סיבת הסיבות

סיבת הסיבות

לכל מתנועע יש סיבה, מה שקרוי סיבת הסיבות דמיינו שרשרת התלוייה על הקיר, מה שמחזיק כל חולייה היא החולייה שמעלייה, ואילו המסמר הוא סיבת הסיבות - במובן הזה, המסמר הוא טרנסצינדנטלי לשרשרת.. בקשר לסוגייה: "לכל מצב [תנאי התחלה]יש רק תוצאה אחת אפשרית"- זה כמו לומר: "לאותן הסיבות יש אותן התוצאות, מכיוון שיש אחידות בטבע. ואז נשאלת השאלה מהי אחידות בטבע - לאותן סיבות יש את אותן התוצאות. [דיוויד יום] - פילוסוף בינוני. בעצם מה שיום עשה, בתהליך האינדוקציה הוא הניח את מה שרצה להוכיח. *דוגמה: נניח שרוצים להוכיח כי אותן סיבות גורמות לאותן תוצאות: הנחה: "יש אחידות בטבע" אקסיומה: "לאותן סיבות יש אותן תוצאות" ואז הוא רוצה להוכיח שיש אחידות בטבע: הנחה: "אותן סיבות גורמות לאותן תוצאות" אקסיומה: "יש אחידות בטבע" למצב הרקורסיבי הזה קוראים, תפיסת עולם מעגלית. היא לא מובילה אותנו לשום מקום.
 

femme_fatal

New member
לבל נשכח-

כל אכסיומה מעצם היותה כזו היא לא מוכחת. אם האכסיומה שלי היא : "כל הפילים המעופפים לבושיי שמלות המלמלה וביריות האורז הם רקדני סלסה מצויינים". אני יכולה להסיק מכך ש: יש רקדני סלסה מעופפים. מי שלבוש שמלת מלמלה וביריה יתכן שהוא פיל. ושישנה בירית אורז. המסקנות שלי מוכחות באשר לאותה אכסיומה. אבל האכסיומה מבוססת על טענה שלא כ"כ עומדת במבחן המציאות. דקארט ושבט הרציונליסטים כבר הוכיחו כי אין אפשרות לאמת טענה במציאות הגשמית (הפיזית) מכך שאפילו הגאון שבאדם לא יצליח לעולם ליצור את התאורייה המושלמת. כלי שעוזר במצבים כאלו הוא התער של אוקם. זהו אמצעי סמנטי לסינון אכסיומות לא רלוונטיות ופישוט טענות פילוסופיות.
 

קולפילד

New member
אבל...

לא טענת שיש פילים מעופפים לכן: לא בהכרח יש רקדני סלסה מצוינים. לא בהכרח קיימת בירית אורז (מחוזק בהעדר הטענה שיש מישהו[פיל או אחר] שלובש בירית אורז). אגב הביריה. השתמשת בכלי לא יציב. עצם העובדה שאנו מניחים שאם יש פיל מעופף אז הוא לובש ביריה בהחלט לא מחייב שיש ביריות כלל. אבל מה אם האמפריציסטים...
 

femme_fatal

New member
לא נכון

טענתי שכל הפילים המעופפים וכו... זה כמו לטעון ש"30 אחוז מאוכלוסיית הגרבילים הם אוכליי קש ומתופפיי חמוצים". עצם העובדה שנתתי כמות או מספר של אובייקטים [שהם כך וכך] מצביעה בהכרח על קיומם. ובחזרה לנושא האמור- האמפריציסטים באים מתוך גישה שונה לחלוטין. הנחת היסוד שלהם היא שהעולם קיים. הם מנסים להוכיח את הסובייקט על פי האובייקט. אבל כאמור, הרציונליזם מתעקש על הוכחת המציאות ולא לקיחתה כמובן מאליו. זה כבר עניין של אמונה ותפיסה אישית. אבל ללא ספק הרציונליזם שמעמיד את האמפריציזם באור ביקורתי ומדוקדק מאוד, עדיף [מבחינה פילוסופית] על פניו. בגלל שאנחנו רואים את העולם מנקודת מבט סובייקטיבית ,הרציונליזם יותר רלוונטי.
 

קולפילד

New member
ואני חושב אחרת

אני לא ממש מסכים ואת לא חייבת לענות אם את חושבת שזה יהיה אין סופי אבל אני חושב: אם נטען שכל החברים של משה מדברים שלוש שפות בזמן שאני יודע שלמשה אין חברים המשפט נכון. או שכל הפילים המשוררים כותבים בעט נובע (עובדה, תבדקי
) בזמן שאני יודע שאין פילים משוררים אז המשפט נכון וגם לא מחייב שיש פילים בכלל. בנוגע לגרבילים, יכול להיות ש 70 האחוז הנותרים גם אוכליי קש ומתופפיי חמוצים, למרות שניתן להניח שהתכוונת לכך שרק 30 אחוז הם כאלה. לעומת זאת, במספר מסוים (גשמי) מחוייב קיום (שלושה ירבועים מנהלים סחר בסמים) אבל אחוז מאפס מותיר אי קיום (100% מהשפנים עם 17 אפים חשופים לסרטן השד). בנוגע לאמפרציסטים-רציונליסטים. אני נוטה יותר לעבר קאנט (הקיום היחיד הוא באופן התפישה שלנו ולכן ניתן להיות אמפרציסט כלפי התפישות שלנו) אבל לא ממש יישבתי את הסוגיה הזו ביני לבין עצמי. אני עדין מניח לשתי הגישות מרחב פעולה לגיטימי.
 

קולפילד

New member
לא הבנתי

מה רצית להגיד? להסביר כמה מושגים לשתף בידיעה של מושגים לחשוף מוגבלות באהדה ליום להשתמש במונח טרנסצנדנטלי שהוטבע אחרי יום או פשוט לשלוח הודעה (לגיטימי לחלוטין) אני אשמח אם תבהיר את עצמך כי באמת לא הבנתי.
 
למעלה