סטרס מחברת אנשים

[הילה גיל3]

סטרס מחברת אנשים

שלום! אני הילה, אמא לרני בן 3 חודשים.ביומיום רני ילד נוח, נעים וחייכן אבל כשאנחנו יוצאים למפגשים משפחתיים או בכלל למקומות ציבוריים הוא נכנס לסטרס ונתקף בבכי רציני , יש פעמים שהוא נרגע "ונותן צ'אנס" למי שמנסה לתקשר איתו ויש פעמים שאנחנו לא מצליחים להרגיע אותו ונאלצים ללכת הביתה (הנסיעה ברכב עושה את שאר העבודה). יש לציין כי ביום יום רני כמעט ולא פוגש אנשים כך שאני ואביו די מרכז עולמו. השאלה שלי היא האם זו בכלל בעיה? או שהוא קטן והזמן יסדר את הסטרס מאנשים, או שזו אכן בעיה ואם כן מה באפשרותנו לעשות? מקווה לתשובה, תודה מראש, הילה

 

[בי3ת קינדר]

המילה "סטרס" גדולה הרבה יותר מדי על תינוק

כל כך קטן בן 3 חודשים. בגיל 3 חודשים תינוקות מתחילים לזהות (ויזואלית, את קולך כבר הוא מזהה מזמן) להעדיף את המטפלים העיקריים שלהם על פני זרים. לכל תינוק יש את המינון שבו הוא יכול לסבול גירויים, אז דבר ראשון, בואי נתקן את הטרמינולוגיה (מונחים) בה את עושה שימוש. המונח הנכון הוא "רגישות", נא לא להשתמש ב"סטרס". התינוק שלך, כנראה רגיש. תארי לך מצב שבו את נאלצת לשכב על הגב בעגלה הנוף מתחלף מהר כל כך, הרעשים זרים כל כך, ודודים ודודות צוהלים, בקול רם גבוה וצייצני, מתפעלים מחייכים מלוא שיניים נדחפים מולך, מטלטלים, דורשים שתחייכי,רוצים לגעת, להרים, לנשק. לא כל תינוק נהנה מהסצנה, ובנך לפעמים "זורם" עם המצב ולפעמים מנסה לשים גבול להילולה... אני יכולה לספר לך שאני מכירה מקרוב מאד תינוקת שלא אהבה לשתף פעולה עם אירועים משפחתיים מהסוג הזה. ועכשיו לתכל'ס: סנני לו את הגירויים, הוא מבקש ממך שתשמרי עליו מהצפה של גירויים. כסי את העגלה בחיתול, בקשי מקרובים לגשת ברגישות רבה ובעדינות, בקול נמוך לוחש, בתנועה איטית, בלי העוויות חדות מדי. תני לו את הזמן להתרגל מתוך ההגנה שלך אל העולם הגדול הזר והמוזר. הוא הרי כל כך פיצפון... בהצלחה.

 

[יפעתחי]

התינוק שלי בן שנה עכשיו, אבל בגיל של התינוק

שלך, הוא גם היה בוכה כשהיינו למשל בקניון. אני לא יודעת למה זה היה קורה. אבל עם הזמן זה הפסיק. בקיצור, אל תתרגשי מזה, זה עובר. יפעת

 

[הילה גיל3]

תודה על התשובות! לקחתי אויר...

 

[בי3ת קינדר]

בכיף ובשימחה!

עוד מילה קטנה.. אל תחששי לשים גבול לאנשים, זה הילד שלך שזקוק להגנתך ולתיווך שלך בינו לבין העולם. נכון לעכשיו הוא קטנטן כל כך וחסר אונים, והבכי היא הדרך היחידה שלו להביע מחאה. אולי יהיו דודות שיעלבו, או קרובים שיפגעו, או חברים שיקניטו אותך. אל תשימי לב, הם לא מתמודדים עם המצוקה שלו כשהוא מוצף בגירויים ומתקשה להרגע. הם לא אלו שצריכים לנסות ולהרגיע אותו. הם לא עומדים במקומך, עם כל הרגשות שעולים בך מול הבכי שלו. תינוק זה לא חבילה שמעבירים מיד ליד, זה בן אנוש, קטן אבל בעל זכויות. את לא חייבת להכנע ולתת אותו לכל מי שרוצה "רק" להרים / לנשק / לרחרח / לשחק איתו. כל ה"נפגעים עד עמקי נשמתם" יצטרכו לבלוע את הצפרדע, מה לעשות, ולקבל שאת, האימא שלו, מופקדת על שלומו והחלטת שלא מציקים לו. (אני אומרת את זה מניסיון...

)

 

[עינת גבע]

תינוקות עוברים מעבר חד מהרחם לחיים...

שלום רב, אני מצטרפת לכל מילה של "ביצת קינדר". בהזדמנות חגיגית זו אני משתפת אותך: נקראתי לבקש אותך לסדר ולהודיע לך שאין לפרסם בפורום. מה שאומר שהנך מוזמנת להמשיך להיות איתנו בשמחה ולהסיר מהודעותייך את הלינק הפרסומי. תודה מראש על שיתוף הפעולה וההבנה. ולעניין התינוק אוסיף ואומר. תינוקות עוברים מעבר חד מהרחם לחיים וזקוקים לתקופת התאמה והסתגלות. אין זה קל כלל ועיקר. ההתאקלמות בחיים נעשית בהדרגה. לכל ילד יש את הקצב שלו. חשוב תמיד, ובשלב זה ( התינוק תלוי בנו ובחוסר אונים מוחלט) על אחת כמה וכמה ליצור עבורו תנאים אופטימאלית להתאקלמות נאותה. זה שלב קריטי בהתפתחות אישיות ולכן אמליץ לצמצם מפגשים חברתיים (עם משתתפים רבים) למינימום. ולחשוף את הילד בהדרגה, באופן שיוכל להכיל ולבטוח. עוד דבר שאולי יוכל לעזור, לשאת אותו במצבים אלה במנשא קרוב לדפיקות הלב והקול המוכר. ( שם הוא יכול להיות בטוח שיש מבוגר מוכר שותף, תומך ומגן) בהצלחה ותהני מגידול בנחת, עינת גבע, מנהלת הפורום ויועצת משפחתית מטעם מכון אדלר.

 

[בי3ת קינדר]

הקישור לא יוסר, הסברתי לך מדוע במסר אישי

לאחר שתעייני במסר אני אשמח לנהל איתך דיון על מהות הפרסומיות באופן יותר אישי ולא מעל לדפי הפורום.