גולדי המקורי מיפו
New member
סיון שביט בלבונטין 7
קודם כל, קבלו התנצלות על כך שרק עכשיו אני כותב את הביקורת (הרבה עבודה). ועכשיו לעניינינו - ההופעה: על הבמה: סיון שביט, דידי ארז הסופר מוכשר (גיטרה, בס, כלי הקשה, מפוחית) ואמיר צורף (גיטרה). ההופעה נפתחה עם "כרטיס טיסה", אחד האהובים עלי של סיון, וממשיך עם רצף של מבחר שיריה, ביניהם "המקום הכי רחוק", "הכחול האפור הזה", "סבונים" ועוד. היא גם שרה שיר מהאלבום שיצא, כנראה, בשנה הבאה, שנקרא "להשאר להילחם". בין לבין סיון מדברת ומספרת כל מיני סיפורים קטנים, יוצרת אווירה אינטימית, ובין לבין היא לוגמת ויסקי ומים, ומאיצה בנו לשתות, כי לא נעים לה לשתות לבד (פולניה). לסיון שביט יש קול מופלא
והיא יודעת להשתמש בו, וזה מה שאני אוהב אצלה. הבעיה היא שהיא נורא מנסה בדיבור שלה להיות מאגניבה. כל כך מנסה, בא לצעוק לה שאם היא תפסיק לנסות, אולי היא באמת תהיה. ההופעה זורמת וקולחת, ולקראת הסוף עולה עברי לידר והם שרים יחד את "וניל", עוד אחד מהאהובים עלי, בדואט מצוין. נראה לי שרק עם גבר הומו אפשר לשיר דואט בלשון נקבה (סיון גם מצרה על כך ש"עברית שפה מסובכת, ובאנגלית הכל יותר קל, פשוט אומרים I LOVE YOU וזה עובד לשני הכיוונים"). משם הם ממשיכים ל"יותר טוב כלום מכמעט" שזוכה, אף הוא, לביצוע מצוין. עברי שר את "זכיתי לאהוב" והם מסיימים ב"נשקי אותי", בביצוע מאכזב הפעם. ההופעה נגמרת, והם חוזרים להדרנים. סיון ודידי שרים את "כל מבט", שיר נחמד מאד, ועברי חזור והם שרים את "יפה יורת מיפה", כשעברי מנגן במלודיקה (כן, מלודיקה, הכלי המוזר ההוא משיעורי הריתמוסיקה בבצפר). סה"כ היתה הופעה מצוינת, הביצועים האקוסטיים היו מענינים והוסיפו אוירה אינטימית להופעה (הרגיש כאילו אנחנו יושבים בסלון), ונתנו לנגנים להדגים לנו את כישוריהם המוזיקליים (ויש להם). בהחלט שווה לראות אותה בהופעה. ותודה לפורום על הכרטיס
הפלייליסט:
כרטיס טיסה
ללב שלי אין בית
המקום הכי רחוק
בחלומות שלי
את מי את משקה דמעות
הנה מגיע העצב
9:25
הכחול האפור הזה
להישאר להילחם
סבונים
עם עברי לידר:
וניל
יותר טוב כלום מכמעט
זכיתי לאהוב
נשקי אותי
הדרנים:
כל מבט (עם דידי ארז)
יפה יורת מיפה (עם עברי לידר)
קודם כל, קבלו התנצלות על כך שרק עכשיו אני כותב את הביקורת (הרבה עבודה). ועכשיו לעניינינו - ההופעה: על הבמה: סיון שביט, דידי ארז הסופר מוכשר (גיטרה, בס, כלי הקשה, מפוחית) ואמיר צורף (גיטרה). ההופעה נפתחה עם "כרטיס טיסה", אחד האהובים עלי של סיון, וממשיך עם רצף של מבחר שיריה, ביניהם "המקום הכי רחוק", "הכחול האפור הזה", "סבונים" ועוד. היא גם שרה שיר מהאלבום שיצא, כנראה, בשנה הבאה, שנקרא "להשאר להילחם". בין לבין סיון מדברת ומספרת כל מיני סיפורים קטנים, יוצרת אווירה אינטימית, ובין לבין היא לוגמת ויסקי ומים, ומאיצה בנו לשתות, כי לא נעים לה לשתות לבד (פולניה). לסיון שביט יש קול מופלא
