סטטיסטיקה
- פותח הנושא Blip2Blip
- פורסם בתאריך
תקרת זכוכית
 
קיימת עדיין ...ולא רק מהצד של המופרעים...
 
יש גם מהצד של אפילו קהילה תומכת לנכים נגישות ישראל..שחוששים מבעלי הפרעות נפשיות..
יש מה לשפר..אני בכל מקרה אישית לא ויתרתי על כניסה לקהילה ועל חוג תיאטרון שחששו שם שהדרמה הרגשית שם תהיה קשה מנשוא למופרע נפש שאני לא יודע מה ..יתפרץ או משהו על כולם..
בכל מקרה הצלחתי. אני ועוד בחור בחוג הזה פעילים ומשתלביםהשנה עם השגחה של מדריכת שיקום. ובעז"ה נפתח את הדלת לכולם..ככל נכה או סטודנט שמשתתף ללא ליווי..
לכל פעילות בכל הקבוצות..בגליל.
 
מה זה מציצים?..לי קשה להבין..מבחינתי יש מי שפעיל יש מי שבשלב של קריאה..ואולי יכתוב יש מי שעסוק בנסיונות להבין את עצמו..וקורא פה..אני לא מאמין שבאים סתם ..אין סתם...הסיבה אצל כל מי שבא..יש בה משהו אמיתי.
 
מציצים נשמע לי קונוטציה חריפה מידי..יותר תחושה שלך מאשר מה שעושים באמת
 
לא לא מפריע מי קורא...מצידי שיעשו עליי גם כתבה בטיוי ..למשל..ש"יציצו" כולם..לא עשיתי משהו בזדון למישהו אלא זו ההפרעה שגרמה לזה..בעיקר פגעתי בעצמי. מנגד אני עושה כל מאמץ לטפל בעצמי ..וגאה בזה ובכל מי שקם ועושה למען עצמו באמת מה שטוב..ומתקדם.
 
ויודעים מה גם עוזרים לזה ביטוח לאומי למשל..עו"סים שלא יודעים להתמודד..בורות לא חסרה...גם בקופת חולים בכל מקום..
 
מה עושים? ממשיכים בכתיבה בשיקום בשיפור..בחיים שלנו להשיג מה שטוב לנו למרות הכל
שיסתכלו שידברו שנוכיח יותר ויותר שאנו לא פחות בני אדם מהם ולפעמים יותר..אז אני רוצה להאמין שגם הם ישנו גישה יותר ויותר..
 
 
קיימת עדיין ...ולא רק מהצד של המופרעים...
 
יש גם מהצד של אפילו קהילה תומכת לנכים נגישות ישראל..שחוששים מבעלי הפרעות נפשיות..
יש מה לשפר..אני בכל מקרה אישית לא ויתרתי על כניסה לקהילה ועל חוג תיאטרון שחששו שם שהדרמה הרגשית שם תהיה קשה מנשוא למופרע נפש שאני לא יודע מה ..יתפרץ או משהו על כולם..
בכל מקרה הצלחתי. אני ועוד בחור בחוג הזה פעילים ומשתלביםהשנה עם השגחה של מדריכת שיקום. ובעז"ה נפתח את הדלת לכולם..ככל נכה או סטודנט שמשתתף ללא ליווי..
לכל פעילות בכל הקבוצות..בגליל.
 
מה זה מציצים?..לי קשה להבין..מבחינתי יש מי שפעיל יש מי שבשלב של קריאה..ואולי יכתוב יש מי שעסוק בנסיונות להבין את עצמו..וקורא פה..אני לא מאמין שבאים סתם ..אין סתם...הסיבה אצל כל מי שבא..יש בה משהו אמיתי.
 
מציצים נשמע לי קונוטציה חריפה מידי..יותר תחושה שלך מאשר מה שעושים באמת
 
לא לא מפריע מי קורא...מצידי שיעשו עליי גם כתבה בטיוי ..למשל..ש"יציצו" כולם..לא עשיתי משהו בזדון למישהו אלא זו ההפרעה שגרמה לזה..בעיקר פגעתי בעצמי. מנגד אני עושה כל מאמץ לטפל בעצמי ..וגאה בזה ובכל מי שקם ועושה למען עצמו באמת מה שטוב..ומתקדם.
 
ויודעים מה גם עוזרים לזה ביטוח לאומי למשל..עו"סים שלא יודעים להתמודד..בורות לא חסרה...גם בקופת חולים בכל מקום..
 
מה עושים? ממשיכים בכתיבה בשיקום בשיפור..בחיים שלנו להשיג מה שטוב לנו למרות הכל
שיסתכלו שידברו שנוכיח יותר ויותר שאנו לא פחות בני אדם מהם ולפעמים יותר..אז אני רוצה להאמין שגם הם ישנו גישה יותר ויותר..
 
הנעדרים
אני מניח שכמו בבית הספר: "תגידו למי שלא הגיע ש..." כך אני משכנע את
המשוכנעים. ה-"מציצים" הם אילו שקיבלו את ההבחנה (ולא בכדי) אבל מתוך
מניעים שאינם "בוגרים" במיוחד, בוחרים להסתתר. הבעיה עם היות "בארון"
באשר להפרעה היא שלא מעט אנשי בריאות הנפש כופרים למעשה בקיומה
של ההפרעה (גם אם הם עושים זאת בחדרי חדרים) שלא כמו מחלות הנפש
המוכרות והטובות. גבולית כשמה כן היא - ספק הפרעה ספק מקבץ של תכונות
אישיות, ספק מעוררי אמפתיה ספק מפונקים שאינם עושים מספיק.
אני מניח שכמו בבית הספר: "תגידו למי שלא הגיע ש..." כך אני משכנע את
המשוכנעים. ה-"מציצים" הם אילו שקיבלו את ההבחנה (ולא בכדי) אבל מתוך
מניעים שאינם "בוגרים" במיוחד, בוחרים להסתתר. הבעיה עם היות "בארון"
באשר להפרעה היא שלא מעט אנשי בריאות הנפש כופרים למעשה בקיומה
של ההפרעה (גם אם הם עושים זאת בחדרי חדרים) שלא כמו מחלות הנפש
המוכרות והטובות. גבולית כשמה כן היא - ספק הפרעה ספק מקבץ של תכונות
אישיות, ספק מעוררי אמפתיה ספק מפונקים שאינם עושים מספיק.
אני חושב שאתה מתעסק במקום הלא נכון
 
או שאתה מדבר על מה שמפריע לך עדיין בעצמך..או שאתה סתם תקוע על זה מי מציץ מה מציץ והגדרות...
 
מה זה משנה מה מגדירים? בסופו של דבר אם תחשוב לעומק השאלה היא מה עושים עם ההפרעה ספק ככה ספק ככה...לא משנה
 
איפה אתה רוצה לראות את עצמך עוד שלוש שנים? מה אתה עושה מעכשיו להגיע לשם?
 
זה לדעתי הכי חשוב..להציב מטרות לכל מטרה להבין את השלבים ולעשות..
 
גם מבחינת מדריכי השיקום פחות מתעסקים עם ההגדרה ( לי יש שתים למשל..ביטוח לאומי קבע סכיזופרניה..במרפאה הפרעת אישיות גבולית מורכבת ופוסט טראומה..)...הם מתעסקים באיך להוציא את הטוב ממך ..לשפר מה שאפשר ואפשר תמיד אפשר..
 
אני מציע שתתחיל להתעסק עם זה זה יקדם אותך לא המחשבות האלה שהבאת...
 
או שאתה מדבר על מה שמפריע לך עדיין בעצמך..או שאתה סתם תקוע על זה מי מציץ מה מציץ והגדרות...
 
מה זה משנה מה מגדירים? בסופו של דבר אם תחשוב לעומק השאלה היא מה עושים עם ההפרעה ספק ככה ספק ככה...לא משנה
 
איפה אתה רוצה לראות את עצמך עוד שלוש שנים? מה אתה עושה מעכשיו להגיע לשם?
 
זה לדעתי הכי חשוב..להציב מטרות לכל מטרה להבין את השלבים ולעשות..
 
גם מבחינת מדריכי השיקום פחות מתעסקים עם ההגדרה ( לי יש שתים למשל..ביטוח לאומי קבע סכיזופרניה..במרפאה הפרעת אישיות גבולית מורכבת ופוסט טראומה..)...הם מתעסקים באיך להוציא את הטוב ממך ..לשפר מה שאפשר ואפשר תמיד אפשר..
 
אני מציע שתתחיל להתעסק עם זה זה יקדם אותך לא המחשבות האלה שהבאת...
MindfullEye
New member
היכולת שלך אולי טובה לתואר בפילוסופיה
אבל כמו שירון אמר, אתה מתעסק במרכאות והגדרות וקונספירציות.
 
גם לפני הפורום הזה בקומונות שהיו הכרתי הרבה אנשים שרוב הזמן היו "בארון" כהגדרתך, והצליחו להתמודד עם ההפרעה ולבנות בסופו של דבר קריירות ועוד. לא כולם רוצים את ההיסטוריה הרפואית שלהם (בין אם זה אישיות גבולית או דיכאון או קרוהן או ציפורן חודרנית) כמה שמגדיר אותם. נכון שבאישיות זה טריקי כי אישיות כשמה כן היא.. אבל עדיין אותו מקבץ של תכונות, במקרים מסויימים ובטיפולים מסויימים אפשר למזער את ההשלכות של אותן תכונות וזה בתורו משנה את נסיבות החיים העתידיות שהן בתורן תורמות לשינויים, גם אם לא של 180 מעלות, בנפש (אישיות וכל מה שנכנס לשם).
 
לעורר אמפתיה זו טכניקה שנועדה למלא צרכים של רגשיות מאוד גבוהה ופינוק זה תוצאה, גם כן, של אי-עשייה כתוצאה מכשלונות בעבר הרחוק או ההווה שגם הם גורמים שמעוררים רגשות חזקים שלא ניתן לשלוט בהם. ואז אנשים שותים או חותכים או מתים או מחליפים קידומת...
 
בלי קשר לקבוע שכל המציצים הם אלה שקיבלו את האבחנה ואינם בוגרים זה חצוף ושיפוטי. בלי קשר לאף הפרעה - תנסה לחיות מנקודת הנחה שאף אחד בעולם לא חייב לך דבר, וההפך - וזה יקל עלייך.
בלי לדבר על זה שחלק מהמציצים הם סתם סקרנים כי זה נושא פיקנטי. וכמו שבנאדם יכול לצפות בתוכנית ריאליטי זבל על אנשים ששוקלים 400 קילו כי זה מעניין ברמה מציצנית, ככה גם פה. אינטרנט פתוח, ככה זה.
אבל כמו שירון אמר, אתה מתעסק במרכאות והגדרות וקונספירציות.
 
גם לפני הפורום הזה בקומונות שהיו הכרתי הרבה אנשים שרוב הזמן היו "בארון" כהגדרתך, והצליחו להתמודד עם ההפרעה ולבנות בסופו של דבר קריירות ועוד. לא כולם רוצים את ההיסטוריה הרפואית שלהם (בין אם זה אישיות גבולית או דיכאון או קרוהן או ציפורן חודרנית) כמה שמגדיר אותם. נכון שבאישיות זה טריקי כי אישיות כשמה כן היא.. אבל עדיין אותו מקבץ של תכונות, במקרים מסויימים ובטיפולים מסויימים אפשר למזער את ההשלכות של אותן תכונות וזה בתורו משנה את נסיבות החיים העתידיות שהן בתורן תורמות לשינויים, גם אם לא של 180 מעלות, בנפש (אישיות וכל מה שנכנס לשם).
 
לעורר אמפתיה זו טכניקה שנועדה למלא צרכים של רגשיות מאוד גבוהה ופינוק זה תוצאה, גם כן, של אי-עשייה כתוצאה מכשלונות בעבר הרחוק או ההווה שגם הם גורמים שמעוררים רגשות חזקים שלא ניתן לשלוט בהם. ואז אנשים שותים או חותכים או מתים או מחליפים קידומת...
 
בלי קשר לקבוע שכל המציצים הם אלה שקיבלו את האבחנה ואינם בוגרים זה חצוף ושיפוטי. בלי קשר לאף הפרעה - תנסה לחיות מנקודת הנחה שאף אחד בעולם לא חייב לך דבר, וההפך - וזה יקל עלייך.
בלי לדבר על זה שחלק מהמציצים הם סתם סקרנים כי זה נושא פיקנטי. וכמו שבנאדם יכול לצפות בתוכנית ריאליטי זבל על אנשים ששוקלים 400 קילו כי זה מעניין ברמה מציצנית, ככה גם פה. אינטרנט פתוח, ככה זה.
MindfullEye
New member
זה נחמד לשמוע.
הכל ברוח טובה כמובן...
 
בכל מקרה זה מה שיש ועם זה ננצח, זה למיטב ידיעתי הפורום החי היחיד של הפרעת אישיות גבולית ברשת העברית... אפשר תמיד לפתח.
 
זה נושא טריקי, כי גם לOCD יש פורום משלהם אבל זה אחר. OCD זה מחלה שאפשר בקלות יותר להפריד אותה מהאדם עצמו..
הכל ברוח טובה כמובן...
 
בכל מקרה זה מה שיש ועם זה ננצח, זה למיטב ידיעתי הפורום החי היחיד של הפרעת אישיות גבולית ברשת העברית... אפשר תמיד לפתח.
 
זה נושא טריקי, כי גם לOCD יש פורום משלהם אבל זה אחר. OCD זה מחלה שאפשר בקלות יותר להפריד אותה מהאדם עצמו..
חשבתי רבות על עיניין העצלנות, והאם זה חלק מתכונות ההפרעה
כלפי חוץ זה נראה לפעמים שאני באמת אולי קצת מפונקת, או מתפנקת, ולא אוהבת לעבוד קשה, ומתרצת תירוצים לא לעבוד חודש, כי פיטרו אותי, ואני במצב רוח על הפנים.
אבל קשה לי לומר שאני מפונקת, כי אני ממש לא, ופינוק היא לא הסיבה לעצלנותי.
 
אצלי מאז שאני קטנה, תמיד אמרו לי שאני עצלנית, איטית, אסטרונאוטית, אאוטסיידרית, חסרת מוטיבציה, חסרת כוחות, כי תמיד גם הייתי בתת משקל, וויתרתי בקלות על הרצונות שלי.
 
וממש לא ידעתי למה זה קורה לי, ולמה אין לי אמונה בעצמי, ולמה אני כל כך פגיעה, וכשהסתכלתי סביבי, באמת הרגשתי שונה מכולם, ובהחלט בולטת יותר מכולם ברגישות הגבוהה שלי, תמיד הייתי צריכה להגן על עצמי, לעמוד על המשמר, כי אני חלשה, אז בחרתי להתנתק מכולם, ממש מגיל קטן, בחרתי בקפידה עם מי אני מדברת, ויצרתי עולם משל עצמי, ששם רק אני נמצאת, ואני מוגנת, כי אני לא מכניסה אף אחד.
 
גם בכיתה א', אני זוכרת את עצמי נכנסת למין עצבות גדולה, שהכתה בי, והרגשתי אבודה, וניסיתי להגיד משהו, אני זוכרת שכן, אבל אף אחד לא ממש ראה אותי ממטר.
אבל ילדה קטנה בת 6, לא אמורה להרגיש ככה, אתה מבין? זו לא עצלנות, זה משהו אחר, בטח לא בגיל כזה צעיר, ואני לא חושבת ששאר הילדות הרגישו כמוני, או לפחות בסביבה שלי.
אז חלק מההפרעה היא לא לספר, לא לדבר, לשמור סודות, להפוך אותם לזעם, לעצב, ועצבים, ואז מתפתחת ההפרעה למימדים יותר גדולים, עד לנזק ממשי, כמו שריטה במוח (מצטערת על התיאורים הקשים, אבל זה מה שאני מרגישה).
 
אז לדעתי, כל הפסיכולוגים האלו, יכולים לא לרצות אותנו בתור מטופלים, כי אנחנו קשים, אפילו יותר מהמטופלים הסכיזופרנים הכי קשים שלהם, כי אנחנו נחשבים מניפולטיביים וחכמים, ועושים להם את המוות, ותוך כדי שיחה איתנו, אנחנו יכולים פתאום להתהפך עליהם, ולערער אותם, להטיל בהם ספק, ולפקפק ביכולות שלהם להבין אותנו בכלל, כי הם ממש לא בכיוון, וזה מעצבן אותנו, והם רואים את זה, ומתאכזבים מזה, וגם מהכישלון שלהם לפתור ולהקל עלינו.
 
הרבה פעמים המטפלת שלי אמרה לי דברים, שלא הבנתי מאיפה היא הביאה בכלל, ולמה היא שואלת אותי את הדברים האלו בכלל, כאילו, מה את רצינית שעוד לא הבנת מי אני עד עכשיו???
אז הבנתי שהיא אולי ממש מנסה להבין מאיפה זה בא, אבל על הדרך, מנסה להכניס אותי בכוח לתבניות שנמצאות אצלה בראש, ולא הולך לה, ושהיא מחכה שאני אומר "בינגו" על משהו, בשביל לכוון אותה, אבל שום תובנה לא התגבשה אצלה לגביי.
 
אז הבנתי, שהיא כנראה לא מבינה כלום בעצם, ואז אני הופכת חסרת סבלנות, ונוצר מין מתח כזה, ואני לא קמה והולכת, כי היא צריכה לסבול אותי איכשהו, גם כשאני במצב רוח נסער.
 
אז למרות "כל החומר" שאנחנו מספקים להם, הם עדיין לא מבינים, או שהם מסתבכים, כי גם אנחנו מסתבכים בעצמינו, כל הזמן.
 
ומה שקורה בפועל לצערי, זה שגם המטפלים שלנו רוצים לעזוב אותנו, ואז מה עשינו בזה??? עוד הפעם נוטשים אותנו, ושוב הגלגל מסתובב לאותה הנקודה, ושורף את האדמה. ואת האמונה באנשים.
כלפי חוץ זה נראה לפעמים שאני באמת אולי קצת מפונקת, או מתפנקת, ולא אוהבת לעבוד קשה, ומתרצת תירוצים לא לעבוד חודש, כי פיטרו אותי, ואני במצב רוח על הפנים.
אבל קשה לי לומר שאני מפונקת, כי אני ממש לא, ופינוק היא לא הסיבה לעצלנותי.
 
אצלי מאז שאני קטנה, תמיד אמרו לי שאני עצלנית, איטית, אסטרונאוטית, אאוטסיידרית, חסרת מוטיבציה, חסרת כוחות, כי תמיד גם הייתי בתת משקל, וויתרתי בקלות על הרצונות שלי.
 
וממש לא ידעתי למה זה קורה לי, ולמה אין לי אמונה בעצמי, ולמה אני כל כך פגיעה, וכשהסתכלתי סביבי, באמת הרגשתי שונה מכולם, ובהחלט בולטת יותר מכולם ברגישות הגבוהה שלי, תמיד הייתי צריכה להגן על עצמי, לעמוד על המשמר, כי אני חלשה, אז בחרתי להתנתק מכולם, ממש מגיל קטן, בחרתי בקפידה עם מי אני מדברת, ויצרתי עולם משל עצמי, ששם רק אני נמצאת, ואני מוגנת, כי אני לא מכניסה אף אחד.
 
גם בכיתה א', אני זוכרת את עצמי נכנסת למין עצבות גדולה, שהכתה בי, והרגשתי אבודה, וניסיתי להגיד משהו, אני זוכרת שכן, אבל אף אחד לא ממש ראה אותי ממטר.
אבל ילדה קטנה בת 6, לא אמורה להרגיש ככה, אתה מבין? זו לא עצלנות, זה משהו אחר, בטח לא בגיל כזה צעיר, ואני לא חושבת ששאר הילדות הרגישו כמוני, או לפחות בסביבה שלי.
אז חלק מההפרעה היא לא לספר, לא לדבר, לשמור סודות, להפוך אותם לזעם, לעצב, ועצבים, ואז מתפתחת ההפרעה למימדים יותר גדולים, עד לנזק ממשי, כמו שריטה במוח (מצטערת על התיאורים הקשים, אבל זה מה שאני מרגישה).
 
אז לדעתי, כל הפסיכולוגים האלו, יכולים לא לרצות אותנו בתור מטופלים, כי אנחנו קשים, אפילו יותר מהמטופלים הסכיזופרנים הכי קשים שלהם, כי אנחנו נחשבים מניפולטיביים וחכמים, ועושים להם את המוות, ותוך כדי שיחה איתנו, אנחנו יכולים פתאום להתהפך עליהם, ולערער אותם, להטיל בהם ספק, ולפקפק ביכולות שלהם להבין אותנו בכלל, כי הם ממש לא בכיוון, וזה מעצבן אותנו, והם רואים את זה, ומתאכזבים מזה, וגם מהכישלון שלהם לפתור ולהקל עלינו.
 
הרבה פעמים המטפלת שלי אמרה לי דברים, שלא הבנתי מאיפה היא הביאה בכלל, ולמה היא שואלת אותי את הדברים האלו בכלל, כאילו, מה את רצינית שעוד לא הבנת מי אני עד עכשיו???
אז הבנתי שהיא אולי ממש מנסה להבין מאיפה זה בא, אבל על הדרך, מנסה להכניס אותי בכוח לתבניות שנמצאות אצלה בראש, ולא הולך לה, ושהיא מחכה שאני אומר "בינגו" על משהו, בשביל לכוון אותה, אבל שום תובנה לא התגבשה אצלה לגביי.
 
אז הבנתי, שהיא כנראה לא מבינה כלום בעצם, ואז אני הופכת חסרת סבלנות, ונוצר מין מתח כזה, ואני לא קמה והולכת, כי היא צריכה לסבול אותי איכשהו, גם כשאני במצב רוח נסער.
 
אז למרות "כל החומר" שאנחנו מספקים להם, הם עדיין לא מבינים, או שהם מסתבכים, כי גם אנחנו מסתבכים בעצמינו, כל הזמן.
 
ומה שקורה בפועל לצערי, זה שגם המטפלים שלנו רוצים לעזוב אותנו, ואז מה עשינו בזה??? עוד הפעם נוטשים אותנו, ושוב הגלגל מסתובב לאותה הנקודה, ושורף את האדמה. ואת האמונה באנשים.
שני צדדים למטבע...
 
בעיניין העצלות אני גם לא חושב שיש לנו עצלות אלא ההפרעה הפערים בין היכולת למיצוי הפגיעה באמון שיכולים...ועוד כל אלה חוברים לעשיה מעטה יותר..והמנעות מדברים.
 
תארת מהילדות מהלך של ההפרעה די דומה לשלי...ספרים במקום לשחק עם חברים...בריחה אל עצמי..ועוד ועוד...זה מצטבר בסופו של דבר להפרעה
 
לגבי המטפלים זו שאלה קשה...מצד אחד יש לך את התובנות שלך..מצד שני הגמל לא רואה את דבשתו...והתגובות הקיצוניות לא תורמות כמובן לך ולהם..
 
שאלה שאני גם נתקל בה ומאוד מתוסכל...ממה שאמרו לי למשל כאבים סומטים..מאיפה זה בא..? יש לי אבחונים של מחלות ידועות שיש בהם כאבים לכולם..לא מסכים
זה עשה לי סערה..במחשבות.
מצד שני יש דברים טובים בעצם זה שיש מפגש קבוע עם הפסיכיאטרית שפורק דברים ..
 
יש מעשיות עם המדריכת שיקום ..ויש דברים שאומרת שהיום שאני במקום של מוכן לקבל ..מה שאני לא בטוח שזה המצב אצלך לגמרי בטיפול ....שאני מקבל ומנסה לשנות למשל משהו שאמרת לי גם את..שיש תמיד גם טוב...מנסה לחשוב כך גם שאפל לי מסביב..
 
עוד משהו שלמדתי זה לא לשבור את הכלים...יש קשיים יש אי הסכמות יש עליות וירידות..בטיפול ובכלל בקשרים בחיים..לשבור את הכלים רק פוגע...במיוחד שזה לאנשים קרובים שהכוונה שלהם טובה..והסערה הרגשית עוברת מבינים את זה ולתקן קשה מלקלקל..
 
אני חושב ואמרתי שמי שלא עוזר לעצמו לא ניתן לעזור לו משם יש תסכול משני הצדדים..אני לעצמי החלטתי אני עוזר לעצמי..מחטט איפה שכואב נותן שיראו לי את הפצע..ונעשה ניקוז..כי בסופו של תהליך זה ייגמר המקום ירפא תשאר צלקת אבל לא דלקת מכאיבה וממושכת..
 
תחשבי על הדברים קצת אני חושב שדיברת על הטיפול בלשון עבר..ועברת שינוי שרואים היטב בחודשים האחרונים ולטובה..אולי עכשיו יהיה לך שינוי גם עם טיפול..
 
בעיניין העצלות אני גם לא חושב שיש לנו עצלות אלא ההפרעה הפערים בין היכולת למיצוי הפגיעה באמון שיכולים...ועוד כל אלה חוברים לעשיה מעטה יותר..והמנעות מדברים.
 
תארת מהילדות מהלך של ההפרעה די דומה לשלי...ספרים במקום לשחק עם חברים...בריחה אל עצמי..ועוד ועוד...זה מצטבר בסופו של דבר להפרעה
 
לגבי המטפלים זו שאלה קשה...מצד אחד יש לך את התובנות שלך..מצד שני הגמל לא רואה את דבשתו...והתגובות הקיצוניות לא תורמות כמובן לך ולהם..
 
שאלה שאני גם נתקל בה ומאוד מתוסכל...ממה שאמרו לי למשל כאבים סומטים..מאיפה זה בא..? יש לי אבחונים של מחלות ידועות שיש בהם כאבים לכולם..לא מסכים
זה עשה לי סערה..במחשבות.
מצד שני יש דברים טובים בעצם זה שיש מפגש קבוע עם הפסיכיאטרית שפורק דברים ..
 
יש מעשיות עם המדריכת שיקום ..ויש דברים שאומרת שהיום שאני במקום של מוכן לקבל ..מה שאני לא בטוח שזה המצב אצלך לגמרי בטיפול ....שאני מקבל ומנסה לשנות למשל משהו שאמרת לי גם את..שיש תמיד גם טוב...מנסה לחשוב כך גם שאפל לי מסביב..
 
עוד משהו שלמדתי זה לא לשבור את הכלים...יש קשיים יש אי הסכמות יש עליות וירידות..בטיפול ובכלל בקשרים בחיים..לשבור את הכלים רק פוגע...במיוחד שזה לאנשים קרובים שהכוונה שלהם טובה..והסערה הרגשית עוברת מבינים את זה ולתקן קשה מלקלקל..
 
אני חושב ואמרתי שמי שלא עוזר לעצמו לא ניתן לעזור לו משם יש תסכול משני הצדדים..אני לעצמי החלטתי אני עוזר לעצמי..מחטט איפה שכואב נותן שיראו לי את הפצע..ונעשה ניקוז..כי בסופו של תהליך זה ייגמר המקום ירפא תשאר צלקת אבל לא דלקת מכאיבה וממושכת..
 
תחשבי על הדברים קצת אני חושב שדיברת על הטיפול בלשון עבר..ועברת שינוי שרואים היטב בחודשים האחרונים ולטובה..אולי עכשיו יהיה לך שינוי גם עם טיפול..
כן, אני בהחלט מסכימה שחייבת לחזור לטיפול
תראה, אני עדיין תמיד רואה את הטוב, העיניין הוא, שאני לא עובדת כבר חודש וחצי, וזה משפיע באופן ישיר על הביטחון העצמי שלי.
וידעתי שזה יקרה לי, כי פוטרתי, וגם כי הייתה לי מעמסה ריגשית שסחבתי איתי, אז ממש צפיתי את ההתפרקות, והרגשת האכזבה מעצמי, והנה שוב נכשלתי, טוב לכם??? אבל זה עובר לי, ואני מחבקת את המועקה הזו, אחרי שריחמתי על עצמי מספיק, ועכשיו אני בתהליכי התאוששות
 
אבל בגדול, מה שעשיתי בסופו של דבר עם החיים שלי, הם בהחלט בחירה בטוב, ובמבט לאחור, זה היה הרבה לונה פארק, הרבה טיסות לבד לחו"ל, חוויות שהרגשתי בעוצמות גבוהות, בגלל שטיילתי לבד, כי נאלצתי להתמודד לבד, ולמדתי הרבה על עצמי, ועל מי שאני באמת, ומה אני בטוח לא אעשה בשביל כסף קל.
 
בקיצור, לא פיספסתי עולם, ראיתי מלא, ניצלתי טוב מאוד את התקופות "הטובות" שלי, כשהייתי צעירה יותר, וביזבזתי כהוגן (שזה כיף לא נורמלי), והיה לי אומץ, המון אומץ, אתה מבין אותי? וזה משהו שהוא חזק אצלי, העצמאות שלי, ההחלטות שלי, והרצונות שלי, ואני זוכרת מה זה להיות מאושרת, אני לא יכולה לשכוח, למרות העצב התמידי, יש לי שמחת חיים בתוכי, ורק הכדורים האלו שאני לוקחת, מנתקים אותי מעצמי, כשקורה משהו, רציני, אני הופכת אפטית, חוסר אכפתיות מכלום, והמצב נשאר סטטי לזמן מה, עד שאני בעצמי צריכה להעיף לעצמי סטירה מצלצלת.
תראה, אני עדיין תמיד רואה את הטוב, העיניין הוא, שאני לא עובדת כבר חודש וחצי, וזה משפיע באופן ישיר על הביטחון העצמי שלי.
וידעתי שזה יקרה לי, כי פוטרתי, וגם כי הייתה לי מעמסה ריגשית שסחבתי איתי, אז ממש צפיתי את ההתפרקות, והרגשת האכזבה מעצמי, והנה שוב נכשלתי, טוב לכם??? אבל זה עובר לי, ואני מחבקת את המועקה הזו, אחרי שריחמתי על עצמי מספיק, ועכשיו אני בתהליכי התאוששות
 
אבל בגדול, מה שעשיתי בסופו של דבר עם החיים שלי, הם בהחלט בחירה בטוב, ובמבט לאחור, זה היה הרבה לונה פארק, הרבה טיסות לבד לחו"ל, חוויות שהרגשתי בעוצמות גבוהות, בגלל שטיילתי לבד, כי נאלצתי להתמודד לבד, ולמדתי הרבה על עצמי, ועל מי שאני באמת, ומה אני בטוח לא אעשה בשביל כסף קל.
 
בקיצור, לא פיספסתי עולם, ראיתי מלא, ניצלתי טוב מאוד את התקופות "הטובות" שלי, כשהייתי צעירה יותר, וביזבזתי כהוגן (שזה כיף לא נורמלי), והיה לי אומץ, המון אומץ, אתה מבין אותי? וזה משהו שהוא חזק אצלי, העצמאות שלי, ההחלטות שלי, והרצונות שלי, ואני זוכרת מה זה להיות מאושרת, אני לא יכולה לשכוח, למרות העצב התמידי, יש לי שמחת חיים בתוכי, ורק הכדורים האלו שאני לוקחת, מנתקים אותי מעצמי, כשקורה משהו, רציני, אני הופכת אפטית, חוסר אכפתיות מכלום, והמצב נשאר סטטי לזמן מה, עד שאני בעצמי צריכה להעיף לעצמי סטירה מצלצלת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.