אכן התלבטות
אני עברתי את אותה התלבטות כשהחלטתי להתחיל טיפול קונבנציונאלי. קופקסון - עקרונית עם פחות תופעות לוואי ובשביל אדם עובד וסופר-פעיל כמוני זה די בסיסי. מאידך - ההזרקה היומית. זמן מה חשבתי שאם אני כבר מתחילה להזריק, ועוברת את ה"משוכה", אז כבר מה זה משנה אם זה כל יום או כל יומיים. ובתחילה כך גם יעצו לי הן ד"ר אריאל מילר (שהוא מהאסכולה של אברמסקי) והן ד"ר ענת אחירון. מסיבה שאינה רלוונטית כרגע לעניננו, עבר זמן מה שבו עדיין לא בחרתי, ואז אחירון שינתה את היעוץ. אחרי תקופה היא חשבה שיתאים לי יותר אבונקס, שפעם בשבוע מול יום-יום זה מאד משמעותי, ושאת תופעות הלואי (דמויות שפעת - flue like - תופעות שנחלשות אחרי זמן מה) אני יכולה לעבור באופן שלא יפריע לי. לא זוכרת מה מילר אמר לי (או שמא לא פניתי אליו שוב). מה אומר לך, התלבטות. זה היה בקיץ האחרון. בסוף החלטתי לנסות אבונקס ומאז אני מזריקה את זה פעם בשבוע. היות ולא ניסיתי אף פעם קופקסון - אני לא יכולה להשוות (ואני בטוחה שיש הרבה אנשים שניסו גם וגם). אני יכולה רק לומר לך את הנסיון שלי עם האבונקס. אז ככה: אני עדיין שונאת להזריק. אני גם שונאת חלק בתהליך - שהבנתי שבקופקסון הוא לא קיים - של מהילת החומר. חשוב לציין שהחלק של המהילה עומד - לגבי האבונקס - כנראה להשתנות או להעלם ממש כי עוד שבועות ספורים הם מתחילים להפיץ ערכות אחרות, אולי דומות יותר לקופקסון. באשר לתופעות הלוואי - אמרה לי ענת אחירון משהו שבשבילי הוא מאד נכון: רב האנשים כנראה מזריקים לעצמם ביום חמישי בלילה או ששי בלילה כי למחרת הם בחופש וזה חשוב להם למקרה שהם לא ירגישו טוב. אחירון אמרה לי שלי כדאי דווקא להזריק בערב שלאחריו יש יום רגיל כי אז יש פחות זמן לחשוב על הענין. ואת יודעת - בשבילי זה עובד. כשהראש עסוק בדברים אחרים, יש פחות זמן לחשוב על מה מרגישים. אז נכון, בתקופה הראשונה (שבה התופעות גם יותר חזקות, הן נחלשות אחרי כמה שבועות) התעוררתי בלילה מייד לאחר ההזרקה והרגשתי כאילו אני עם שפעת וההרגשה המשיכה עוד כמה שעות, אבל גם חלפו השבועות הראשונים וגם למדתי לקחת אקמול פורטה לפני השינה ובבוקר כשאני קמה - וזה כל הסיפור (בשבילי). לילה ויום רגילים. חוץ מזה, היות וזה רק פעם בשבוע, אני לא צריכה כל יום/ערב להיות מחוברת לענין, ולי זה טוב. פעם בשבוע בערך אני מזכירה לעצמי את זה וזהו. כבר קרה לי לא פעם לזנק מהמטה תוך טפיחה על המצח, כי זה "זרח מפרכוני" ובמידה מסוימת שמחתי ששכחתי כי זה מראה לי שאני לא מתייחסת לעצמי כ"חולת טרשת". אני חיה את החיים שלי, ובין יתר עסוקי אני גם עושה את זה פעם בשבוע - כמה דקות וכמה אקמולים. כמובן, טפו טפו חמסה חמסה מצבי הגופני מאפשר לי להתייחס לזה כך ואם זה יהיה אחרת לא אוכל להתייחס לדברים כך, אבל כל זמן שאני יכולה, אני לא מוצאת בזה רע - כי זה שאני נותנת לטרפצת רק מקום קטן בחיי לא בא על חשבון טיפול. זה לא שאני מדחיקה ולא מטפלת (אני מטפלת בלי עין הרע - גם בהזרקה - גם אקופונקטורה ושאר ירקות). עוד משהו שנזכרתי: יתרון נוסף של הזרקה פעם בשבוע הוא שאם אני נוסעת לחו"ל (מה שקורה לי לא פעם) אני לא צריכה לסחוב מסות של חומר - בדר"כ רק שתי זריקות או משהו כזה וזה פרקטי יחסית. כל זמן שזה "יעבוד" בשבילי (חמסה חמסה), נראה לי שאני אמשיך, אבל אם יהיה צורך - אני יודעת שלקופקסון יש יתרונות רבים (ואז אני כנראה אכתוב לך כאן איך אני מסתדרת איתו יופי...). וכמובן - היות ועוד רגע ממש מוצאים את התרופה לברכה הזו, אני רואה בכל הענין סידור זמני - אורח חיים לטווח קצר בלבד. שנתיים עד חמש - אח"כ, לטעמי, כולנו צריכים להיות פטורים מזה לנצח (אמן).
לא יודעת אם זה עזר במשהו, אני מקווה שלא בלבל אותך... ניסיתי לפחות... ענת