סייעת המשך
לנו חשוב שהסייעת תהיה שם אפילו במינון נמוך כי זה מעבר לחטיבה וזה יביא עימו קשיים באופן טבעי. בכיתה ו שהיתה מוצלחת הסייעת הייתה בעיקר ״באזור״ כדי שאם יזדקק לה הוא ידע שהיא שם אך הוא לא כל כך מאפשר לסייעת גישה אליו או אפשרות לעזור לו . הוא נעזר בה רק כשהוא מחליט שהוא צריך וזה בסדר מבחינתנו . הוא בוחר לעיתים לנסות להסתדר לבד גם אם זה מייצר מצבי תסכול ועצבים רק מהסיבה שהוא לא רוצה להיות חריג. הסייעת מקסימה וזה לא משהו בדינמיקה בניהם אלא הצורך שלו להרגיש ככולם.
הסייעת לדעתנו כן חשובה בעיקר על רקע זה שהוא ילד עם סף תסכול נמוך ונכנס לאי שקט פעמים רבות. זה משתפר מאוד אך יש עוד רגעים רבים כאלו בעיקר הרבה פעמים שהוא נלחץ אם לא מבין את החומר או לא מצליח לעמוד בקצב הדיאלוג הכיתתי או קטעים חברתיים שפחות מבין בזמן השעור/ הפסקה ואז נכנס לסערה בכי או הרמת קול ויוצא מהכיתה ולכן צריך שיהיה שם מישהי לתווך , להסביר, לעבד או אם הוא לא מאפשר אז בעיקר רק ״להיות״ בזמן הסערה..
השנה אלו דברים לשמחתנו שפחת מאוד ולכן הוא גם טוען שאנו לא סומכים עליו ומסתכלים רק על העבר.. הסברנו לו שבשנה ה 6 בבית הספר שכולם כבר מכירים אותו (צוות, ילדים) הוא מצליח מאוד ומפקד היטב וזה משמח אך במקום חדש ולא מוכר לו ושלא מכירים אותו ושהכל בו שונה , כדאי לחמוד קודם את המורים, החברים, החוקים, ההתנהלות, המרחבים הלימודיים ולפחות להתחלה כדאי שתהיה דמות שתהיה שם למקרה הצורך. הוא דוחה כל הסבר וטוען שיסתדר כמו שכולם מסתדרים...
השאלה היא איך מגיעים למצב שישתף פעולה לכך שמבחינתו הוא מתחיל עם סייעת? אמרנו לו שלפחות עד חנוכה יתחיל וא נחליט להמשך, ואמרנו לו שהיא תוגדר כסייעת כיתתית או סמויה אך הוא פשוט אנטי מוחלט לכל! לא הייתי רוצה להנחית עליו את זה שזוהי החלטנו כי זה לא משהו שיפעל לטובתנו אלא ייצור חוסר שיתוף פעולה והתנגדויות רבות שיגרמו לתחילת שנה ברגל שמאל! היינו רוצים לנסות למצוא רעיון מעבר לרעיונות שהעלנו יחד איתו שיהיה מקובל גם עליו ושהוא לא ירגיש כפייה מצידנו (כך הוא מפרש זאת)...
לנו חשוב שהסייעת תהיה שם אפילו במינון נמוך כי זה מעבר לחטיבה וזה יביא עימו קשיים באופן טבעי. בכיתה ו שהיתה מוצלחת הסייעת הייתה בעיקר ״באזור״ כדי שאם יזדקק לה הוא ידע שהיא שם אך הוא לא כל כך מאפשר לסייעת גישה אליו או אפשרות לעזור לו . הוא נעזר בה רק כשהוא מחליט שהוא צריך וזה בסדר מבחינתנו . הוא בוחר לעיתים לנסות להסתדר לבד גם אם זה מייצר מצבי תסכול ועצבים רק מהסיבה שהוא לא רוצה להיות חריג. הסייעת מקסימה וזה לא משהו בדינמיקה בניהם אלא הצורך שלו להרגיש ככולם.
הסייעת לדעתנו כן חשובה בעיקר על רקע זה שהוא ילד עם סף תסכול נמוך ונכנס לאי שקט פעמים רבות. זה משתפר מאוד אך יש עוד רגעים רבים כאלו בעיקר הרבה פעמים שהוא נלחץ אם לא מבין את החומר או לא מצליח לעמוד בקצב הדיאלוג הכיתתי או קטעים חברתיים שפחות מבין בזמן השעור/ הפסקה ואז נכנס לסערה בכי או הרמת קול ויוצא מהכיתה ולכן צריך שיהיה שם מישהי לתווך , להסביר, לעבד או אם הוא לא מאפשר אז בעיקר רק ״להיות״ בזמן הסערה..
השנה אלו דברים לשמחתנו שפחת מאוד ולכן הוא גם טוען שאנו לא סומכים עליו ומסתכלים רק על העבר.. הסברנו לו שבשנה ה 6 בבית הספר שכולם כבר מכירים אותו (צוות, ילדים) הוא מצליח מאוד ומפקד היטב וזה משמח אך במקום חדש ולא מוכר לו ושלא מכירים אותו ושהכל בו שונה , כדאי לחמוד קודם את המורים, החברים, החוקים, ההתנהלות, המרחבים הלימודיים ולפחות להתחלה כדאי שתהיה דמות שתהיה שם למקרה הצורך. הוא דוחה כל הסבר וטוען שיסתדר כמו שכולם מסתדרים...
השאלה היא איך מגיעים למצב שישתף פעולה לכך שמבחינתו הוא מתחיל עם סייעת? אמרנו לו שלפחות עד חנוכה יתחיל וא נחליט להמשך, ואמרנו לו שהיא תוגדר כסייעת כיתתית או סמויה אך הוא פשוט אנטי מוחלט לכל! לא הייתי רוצה להנחית עליו את זה שזוהי החלטנו כי זה לא משהו שיפעל לטובתנו אלא ייצור חוסר שיתוף פעולה והתנגדויות רבות שיגרמו לתחילת שנה ברגל שמאל! היינו רוצים לנסות למצוא רעיון מעבר לרעיונות שהעלנו יחד איתו שיהיה מקובל גם עליו ושהוא לא ירגיש כפייה מצידנו (כך הוא מפרש זאת)...