הסיומות "ית" ו-"יה"
בדקתי את הסוגייה במילון, ומסתבר כי אבן שושן מעדיף דווקא את שם התואר "דתית" על פני "דתייה", אף על פי שלדעתי, נכונה גם הצורה "דתייה". ההנחה כי רק סיומת "יה" משמשת לתיאור עדה / מוצא / שייכות - היא חלקית. ישנן הרבה מילים המתארות מוצא של נשים, ומסתיימות ב-"ית", לדוגמה: סינית, עירקית, סורית, לבנונית, ישראלית. לעומת זאת, נפוצה גם הסיומת "יה", לדוגמה: תימנייה, איטלקייה, רומנייה, ספרדייה, עברייה וכו'. "דתית" או "דתייה" הן, כמובן, לא מילים המתארות מוצא. נכון יותר להגדירן כמתארות תכונה מסוימת, וגם בקטגורייה זו יש לא מעט מילים המתסיימות דווקא ב-"ית": "שתלטנית", "חנפנית", "תרבותית" ועוד. ניתן להוסיף ולומר, ששתי הסיומות: "ית" ו"יה" "נושקות" זו לזו, ומשמשות פעמים רבות לציון אותה המשמעות, ומכאן הבלבול ביניהן. > כך, לדוגמה, שתי הסיומות מתארות חלקי לבוש: "גופייה", "חזייה" לעומת "חצאית", "אימונית". > כנ"ל בקטגוריית הצמחים: "עגבנייה", "פטרייה" לעומת "כרובית", "אשכולית". > שתי הסיומות מתארות הקטנה: "עוגייה", "נקניקייה" לעומת "מפית", "כוסית". > שתיהן מתארות מכשירים, כלים: "מטרייה", "מימייה" לעומת "עינית" ו"אזנית" (שבה עסקנו השבוע כאן בפורום - בשרשור אחר).