ופנתה אלי "יעל יודעת שאתם תמיד יכולים לשבת בחדר שלי, נכון יעל?" אמרתי לה שזה נכון, אבל יש הרבה ימים שהיא איננה ואין לסטודנטים מקום איפה להיות מכיון שאין חדרים וזה יוצר בעיה. ואני סיפרתי על סיטואציה שבה היגיע מרכז ההדרכה ולא היה מקום איפה לשבת עם הסטודנטים לדבר איתם. וכן הסברתי שבתוכנית שלהם יש להם הרבה מטלות להכין וזה בעיה כשאין איפה לשבת. ביקשתי שאם היא יכולה לתת לי מפתח לחדר שלה זה יהיה פתרון טוב. היא לא הסכימה "כי היא לא נותנת את המפתח גם לסגנית שלה". אבל כשהיא נמצאת היא בשימחה מוכנה לתת את האפשרות לשבת שם. ומאוד חשוב לה שהסטודנטים ירגישו טוב במחלקה. נפתרה הבעיה לאותו יום אבל אני החלטתי לא לותר! מתוך הבנת הצורך שלה בכבוד ושליטה, הרי היא המנהלת במחלקה. החלטתי כל יום שצפוי חוסר במקום, לבקש מפתח ספציפית ליום שבו אני זקוקה לחדר בשביל הסטודנטים שאני מדריכה. לאחר יום ביקשתי שוב שהיא תתן לי את המפתח למחר, כי מחר לא יהיה חדר פנוי והיא לא עובדת ולא יהיה לנו איפה לשבת- אני אחזיר לה בסוף יום את המפתח. אמרה שתחשוב על כך... ואכן השאירה לי את המפתח שאוכל להשתמש בו למחר. מהיום אני מתכננת כל פעם שאין חדר פנוי לבקש את המפתח ליום הבא ולהחזיר לה בסוף היום. כך נפתרה בנתים בעית המקום. ההרגשה של הסטודנטים ושלי השתפרה, ונשמר הכבוד של האחראית. מה אתם אומרים?
אני אחות מדריכה קלינית, אני יחסית חדשה במקום העבודה הנוכחי. אני מדריכה סטודנטים לסיעוד במחלקה שבה אני עובדת בבית חולים. מזה זמן יש לי בעיה, שפעמים רבות בגלל המבנה של המחלקה, אין חדר ואין מקום לאפשר לסטודנטים שאני מדריכה, לשבת להכין את המטלות שאני נותנת להם. יש להם תוכנית שמשלבת הסתכלות והתנסות במחלקה יחד עם הכנת מטלות בכתב. בעית המקום נתנת לפתרון רק עם האחות האחראית במחלקה תסכים לתת את המפתח לחדר שלה. אני מבינה שהחדר שלה מהווה עבורה סטטוס של מנהלת ולכן חששתי לפנות איליה. לפני יומים הסטודנטים ישבו בתחנת האחיות שבמחלקה ואמרו שהם מרגישים רע ולא רצויים במחלקה. האחראית שמעה את זה והזדעקה... אמרה שזה לא בסדר. היא פנתה אלי ואמרה שהיא רוצה לדבר איתי ועם הסטודנטים: שזה מפתיע אותה שהם מתלוננים. היא מאוד אוהבת שיש סטודנטים במחלקה וזה חשוב לה שיהיו מרוצים. הסטודנטים אמרו "הצוות אומר לנו שאנחנו מפריעים כאן". האחראית:"כשאני נמצאת אני תמיד מוכנה לתת לכם את המפתח לחדר שלי", ופנתה אלי "יעל יודעת שאתם תמיד יכולים לשבת בחדר שלי, נכון יעל?" אמרתי לה שזה נכון, אבל יש הרבה ימים שהיא איננה ואין לסטודנטים מקום איפה להיות מכיון שאין חדרים וזה יוצר בעיה. ואני סיפרתי על סיטואציה שבה היגיע מרכז ההדרכה ולא היה מקום איפה לשבת עם הסטודנטים לדבר איתם. וכן הסברתי שבתוכנית שלהם יש להם הרבה מטלות להכין וזה בעיה כשאין איפה לשבת. ביקשתי שאם היא יכולה לתת לי מפתח לחדר שלה זה יהיה פתרון טוב. היא לא הסכימה "כי היא לא נותנת את המפתח גם לסגנית שלה". אבל כשהיא נמצאת היא בשימחה מוכנה לתת את האפשרות לשבת שם. ומאוד חשוב לה שהסטודנטים ירגישו טוב במחלקה. נפתרה הבעיה לאותו יום אבל אני החלטתי לא לותר! מתוך הבנת הצורך שלה בכבוד ושליטה, הרי היא המנהלת במחלקה. החלטתי כל יום שצפוי חוסר במקום, לבקש מפתח ספציפית ליום שבו אני זקוקה לחדר בשביל הסטודנטים שאני מדריכה. לאחר יום ביקשתי שוב שהיא תתן לי את המפתח למחר, כי מחר לא יהיה חדר פנוי והיא לא עובדת ולא יהיה לנו איפה לשבת- אני אחזיר לה בסוף יום את המפתח. אמרה שתחשוב על כך... ואכן השאירה לי את המפתח שאוכל להשתמש בו למחר. מהיום אני מתכננת כל פעם שאין חדר פנוי לבקש את המפתח ליום הבא ולהחזיר לה בסוף היום. כך נפתרה בנתים בעית המקום. ההרגשה של הסטודנטים ושלי השתפרה, ונשמר הכבוד של האחראית. מה אתם אומרים?
