סיוע לקהילה כטרנד אופנתי

[noa128]

סיוע לקהילה כטרנד אופנתי

רק אצלנו.. רק בישראל - אפשר להפוך מעשים אנושיים כמו עזרה לאדם אחר או נתינה - לטרנד אופנתי... ארגוני צדקה, עמותות סיוע ובתי תמחוי מלאים מתנדבים, וזה לכשעצמו דבר נפלא - עד שבא העם הזה עם העיניים הגדולות שלו והצליח לקלקל גם את זה... במוסף הארץ הקרוב עתידה להתפרסם כתבה המשרטטת את דמותו של "העני החדש" בעיני הנדבנים. והם, איך לומר, לא ממש מרוצים ממנו - ממה שאני מבינה, הוא מאיים עליהם בתחושת "פראייריות", הוא מחשיד עצמו כמי שאינו זכאי לנדבנותם, כנצלן, 'אוכל חינם'... כאילו שברור שאוכל חינם גאה בהיותו כזה. שלי יחימוביץ' פרסמה מאמר תגובה לכתבה ההיא, העניים המקולקלים היא הכותרת, והיא מובאת לכם כאן בלינק. ואני לא יכולה לחשוב שלא העניים הם המקולקלים...

 

[מחשבות ורגשות]

השורה האחרונה היא החשובה: הנתינה

צריכה להיות בידי הממשלה. לכן, ותהרגו אותי כבר עכשיו, אני מסרב לתרום כשדופקים לי בדלת ואת זה אני עושה כמה שנים רבות. שלי לא חידשה לי דבר. עוני צריך להיות מוסדר בידי הממשלה, במובן זה, שלא ידרדר לתהומות לא רצויים. יש עוני ויש דלות מרודה. לא צריך דלות מרודה. למרבה הצער, העולם היום הוא של מעסיקים. אלה מנצלים על כל צעד ושעל. אומרים שהסוציאליזם פשט רגלו. אכן כך. אבל רק מכיוון שלא נמצאו לו מסנגרים מבין העשירים, אותם הוא דופק באמת. אדם זכאי למינימום של מזון, מגורים, השכלה, תרבות. יותר ויותר מקבלים מאלה פחות ופחות. כמשל הסוס אותו מעבידים יותר ויותר והוא אוכל פחות, כך העניים. כנראה צריך מצב שבו עני עובר מעמותה לעמותה כדי להבין עד כמה המצב חמור ולא העניה הלוקחת מונית. כנראה שהייקום פשט רגלו, פרט כמובן לתאגידים הרוכבים על גבינו.

 

[datnyc]

מחשבות -קשה לי להאמין לעצמי, אבל...

אני פשוט מסכים איתך. כנראה שיש נושאים שאנו כן רואים עין בעין. כמוני כמוך, אף פעם לא תרמתי ואף פעם לא אתרום, לאף ארגון, שנוקש בדלת, או מארגן ערב טלוויזיוני, או מה שלא יהיה. הבעיה איננה של המעסיקים, או התאגידים הגדולים. אלה עושים את מה שנבראו לעשות, כסף והרבה. תפקידה של הממשלה הוא לספק לאזרחיה מקומות עבודה, ובנוסף לכך, חוקי עבודה שמחייבים את המעסיקים לתת להם, שכר הולם ותנאי עבודה שמכבדים את האדם. ישראל של היום, היא גן העדן של הקפיטליסט, שכר מינימום - למרות שהוא קבוע בחוק, אינו נאכף די צורכו, חרב הפיטורין ללא פיצויים אמיתיים מונפת מעל צווארו של כל עובד, בפריפריה - הממשלה שהעניקה תנאים מפליגים לחברות על מנת שיפתחו שם מפעלים, לא בודקת מה עשו בעלי המפעלים עם ההטבות האלו, ולא מענישה את אלו שניצלו את סל ההטבות כדי להיטיב עם כיסם. ביום שבו יסגרו כל "מפעלות הצדקה" למינהם, יבינו האזרחים שהם חייבים לדרוש מהממשלה את מה שמגיע להם על פי חוק, ותבין הממשלה שהיא חייבת לעשות את מה שעושים כל האנשים "הטובים".

 

[מחשבות ורגשות]

למרבה הצער, הממשלה שלה הצביעו הכי

הרבה "דפוקים" (מהמצב הכלכלי) היא גם הממשלה שמאמינה הכי בדפיקתם הלאה. לא מבין מתי עברנו את הקו האדום, כאן ובעולם, שהעבודה אינה כבר של העובדים. אני כמובן בעד עשיית שלום ועכשיו עם העובדים ולהשיב מיד את השגשוג. זו, אגב, סיסמת הבחירות הבאה שלי: לעשות שלום עם העובדים.

 

[צלליתה]

אנחנו חברה שלא רוצה לראות את החלש

החולה, הנכה, העני, הבודד. ואם כבר הם יוצאים מהחורים שלהם שיתנהגו בבקשה כראוי ויעשו מה אומרים להם. אני זוכרת את הרעש סביב האמהות החד הוריות שהתראינו בטלויזיה, את הכעס על ההיא שמעשנת מלברו וההיא שיש לה גוונים בשיער. יותר מאוחר מי מהן צחקה וספרה על חיקויי סיגריות שאפשר לרכוש בשוק הכרמל ב5 שח החפיסה. וגוונים....נו טוב....אם את במקרה יודעת לעשות לעצמך, או יש לך חברה מוכשרת....כמה זה כבר עולה? אבל אנחנו, צופי הטלויזיה השבעים דורשים שאם חד הורית לא תעשן. (ובצדק....זה באמת לא בריא.....) ובטח שלא תטפח את עצמה. בכסף שלי שתעשה בדיוק מה שאני מחליטה שמותר לה לעשות. נעשינו אטומים ושקועים בעצמנו. חברה אמריקאית פעם כתבה לי באימייל בתשובה לקטורים שלי: יש לך מה לאכול לארוחת ערב? יש לך מקום חם ויבש לישון בו? יש לך סדנינם נקיים? אם כן את ברת מזל.

 

[גריפון]

תנועת ההתנדבות היא אות הקלון של

המדינה. אז נו? אם המדינה משתינה בקשת על החלשים שלה (אבל מתרפסת לחלוטין בפני מי שמשתין עליה), נעזוב את חסרי הישע כי... כי מה, בעצם? הם הבעיה של המדינה? נכון שהמדינה צריכה להגן על החלש, אבל זו מדינה שיודעת להגן רק על החזק, הערמומי והאלים. אז שנסובב את הראש לצד הזני, כי זה לא בעיה שלנו? תראו מייל שהגיע אלי לפני כמה שעות: ***************************************************************** הי יקרים שלי, בוקר טוב! דרושים מתנדבים לטיפול בתינוקות נטושים החל מבצע איתור אנשים בכל הארץ ( למעט תל אביב) שיבואו לבתי חולים משהו כמו 3 פעמים בשבוע לשעתיים בכל פעם, וישחקו/יחבקו/יגעו /ידברו/ישירו לתינוקות שננטשו על ידי הוריהם. יש לכתוב קורות חיים בכתב יד ולציין באיזה בית חולים את/ה רוצה להתנדב. הפניות יעברו מיון ראשוני על ידי גרפולוג. חשבו רגע, גם אם הפנייה אינה מתאימה לכם,הפיצו את הבקשה ברבים. הכתובת: ת"ד 1156 ראש פינה 12000. ( אני באופן אישי מתכוונת כמובן להתנדב, אך אבקש לא ל-3 ימים בשבוע, בכל מקרה, מקור הפנייה הוא מירחון חיים אחרים) שבוע טוב ואהבה על כולכם תמר טלשיר-ליפשיץ. ****************************************************************** אז שאלך לבית החולים ואגיד לתינוקות הנטושים האלה מצטער, מתוקים, אני איש עקרונות ושהמדינה תבוא לחבק אותכם? שלימור תשיר לכם וביבי ישחק איתכם? אני עושה הפרדה בין חסרי ישע לבעלי ישע. לגבי הרעבים הבריאים, אני חושב במושגים של אותו פתגם סיני חכם, שאומר - "תן לאדם רעב דג, והשבעת אותו לשעה; למד אותו לדוג, והוא יהיה שבע תמיד." במקום נדבות, לתת לבריאים הזדמנות. אבל את חסרי הישע? מי, אם לא אנחנו?...

 

[noa128]

מסכימה איתך גריפ, בעניין ההפרדה

בין חסרי הישע לשאר, ומוסיפה שאני מאמינה שאם היחידים שאליהם היינו נדרשים לתת את ליבנו היו חסרי הישע, כי לשאר באמת הייתה המדינה דואגת לחכות, גם לא הייתה אינפלציה שלך עמותות סיוע, ואנשים טובים שליבם וכיסם רחב היו עושים זאת ללא היסוס, ובלי לפשפש לנזקקים בכיס ובמניעים. רוצה לקוות לפחות...

 

[hrabba]

לא רק שנותנים מעט חכה אלא גם

סוג החכה הוא דפוק 0 ותסלחו לי) אני מלמדת אנגלית בהתנדבות תלמידי תיכון פה באחד המתנסים בעיר האחריות היא של המדריכים במתנ"ס אלו שמרויחים כסף) הם אלו ש"משדכים לי את התלמיד" הם אלו שדואגים ( או אמורים לדאוג שהתלמיד יגיע לשיעור, שיהיה לו את כל האינסטרומנטים ( לא בקשתי לוח, אבל כן בקשתי מחברת ועט ואולי גם ספר שממנו הם לומדים בכיתה). במתנ"ס בו אני נמצאת ישנם 3 מדריכים מכל השלושה רק אחד מתפקד , כל השאר מרחפים. נכון, תגידו לי זה מאד קל להעביר בקורת אבל דחילאק, אתם חושבים שעירית מקום מגוריי לא יכולה לעשות יותר משלוח לי מכתבי שנה טובה ותודה? לראיין מדריכים להשקיע במתנסים למצוא משקיעים לא יודעת אבל משהוא. זו החכה שהם זקוקים לה ויש עוד הרבה כמוני שמוכנים לתרום מזמנם ולעזור אבל המעט............ טוב קטרתי מספיק יום טוב.

 

[מחשבות ורגשות]

אני עובד בפרוייקט היל"ה. זה פרוייקט

הנותן לימודים של כמעט אחד על אחד לנוער ללא מסגרת, כך שישלימו לימודי תיכון ובגרות. אני ממש מבין את הראש שלך. רוב העובדים כמעט ואינם עושים דבר, נוער רב מסתובב ברחוב וממילא לא לומד.

 

[hrabba]

אז למה לעשות אם זה בכל זאת לא עובד?

להתנדב הכוונה.........

 

[kisslali]

כדי לצאת ידי חובה

כל תורת ההתנדבות היא לא דבר של מה בכך. בשתי"ל למשל יש ממש לימודים והנחיות וכד' לגבי איך "לנצל" (לטובה כמובן) מתנדבים. אם רק לוקחים הם מתייאשים מהר, אם רק נותנים הם באים לקבל ולא לתת. יש לזה באמת הרבה יותר ממה שנדמה. בגדול אנשים מתנדבים כדי לחוות נתינה ולא רק גלל הצורך של הצד השני ולכן אם היחס אליהם למשל לא טוב אז הם באים, עושים לא טוב והולכים.... רק דוגמא אחת כמובן.. ללי

 

[לורליי43]

זה פרוייקט נהדר בעיני

דיברתי עם האשה שמארגנת את כל הסיפור וזה ממש משהו מדהים. רק שצריך כוחות נפש להתנדב לפרוייקט כזה.

 

[לורליי43]

זה הקישור

לדף שמתאר את הפרוייקט ויש בו את הטלפון והכתובת. טיפול_בהתנדבות_בתינוקות_נטושים

 

[מחשבות ורגשות]

ברת=בת

 

[kisslali]

יש דברים שאני מאד נזהרת מלגעת בהם

ובזמן האחרון העניין של הגדרת "העני החדש" הוא הבוער ביותר. תמיד יש על מה לקטר ואת מי לבקר, וגם על אלה שמקטרים ומבקרים (כמו שלי למשל) אפשר לקטר ולבקר בדיוק באותו אופן. ארגוני הצדקה אכן צצים כפטריות, אז לך תדע בשביל מי הם קיימים, לעשות צדקה? להעסיק את הצדיקים? קשה לי להגיד ולכן אני שותקת. נ.ב. בקשר להודעה שגריפ קיבל, קראתי כתבה מאלפת על הנושא, ואכן זו מצווה, ועוד כזו שאינה קשורה במצב כלכלי. למעשה כיום יש פחות ופחות ילדים נטושים, ועוד פחות ילדים שנמסרים לאימוץ, מעניין? משמח? כל הכבוד לך גריפ. ללי

 

[לורליי43]

יש עוד צד לענין הפראיריות

אני לא בטוחה שזה קשור לגמרי לכתבה ולתגובה אליה, אבל השחיתות שקיימת בכל מוסד שיש בו כסף עובר ושב- היא חלק מהבעיה או בעצם המשך של בעיה אחרת שקיימת במדינה הזו. כשמפעלי הנדבנות מתחילים להיות ממוסחרים, (אצלי לפחות) הולך לאיבוד האמון שהכסף, או התרומות הולכים באמת למי שצריך. גם מחשבות העלה בזמנו את סיפור האחוזים הגדולים שיורדים מהתרומות לכל מיני אירגונים מוכרים- כמו הועד למען החייל, או האגודה למלחמה בסרטן.

 

[kisslali]

באנגליה ונדמה לי שגם בארה"ב

אם "מפעל נדבנות" רוצה להצליח הוא חייב לפרסם ולהתחייב לאחוז העלויות מסך התרומות שחוזר לאדמיניסטרציה של עצמו אחרת אף אחד לא תורם להם כלום. הגיוני בהחלט. ללי

 

[נירה63]

בענין התרומות והעזרה.

איני מנסה לשפוט או לבקר אף אחד כאן או בכל מקום אחר. יכולה להבין את הדיעות השונות, את הכעסים ואת כל מה שנאמר על ידי כולם כאן. אני יכולה רק לומר מתוך ראיה וניסיון שלי, אישי מאוד. אני רכזת בפורום למען הקהילה, זהו פורום של אנשים שמתנדבים ,עוזרים ועושים למען הזולת, הרבה מאוד אנשים טובים באמצע הדרך מושיטים יד לעזור למשפחות שפשוט מתקשות לחיות ולהתקיים כאן. אני רכזת בחיפה , מתוך ביקורי בית, שיחות טלפון וראיה מקרוב, אני יכולה לומר בפה מלא, אלמלא העזרה של אותם אנשים נהדרים שנותנים ועוזרים היו אנשים מתים מרעב. ממש כך ולא תמיד יש למי לפנות, הרוחחה אינה עומדת תמיד בעומס... אז מה הנכון לעשות? משום שהמדינה אינה משתינה לכיוון של התושבים כאן, להפנות את הגב ולא לעזור? אני וכמוני רבים עוזרים ועושים, וטוב שכך...אני מאושרת לתמוך ולעזור במעט שאני יכולה, אבל אם כל אחד יעשה קצת, ממש מעט הכל יראה כאן אחרת.

 

[noa128]

בוקר טוב נירה ../images/Emo185.gif

אין לנו ויכוח על כך. כולנו חושבים שצריך לעזור, מתרעמים על העובדה שהגענו לידי כך - ותוהים כמה זמן זה יכול להמשך, תסכימי איתי שבים המסייעים יש לא מעט שיתעייפו מכך בטווח הארוך - לא אצל כולם זו דרך חיים. וגם - האם אותם נזקקים של היום רואים סיכוי לצאת יום אחד בעתיד מהמקום הזה של נזקקים?

 

[kisslali]

נירושששששש ../images/Emo24.gif

א. חייבת לך התנצלות אישית כי לא הצלחתי להרים ראש מהמיטה לפגוש אותך כשהיית בסביבה שלי. ב. ערימת הבגדים, שמיכות ואף קומקום מונחת באותו מקום... מסכימה עם כל מילה שאמרת, הכי פשוט לכתוב ביקורת על זה או אחר. נדמה לי שעיקר הביקורת אינה על המתנדבים והתורמים, עיקר הביקורת היא על מי שמשמר את המצב בו אי אפשר בלי המתנדבים. ונ.ב. אני חושבת שעם כל הכבוד, כן צריך שיהיו קריטריונים לגבי הגדרת עוני. אני חושבת שזה בסדר גמור לבקר אישה שאוספת ארגזי אוכל ועולה איתם למונית. אני חושבת שזה מגעיל שאמא של חברה טובה מאד שלי מקבלת כל תגמול, סיוע, תמיכה, הנחה בגלל מצבה הכלכלי (וזה כולל דירה בעמישב ששווה לפחות 150-200 אלף דולר ושהותר לה לקנות ב- פחות מחמישים אחרי ששילמה שם שכירות של 20$ כל חודש חמישה עשר שנים). אותה אם עבדה כל חייה מעולם לא הרוויחה פחות ממשכורת מכובדת מאד ואף יותר (בעבודה קשה מאד) והיא עובדת עד היום. זה שמאפשר לביתה לא לעבוד, לגדל שלושה ילדים ולקבל מאמה תמיכה מכובדת מאד של קרוב ל-5000 ש"ח כל חודש. מה שאני מנסה להגיד שעוני זה עניין של מנטליות בדיוק כמו של עובדה נתונה. וכל עוד יהיו סקטואים שינצלו ויתרגלו לחיות ברמה נמוכה על חשבון אחרים המצב לא ישתפר לעולם. אז כן, גמני חושבת שהמדינה והרשויות לא בסדר אבל זה לא אומר שהם האשמים היחידים. ללי