סקלר אינו וקטור (אם כבר פיזיקה)
ראשית, יש מונח מתאים יותר מסטיות בשעון הביולוגי והמדובר הוא בגלגל של מילר. קצב סיבוב הגלגל מורה על קצב המוטציות. מוטציות לרב קשורות בתרמודינמיקה, לכן יצורים שונים מתאימים לעצמם קצב מוטציות בהתאם לסביבת החיים שלהם. כנראה שאפשר למנוע מוטציות לחלוטין, אבל כנראה גם שמינים שעשו כן (לא הותירו גמישות גנומית כלשהי) נכחדו. שנית, קצב המוטציות אינו קבוע פחות או יותר בכל אזור של הגנום. ישנם אזורים מועדים לפורענות ויש שפחות . קצב המוטציות בכל איזור בגנום אדפטיבי גם הוא. כמובן שיש גם השפעה של ביומכניקה (קרבה לטלומרים וצנטרומר). אבל נכון, מבין הוקטורים המשמשים להעברת מקטעי חומצות גרעין משמשים גם וירוסים (אבל גם פלסמידים וטרנספוזונים). תקופות בהן רואים פריחה (לא על העור) של מינים חדשים רבים באות כמעט תמיד לאחר אסונות אקולוגיים. אז, כשמתפנים בתי גידול מהמינים הקודמים שאכלסו אותם, אפשר שייווצרו מינים חדשים באותם בתי גידול (ראה תגובה קודמת שלי). דוגמא (בנוסף לזו שהצגתי כבר)? גלציאלים (תקופות קרח) ואינטרגלציאלים (תקופות חמות שבין תקופות קרח): באינטרגלציאלים, ציפורים ממוצא אתיופי הגרו לאיזור הפליארקטי (צפון אסיה ואירופה) ועברו התאמות שונות שהפכו אותם למינים שונים - התמיינות (ספסיאציה). כשהגיעה תקופת קרח והקרקע כוסתה בקרח באופן קבוע, נכחדו אותם מינים. באינטרלציאל הבא, שוב היגרו ציפורים לאיזור הפליארקטי ושוב החלה ספסיאציה. כלומר, ברגע שהאיזור הפליארקטי התפנה ממתחרים אפשר היה להגר אליו ולהשתנות כדי להתאים אליו טוב יותר. קצב המוטציות הוא דבר נשלט פחות או יותר. אולי כאשר נוצרת עקה (שינוי קיצוני במזג אויר/מליחות/חומציות, תחרות, טריפה...), אזורים מסויימים בגנום נעשים מתירנים יותר למוטציות ואולי בכלל זה גם לוקטורים.
