סטנלי פישר, הבעיה, ולמה קשה למצוא פיתרון.
אני מקווה שהתגובות יהיו ענייניות ולא "אנרכיסטים-שמאלנים-חזירים-קומוניסטים-קונספירציה". סטנלי פישר מצוטט היום באומרו שהופתע מהמחאה, שכן הכלכלה הישראלית יציבה וצומחת, והאבטלה נמוכה מאוד. ההפתעה שלו בעצם מאירה את מוקד הבעיה, לפחות לדעתי. כיצד מודדים צמיחה כלכלית? לפי כמות הכספים העוברת מיד ליד במשק מסויים. המדד איננו מתייחס לכיוון מעבר הכספים. כאשר כלכלה בנויה מאוליגופולים (כלומר, לא בדיוק מונופולים אלא קבוצות ריכוז - שאלה ה"טייקונים" שכולם מדברים עליהם) ששולטים במשאבים וקובעים מחירים גבוהים למוצרים ושירותים בסיסיים, אכן מתקיימת זרימה רבה של כספים - מכיסו של האזרח הכבול בכבלי האוליגופולים אל בעלי המניות שלהם. ובכן, הכלכלה צומחת, אולם האזרחים אינם נהנים מפירותיה של צמיחה כזו. אם לדבר במונחים כלכליים קפיטליסטיים לחלוטין, מדובר כאן בכשל שוק, שכן לא מתקיימת תחרות הוגנת, שהיא היסוד הבסיסי לכלכלת שוק חופשית. דוגמה לכך אפשר לראות במכרז שהיה לאחרונה להקצאת תדרים סלולריים חדשים לשני גופים. במכרז זכו חברת מירס וחברה נוספת. אחד התנאים במכרז היה ערבות של בנק ישראלי לסכום אותו הבטיחו הזוכים. חברת מירס, שהיא גוף סלולרי קיים ומוכר, השיגה ערבות כזו בלי קושי. לעומת זאת, החברה השניה לא הצליחה להשיג את הערבות, הזכיה נפלה לידיה של הבאה בתור, וגם היא לא הצליחה להשיג את הערבות הבנקאית הנדרשת. בסופו של דבר זכתה בזה חברה שלישית, שהסכום שהציעה עמד על מחצית מהראשונה. כלומר, חברת תקשורת קיימת זכתה בלי בעיה באפשרות לצמוח, על בסיס האמון הבנקאי הקיים בה, בעוד שיוזמה פרטית של גוף חדש נבלמה, ובכך נפגעו גם הכנסות המדינה - וגם התחרותיות בשוק. ולגבי האבטלה הנמוכה - גם זה כנראה נתון שבגדול הוא נכון. הממשלה נקטה לאחרונה בצעדים שאינם מאפשרים לאנשים ליהנות מדמי אבטלה לאורך זמן ולחיות מקיצבאות. זה דבר טוב - חשוב מאוד שכל האנשים יהיו חלק ממעגל העבודה - זה אמור להיות חלק ממנוע הצמיחה של המשק. אבל זה מנוע שפועל לא נכון במקרה שלנו. אנשים רבים מקבלים שכר מינימום. תמורה מתאימה לעבודתם הם לא מקבלים. כלומר - אנשים עובדים, ובכל זאת הם עניים. אותם גורמים ריכוזיים שדיברנו עליהם כבר שולטים גם בשוק התעסוקה כמעסיקים מרכזיים, ובכך בעצם גם פוגעים בתחרות על השכר לעובדים. הרווחים מהשכר הנמוך לעובדים מתבטאים בשורה התחתונה של אותן חברות, והצמיחה מתחוללת כתוצאה מהעושר הזה שנוצר אצלם. גם כאן - יש תעסוקה, אבל השכר נמוך יחסית ליוקר המחיה, אז מה עוזרת לנו התעסוקה? גורמים כלכליים בעולם מודדים משקים לא רק בצמיחה ובאבטלה, אלא גם בפערים. והנה כאן מתגלה לנו הבעיה שלנו. ישראל היא הראשונה בפערים מכל מדינות ה־OECD. היציבות שלנו בשני המדדים האחרים באה בעצם על חשבון הצלע השלישית. ועוד כלל ידוע בכלכלה: כאשר יש פערים גדולים, נוצרת אי-יציבות פוליטית. הפתעה! למה קשה למצוא פיתרון? ובכן, אמרנו שמוקד הבעיה הוא הטייקונים. הדיור, אגב, קשור יותר לבעיות אחרות, של ביורוקרטיה, סדרי עדיפויות, וניהול משאבים גרוע - אבל גם לאובדן כוח הקניה של מעמד הבינים כתוצאה משחיקת השכר. הבעיה בפיתרון היא, שצריך איכשהו לגרום לפיזור של המשאבים ומוקדי הכוח. כלומר, כמו שעשו עם חברת Bell בארה"ב, במסגרת הליכי ה-antitrust שלה, כשפירקו אותה לחברות קטנות. צריך לפרק את החברות לחלקים קטנים, שיתחרו זה בזה, כך שגם ליוזמה פרטית יהיה הכוח לעמוד איתם בתחרות. לצורך זה, צריך הטייקון למכור את נכסיו. והשאלה היא - האם אנחנו מעוניינים שהטייקונים יוציאו את כספם מהמדינה, כי ייאסר עליהם לרכוש כאן בעלויות צולבות על נכסים אחרים? הרי הם לא יפקידו את הכסף בפק"ם... ואם כן, זה כמעט כמו לרכוש את הבנק... אם אנחנו לא רוצים שהכסף ייצא מהמדינה, ואנחנו לא רוצים לפגוע בזכות הקניין שלהם (שזה בעצם אותו דבר - הם יקדימו את הגזרה, ימכרו ויעזבו, אלא אם כן מלאימים להם את החברות מחר - וזה באמת סוג של פיתרון קומוניסטי, מה גם שאיננו רוצים שהמדינה תנהל חברות פרטיות. זה לא יעיל כלכלית. המדינה צריכה לנהל רק משאבים שידוע מראש שצריכים להתנהל בהפסד - כמו בריאות התלמידים בבתי הספר (ההפרטה המטומטמת של העשור)) - מה אפשר לעשות? לדעתי צריך לאפשר להם להתפרש על תחומים שבהם אין להם כוח קיים, ושאינם מוגדרים כשירותים או מוצרים בסיסיים. כלומר, יתכבד הטייקון ויתפרק מנכסיו, ובכסף שקיבל עבורם, יקנה רשת מוצרי אופנה, מלונות פאר, חברות למוצרי קוסמטיקה או חברה לייבוא רכב. דברים כמו מזון בסיסי, תשתיות (אנרגיה), תקשורת ודיור יוגדרו כשוק שאסורות בו בעלויות צולבות וריכוזיות. אני בטוחה שיש ברעיון שלי חסרונות רבים, אבל מה דעתכם? אגב, לגבי הדיור יש לי רעיון אחר, ואולי גם הוא לוקה בחסר, אפרט אותו אם אראה שהשרשור הזה פורה ולא מתלהם.
אני מקווה שהתגובות יהיו ענייניות ולא "אנרכיסטים-שמאלנים-חזירים-קומוניסטים-קונספירציה". סטנלי פישר מצוטט היום באומרו שהופתע מהמחאה, שכן הכלכלה הישראלית יציבה וצומחת, והאבטלה נמוכה מאוד. ההפתעה שלו בעצם מאירה את מוקד הבעיה, לפחות לדעתי. כיצד מודדים צמיחה כלכלית? לפי כמות הכספים העוברת מיד ליד במשק מסויים. המדד איננו מתייחס לכיוון מעבר הכספים. כאשר כלכלה בנויה מאוליגופולים (כלומר, לא בדיוק מונופולים אלא קבוצות ריכוז - שאלה ה"טייקונים" שכולם מדברים עליהם) ששולטים במשאבים וקובעים מחירים גבוהים למוצרים ושירותים בסיסיים, אכן מתקיימת זרימה רבה של כספים - מכיסו של האזרח הכבול בכבלי האוליגופולים אל בעלי המניות שלהם. ובכן, הכלכלה צומחת, אולם האזרחים אינם נהנים מפירותיה של צמיחה כזו. אם לדבר במונחים כלכליים קפיטליסטיים לחלוטין, מדובר כאן בכשל שוק, שכן לא מתקיימת תחרות הוגנת, שהיא היסוד הבסיסי לכלכלת שוק חופשית. דוגמה לכך אפשר לראות במכרז שהיה לאחרונה להקצאת תדרים סלולריים חדשים לשני גופים. במכרז זכו חברת מירס וחברה נוספת. אחד התנאים במכרז היה ערבות של בנק ישראלי לסכום אותו הבטיחו הזוכים. חברת מירס, שהיא גוף סלולרי קיים ומוכר, השיגה ערבות כזו בלי קושי. לעומת זאת, החברה השניה לא הצליחה להשיג את הערבות, הזכיה נפלה לידיה של הבאה בתור, וגם היא לא הצליחה להשיג את הערבות הבנקאית הנדרשת. בסופו של דבר זכתה בזה חברה שלישית, שהסכום שהציעה עמד על מחצית מהראשונה. כלומר, חברת תקשורת קיימת זכתה בלי בעיה באפשרות לצמוח, על בסיס האמון הבנקאי הקיים בה, בעוד שיוזמה פרטית של גוף חדש נבלמה, ובכך נפגעו גם הכנסות המדינה - וגם התחרותיות בשוק. ולגבי האבטלה הנמוכה - גם זה כנראה נתון שבגדול הוא נכון. הממשלה נקטה לאחרונה בצעדים שאינם מאפשרים לאנשים ליהנות מדמי אבטלה לאורך זמן ולחיות מקיצבאות. זה דבר טוב - חשוב מאוד שכל האנשים יהיו חלק ממעגל העבודה - זה אמור להיות חלק ממנוע הצמיחה של המשק. אבל זה מנוע שפועל לא נכון במקרה שלנו. אנשים רבים מקבלים שכר מינימום. תמורה מתאימה לעבודתם הם לא מקבלים. כלומר - אנשים עובדים, ובכל זאת הם עניים. אותם גורמים ריכוזיים שדיברנו עליהם כבר שולטים גם בשוק התעסוקה כמעסיקים מרכזיים, ובכך בעצם גם פוגעים בתחרות על השכר לעובדים. הרווחים מהשכר הנמוך לעובדים מתבטאים בשורה התחתונה של אותן חברות, והצמיחה מתחוללת כתוצאה מהעושר הזה שנוצר אצלם. גם כאן - יש תעסוקה, אבל השכר נמוך יחסית ליוקר המחיה, אז מה עוזרת לנו התעסוקה? גורמים כלכליים בעולם מודדים משקים לא רק בצמיחה ובאבטלה, אלא גם בפערים. והנה כאן מתגלה לנו הבעיה שלנו. ישראל היא הראשונה בפערים מכל מדינות ה־OECD. היציבות שלנו בשני המדדים האחרים באה בעצם על חשבון הצלע השלישית. ועוד כלל ידוע בכלכלה: כאשר יש פערים גדולים, נוצרת אי-יציבות פוליטית. הפתעה! למה קשה למצוא פיתרון? ובכן, אמרנו שמוקד הבעיה הוא הטייקונים. הדיור, אגב, קשור יותר לבעיות אחרות, של ביורוקרטיה, סדרי עדיפויות, וניהול משאבים גרוע - אבל גם לאובדן כוח הקניה של מעמד הבינים כתוצאה משחיקת השכר. הבעיה בפיתרון היא, שצריך איכשהו לגרום לפיזור של המשאבים ומוקדי הכוח. כלומר, כמו שעשו עם חברת Bell בארה"ב, במסגרת הליכי ה-antitrust שלה, כשפירקו אותה לחברות קטנות. צריך לפרק את החברות לחלקים קטנים, שיתחרו זה בזה, כך שגם ליוזמה פרטית יהיה הכוח לעמוד איתם בתחרות. לצורך זה, צריך הטייקון למכור את נכסיו. והשאלה היא - האם אנחנו מעוניינים שהטייקונים יוציאו את כספם מהמדינה, כי ייאסר עליהם לרכוש כאן בעלויות צולבות על נכסים אחרים? הרי הם לא יפקידו את הכסף בפק"ם... ואם כן, זה כמעט כמו לרכוש את הבנק... אם אנחנו לא רוצים שהכסף ייצא מהמדינה, ואנחנו לא רוצים לפגוע בזכות הקניין שלהם (שזה בעצם אותו דבר - הם יקדימו את הגזרה, ימכרו ויעזבו, אלא אם כן מלאימים להם את החברות מחר - וזה באמת סוג של פיתרון קומוניסטי, מה גם שאיננו רוצים שהמדינה תנהל חברות פרטיות. זה לא יעיל כלכלית. המדינה צריכה לנהל רק משאבים שידוע מראש שצריכים להתנהל בהפסד - כמו בריאות התלמידים בבתי הספר (ההפרטה המטומטמת של העשור)) - מה אפשר לעשות? לדעתי צריך לאפשר להם להתפרש על תחומים שבהם אין להם כוח קיים, ושאינם מוגדרים כשירותים או מוצרים בסיסיים. כלומר, יתכבד הטייקון ויתפרק מנכסיו, ובכסף שקיבל עבורם, יקנה רשת מוצרי אופנה, מלונות פאר, חברות למוצרי קוסמטיקה או חברה לייבוא רכב. דברים כמו מזון בסיסי, תשתיות (אנרגיה), תקשורת ודיור יוגדרו כשוק שאסורות בו בעלויות צולבות וריכוזיות. אני בטוחה שיש ברעיון שלי חסרונות רבים, אבל מה דעתכם? אגב, לגבי הדיור יש לי רעיון אחר, ואולי גם הוא לוקה בחסר, אפרט אותו אם אראה שהשרשור הזה פורה ולא מתלהם.