סיוט בבקרים

kolevi

New member
סיוט בבקרים

שלום רב, יש לי ילדה בת שלוש ואני בהריון מתקדם. לאחרונה הילדה החלה להתנהג ב"תינוקיות", לבכות ולקטר מכל דבר, לדבר בפינוק ולא באופן ברור. הקושי הכי גדול איתה הוא בבקרים. היא לא מוכנה לקום כשאני מעירה אותה, כל דבר שאני מבקשת לא נעשה מצידה יפה, כפי שהיה עד עכשיו, אלא בכוח. היא לא מקשיבה לי בכלל. כל בוקר עד שאנחנו יוצאות מהבית הבוקר עובר בבכי וקושי רב. אחרי שאנחנו יוצאות מהבית ובדרך לגן היא מבקשת סליחה ומבטיחה שזה לא יקרה שוב ולמחרת הכל חוזר על עצמו. זה מקשה עלי מאוד את הבוקר ומשפיע על כל היום, מה ניתן לעשות?
 
" יחסים האתגר" – לבסס"בטחון עצמי ובטחון בקשר"

שלום רב, יש סבירות גבוהה להניח שההתנהגות החדשה שסיגלה בתך לאחרונה היא תולדה של תחושה סובייקטיבית שלה של הרעת תנאים. אך טבעי הוא שאימא בחודשי הריון מתקדמים תהיה יותר עייפה, פחות ניידת, מצפה ליותר התחשבות במצב וכו'. נסי לחשוב אילו שינויים חלו לאחרונה בהתייחסותך לבתך? התנהגות של ילדים היא שפה. מה הילדה אומרת? אני רוצה אותך, אני רוצה איתך קשר, את אותו יחס שהיה מנת חלקי עם "האימא הקודמת " שלי . זו שנענתה לכל גחמה, הייתה ערנית, וסבלנית. הילדה עוברת תהליך הסתגלות מבורך. ואולי זו המתנה הכי גדולה שהיא קיבלה ותקבל מיכם אי פעם. הזכות לתרגל סבלנות, איפוק, אורך רוח, התחשבות וכו'. יחד עם זאת, היא משדרת בהתנהגותה שקשה לה. היא אומרת אני צריכה עזרה. איך תוכלי לעזור לה? עלייך לחשוב איך תוכלי לפתח בקרבה תחושת ערך, משמעות ומועילות. למשל, לבקש ממנה עזרה, לתת לה תפקיד, להכיר ולהעריך את עזרתה, ואת התנהגויותיה המועילות. לעודד אותה, לאפשר לה אפשרויות בחירה. גישה עקבית כזו תשיב לילדה את הביטחון בעצמה ובקשר. יש סיכוי שבהדרגה היא תצמצם את ההתנהגויות המפריעות של הבוקר ותהיה מוכנה לשתף פעולה. דרכים מגוונות ויצירתיות להעניק לילדים ערך ומשמעות נלמדים בהרחבה בבית ספר להורים. מה דעתך להצטרף לקבוצת הורים לומדת? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 

kolevi

New member
שינויים בהתנהגות הבת עקב הריון נוסף

עינת שלום, קודם כל תודה על העזרה. עשיתי אתמול ניסיון עם הבת והייתי כולה שלה משהערתי אותה בבוקר ועד שהלכנו לישון, בגישה של רוך וחיבה. והיה יום טוב למדי יחסית לימים האחרונים. השאלה אם זה לא תורם לפינוק מוגזם? דבר נוסף שמדאיג אותי אצלה זה חוסר תאבון, בשבועיים האחרונים היא ממש לא אוכלת טוב, מה שלא אופייני לה בכלל. אף פעם לא הייתה לי בעיה איתה בנושא. האם זה גם סימפטום אופייני לשינוי העומד לבוא? לגבי הקבוצת הורים, אשמח לדעת פרטים נוספים:מיקום, שעות , מחיר וכו' שוב תודה, קרן.
 
30 שניות על מהו פינוק?

שלום רב שובך קרן, פינוק הוא מתן שירותים מיותרים לילד, והענות לתביעות ולקפריזות מופרזות שלו, שאינן תואמות נסיבות, מקום וזמן. יחס של כבוד, רוך, חיבה, התחשבות אינו מותרות ואינו פינוק. אווירה מזינה ויחסים טובים הם המפתח להתפתחות בריאה ולשיתוף פעולה של הילדים. מה דעתך? ולעניין האוכל. איך את מגיבה לחוסר התאבון שלה? ולגבי הקבוצות מזמינה אותך להתקשר למכון אדלר- למרכז בהרצליה. למכון יש שלוחות בכל רחבי הארץ . במזכירות יתנו לך פרטים ויפנו אותך לקבוצה מתאימה באזור מגורייך. להשתמע ובהצלחה, עינת גבע, יועצת משפחתית , מכון אדלר.
 

kolevi

New member
תשובה

עינת שלום, בנוגע לפינוק, זאת האשמה רווחת מצד המשפחה הקרובה שאני מפנקת אותה יותר מידי ולכן היא מרשה לעצמה לדרוש... אני באופן אישי מאוד מאמינה ודוגלת בשיטת חינוך רכה, אוהבת ומשתפת ולכן היא מאוד מעורבת בכל ההריון ובהכנה לתינוק שבדרך (גם על זה אני מקבלת על הראש....), השאלה שוב, איפה לשים את הגבול, או את ההבדלה בין חינוך נכון לפינוק. בעניין האוכל, זה מאוד מפריע לי! אבל,אני משתדלת לא להראות לה את זה יותר מידי. אני מנסה להציע חלופות לארוחה המוצעת, או לשאול אותה שוב ושוב בהפרשים של כמה דק'. אני מרגישה שאני קצת "חופרת", אבל זה נראה לי בלתי נמנע.... בעניין הקבוצה, אני בהחלט אצור קשר! שוב תודה, קרן.
 
קריטריון....

שלום רב, אנסה לשרטט עבורך קריטריון מבחיו בין חינוך נכון לפינוק: * פינוק ניתן לילד בנסיבות בזמן ובמקום לא מתאימים. כאשר הילד תובע במפגיע. חום, אהבה, רכות, אדיבות , התחשבות וכו'- אינם פינוק הם צרכים התפתחותיים המייצרים אווירה מזינה ומתאימה להתפתחות נפש בריאה. * הפינוק מחבל בהתפתחות עצמאית. כי ההורה עושה עבור הילד מה שהוא יכול לעשות בעצמו. או מתאים את עצמו לילד באופן קבוע ולא מאפשר לילד להתחשב ולהתאים את עצמו לאחרים. קרן, האם ה"חפירות" בלתי נמנעות? בדברייך יש סתירה מובנית. תקראי שוב מה שכתבת. הילדה מקבלת המון התיחסות בעניין האוכל. עינת גבע, מכון אדלר.
 

kolevi

New member
הבעיה התהפכה

עינת שלום, בעקבות עצתך שיניתי את היחס לילדה. אני מבלה איתה יותר זמן ביחד ומתאפקת לא להתעצבן עליה מכל דבר. היא שינתה את התנהגותה והפכה לפחות בכיינית וצעקנית,היא הפכה לסוג של דבק איתי. מידי פעם יש התקפות זעם לא ברורות וללא כל קשר וסיבה. במקרים כאלה אני מנסה לשנות נושא ולהעסיק אותה במשהו אחר. הבעיה כעת היא שהילדה לא רוצה להיות בקרבת אביה! היא מתעצבנת עליו בכל רגע, מרביצה, נושכת, יורקת. לא רוצה שהוא יקלח אותה, או ילביש אותה, או בכלל לשחק איתה. אנחנו לא מותרים לה והוא כן מקלח אותה בבכי, תוך כדי שהיא קוראת לי..... איך להתנהג איתה כעת? תודה, קרן.
 
למה את מתכוונת שהבעיה התהפכה?

שלום קרן, למה את מתכוונת שהבעיה התהפכה? בקשר לבעלך אני מציעה לו להשתמש בדרכי ובשפת תקשורת חדשה כגון: לשתף את הילדה על חוויות היום שלו, להתייעץ עם הילדה, להתחיל לדבר איתה בשפת הבחירה: למשל, איך את רוצה להתקלח היום עם הברווזים או עם קצף? ליצור במפגשים שלהם חווייה נעימה באווירה נעימה. לא מומלץ להתעקש, לבנות קשר זו עבודה קשה להרוס אותו אפשר בקלות וחבל! תקשורת בונת ערך ויחסים טובים ניתן ללמוד בהרחבה בקבוצות הורים. מה דעתך להציע לבעלך להצטרף יחד לחוג כזה? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה