s h o o s h a
New member
סיום טירונות ובדרך למ"כיות
אז היום זה קרה. טקס סיום טירונות של לוחמי ולוחמות מגב. הוא התקיים איפשהו בארץ. נו, שם. אחרי רמלה, ליד לוד. באתר ההנצחה של חיל התחזוקה. והוא היה מהמם. קודם מפגש מרגש בין הורים לחיילים, שכלל כמובן הרבה אוכל ופינוקים. אח"כ תמונות וצילומי וידאו. עם כווווללללםםםם כמעט, אבל בעיקר עם המפקד. ואז ההתארגנות. המקום בנוי כמו אמפי תיאטרון. אל הרחבה נכנסים תזמורת משטרת ישראל וסוחפים את הקהל במחיאות כפיים. אחריהם מוצעדים אל הרחבה מעל 450 חיילים לוחמים ו 66 חיילות לוחמות. תרגילי סדר שמבוצעים למופת. והבת שלי, היפה מכולן, זוהרת במדים הייצוגיים של החיל והכומתה (שמאוחר יותר מתברר כי זו כומתתו של מפקדה שנתן לה כדי שתמשיך את המסורת). והן צועדות, והן מדגלות נישקן והן בדום מתוח והן בנוח. ונישאים נאומים, הקהל הרב שפקד את המקום מתבקש לקום להנפת דגל המדינה. שקט של כבוד משתרר ומחיאות כפיים סוערות אחרי כן. מפקד החיל סוקר את שורות החיילים ונושא נאום מרגש. ואז, אחרי טקס הענקת תעודות הצטיינות למצטיינים, טקס הסרת ה'לוט' מעל אות הלוחם של החיילים והצמדת הדרגה. והיקרה שלי, המפקד שלה, זה שמהכומתה, זה שגם העביר לה את תג היחידה שלו שהוא קיבל ממפקדו שלו, הוא זה שמסיר את המדבקה וחושף לוחמת גאה ומצמיד לה דרגה, לחיילת/ שוטרת הכי הכי שהיתה אי פעם בצה"ל. ותזמורת המשטרה ממשיכה להנעים את זמננו ובינתיים נערכים החיילים לתנועה. ובקריאה נוספת של מנהל הטקס הם מתחילים לצעוד. והם צועדים עד ליצירת מגן דוד. מ ה מ ם ואז, כל ההורים, האורחים, החיילים וכולם מתבקשים לשיר את 'התקווה'. וזה מתחיל בשירה חרישית שהולכת ומתעצמת ככל שמתקרבות המילים "להיות עם חופשי בארצינו, ארץ ציון, ירושלים". ובפעם השניה זה כבר נשמע אחרת. חזק ושלם. כמו משפחה אחת גדולה בלי הבדלי דעות פוליטיות, הבדלי דת, צבע או מין. כולנו ביחד "ארץ ציון, ירושלים" ומתחילים להתפזר ועוקבים אחרי המחלקה של הבת שלנו. והן עושות שם מחווה מיוחדת לסמלת המחלקה ולמ"פ ולמ"כ. הן יורדות לשכיבות סמיכה. והן מחייכות ומלאות חיים וכל סימן של עייפות או שבירה לא ניכר בהן. הן מאוחדות. זו הפכה להיות קבוצה שבקבוצות. והכל מתועד ואני נרגשת מהמאורע. בתי שזה אך נולדה (לפני כ- 19 שנים), התינוקת שלי- לוחמת. שבועיים יהיה לה 'לנוח' (אם שמירות אינסופיות נחשבות כ'לנוח') ולאחריהן, אחרי גיבוש מוצלח ביותר בו נבחרה לחניכה מצטיינת בגיבוש, לקורס מ"כיות. מבחינתי, אין טעם לקורס, היא עברה. הילדה המוצלחת שלי! היפה האולטימטיבית שצה"ל טרם ידע יופי כשלה! הממממ...עם המדים והכומתה והשרוך ואות הלוחמת ... כ ב ו דדד אז הנה הישווצתי לפניכם. ועכשיו יכולה לפרוש לשנתי בגאווה גמורה. תודה שקראתם עד כאן והשתתפתם בגאוותי ושמחתי ואושרי עד אין קץ. שושה
אז היום זה קרה. טקס סיום טירונות של לוחמי ולוחמות מגב. הוא התקיים איפשהו בארץ. נו, שם. אחרי רמלה, ליד לוד. באתר ההנצחה של חיל התחזוקה. והוא היה מהמם. קודם מפגש מרגש בין הורים לחיילים, שכלל כמובן הרבה אוכל ופינוקים. אח"כ תמונות וצילומי וידאו. עם כווווללללםםםם כמעט, אבל בעיקר עם המפקד. ואז ההתארגנות. המקום בנוי כמו אמפי תיאטרון. אל הרחבה נכנסים תזמורת משטרת ישראל וסוחפים את הקהל במחיאות כפיים. אחריהם מוצעדים אל הרחבה מעל 450 חיילים לוחמים ו 66 חיילות לוחמות. תרגילי סדר שמבוצעים למופת. והבת שלי, היפה מכולן, זוהרת במדים הייצוגיים של החיל והכומתה (שמאוחר יותר מתברר כי זו כומתתו של מפקדה שנתן לה כדי שתמשיך את המסורת). והן צועדות, והן מדגלות נישקן והן בדום מתוח והן בנוח. ונישאים נאומים, הקהל הרב שפקד את המקום מתבקש לקום להנפת דגל המדינה. שקט של כבוד משתרר ומחיאות כפיים סוערות אחרי כן. מפקד החיל סוקר את שורות החיילים ונושא נאום מרגש. ואז, אחרי טקס הענקת תעודות הצטיינות למצטיינים, טקס הסרת ה'לוט' מעל אות הלוחם של החיילים והצמדת הדרגה. והיקרה שלי, המפקד שלה, זה שמהכומתה, זה שגם העביר לה את תג היחידה שלו שהוא קיבל ממפקדו שלו, הוא זה שמסיר את המדבקה וחושף לוחמת גאה ומצמיד לה דרגה, לחיילת/ שוטרת הכי הכי שהיתה אי פעם בצה"ל. ותזמורת המשטרה ממשיכה להנעים את זמננו ובינתיים נערכים החיילים לתנועה. ובקריאה נוספת של מנהל הטקס הם מתחילים לצעוד. והם צועדים עד ליצירת מגן דוד. מ ה מ ם ואז, כל ההורים, האורחים, החיילים וכולם מתבקשים לשיר את 'התקווה'. וזה מתחיל בשירה חרישית שהולכת ומתעצמת ככל שמתקרבות המילים "להיות עם חופשי בארצינו, ארץ ציון, ירושלים". ובפעם השניה זה כבר נשמע אחרת. חזק ושלם. כמו משפחה אחת גדולה בלי הבדלי דעות פוליטיות, הבדלי דת, צבע או מין. כולנו ביחד "ארץ ציון, ירושלים" ומתחילים להתפזר ועוקבים אחרי המחלקה של הבת שלנו. והן עושות שם מחווה מיוחדת לסמלת המחלקה ולמ"פ ולמ"כ. הן יורדות לשכיבות סמיכה. והן מחייכות ומלאות חיים וכל סימן של עייפות או שבירה לא ניכר בהן. הן מאוחדות. זו הפכה להיות קבוצה שבקבוצות. והכל מתועד ואני נרגשת מהמאורע. בתי שזה אך נולדה (לפני כ- 19 שנים), התינוקת שלי- לוחמת. שבועיים יהיה לה 'לנוח' (אם שמירות אינסופיות נחשבות כ'לנוח') ולאחריהן, אחרי גיבוש מוצלח ביותר בו נבחרה לחניכה מצטיינת בגיבוש, לקורס מ"כיות. מבחינתי, אין טעם לקורס, היא עברה. הילדה המוצלחת שלי! היפה האולטימטיבית שצה"ל טרם ידע יופי כשלה! הממממ...עם המדים והכומתה והשרוך ואות הלוחמת ... כ ב ו דדד אז הנה הישווצתי לפניכם. ועכשיו יכולה לפרוש לשנתי בגאווה גמורה. תודה שקראתם עד כאן והשתתפתם בגאוותי ושמחתי ואושרי עד אין קץ. שושה
