Terminal Frost
New member
סיבוב שני. והפעם "understanding"
חלק ראשון בסיפור שכתבתי זה עתה, וקוראים לו Understanding. בעברית זה "הבנה": כבכל לילה נטול-שינה, ישבתי לבדוק את תא-הדואר האלקטרוני שלי. כבר הרבה זמן לא יצא לי להסתכל בו, בעיקר עם עומס הפרוייקטים שהיה לי לאחרונה. כמו כל בלש-פרטי, החזקתי תא-דואר אנונימי באחד האתרים שמספקים שירות כזה בחינם, ומסרתי את הכתובת לכמה שיותר אתרים שעוסקים בבילוש. אחרי מספר חודשים הצטברו בו כל-כך הרבה פניות, שכבר איבדתי עניין בלבדוק כל פנייה לעומקה. הסתכלתי על ההודעות האחרונות שהתקבלו, והודעה אחת משכה את עיני. השולחת פירטה בהודעתה את תוכן הפנייה: "שלום רב! בעלי נעלם לפני כחודש, והמשטרה והגורמים הממשלתיים הפסיקו את החיפושים אחריו. האם תוכל לעזור?". הכותבת פירטה שנסיבות העלמות בעלה הינן מוזרות ביותר. טרם ההיעלמות הוא לא עשה סימנים של אי-שביעות רצון ממערכת היחסים שלהם, ובמקום עבודתו הוא החזיק במשרה בכירה. לדעת כל המכירים אותו, הוא היה מאושר. כיווני חקריה פליליים נפסלו על הסף, מפני שהוא היה אזרח שומר חוק והתרחק מכל הקשור בעולם התחתון, סמים או כל הנוגע לזה. המכתב נהיה יותר ויותר מוזר ככל שהמשכתי לקרוא, אך משהו בפרשייה הזו סיקרן אותי, בעיקר לאחר שקראתי את המכתב שהשאיר הבעל ביום היעלמותו, כפי שכתבה אשתו: "ישבתי על הספה הירוקה בפינת החדר. ישבתי והסתכלתי. הסתכלתי על עצמי מסתכל על עצמי. ראיתי אותי מסתכל עליי ממש מולי. זה לא כמו להיות בשני מקומות באותו זמן, זה יותר כמו להבין שאין דבר כזה להיות." האשה הדגישה כי המכתב נמצא ביום היעלמותו של הבעל, וכי לפי דעתה למכתב קשר ישיר לפרשה. עוד הוסיפה כי המכתב נמצא על שידה בסלון ביתם, בו נמצאת הספה הירוקה המדוברת. לאחר שסיימתי לקרוא את המכתב, החזרתי לאשה תשובה חיובית ובה ציינתי שאינני ניגש לטיפול במקרה לפני שאני בודק לעומק אם בכלל אוכל לעזור. אמרתי כי אקפוץ אליה לביקור ביום שבת הקרוב. עזבתי את המחשב והלכתי לסלון להכין לעצמי משקה להרגעת העצבים. לא מפני שהייתי עצבני, אלא בגלל שמשהו ניצת והתעורר בי מאז שקראתי את המכתב של הבעל. כמעט ידעתי על מה הוא מדבר בדיוק, כנראה בגלל שגם לי היתה תחושה כזו. סיימתי את המשקה תוך כדי בהייה בטלוויזיה בתוכניות שאין לי בהן עניין. המשכתי להרהר בעניין ההיעלמות, ורשמתי בפנקס הכיס שלי נקודות אפשריות לבדיקה: "במה הוא עוסק? אוייבים אפשריים. מצב בריאותי. תחביבים.". אהבתי את תחילתן של פרשיות. בתחילת דרכי כבלש פרטי אמרתי שתחילת פרשייה זה כמו להיות ילד שוב. כל-כך הרבה רעיונות, משיכות, גירויים ופוטנציאל, שנוצרת תחושת התרוממות של הרוח. אני אוהב את התחושה, אך בתקופה האחרונה למדתי להבין את הדברים גם מן הצד השני של המתרס. מאחורי כל פרשייה עומדים אנשים, אשר ברוב המקרים חייהם נהרסו, ואני נכנס ויוצא מחייהם כשידיי נקיות. אני לא מתלכלך בדיכאון, בהתדרדות, במחשבות האבדון. כשהבנתי שהאלכוהול חושב במקומי, גררתי את עצמי למיטה. אני חושב שישנתי במשך כל יתר השבוע, כי אני לא זוכר דבר ממה שקרה, פרט לשיחת טלפון הזויה עם הלקוחה החדשה שלי. בשיחה ביררתי מספר פרטים שהיו חסרים להבנת התמונה הכללית, לפני שאתחיל לחקור לעומק. בבוקר יום שבת קמתי רענן. יצאתי מהבית עם הכלב. הצתתי סיגריה, ואוויר הבוקר הרענן התערבב עם עשן הסיגריה המתוק בריאותי. התערובת יצרה מכת סחרחורת מענגת. המשכתי עם הכלב לכיוון הפארק, בעודי מעשן ומהרהר. הליכה, תמיד חשבתי, מזרזת את תהליכי ההבנה. מסתבר שבאותו הבוקר הייתי צודק מהרגיל. לאחר הליכה של כ-15 דקות, נעצרתי, והבנתי את פשר היעלמותו של הבעל. רצתי הביתה, והכלב אחרי. נכנסתי במהירות לחדר העבודה וקראתי את ההודעה ששלחה הלקוחה, אך בעיקר התמקדתי במכתב שהשאיר הבעל ביום היעלמותו: "זה לא כמו להיות בשני מקומות באותו זמן, זה יותר כמו להבין שאין דבר כזה להיות." גיאומטריה ארבע-מימדית! חשבתי בהתלהבות. במימד הרביעי ישנה נקודה המחוברת לכל הנקודות במימד השלישי – נקודה זו נמצאת בכל המקומות במרחב התלת-מימדי. החלפתי לבגדי-העבודה שלי במהירות, וקפצתי לתוך המכונית הנאמנה החונה במוסך. עשיתי את דרכי לכוון ביתה של הלקוחה, במהירות מופרזת אמנם, אך עניינים גשמיים כדוגמת אלה לא עניינו אותי. מול עיניי ראיתי את הכותרות בעיתון: "מצדו האחד של כדור הארץ לצדו השני בשבריר השנייה".
חלק ראשון בסיפור שכתבתי זה עתה, וקוראים לו Understanding. בעברית זה "הבנה": כבכל לילה נטול-שינה, ישבתי לבדוק את תא-הדואר האלקטרוני שלי. כבר הרבה זמן לא יצא לי להסתכל בו, בעיקר עם עומס הפרוייקטים שהיה לי לאחרונה. כמו כל בלש-פרטי, החזקתי תא-דואר אנונימי באחד האתרים שמספקים שירות כזה בחינם, ומסרתי את הכתובת לכמה שיותר אתרים שעוסקים בבילוש. אחרי מספר חודשים הצטברו בו כל-כך הרבה פניות, שכבר איבדתי עניין בלבדוק כל פנייה לעומקה. הסתכלתי על ההודעות האחרונות שהתקבלו, והודעה אחת משכה את עיני. השולחת פירטה בהודעתה את תוכן הפנייה: "שלום רב! בעלי נעלם לפני כחודש, והמשטרה והגורמים הממשלתיים הפסיקו את החיפושים אחריו. האם תוכל לעזור?". הכותבת פירטה שנסיבות העלמות בעלה הינן מוזרות ביותר. טרם ההיעלמות הוא לא עשה סימנים של אי-שביעות רצון ממערכת היחסים שלהם, ובמקום עבודתו הוא החזיק במשרה בכירה. לדעת כל המכירים אותו, הוא היה מאושר. כיווני חקריה פליליים נפסלו על הסף, מפני שהוא היה אזרח שומר חוק והתרחק מכל הקשור בעולם התחתון, סמים או כל הנוגע לזה. המכתב נהיה יותר ויותר מוזר ככל שהמשכתי לקרוא, אך משהו בפרשייה הזו סיקרן אותי, בעיקר לאחר שקראתי את המכתב שהשאיר הבעל ביום היעלמותו, כפי שכתבה אשתו: "ישבתי על הספה הירוקה בפינת החדר. ישבתי והסתכלתי. הסתכלתי על עצמי מסתכל על עצמי. ראיתי אותי מסתכל עליי ממש מולי. זה לא כמו להיות בשני מקומות באותו זמן, זה יותר כמו להבין שאין דבר כזה להיות." האשה הדגישה כי המכתב נמצא ביום היעלמותו של הבעל, וכי לפי דעתה למכתב קשר ישיר לפרשה. עוד הוסיפה כי המכתב נמצא על שידה בסלון ביתם, בו נמצאת הספה הירוקה המדוברת. לאחר שסיימתי לקרוא את המכתב, החזרתי לאשה תשובה חיובית ובה ציינתי שאינני ניגש לטיפול במקרה לפני שאני בודק לעומק אם בכלל אוכל לעזור. אמרתי כי אקפוץ אליה לביקור ביום שבת הקרוב. עזבתי את המחשב והלכתי לסלון להכין לעצמי משקה להרגעת העצבים. לא מפני שהייתי עצבני, אלא בגלל שמשהו ניצת והתעורר בי מאז שקראתי את המכתב של הבעל. כמעט ידעתי על מה הוא מדבר בדיוק, כנראה בגלל שגם לי היתה תחושה כזו. סיימתי את המשקה תוך כדי בהייה בטלוויזיה בתוכניות שאין לי בהן עניין. המשכתי להרהר בעניין ההיעלמות, ורשמתי בפנקס הכיס שלי נקודות אפשריות לבדיקה: "במה הוא עוסק? אוייבים אפשריים. מצב בריאותי. תחביבים.". אהבתי את תחילתן של פרשיות. בתחילת דרכי כבלש פרטי אמרתי שתחילת פרשייה זה כמו להיות ילד שוב. כל-כך הרבה רעיונות, משיכות, גירויים ופוטנציאל, שנוצרת תחושת התרוממות של הרוח. אני אוהב את התחושה, אך בתקופה האחרונה למדתי להבין את הדברים גם מן הצד השני של המתרס. מאחורי כל פרשייה עומדים אנשים, אשר ברוב המקרים חייהם נהרסו, ואני נכנס ויוצא מחייהם כשידיי נקיות. אני לא מתלכלך בדיכאון, בהתדרדות, במחשבות האבדון. כשהבנתי שהאלכוהול חושב במקומי, גררתי את עצמי למיטה. אני חושב שישנתי במשך כל יתר השבוע, כי אני לא זוכר דבר ממה שקרה, פרט לשיחת טלפון הזויה עם הלקוחה החדשה שלי. בשיחה ביררתי מספר פרטים שהיו חסרים להבנת התמונה הכללית, לפני שאתחיל לחקור לעומק. בבוקר יום שבת קמתי רענן. יצאתי מהבית עם הכלב. הצתתי סיגריה, ואוויר הבוקר הרענן התערבב עם עשן הסיגריה המתוק בריאותי. התערובת יצרה מכת סחרחורת מענגת. המשכתי עם הכלב לכיוון הפארק, בעודי מעשן ומהרהר. הליכה, תמיד חשבתי, מזרזת את תהליכי ההבנה. מסתבר שבאותו הבוקר הייתי צודק מהרגיל. לאחר הליכה של כ-15 דקות, נעצרתי, והבנתי את פשר היעלמותו של הבעל. רצתי הביתה, והכלב אחרי. נכנסתי במהירות לחדר העבודה וקראתי את ההודעה ששלחה הלקוחה, אך בעיקר התמקדתי במכתב שהשאיר הבעל ביום היעלמותו: "זה לא כמו להיות בשני מקומות באותו זמן, זה יותר כמו להבין שאין דבר כזה להיות." גיאומטריה ארבע-מימדית! חשבתי בהתלהבות. במימד הרביעי ישנה נקודה המחוברת לכל הנקודות במימד השלישי – נקודה זו נמצאת בכל המקומות במרחב התלת-מימדי. החלפתי לבגדי-העבודה שלי במהירות, וקפצתי לתוך המכונית הנאמנה החונה במוסך. עשיתי את דרכי לכוון ביתה של הלקוחה, במהירות מופרזת אמנם, אך עניינים גשמיים כדוגמת אלה לא עניינו אותי. מול עיניי ראיתי את הכותרות בעיתון: "מצדו האחד של כדור הארץ לצדו השני בשבריר השנייה".
