סיימתי עכשיו לקרוא את Mockingjay

[Rider on a storm]

סיימתי עכשיו לקרוא את Mockingjay

וואי אני לא מאמינה, איזה סוף טרגי! היה לי ממש קשה לקרוא את הספר, התחלתי והפסקתי באמצע כמה פעמים, אבל הייתי חייבת לסיים אותו לפני הסרט.
הוא דווקא די טוב, אהבתי את האפלה והיאוש בספר חח. למרות שהוא די מקרטע ולא משתווה לספרים האחרים.
בעיקר הסוף ממש ריגש אותי, שיש שבריר של תקווה, במיוחד באפילוג, למרות שקטניס איבדה את רוב היקר לה.

 

[Billy Shirs]

הממ

אני בכלל לא אהבתי את הספר, וגם לא כל כך את הסוף. העולם אמנם השתקם מאז, אבל קטניס באמת איבדה הכל. נראה לי שקולינס הייתה פזיזה מדי עם האצבע על ההדק, היא איבדה אפילו את מי שלא מת. אם אני זוכרת נכון אמא שלה כבר לא חיה באותו מחוז והיא ניתקה קשר עם גייל מסיבה שרירותית לחלוטין - איך הוא יכול היה לדעת שישתמשו בפצצות האלה להרוג את פרים?
ועד שהיא כבר בחרה בפיטה זה היה מכל הסיבות הלא נכונות.
בקיצור לא אהבתי שם כלום

 

[Rider on a storm]

גם אני חושבת שהוא די גרוע

לא סתם לקח לי מלא זמן לסיים אותו...אבל בכל זאת הסוף ממש ריגש אותי. נראלי שהיא הרגה את כולם וניתקה את קטניס מהעולם, כדי להעביר את תחושת היאוש. להדגיש את ההרס שהמשחקים והמרד גרמו. ושהאנשים, גם הקפיטול וגם המורדים הביאו את זה על עצמם.
למרות ההרס שנגרם, זה לשם בניית עתיד טוב יותר, וקטניס חייבת להמשיך הלאה...
גם התחברתי למסרים המיזנטרופים והביקורתיים בסוף חח..

 

[N o R i K o]

לא רואה את שבריר התקווה שאת רואה

"החיים שלי חרא. אחותי מתה, אני בחצי קשר עם אמא שלי דרך הטלפון כי שתינו בדיכאון רציני מאז, אני בכלל לא בקשר עם אהבת חיי שהיה גם החבר הכי טוב שלי אז אני הולכת ליער לפינה המשותפת שלנו ובוכה אבל טוענת שאני לא מתגעגעת, אני עם הבחור שאני חושבת שהוא אהבת חיי אבל אני בכלל לא רוצה להביא לו ילדים אבל אני בכל זאת אביא לו כי הוא ביקש כל כך יפה, ואני צועקת על החתול שלי. אה, והיימיץ' מגדל ברווזים."
&nbsp
All was well

 

[Rider on a storm]

תקווה לעתיד,

זה מה שמודגש בסוף, כקטניס אומרת "מה שאני צריכה זה את האור הבהיר של האביב שאומר לידה מחדש במקום הרס. ההבטחה שהחיים יכולים להמשיך הלאה, לא משנה כמה קשות האבדות שלנו. שיכול להיות טוב שוב, ורק פיטה יכול לתת לי את זה". חוץ מזה, כבר אין את משחקי הרעב...אני מבינה אבל את מה שאת אומרת, כאילו כל החיים שלה נהרסו, ועדיין יש לה סיוטים. היא חיה עם הרגשה שהעולם חרא ובטראומה מהמשחקים, מכך שהילדים שלה חיים בעולם כזה קשה שיכול להתאפשר בו דבר כזה. אבל בכל זאת, היא מבינה שהחיים נמשכים והילדים שלה חיים בעולם טוב יותר, בזכות המהפכה שהיא גרמה. היא לומדת לחיות עם הטראומה והסיוטים, בזכות האהבה שלה עם פיטה. וההבטחה לחיות חיים טובים, כדי שהמוות של כולם לא יהיה לחינם.

 

[N o R i K o]

לא מסכימה איתך

אם יש לך כוח להציץ בענתיקות של הפורום בהן חפרתי בשורות על גבי שורות על למה אני מתעבת את הסוף את מוזמנת, בימינו אני עייפה והזדקנתי ואין לי כוח ואני מבינה שהספרים האלה הם ממש לא הטירוף שחשבתי שהם אלא סה"כ סדרה די ממוצעת אז אין לי כוח להתעמק, אני רק יודעת שכשאני קוראת ספר, אני מצפה שגם אם הפתרון לא יהיה הוגן לדמות הראשית אני לפחות ארגיש שהסביבה הרוויחה מזה. אבל מה, לא רק שלא קיבלתי פתרון שדפק את הדמות הראשית מכל הכיוונים, חוץ מלומר לי "לומדים על משחקי הרעב בשיעורי ההסטוריה" אני לא באמת יודעת מה הולך עכשיו בפאנם ולא קיבלתי אף תשובה לכל הבעיות שצצו לאורך הספרים. ככה שגם אנחנו הקוראים נדפקנו מכל הכיוונים.
&nbsp
אבל אם את מרוצה מהסוף, אשרייך~

 

[Black Stain]

הספר האהוב עליי!

למרות שאת הסוף ממש ממש לא אהבתי, האפילוג השאיר טעם די מר בסוף הרגשתי שהוא שם בשביל לרצות את הקוראים
"הינה תראו היא בסוף עם פיטה!! ויש לה ילדים והיא סוג של בסדר "
אם הוא היה נגמר באת אוהבת אותי REAL OR NOT REAL אז הייתי הרבה יותר שלמה
אבל הספר מושלם ומדכא ואפור ומעביר מסרים חדים ובכלל בכלל לא מנסה לעשות חיים קלים לקוראים שלו
היה לי ממש קשה להתגבר עליו, נקווה שהסרט יעשה איתו חסד

 

[Black Stain]

MJ מעליי, סורי