תרגום הכתבה
בחיפוש אחר סיד DVD משודרג שיוצא בימים אלו מגלה כיצד מורשתו של בארט מטילה צל ענק על הלהקה שהשאירה אותו מאחור. מאת דני אקלסטון. "היה סרט עלי אמש בטלוויזיה. הוא היה די טוב, בעצם". המילים הן פלגמטיות, כמעט חסרות רגש באופן משונה. אך כשהן באות משפתיו של רוג'ר קית' "סיד" בארט, ועוד בחודש נובמבר 2001, הן תגלית גדולה - ועבור ג'ון אדג'ינטון, הבמאי של הסרט הדוקומנטרי של ה-BBC בו צפה בארט במקרה, הן היו כמוסיקה באזניו. "משפחתו לא הראתה לו את הטייפ שנתתי להם, למקרה שהוא יתעצבן", אומר הקולנוען כיום. "אבל איכשהו נודע לו הדבר והוא צפה בתכנית למרות זאת. אחותו פגשה אותו למחרת וסיפרה לי כמה הוא נהנה ממנה". בחודש הבא, יוכלו אוהדי פלויד להחליף את העותקים בוידאו שבידיהם מהתכנית הדוקומנטרית, בגרסת DVD כפולה, דפיניטיבית. לתוכנית מצורפות שלוש שעות של אקסטרות, כולל "גרסת הבמאי" מראיונות עם ווטרס וגילמור, ניק מייסון וריק רייט. אבל על מנת לקבל שיתוף פעולה מצד הפלוידים, היה אדג'ינטון חייב קודם כל לשכנע את אחותו של סיד, רוזמרי, שהסרט לא ייעצבן את נושאו. "סיד לא רואה עוד את פינק פלויד כמשהו שקשור אליו", אומר אדג'ינטון. "הוא ממש מתרגז כאשר הנושא עולה.". לאחר עזיבתו בשנת 1967 של בארט את ההרכב המהולל הראשון של הפלויד - הלהקה אותה הוא הניע עם שיריו המיוחדים ועם חזונו המוסיקלי בעל ההשראה - התמוטטותו המנטלית הואצה. שימוש יומי ב-LSD מקובל כסיבה המרכזית לכך, והלחצים של חיים בלהקה שהצלחתה הולכת וגוברת, בוודאי לא עזרו. כאשר הופיע בפתח ביתה של רוזמרי בקיימברידג' בשנת 1978, זה היה לאחר שהוא הלך ברגל את כל הדרך מלונדון לשם. קריירת הסולו שלו היתה כבר הרוסה, ואגדות על התנהגותו הבלתי צפויה היו מרובות. כיום, מדווח אדג'ינטון, בארט לא מקבל שום אורחים מלבד משפחתו הקרובה. הוא גר בקיימברידג' בבית צנוע, מצייר ועובד בגינה. הוא מיודד עם השכנים ומתקשר בקלות עם ילדיהם. מלבד מבעיה אפשרית עם סכרת, הוא בריא. "הוא אדם מתפקד", אומר אדג'ינטון, "אף כי הוא שומר על פרטיותו. היתה לו בוודאות תקופה של חצי-אשפוז, בשנות השמונים. רוג'ר [ווטרס] טוען בתוקף שהוא סובל מסכיזופרניה. אני חושב שרוז היתה מגדירה את זה כפגיעה מוחית עקב שימוש מופרז ב-LSD." אולי הגילוי הכי משמעותי של אדג'ינטון בסרט הוא המידה שבה בארט עדיין מטיל צל על חברי הפלויד הנותרים. הם לא יכלו לראות כיצד יתקדמו, עם סולן שהפסיק לשיר, ונפרדו ממנו סופית בתחילת 1968. אבל המהירות המזעזעת של התדרדרותו תמשיך לרדוף אותם. "היינו בסיבוב הופעות בחוף המערבי", אומר ווטרס. "ניגנו רק שלוש הופעות בערך... [אבל] היה ברור שהוא... הוא נעלם. אתה יודע, ב"החומה", כשרואים איך הסיגריה בוערך דרך ידייו של [פינק]? אני ראיתי את סיד בחדר מלון בלוס אנג'לס עם חתיכות סיגריה, נייר סיגריה שרוף, בין אצבעותיו, שאריות הסיגריה נחו על הרצפה. היא בערה דרך אצבעותיו, והוא לא שם לב." ווטרס מגלה שהדמות אותה מגלם בוב גלדוף בסרט "החומה" היתה אמורה לדמות יותר לבארט במקור, אבל גלדוף סרב להצמד לתסריט: "אני לא פאקינג מגלח את הראש שלי - בשבילך או בשביל אף אחד אחר, ווטרס!". ווטרס מודה שהמיזוג בין סיד ורוג'ר בתוך דמותו של "פינק" היתה השיא של פחד הולך ומתגבר לשפיותו-שלו. |בעת הקלטות WYWH, נפרדתי מאשתי הראשונה", הוא נזכר, "ואני זוכר שישבתי בקנטינה באבבי רואד, והיתה לי התמוטטות עצבים. זו הדרך היחידה בה אני יכול לתאר את זה. הכל פשוט נראה כאילו דרך עדשת טלסקופ הפוכה. חשבתי לעצמי: "לעזאזל, , אני משתגע"." באשר לבארט, בסרטו של אדג'ינטון מופיעות תאוריות רבות המנסות להסביר מדוע "התדרדר". שותפו-לדירה לשעבר, הצייר דאגי פילדס, מתעקש שבארט מאס במודע מהסלבריטאיות, בעוד הצלם מיק רוק מחזיק בעמדה שסיד בחר באופן רציונלי לדחות את חיי הרוקנרול. אין מקום לשמועות הפחות נחמדות - במיוחד, ההאשמה לפיה בארט היכה את חברתו לינדזי קורנר (קורנר מכחישה) - והדגש בסרט הוא על הכשרון יותר מאשר על ההתענות. מחלוקת אחת בכל זאת קימת בסרט, באופן בלתי נמנע. אדג'ינטון כלל בסרט קטע מהסרטון הידוע לשמצה "הטריפ הראשון של סיד בארט", שצולם ע"י נייג'ל גורדון בגבעות גוג מגוג מחוץ לעיר, בשנת 1965. הסרט גרר וויכוח עז באתרי אוהדים, כאשר רבים תארו את הסרט כ"נצלני". "דייויד גילמור הבין שהסרט יצא למכירה, וזה לא מצא חן בעיניו, "אומר אדג'ינטון. "הוא חשב שזה קצת חולני. אז הוא קנה את הזכויות לסרט מהבחור; את הפילם, הזכויות, הכל". למרות זאת, הקליפ נשאר בתוך הסרט של אדג'ינטון, ומצטרף לתיבת-אוצר של פילמים, החל מסרטים ידועים, ועד סרטים נדירים מאוד, במיוחד הקטע מתכנית הטלוויזיה Tomorrow's World ששודרה בשנת 1968, בה נראה בעל הבית לשעבר של הפלוידים והמורה לאמנות, מייק לאונרד, כשהוא מדגים את מכונות התאורה החדשניות שיצר, בעוד הלהקה יושבת לידו ומנגנת ג'אם טריפי. בעבר חשבו שהפילם נהרס ע"י ה-BBC, אך מסתבר שלאונרד שמר על עותק במשך שלושים וכמה שנים. תרומתו של לאונרד הביאה לעוד דבר טוב, בלתי צפוי. "הדברים שסיד הזכיר שהוא הכי אהב [בתכנית הדוקומנטרית] היו See Emily Play, ולראות את מייק לאונרד שוב, " נזכר אדג'ינטון. "היה דיון האם אנו צריכים לקחת את מייק לביקור אצל סיד בקיימברידג', והדיון עדיין נמשך, כך שיש לפחות הפי אנד".
