נדודי שינה כל הלילה
קמתי עם פיצוץ בראש, דו"ח השינה שלי נראה כמו אחרי מלחמה....המכשירים צרחו כאילו טיל סקאד נחת בארץ.... כל כך הרבה חויות מחדש, כל כך הרבה דברים עברנו יחד, אותם רגעים שישבנו קבוצה קטנה שרובה בעצם מזמן פרשה, בצט איתכם סהרים......והיינו מחכים בקוצר רוח לסיפור הלילה. התקופה יחד בצט איתכם היתה תקופה כזו נפלאה , בחיי ברשת. לא אשכח מה קרה לי שהכרתי אותכם, איך התחולל שינוי בחיי, באתי לשי וסיפרתי לו שמצאתי משפחה. בשבילי סהר זה לא הנהלה.(בקושי מכירה אותם). בשבילי סהר זה לא אירגון.(זה קבוצת נשמות טובות). בשבילי סהר שאני הכרתי מתחילת חודש מרץ שהייתי איתכם -זה אתם הסהרים הפורשים. כולם ברשת הרגישו בשינוי שחל בי אחרי שהכרתי אותכם. בצט של וואלה יספרו לכם-כמה שמחו על החינוך הסהרי שעברתי, אני כבר לא מציקה להם. אני לא תוקפת אותם שהם זבל.....הם אפילו התגעגעו לרחל טרום סהר משעמם להם. לימדתם אותי שכאשר אתה צורח ותוקף שומעים אותך אבל לא מעריכים אותך. לימדתם אותי שכאשר אתה מדבר ומסביר מבינים ועוזרים ואוהבים אותך. לימדתם אותי שגם ברשת מלאת הזבל , יש אנשים עם לב ונשמה ואהבה רבה. לימדתם אותי שיש לי משפחה וירטואלית , שאפילו את פסח וראש השנה עברה איתי, והרגשתי פחות עצוב ולבד. לימדתם אותי מה זה לתמוך בזולת, לא לשפוט , לקבל את השונה ולהיות סבלנית. לימדתם אותי , או גרמתם לי להיות מה שאני היום, בזכותכם אתם , הרגשתי בטוח, הרשיתי לעצמי לבטא את הרגשות, לכתוב כל כך הרבה-לעולם לא כתבתי שיר או סיפור או מכתב שקשור לרגש. אני עכשיו תשושה. אני עכשיו סחוטה מדמעות. אני עכשיו גמורה מלילה ללא שינה. אני יודעת שלא אתגבר על זה מהר. אני יודעת שאני לא שייכת יותר למקום הזה. סהר בלעדיכם יתקיים כארגון, אבל סהר בלעדיכם זה סהר בלי הנשמה , בלי החיות , בלי האמונה. יבואו סייעים חדשים, תהיה הכשרה חדשה...המצטרפים החדשים שבכלל לא הכירו אותכם, לא ירגישו בחסרונכם....אבל כאן האבל...... מלכתחילה מה גרם לאנשים בכלל להצטרף, הרי לא קל להאמין להפתח, לבטוח, מה שגרם לאנשים כמוני שלא נותנים אמון בכלום היום להצטרף להאמין, זה מה שאתם הקרנתם, זה מה שלהט ההקמה והשאיפות והחלומות הקרין ממכם. אתם הייתם היסודות הפעילים, ונכון אחי מת, נולד אח חדש שנושא את שמו, אבל האם באמת הוא תחליף? לעולם לא. להפרד ממכם בלב שלי, באנונימיות שלכם, כמעט כמו להרגיש שמודיעים לי על מוות של אנשים יקרים, אני לא יכולה לראות יותר את המוות.....מספיק הוא רודף אחריי יותר מידי, אני לא יכולה לאבד אותכם, הייתם התקווה שלי בטוב, הייתם הכח שלי להמשיך לחיות את החיים המסריחים שלי , הייתם האנרגיה לקום כל בוקר מחדש, ולהרגיש שייכת למשהו, מסגרת אפילו וירטואלית....בתקופה הכי קשה של חיי, שלתת אמון באנשים, לדבר לספר אסור לי משפטית, בכם נתתי הרבה אמון, עכשיו אתם נטשתם, כל הרגשות שלי בידיים זרים, כל האמת שלי בידיים זרים, כל רחל-הנשמה שלי בידיים זרים,
אני מרגישה כמו עכבר מעבדה-שחי במעבדת מחקר שנקראת סהר, ורק אנשי המעבדה מבחינת המחלקה התחלפו , והמחקר ממשיך. מי בכלל שואל עכבר מעבדה מה הוא מרגיש-הניסוי ממשיך....ככה אני מרגישה. אני נפרדת ממשפחת סהר-כי אין יותר משפחת סהר. המקום הזה חזר להיות סהר-תמיכה -האירגון. אבל משפחה אני המציאתי את השם , כי אני הרגשתי ככה והיה לנו אפילו דיון על זה, היום אין משפחת סהר. היו שלום חברי פורום יקרים, תמשיכו לעזור אחד לשני, אוהבת את כולם, מנסה לעכל להבין, קשה לי, לא יודעת להתמודד עם אובדן......איבדתי יותר מידי בחיים שלי....אזלו לי הכוחות הנפשיים להתמודד עם זה..... רואה את עצמי, מרגישה את הכאבים בגופי, עולה על המונית בספטמבר 1997 , למלון.....לדרך שאין לי מדריך, לדרך שלא ידוע לי איך הולכים בה, לדרך שלא יודעת אם בכלל וכמה זמן אלך בה, לדרך שבטוח כבר אז לכולם ברגע שעליתי על המונית, שלבד כבר לא אוכל ללכת בה......ככה רחל עכשיו עולה על המונית...אבל הפעם חלשה עוד יותר...... רחל כבר לא רחל-נשמה כי הנשמה שלי בוכה
מצרפת לכם את מה שעדי שמה לכם , וזה מתאים לכם לקחת איתכם
