סיד בארט במצב קשה!!!
- פותח הנושא Marmaduke
- פורסם בתאריך
Pinkfloydian 2
New member
רעעע
נקווה שיהיה בריא נאחל לו כולנו החלמה מהירה!!
נקווה שיהיה בריא נאחל לו כולנו החלמה מהירה!!
ציףציף1000
New member
אפשר להרגע, זה לא נכון
אלו היו שמועות שנפוצו בעקבות מאמר שנכתב במגזין MOJO בשנת 1996. MOJO הוא מגזין מוסיקה בריטי מכובד. בחודש ספטמבר אותה שנה הוא הקדיש את מאמר השער שלו לבארט. הכתבה הראשית נכתבה על ידי אחד בשם קליף ג'ונס, שהיה אז גם הסולן של Gay Dad. ג'ונס סקר בצורה אוהדת את סיפורו של בארט ואת יצירתו. אבל, הוא קצת נסחף, כנראה בגלל שהוא רצה ליצור סימפטיה אצל הקוראים כלפי בארט. ג'ונס נתן תאור סנסציוני של מצבו הבריאותי, לכאורה, של בארט באותה עת. הוא אמר - כמו שמצוטט בלינק - שבארט חולה מאוד, כמעט עיוור, מאושפז בבית חולים, ובכלל עם רגל אחת בקבר. התאור הזה היה לא מדוייק, בלשון המעטה. בארט אכן חולה בסכרת, אבל הוא לא עיוור ולא מתעוור. היו לו כמה אשפוזים בעבר (ואולי גם כיום) כי הוא לא תמיד לוקח את התרופות שהוא צריך לקחת, כנגד סכרת וכנגד אולקוס, שגם מזה הוא סובל. אבל הוא לא עיוור ולא חצי מת. הוא ממשיך כיום (2003) לחיות כרגיל בביתו, ונצפה לעיתים קרובות כשהוא נוסע באופניים ברחבי העיר (אם הוא היה עיוור, הוא לא היה יכול לעשות את זה, נכון?). כשפורסמה הכתבה, היא גרמה לפניקה בקרב אוהדיו הרבים של בארט ברחבי העולם - בדיוק כמו התגובות כאן בפורום. משפחתו של בארט מאוד התרגזה על הפרסום - ופרסמה הכחשה בעתונות. גם דייויד גילמור - המיודד עם משפחת בארט - התרגז מאוד, וחיכה לג'ונס בסיבוב. כשג'ונס הוציא, בשנת 1997, ספר המתיימר לנתח את כל השירים של פינק פלויד, גילמור פנה לבית המשפט ועצר את הוצאת הספר בטענה שיש בו אי-דיוקים רבים (הטענה כנראה נכונה) ושיש בו כל מיני "השמצות" אישיות כנגד גילמור (לגבי זה אני לא יודעת). גילמור גם פחות או יותר עמד מאחורי הוצאת הביוגרפיה האחרונה (נכון לעכשיו) על בארט, לפני כשנה - ביוגרפיה שנועדה בעיקר להזים את כל השמועות שפרחו על בארט במשך השנים, כולל אלו שכתב ג'ונס במאמרו.
אלו היו שמועות שנפוצו בעקבות מאמר שנכתב במגזין MOJO בשנת 1996. MOJO הוא מגזין מוסיקה בריטי מכובד. בחודש ספטמבר אותה שנה הוא הקדיש את מאמר השער שלו לבארט. הכתבה הראשית נכתבה על ידי אחד בשם קליף ג'ונס, שהיה אז גם הסולן של Gay Dad. ג'ונס סקר בצורה אוהדת את סיפורו של בארט ואת יצירתו. אבל, הוא קצת נסחף, כנראה בגלל שהוא רצה ליצור סימפטיה אצל הקוראים כלפי בארט. ג'ונס נתן תאור סנסציוני של מצבו הבריאותי, לכאורה, של בארט באותה עת. הוא אמר - כמו שמצוטט בלינק - שבארט חולה מאוד, כמעט עיוור, מאושפז בבית חולים, ובכלל עם רגל אחת בקבר. התאור הזה היה לא מדוייק, בלשון המעטה. בארט אכן חולה בסכרת, אבל הוא לא עיוור ולא מתעוור. היו לו כמה אשפוזים בעבר (ואולי גם כיום) כי הוא לא תמיד לוקח את התרופות שהוא צריך לקחת, כנגד סכרת וכנגד אולקוס, שגם מזה הוא סובל. אבל הוא לא עיוור ולא חצי מת. הוא ממשיך כיום (2003) לחיות כרגיל בביתו, ונצפה לעיתים קרובות כשהוא נוסע באופניים ברחבי העיר (אם הוא היה עיוור, הוא לא היה יכול לעשות את זה, נכון?). כשפורסמה הכתבה, היא גרמה לפניקה בקרב אוהדיו הרבים של בארט ברחבי העולם - בדיוק כמו התגובות כאן בפורום. משפחתו של בארט מאוד התרגזה על הפרסום - ופרסמה הכחשה בעתונות. גם דייויד גילמור - המיודד עם משפחת בארט - התרגז מאוד, וחיכה לג'ונס בסיבוב. כשג'ונס הוציא, בשנת 1997, ספר המתיימר לנתח את כל השירים של פינק פלויד, גילמור פנה לבית המשפט ועצר את הוצאת הספר בטענה שיש בו אי-דיוקים רבים (הטענה כנראה נכונה) ושיש בו כל מיני "השמצות" אישיות כנגד גילמור (לגבי זה אני לא יודעת). גילמור גם פחות או יותר עמד מאחורי הוצאת הביוגרפיה האחרונה (נכון לעכשיו) על בארט, לפני כשנה - ביוגרפיה שנועדה בעיקר להזים את כל השמועות שפרחו על בארט במשך השנים, כולל אלו שכתב ג'ונס במאמרו.
ציףציף1000
New member
../images/Emo22.gif
עזוב, אני לא ממש מעניינת. אני ילדה גדולה (כפי שאתם יכולים לנחש). האמת, 90% ממה שאני יודעת על פינק פלויד זה דברים שלמדתי במהלך שלושת החודשים האחרונים. כשהייתי בגילכם, היו לי כמה תקליטים שלהם - Dark Side ו-Atom Heart Mother (ומאוחר יותר, Relics). באותה תקופה (שנות השבעים המאוחרות ותחילת השמונים) השמיעו את הפלויד המון ברדיו, כך שהכרתי את האלבומים העיקריים שלהם בלאו הכי. "החומה" היה להיט היסטרי בארץ, ובבית הספר שלי במיוחד. בשלב מסויים הגעתי למסקנה שבארט היה הכשרון היחיד מביניהם, ושאחריו הם לא עשו שום דבר טוב. הפסקתי לשמוע אותם בכלל ועברתי להקשיב לאמנים אחרים וז'אנרים מוסיקליים אחרים. למעשה, במשך 20 השנים האחרונות לא חשבתי עליהם יותר משניה אחת. בקושי הייתי מודעת לכך שווטרס עזב, ושהאחרים הוציאו תקליטים בלעדיו והמשיכו להופיע תחת השם "פינק פלויד". זכרתי את הלהקה כמי שהוציאה אלבומים יומרניים, כבדים, מנוכרים, עם טקסטים בומבסטיים וחסרי-עידון. רק כשראיתי, לפני שלושה חודשים, את הסרט הדוקומנטרי על בארט בטלוויזיה, התחלתי לחשוב שאולי יש באלבומים שלהם רובד שלא הייתי מודעת לו מעולם. כך, חזרתי לשמוע שוב, ובאופן יסודי יותר, את כל יצירותיהם, ולקרוא את כל המקורות הזמינים באינטרנט (ויש המון) ובעתונות המצויה בידי. יש לי עוד הרבה פערים להשלים. בכל אופן, אני רואה היום אחרת את היצירות השונות שלהם - ואת הלהקה בכלל - מאשר ראיתי בעבר (הקרוב והרחוק). אני לא "מעריצה" אותם - אני לא "מעריצה" אף אחד - אני לא חושבת שהם "מלכים", ואני לא חושבת שכל מה שהם עשו זה גאונות צרופה (חוץ מחלק משיריו של בארט, שהם אכן גאוניים), אבל אני בהחלט מעריכה היום יותר את מה שהם עשו - גם אחרי בארט - ומתייחסת אליהם ברצינות כאמנים שיש (או היה) להם מה לומר. עם הגיל מסתכלים על דברים בצורה יותר ביקורתית, אבל מאידך, גם רואים ומבינים דברים שבגיל צעיר אינם כה ברורים ומובנים, דבר שמאפשר הנאה גדולה יותר מהמוסיקה, לפחות לטעמי.
עזוב, אני לא ממש מעניינת. אני ילדה גדולה (כפי שאתם יכולים לנחש). האמת, 90% ממה שאני יודעת על פינק פלויד זה דברים שלמדתי במהלך שלושת החודשים האחרונים. כשהייתי בגילכם, היו לי כמה תקליטים שלהם - Dark Side ו-Atom Heart Mother (ומאוחר יותר, Relics). באותה תקופה (שנות השבעים המאוחרות ותחילת השמונים) השמיעו את הפלויד המון ברדיו, כך שהכרתי את האלבומים העיקריים שלהם בלאו הכי. "החומה" היה להיט היסטרי בארץ, ובבית הספר שלי במיוחד. בשלב מסויים הגעתי למסקנה שבארט היה הכשרון היחיד מביניהם, ושאחריו הם לא עשו שום דבר טוב. הפסקתי לשמוע אותם בכלל ועברתי להקשיב לאמנים אחרים וז'אנרים מוסיקליים אחרים. למעשה, במשך 20 השנים האחרונות לא חשבתי עליהם יותר משניה אחת. בקושי הייתי מודעת לכך שווטרס עזב, ושהאחרים הוציאו תקליטים בלעדיו והמשיכו להופיע תחת השם "פינק פלויד". זכרתי את הלהקה כמי שהוציאה אלבומים יומרניים, כבדים, מנוכרים, עם טקסטים בומבסטיים וחסרי-עידון. רק כשראיתי, לפני שלושה חודשים, את הסרט הדוקומנטרי על בארט בטלוויזיה, התחלתי לחשוב שאולי יש באלבומים שלהם רובד שלא הייתי מודעת לו מעולם. כך, חזרתי לשמוע שוב, ובאופן יסודי יותר, את כל יצירותיהם, ולקרוא את כל המקורות הזמינים באינטרנט (ויש המון) ובעתונות המצויה בידי. יש לי עוד הרבה פערים להשלים. בכל אופן, אני רואה היום אחרת את היצירות השונות שלהם - ואת הלהקה בכלל - מאשר ראיתי בעבר (הקרוב והרחוק). אני לא "מעריצה" אותם - אני לא "מעריצה" אף אחד - אני לא חושבת שהם "מלכים", ואני לא חושבת שכל מה שהם עשו זה גאונות צרופה (חוץ מחלק משיריו של בארט, שהם אכן גאוניים), אבל אני בהחלט מעריכה היום יותר את מה שהם עשו - גם אחרי בארט - ומתייחסת אליהם ברצינות כאמנים שיש (או היה) להם מה לומר. עם הגיל מסתכלים על דברים בצורה יותר ביקורתית, אבל מאידך, גם רואים ומבינים דברים שבגיל צעיר אינם כה ברורים ומובנים, דבר שמאפשר הנאה גדולה יותר מהמוסיקה, לפחות לטעמי.
ציףציף...
אני יכול לקרוא לך אמא?? באמת הלוואי הייתה לי אמא כמוך...שתחנך אותי מאז שאני פעוט לשמוע פינק פלויד ומיני רוק קלאסי... אמא!!!!!! בוהוהוהוהו חחחחח בקיצור..טוב שיש לנו אדם בוגר פה בפורום...אני חשבתי שאת סתם אחת בגילנו שמתיימרת להיות בוגרת ומדברת כמו מבוגרת...אבל טעיתי.. קיצור את שופכת לנו הרבה מידע פה בנקודת מבט מאוד אמיתית ורצינית, ואני שמח על זה!! אז תשארי פה כל עוד בפק האינטרנט שלך בפעולה!!
אני יכול לקרוא לך אמא?? באמת הלוואי הייתה לי אמא כמוך...שתחנך אותי מאז שאני פעוט לשמוע פינק פלויד ומיני רוק קלאסי... אמא!!!!!! בוהוהוהוהו חחחחח בקיצור..טוב שיש לנו אדם בוגר פה בפורום...אני חשבתי שאת סתם אחת בגילנו שמתיימרת להיות בוגרת ומדברת כמו מבוגרת...אבל טעיתי.. קיצור את שופכת לנו הרבה מידע פה בנקודת מבט מאוד אמיתית ורצינית, ואני שמח על זה!! אז תשארי פה כל עוד בפק האינטרנט שלך בפעולה!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.