סיימתי את Lexicon של מקס בארי
ואני מרגיש שאני חייב לכתוב עליו הודעה ראשית כי הוא פשוט נהדר.
על העלילה אני אכתוב את המינימום האפשרי כדי למנוע ספוילרים: הרעיון הוא שיש קבוצה סודית של אנשים שיודעים איך לעשות מין האקינג למוח של אנשים אחרים - בלי כוחות על, רק ע"י מלים - כדי להשתלט עליהם ולגרום להם לעשות את רצונם. האנשים האלו הקימו אפילו מין הוגוורטס קטן ומרושע משלהם, בו במקום קסם לומדים נוירולינגוויסטיקה ודברים כאלו, והם מגייסים אנשים שנראה להם שיש להם פוטנציאל להיות אחד מהם. אחת מהן היא אמילי, והסיפור של איך היא מגויסת ומה קורה אחר כך משתלב עם הסיפור של וויל, שנחטף ללא התראה כשהוא יורד ממטוס, ונהיה מעורב בעלילת אקשן בעלת קצב רצחני.
הרעיון הכללי לא חדש. היה משהו מאוד דומה ב- snow crash, אבל שם הרעיון היה מבוסס על תאוריה פסאודו-מדעית שיצאה מהאופנה מזמן, וכאן הניוק לקיום של זה משכנע קצת יותר. יש גם קווי דימיון לבדיחה הרצחנית של מונטי פייתון. אבל יותר חשוב מהרעיון - הביצוע, הביצוע פשוט ללא רבב. קצב רצחני, אין שניה משעממת, דמויות מגניבות, טכנולוגיה מעודכנת, והנופים של האאוטבק האוסטרלי. הכתיבה של בארי הזכירה לי את ניל סטיבנסון המוקדם או את "פיפס" של סקוט ווסטרפלד ויותר מזה - את דאריל גרגורי, ומי שקרא משהו שלו יודע כמה שזו מחמאה. מיליון וחצי כוכבים בסולם מיכאל.
ואני מרגיש שאני חייב לכתוב עליו הודעה ראשית כי הוא פשוט נהדר.
על העלילה אני אכתוב את המינימום האפשרי כדי למנוע ספוילרים: הרעיון הוא שיש קבוצה סודית של אנשים שיודעים איך לעשות מין האקינג למוח של אנשים אחרים - בלי כוחות על, רק ע"י מלים - כדי להשתלט עליהם ולגרום להם לעשות את רצונם. האנשים האלו הקימו אפילו מין הוגוורטס קטן ומרושע משלהם, בו במקום קסם לומדים נוירולינגוויסטיקה ודברים כאלו, והם מגייסים אנשים שנראה להם שיש להם פוטנציאל להיות אחד מהם. אחת מהן היא אמילי, והסיפור של איך היא מגויסת ומה קורה אחר כך משתלב עם הסיפור של וויל, שנחטף ללא התראה כשהוא יורד ממטוס, ונהיה מעורב בעלילת אקשן בעלת קצב רצחני.
הרעיון הכללי לא חדש. היה משהו מאוד דומה ב- snow crash, אבל שם הרעיון היה מבוסס על תאוריה פסאודו-מדעית שיצאה מהאופנה מזמן, וכאן הניוק לקיום של זה משכנע קצת יותר. יש גם קווי דימיון לבדיחה הרצחנית של מונטי פייתון. אבל יותר חשוב מהרעיון - הביצוע, הביצוע פשוט ללא רבב. קצב רצחני, אין שניה משעממת, דמויות מגניבות, טכנולוגיה מעודכנת, והנופים של האאוטבק האוסטרלי. הכתיבה של בארי הזכירה לי את ניל סטיבנסון המוקדם או את "פיפס" של סקוט ווסטרפלד ויותר מזה - את דאריל גרגורי, ומי שקרא משהו שלו יודע כמה שזו מחמאה. מיליון וחצי כוכבים בסולם מיכאל.
