סיגריות "אלוף", פרסום מלניק ואיזידור אשהיים
הצלחתי להשיג סקיצות מקוריות של העיצוב עבור קופסאות הסיגריות של "אלוף", שעוצבו בשנות החמישים בפרסום "מלניק", כנראה על ידי המעצב איזידור אשהיים.
ידידי מיקי אנגל, שהוא האספן מספר 1 בעולם של סיגריות ארץ ישראליות וישראליות ובעל ידע נרחב בנושא, הוסיף לי ידע ספציפי על סיגריות אלו.
סיגריות אלוף יצאו בשנת 1935. השם לא מתייחס לדרגה הצה"לית, אלא מייצג הישג גבוה. אלוף. למזלם של יצרני סיגריות אלוף, כאשר הוקם צה"ל נקבעה בו דרגת קצונה גבוהה בשם אלוף*, שכבר היה בגדר סימן רשום של חברת הסיגריות.
הסקיצות שרכשתי, ואשר בסופו של דבר לא השתמשו בהם, בוצעו ברמת מקצועיות מדהימה. חלקן נעשו בשני צידי הקופסה (שהורכבה ידנית) ובחלקן קיימים רק החזית והצד של הקופסה. השימוש בדרגת האלוף מוכיחה על כי הסקיצות נעשו בשנות החמישים, לאחר קום המדינה.
שתי התמונות האחרונות (שלא מופיעות כאן כתמונות אחרונות אלה בלי קשר) הן קופסאות הלקוחות מהאוסף של מיקי. הראשונה היא קופסה מקורית משנות השלושים/ארבעים, והשנייה היא קופסת סיגריות אלוף שנמכרה בשק"ם מיד עם קום המדינה לפני שהחברה שינתה את השם מ-CPC ל-ICC (חברה ישראלית לסיגריות).
קצת על פרסום "מלניק": אלכסנדר מלניק היה אחד ממקימי ענף הפירסום בארץ ישראל. בשנת 1924 הוא ביקר בארץ לראשונה. הוא חזר לברלין, הפך שותף בבית דפוס יחד עם גיסו ורכש מיומנות טכנית בכל שלבי הההפקה. מלניק עלה לארץ בשנת 1934 והקים משרד פירסום. כמו שאר הייקים הוא לא הצליח להתגבר על הקושי בלימוד השפה העברית ובוודאי שלא נפטר מהמבטא היקי הכבד שלו.
אבל בזכות כישרונו הוא הצליח להשיג, עוד לפני קום המדינה, מבחר מכובד של לקוחות לפירסום ודפוס כגון חברת הטקסטיל "משי זקס", חברת התרופות "צרי", מגן דוד אדום, עיריית נהריה ועוד.
לאחר קום המדינה המשיך לשגשג וביצע עבודות עבור עירית תל אביב, חברת התירות הממשלתית, בנק לפיתוח התעשיה, ועוד חברות רבות טובות ומגוונות. אלכסנדר מלניק הוא שנתן את השם לחברת התמרוקים "תיא", שאלו היו ראשי התיבות של – תהיי יפה אישה.
בין לקוחותיו הגדולים בפרסום היו: "תיא", "שמן", "משי זקס", בירה "נשר", בירה "מאלט", "ראן" (לימים "תדיראן"), חברת התרופות "צרי" ("פלגין"), "החברה הישראלית לסיגריות" (יצרני הסיגריות "עדן", "נלסון", "שרתון", "פילטרון" ו"סבוי"), הכלבו הראשון בארץ "אקמן", "סיפולוקס" ועוד.
במלחמת השיחרור שכל אלכסנדר מלניק את בנו רפאל שנהרג בקרב על הקסטל. לאחר פטירתו של אלכסנדר מלניק המשיך בנו דן את פעילות המשרד.
הצייר המעצב, איזידור אשהיים, החתום על חלק גדול של עבודות שיצאו מפרסום מלניק, נולד בגרמניה בשנת 1891, ולמד באקדמיה לאומנות. בשנת 1933 עם עליית הנאצים נאסר עליו לצייר ולהציג את עבודותיו והוא החל לעבוד כמורה בבית ספר יהודי. בשנת 1940 עלה לארץ ישראל בהעפלה בלתי לגלית. הוא נתפס על ידי הבריטים ונשלח למחנה המעצר בעתלית למשך 7 חודשים. ב-1945 התחיל לעבוד בבצלאל כמורה לרישום. ב-1946 התחתן עם מרגוט לנגה עולה אמנית גם היא מגרמניה והם התגוררו בירושלים. הוא מונה להיות מנהל בצלאל משנת 1960 עד 1961 והמשיך ללמד במוסד עד שנת 1964. הוא נפטר בשנת 1968.
*דרגת האלוף הראשון בצה"ל ניתנה לאלוף דוד (מיקי) מרכוס, איש צבא ארצות הברית אשר שירת בצה"ל במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). מרכוס קיבל את דרגת ה"אלוף" בעת שמונה על ידי דוד בן-גוריון למפקד חזית ירושלים ב־28 במאי 1948 (כשבועים לאחר הכרזת המדינה).
הצלחתי להשיג סקיצות מקוריות של העיצוב עבור קופסאות הסיגריות של "אלוף", שעוצבו בשנות החמישים בפרסום "מלניק", כנראה על ידי המעצב איזידור אשהיים.
ידידי מיקי אנגל, שהוא האספן מספר 1 בעולם של סיגריות ארץ ישראליות וישראליות ובעל ידע נרחב בנושא, הוסיף לי ידע ספציפי על סיגריות אלו.
סיגריות אלוף יצאו בשנת 1935. השם לא מתייחס לדרגה הצה"לית, אלא מייצג הישג גבוה. אלוף. למזלם של יצרני סיגריות אלוף, כאשר הוקם צה"ל נקבעה בו דרגת קצונה גבוהה בשם אלוף*, שכבר היה בגדר סימן רשום של חברת הסיגריות.
הסקיצות שרכשתי, ואשר בסופו של דבר לא השתמשו בהם, בוצעו ברמת מקצועיות מדהימה. חלקן נעשו בשני צידי הקופסה (שהורכבה ידנית) ובחלקן קיימים רק החזית והצד של הקופסה. השימוש בדרגת האלוף מוכיחה על כי הסקיצות נעשו בשנות החמישים, לאחר קום המדינה.
שתי התמונות האחרונות (שלא מופיעות כאן כתמונות אחרונות אלה בלי קשר) הן קופסאות הלקוחות מהאוסף של מיקי. הראשונה היא קופסה מקורית משנות השלושים/ארבעים, והשנייה היא קופסת סיגריות אלוף שנמכרה בשק"ם מיד עם קום המדינה לפני שהחברה שינתה את השם מ-CPC ל-ICC (חברה ישראלית לסיגריות).
קצת על פרסום "מלניק": אלכסנדר מלניק היה אחד ממקימי ענף הפירסום בארץ ישראל. בשנת 1924 הוא ביקר בארץ לראשונה. הוא חזר לברלין, הפך שותף בבית דפוס יחד עם גיסו ורכש מיומנות טכנית בכל שלבי הההפקה. מלניק עלה לארץ בשנת 1934 והקים משרד פירסום. כמו שאר הייקים הוא לא הצליח להתגבר על הקושי בלימוד השפה העברית ובוודאי שלא נפטר מהמבטא היקי הכבד שלו.
אבל בזכות כישרונו הוא הצליח להשיג, עוד לפני קום המדינה, מבחר מכובד של לקוחות לפירסום ודפוס כגון חברת הטקסטיל "משי זקס", חברת התרופות "צרי", מגן דוד אדום, עיריית נהריה ועוד.
לאחר קום המדינה המשיך לשגשג וביצע עבודות עבור עירית תל אביב, חברת התירות הממשלתית, בנק לפיתוח התעשיה, ועוד חברות רבות טובות ומגוונות. אלכסנדר מלניק הוא שנתן את השם לחברת התמרוקים "תיא", שאלו היו ראשי התיבות של – תהיי יפה אישה.
בין לקוחותיו הגדולים בפרסום היו: "תיא", "שמן", "משי זקס", בירה "נשר", בירה "מאלט", "ראן" (לימים "תדיראן"), חברת התרופות "צרי" ("פלגין"), "החברה הישראלית לסיגריות" (יצרני הסיגריות "עדן", "נלסון", "שרתון", "פילטרון" ו"סבוי"), הכלבו הראשון בארץ "אקמן", "סיפולוקס" ועוד.
במלחמת השיחרור שכל אלכסנדר מלניק את בנו רפאל שנהרג בקרב על הקסטל. לאחר פטירתו של אלכסנדר מלניק המשיך בנו דן את פעילות המשרד.
הצייר המעצב, איזידור אשהיים, החתום על חלק גדול של עבודות שיצאו מפרסום מלניק, נולד בגרמניה בשנת 1891, ולמד באקדמיה לאומנות. בשנת 1933 עם עליית הנאצים נאסר עליו לצייר ולהציג את עבודותיו והוא החל לעבוד כמורה בבית ספר יהודי. בשנת 1940 עלה לארץ ישראל בהעפלה בלתי לגלית. הוא נתפס על ידי הבריטים ונשלח למחנה המעצר בעתלית למשך 7 חודשים. ב-1945 התחיל לעבוד בבצלאל כמורה לרישום. ב-1946 התחתן עם מרגוט לנגה עולה אמנית גם היא מגרמניה והם התגוררו בירושלים. הוא מונה להיות מנהל בצלאל משנת 1960 עד 1961 והמשיך ללמד במוסד עד שנת 1964. הוא נפטר בשנת 1968.
*דרגת האלוף הראשון בצה"ל ניתנה לאלוף דוד (מיקי) מרכוס, איש צבא ארצות הברית אשר שירת בצה"ל במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). מרכוס קיבל את דרגת ה"אלוף" בעת שמונה על ידי דוד בן-גוריון למפקד חזית ירושלים ב־28 במאי 1948 (כשבועים לאחר הכרזת המדינה).
