סיכום אובזרבר- מאמרים

YossihNew · 25/12/25

הספר של אריק בישוף, חלק ב'- 20 בנובמבר, 2006:

החלק השני במאמר על תולדות WCW, והספר של אריק בישוף "מחלוקת יוצרת מזומן", עם המון סיפורים מהשנים של WCW ואיך בישוף זוכר אותם, ועוד פרטים על מה שנכון ולא נכון. הזיכרון הכי גרוע הוא אחד מהסיפורים שניסו לבנות סביבו את הספר במכירות בטלוויזיה. הפרסומות והקידום היו נהדרים, אבל אם רצו לראות את בישוף מדבר על אנשים שהיה לו איתם היט בעבר כמו וינס מקמהן, ריק פלייר או מישהו שמשפיע על הקריירה שלו, זה מאכזב. בישוף הבטיח לספר למה ג'ים רוס פוטר מ-WCW, ואמר שזה לא כמו שרוס אמר. בישוף אמר שלא פיטר אותו ורוס עזב. רוס היה סגן הנשיא לענייני היאבקות והפרשן המוביל של WCW ב-1992 אצל וואטס. וואטס היה המורה העסקי שלו והם עדיין חברים קרובים. בישוף אמר, וצדק, שאחרי עזיבת וואטס, הקרבה ביניהם גרמה לנפילה של רוס. בישוף אמר שלא אהב לעבוד עבור רוס כי היה אדם אומלל, אבל הבין שנאלץ למלא את הפקודות של וואטס. הוא אמר שכיבד את מוסר העבודה שלו, ושביל שו העביר את רוס למחלקת רכש ובישוף הפך למפיק ביצועי. לטענתו רוס פנה לווינס שהביא אותו, ובמקום שבישוף ישאיר עובד לא שמח, הוא הסכים לשחרר אותו. חשוב לציין שזה שבישוף לא פיטר את רוס לא מעניין. אם רוס אמר פעם שבישוף פיטר אותו, אף אחד לא שמע על זה ב-13 השנים האחרונות. רוס עזב את WCW ב-1993 בסיפור ענק בגלל מה שקרה. רוס היה עם חוזה ואמרו שהוא הפרשן המוביל של WCW סאטרדיי נייט. נשארו לו כמה שנים בחוזה כשהוצב מחדש והורד מפרשנות.
באותה התקופה, היה ברור שהקשר לוואטס יוביל לחיסול של רוס. זה היה חלק בלתי נמנע בשינויי ההנהלה. אבל ההחלטה הייתה גם שלא יהיה פרשן מוביל. אפילו אם טוני שובאני היה במקומו - והנהלת TBS כבר בחרה ברוס לפני שנים במקום שובאני, ולכן שובאני עבר ל-WWF - ל-WCW היו כל כך הרבה תוכניות עד שלא היה הגיוני שלא יפרשן. אם פתאום היו מביאים פרשן טוב זה היה דבר אחד. לא ידוע אם מי שהיה אחראי להסרת רוס כפרשן היה בישוף או ביל שו, אבל שו קיבל את הקרדיט על זה. עורך הדין של רוס האמין שמדובר בהפרת חוזה, אפילו שהארגון עמד לשלם לו את השכר לשארית התקופה. הוא אמר לווינס, שהציע לרוס עבודה. זה נשמר בסוד ומעטים ב-WCW ידעו שרוס עוזב, והאמינו שהוא יעזוב את התחום כדי להנחות תוכנית רדיו בטולסה. היו כמה דברים שהדהימו כשקרו, כמו קורט אנגל, אבל אחד מהם היה כשרוס הביא את וינס מקמהן כאורח בתוכנית הרדיו שלו בחסות WCW ברדיו באטלנטה. בתוכנית, וינס אמר שרוס יגיע ל-WWF ברסלמניה 9 בלאס וגאס. אף אחד מ-WCW לא ידע על זה, או שדיבר עם וינס. הארגון זעם כי חטפו להם את התוכנית. וינס ורוס בטח שמחו. אבל באופן ציבורי, היה בלתי אפשרי לרוס לטעון שפוטר. בישוף לא זכר את זה, למרות שזה היה חשוב אז. במקום, כתב שרוס הוציא את עצמו אובר וטען שבישוף פיטר אותו ושאת WCW מנהלים אידיוטים. הוא אמר שפוטר בגלל אריק בישוף. אבל כל מה שבישוף טוען לא נכון, וכשרוס סבל משיתוק ווינס פיטר אותו, הוא ניסה לחזור ל-WCW ובישוף לא דיבר איתו. בישוף אמר שחבורה של צופים היו יכולים לנהל יותר טוב מוואטס. הרייטינג וההאוס שואוז קצת עלו תחת קיפ פריי, שהיה בחור טוב שרצה ללמוד והקשיב למעריצים, אבל ידע פחות בתחום מג'ים הארד. והוא לא הכיר את התחום וביל וואטס אחריו היה שלושים שנה בעסק. אבל וואטס הגיע לקצץ הפסדים, והתקרב יותר מכל אחד לפני בישוף להחזיר את ההשקעה. בישוף אמר שהרעיון להקליט בדיסני היה הצלחה אדירה. הוא אמר שההקלטות של WCW הביאו קהל נוראי, שחצי ממנו היה דרומיים עם בקבוק יין זול בשקיות נייר, או בכלל לא היה קהל. הוא אמר שהקהל החי היה מת והתוכניות נראו יבשות ועייפות. הקהל היה נוראי ב-1993, הממוצע היה פחות מ-1,000 איש למופע חי. אבל WCW תמיד הביאה קהל נלהב כי הקהל הדרומי הגיב למהלכים ואיכות הקרבות, וב-WWF הגיבו יותר לכוכבים, ספוטים וכניסות. ברור שה-WWF יצאו יותר גדולים, אבל העסקים של שני הארגונים היו די רעים אז.
בישוף העביר את ההקלטות לדיסני. במקום להקליט באולם בינוני כמו המרכז האזרחי בקוב קאונטי שנראה רע, הם צילמו באולפני MGM באורלנדו מול כמה מאות אנשים, בעיקר תיירים, שהנחו אותם עם שלטים את מי לעודד ולמי לשנוא כמו בשעשועון. היו יתרונות וחסרונות לכך. הגיעו לתוכניות יותר ילדים ומשפחות, והם לא היו מעריצים אז התגובה נשלטה. לא הייתה תשוקה בקהל אבל היה רעש. המקום, למרות שהיה קטן, נראה טוב. הדבר הנורא היה שהגיעו לכמה ימים והקליטו כמה חודשים של תוכניות. הם היו צריכים לתכנן במשך חודשים לפני הצילומים. גילית על חילופי תואר כי אם זה צולם באפריל, ושודר ביולי, והיה צריך להחליף אלוף ביוני באירוע או בקלאש אוף צ'מפיונס, האלוף החדש יצא לזירה עם התואר. המון אנשים אמרו שזה חשף את העסק. זאת לא הייתה הבעיה כי רוב הקהל המשלם ידע, אבל אף אחד לא רצה לדעת את זה במופע. אבל האינטרנט בקושי היה קיים, ורוב הקהל החכם ששמע הבין, אז מי שנכח במופעים וצפה בטלוויזיה היה אחוז קטן מאוד. זה היה יותר קומי מעסקים רעים. אבל הבעיה הייתה שהתוכניות השתנו. אנשים נפצעו. אנגלים לא עובדים. אנשים משנים מראה. אנגלים בוטלו. אנשים עזבו ל-WWF כשהחוזים נגמרו או פשוט נשלחו הביתה בגלל סכסוכים עם ההנהלה. אנשים חדשים שהגיעו לא הופיעו בתוכניות חודשים. אחרי שידור השבועות הראשונים, רוב הזמן, הקרבות והאנגלים לא היו קשורים להאוס שואוז, לסאטרדיי נייט או לאירועים. ובאותה התקופה המטרה של התוכניות האלה הייתה לקדם את ההאוס שואוז, וכשהאנגלים לא היו קשורים, זה לא עזר. בקיצור, הם לא מכרו את המוצר. בישוף אמר שמדובר בהצלחה ענקית. בדיעבד חלק מהאנשים שהיו מעורבים בהפקה, שלא אהבו את בישוף, אמרו שזה היה כישלון. זה היה מילוי מחויבות- הרייטינג ירד כי לקהל לא היה אכפת מתוכניות בלי קשר לסטוריליינים. אבל מבחינת מפרסמים ותוכניות, הן נראו טוב יותר. היכולת למכור את זה לתחנות מקומיות אולי השתפרה, למרות שלא זכור שזה השתפר אז. אבל זה לא היה עניין גדול בכלל. תוכניות הסינדיקציה הפכו לנחלת העבר והכבלים החלו להפוך למרכזיים יותר. מה שהיה מרכזי היה סאטרדיי נייט בבמה המרכזי באטלנטה, אולם של 700 איש אליו נכנסו בחינם. WCW לא יכלה למלא את המקום גם בחינם ועם פרסום ברדיו המקומי, וכולם הובכו מהלבוש והמראה של הקהל. אף אחד לא אמר את זה, בעיקר לא אצל טרנר, אבל היו בעיות עם אולם מלא בילדים שחורים. אז הביאו דוגמניות שישבו שם כדי לגרום לקהל לחשוב שאוהבים את המוצר. אבל מראה הקהל גם לא גרם לאנשים ש-WCW הייתה מגניבה. בישוף אמר שדיסני השפיע יפה על המוצר, היה יותר עניין, תוכניות טובות יותר ועניין ממפרסמים. אולי הקשר לדיסני שינה קצת, אבל לא זכור שזה קרה. התוכניות היו שונות- קודם האווירה הייתה טובה יותר, אבל ברגע שזה התנתק מהסטוריליין, הייתה שליליות. המתאבקים היו חלוקים. היה אפשר להביא את המשפחה לחופשה באורלנדו. אבל עם תגובות מזויפות מהקהל, זה היה כמו שעשועון ולא היאבקות, ועבור הצעירים- הם לא למדו לעבוד בגלל תגובת הקהל המלאכותית. זה לא תרם לעניין במוצר. בישוף אמר שזה רעיון גדול, וזה לא היה כישלון גדול אבל גם לא עזר. בסוף אחרי שנכוו מזה שהסטוריליינים לא היו קשורים יותר, הקליטו שם פחות אנגלים. היו קרבות בני חודשים ואנגלים שצולמו עכשיו. אם מישהו הסתפר, או לקח סטרואידים, הוא נראה שונה באנגל ובקרב באותה התוכנית. לעתים קרובות, בגלל שפציעות שינו בוקינג, מישהו החזיק תואר בחלק המעודכן של התוכנית ומישהו אחר החזיק בו בקרבות שהוקלטו לפני חודשים.
הוא אמר שבסוף זה כל כך הצליח עד שאפילו מי שהתנגד לזה תמך בזה. מי שחשב שפרסום חילופי תואר מראש יהרוג את העסק הבין שזה לא נכון. אבל אם זאת הייתה הצלחה גדולה, מוזר שזה היה לזמן קצר מאוד לפני שזה הופסק. אף אחד לא מדבר על ההקלטות היום אלא אם משווים את TNA לזה. זה בדרך כלל נגד TNA. הזמן מרפא את הפצעים. בספר, בישוף אומר שהוא ופלייר היו חברים. וזה היה נכון בהתחלה- פלייר תמיד אמר שעזר לבישוף להשיג את התפקיד ושכנע את הוגאן להגיע. בישוף אמר שהוגאן הגיע לאחר שעזב את התחום ב-1993 אחרי סכסוך עם וינס, ושהוגאן אמר שגמר עם התחום. זה היה לו קשה להגיד את זה בסוף 1993 ותחילת 1994, הוא הופיע בניו ג'פאן והוא וג'ימי הארט רצו להקים ארגון חדש שהוגאן אמר שיממן וינהל. השאלה היא אם הוגאן היה עושה את זה. בהתחשב בכל הדיבורים שלו על ארגון שלא קרו, הוא כנראה ניסה להפיץ שמועות כדי שיוכל לחזור ל-WWF אחרי ש"רעם בגן עדן" תיגמר. אבל הארט באמת ניסה לגייס אנשים. למרות כל הדיבור, זה היה בספק. הארט הבטיח לכולם ולמתאבקים שהוגאן לא ילך ל-WCW, אבל בישוף הגיע להסכם. המון אנשים הגיעו ל-WCW בגלל הקשר הזה.
בישוף אמר שהוא ופלייר נסעו תמיד לפגוש את הוגאן, להסכים על בוקינג ורצו שהפיוד הראשון שלו יהיה פיוד החלומות עם פלייר. הוצג בטלוויזיה כאילו הקרבות היו שני הכוכבים הגדולים ביותר שלא נפגשו קודם. כמובן שעבדו אחד עם השני בסוף 1991 ותחילת 1992 ב-WWF, אבל לארגונים לא הייתה בעיה להתעלם מההיסטוריה ולבנות קרבות. בישוף אמר שהוגאן לא שיפר את הרייטינג, והקהל של וינס לא בא לראות את הוגאן כי נמאס להם ממנו בגלל שערוריית הסטרואידים. לא ידוע למה הוגאן לא הניע את הרייטינג, אבל הם התאכזבו, כי חשבו שיביא את שוק הילדים שלא הביאו. אבל באירועים הוא היה ממש חזק וכמעט במו ידיו שינה את מאזן הכוחות, כך שהכל נהיה צמוד יותר. בישוף אמר שה"מומחים" בצהובונים דיברו רק על רייטינג ולא הבינו.
היה ברור מהביירייט לקרב הראשון של הוגאן-פלייר שזאת הייתה הצלחה גדולה מהצפוי. ככה באמת זה היה. השאלה הייתה אם זה היה שורד מעבר לפיוד עם פלייר, אבל פיוד עם ויידר היה גם חלומי אז וחשבו שיצליח. ב-1994 התמקדו בביירייטס כמה שחשוב, ואז בקהל. אף אחד לא דאג מרייטינג אלא אם הם הראו שיא או שפל קבוע, או הרייטינג של קלאש אוף צ'מפיונס כי אנשי טרנר הדגישו את זה. ה"צהובונים" זה המונח לגיליונות. לא ידוע מי המציא, כנראה זיין ברסלוף, הדמות הכי מעניינת שבישוף לא דיבר עליה. ברסלוף היה פרומוטר של רוק'נרול שהיה מעורב בשערורייה ממשלתית ונאלץ לצאת מהעסק. תעשיית המוזיקה דיברה על "צהובונים" בתוכה, ובניגוד לאנשי ההיאבקות שהיו סודיים, הוא בא מתעשייה שבה כולם קראו אותם, ולא בסוד. הוא ערך מופעים ברוב הערים של ה-AWA עבור וינס מקמהן בתחילת ימי ההתרחבות, ואחרי ההצלחה קיבל את רוב מערב המדינה פרט לצפון קליפורניה, וערך קידומי מופע לשלוש רסלמניות. ברסלוף התפרסם כפרומוטר טוב, כי העריץ בשיקגו והשתמש במה שהכיר מהופעות רוק ומה שהבין כמעריץ. היו לו קשרים ברדיו מימיו כמוזיקאי והוא עבד קשה. הקידום התבסס על קידום האירוע דרך התוכנית המקומית, מכירת כרטיסים והגעה. ברסלוף הביא שיטות מרוק'נרול, והתמקד בתחנות רדיו חשובות בשוק, עם תחרויות כרטיסים. אחר כך, אצל WCW, הגיע לרעיון ששינה את הקידום מאוד, עם הרעיון להפוך את פתיחת המכירות לאירוע בעצמו, וקידום תאריך יציאת הכרטיסים. ההאוס שואוז היו גמורים אחרי 1993, וביל שו ובוב דו הביאו אותו. ל-WCW היו 560 איש כל אירוע בממוצע בארבעת החודשים האחרונים ב-1993. ברסלוף היה חבר של רוב מתאבקי ה-WWF משנות ה-80, כשסאטרדיי נייט'ס מיין איבנט נתן לכוכבים נוכחות חסרת תקדים. הוא היה מקורב מאוד להוגאן.

YossihNew · 25/12/25

ברסלוף הגיע בתחילת 1994 למחלקת האוס שואוז. בארבעת החודשים הראשונים של 1994 העלה את המספר ל-1,600. עדיין נוראי, אבל עדיף. ברסלוף לא היה זה שהביא את הוגאן ל-WCW, אבל הוא כן גרם לו להרגיש יותר בנוח שם. המקורבים לברסלוף ובישוף העריכו שברסלוף תרם לבישוף 80% מהרעיונות החדשים. ברסלוף הציע לדייב את הרעיונות לאישור, וכנראה בנושא האירועים החיים ההערכה הזאת נכונה. הוא לא השפיע בבוקינג, למרות שלפעמים הציע. אבל הרעיון של מסיבות נייטרו, מיקומים מיוחדים למופעים, קידום תאריך המכירה של הכרטיסים, מיקום הפרסומות, פעילויות בקמפוסים, ומה שגרם לנייטרו להיראות מגניב בא ממנו. המאבק הראשון של הוגאן-פלייר התרחש בקרב השני שלהם ב-1994. התוכנית הייתה לשלושה קרבות. הוגאן זכה בתואר בבכורה. פלייר היה אמור לזכות בקרב החוזר בקלאש אוף דה צ'מפיונס, והוגאן היה זוכה בקרב האחרון, מה שהיה מוביל להוגאן-ויידר. הקרב השני באוגוסט 1994 הביא 4.5%, הצלחה אדירה, כי פלייר-סטינג חודשיים קודם הביא 3% מאכזב, ובשנה שעברה הם השיגו בין 2.6% ל-3.8%. אחד מהקהלים הכי גדולים לספורט שאינו הסופרבול הגיע באותה השנה בגלל דרמה של החלקה אומנותית, עם בעלה של טוניה הרדינג ששכר אנשים לפצוע את ננסי קריגן, סיפור חשוב שלא היה משמעותי היום כי הציבור אדיש. זה היה אנגל בסגנון דאסטי רודס שהתגשם, אבל אמיתי ובאולימפיאדה. בהעתקה מהאנגל, החברים של פלייר תקפו את הברך של הוגאן, שחזר להגן על התואר. זה היה העתק מאנגל שרודס עשה כשהפסיד את תואר ה-NWA לאחר שבוע בפלורידה להארלי רייס, כשטרי פאנק פצע את הברך שלו לפני הקרב.
אבל למרות שזה נועד כדי שהוגאן יפסיד את התואר, יצא אובר ויזכה בקרב השלישי לפני ויידר, הוגאן השתמש בשליטה יצירתית. הוא הסכים להפסיד בספירת חוץ אבל לא את התואר. פלייר חש נבגד. בישוף אמר שהוא לא חושב ששקלו להוריד את התואר מהוגאן כל כך מהר, שזה היה נגד התכנון לטווח ארוך שהוגאן יפסיד בקרב השני שלו. אפשר לטעון את זה, אבל הוא לא הזכיר שפלייר כעס כי הסכימו לזה מראש. נורא מכך, בגלל שפלייר לא זכה בתואר אפילו עם האנגל בקרב השני, כשהמכירות לקרב השלישי בדטרויט היו איטיות, הארגון נלחץ וחש שאין עניין, וניסו להציל את האירוע בקביעת קרב פרישה בין שני הכוכבים הכי גדולים בעשר השנים האחרונות. פלייר רצה הארכת חוזה כדי להפסיד, ולא שמח על חודשי החופש כדי למכור את הקרב. באותו הזמן, כשהקהל ציפה שיכבדו את ההבטחות, היה ברור שפלייר לא פורש וזה היה פרסום כוזב. היום לא היו לוקחים את זה ברצינות, זה לא היה מכניס עוד כסף כמו שחשבו שזה יכניס, ואף אחד לא היה מצפה שפלייר לא יחזור מהר. ב-1994, זה הציל את הביירייט, למרות שהקהל המשלם של 8,595 למופע בו הוגאן או פלייר יפרשו לא היה הצלחה. פלייר קיבל הארכה, אבל האמון נשבר. בישוף זכר ואמר שכל מי שניסה לסחוט ממנו חוזה חוסל, אבל לא פלייר. כשדיבר על נייטרו ב-1995, הוא אמר שטרנר נתן להם שעתיים ביום שני. זה משני, אבל נייטרו הייתה שעה מול RAW, שגם הייתה בת שעה. הן היו די שוות, ובמאי 1996, כדי שנייטרו תוכל להתחיל שעה קודם ולקחת את הקהל, היא הורחבה לשעתיים.
כשדיבר על ההגעה של לקס לוגר לנייטרו הראשון והמעבר מה-WWF, כנראה גם בגלל זיכרון רע, אמר שהחוזה של לוגר פג בחצות לפני נייטרו. בעצם, החוזה של לוגר היה צריך להימשך, אבל כמו עם ג'ים רוס, עורך הדין שלו מצא פרצה. הוא דיבר עם WCW. בישוף אמר שזה סוד גדול, וזה נכון ולא נכון. דיווחו על כך שבועות לפני. זה נודע ב-WCW וגם ה-WWF ידעו, כי עורך הדין של לוגר דיבר על הפרת החוזה והודיע על זה שאולי יעזוב ויעבור ל-WCW. שבוע אחרי, לוגר אמר ל-WWF שלא חתם והוא נשאר. אחרי שהגיע לנייטרו, וינס זעם בטענה שללוגר עוד יש חוזה, ואמר שיראה אותו בבית משפט. וינס לא תבע כי אכן הייתה הפרת חוזה, ווינס כעס המון זמן. כש-WCW נסגרה, וינס שמח לפטר אותו בשידור. כשהחברה שלו, מיס אליזבת', מתה ממנת יתר, וינס שידר בסמאקדאון וקונפידנשל סדרת קטעים ולמרות שידע שזה לא ככה, רמז שלוגר הרג אותה. יותר אנשים ראו את זה מהכתבות, שהיו רק באטלנטה, ועד היום מאמינים שלוגר הרג את ארוסתו. לוגר עבד בהאוס שואו בקנדה ב-WWF יום לפני שטס למיניאפוליס לנייטרו הראשון ויצא לשם. המון אמרו שזה היה הרגע שעשה את נייטרו, שהייתה בלי תחרות בשבוע הראשון כי בישוף קבע בכוונה את נייטרו כש-RAW בוטלה בגלל טורניר טניס. הבנייה להוגאן-לוגר הראשון בשבוע הבא הוביל לניצחון 2.5% לעומת 2.2%. בישוף אמר שהבעיות עם כותבי הצהובונים התחילו אז. נכון שכולם חשבו שתחרות תפצל את הקהל ותפגע בכולם. וינס מקמהן התלונן על כך ואמר שזה מוכיח שטרנר רצה לפגוע בו ולא לבנות את המוצר שלו. אירוני איך זה יצא. אף אחד לא חשב אז שזה יעזור לתעשייה, אבל בישוף הצליח מהר מאוד. גם חשבו שתחרות של WCW מול RAW המבוססת הייתה טעות. אבל הרעיון שהדברים הפכו למתוחים מתקופת נייטרו היה וורק.
בישוף העמיס את התוכנית הראשונה- ג'ושין לייגר-בריאן פילמן, פלייר-סטינג והוגאן-ביג באבה רוג'רס על התואר. ל-RAW היו מיין איבנטים, אבל לא עמוסים כאלה. קרבות חזקים היו קשורים להיאבקות מסורתית אבל חשו שזה יחסל את ההאוס שואוז, למרות שוואטס הצליח ככה. בישוף אמר שלא ידע שנייטרו תצליח אבל חשב שתהיה תחרותית. עם הקארד היה ברור שיהיה קרב. כשלוגר יצא ואתגר את הוגאן, היה ברור שזאת מלחמה. נייטרו הראשון היה זכור, ברסלוף התקשר לדייב כל הפסקת פרסומות. הוא אמר שאריק שמח מכמה שזה יצא טוב. הוא טילפן לבישוף כל הזמן. בסוף, הוא שאל את דייב מה חשב. דייב אמר שלא יעבדו עליהם- תוכנית ראשונה נהדרת. יחסית למישהו ששנא את דייב וחשב שלא ידע כלום, זה המשיך כל יום שני במשך יותר מחמש שנים. אנשי WWF דיברו איתו כל הזמן בימי שלישי, אבל הוא צפה בנייטרו בשידור חי וב-WWF בחוף המערבי כי ברסלוף רצה תגובה מיידית לבישוף. כל יום שלישי שלחו גיליון ענק של הרייטינג ורבעי השעה, ופרטים ממש מפורטים על דמוגרפיה. ה-WWF גם שלחו בפקס את הרייטינג ורבעי השעה. ברסלוף העביר את משמעות הנתונים לבישוף, מי היה בסגמנט כשהקהל עלה. זאת הייתה לידת השוואות הרייטינג המפורטות שכל כוכב עקב אחריה בזמן המלחמה. היה מלהיב בשני הארגונים, כי RAW נענתה לאתגר והגיבה. 1997-98 היו השנים הכי טובות לתחום. יום שני היה ליל היאבקות ואמנם היו תוכנית סוג ב', אבל זה היה חדשני ולא חשוף מדי כמו היום, למרות שעם הבוקינג היה ברור שזה לא ישרוד. המוצר השתנה עם רעיונות חדשים. ההפקה התקדמה ולכדה את תשומת הלב. והיו המון כוכבים משנות ה-80 שעברו את השיא, אבל הציבור לא חש שהיו גמורים, וסגנון חדש משווקים זרים שהגיע לקהל האמריקני לראשונה. אפילו שנייטרו ניצחה כל שבוע, ברט הארט/סטיב אוסטין/שון מייקלס ב-RAW היה הדבר הכי טוב בטלוויזיה. בישוף דיבר על טקטיקה חדשה של ביקורת באוויר על ה-WWF. הוא אמר שהתנגדו לזה בתוך הארגון והיה חוק שאסור להכיר בתחרות. האמת שזה חוק שווינס יצר. רבים מ-WCW האמינו שאסור להפר חוק של וינס, ולווינס הייתה הילה, וחששו שאם יכעס יקרו דברים רעים ל-WCW.
ב-1991, וינס הקריב המון בפיוד של הוגאן-פלייר כי כדי לעשות את זה נכון, היה צריך לבסס מי פלייר היה באמת, אלוף עולם מארגון אחר שלא הפסיד. ביולי 1991, כשפלייר התבקש להפסיד את התואר ללקס לוגר, וכשהיחסים שלו עם ג'ים הארד התפרקו, להפסיד לברי ווינדהאם קודם, פלייר רצה הארכת חוזה כדי להפסיד את התואר, ולא הלך להקלטה בה התבקש להפסיד לווינדהאם ופוטר. הוא לא הפסיד את התואר ושמר על החגורה, כי שילם עירבון עליה ו-WCW לא שילמו לו בחזרה. כשהגיע לשידור עם תואר NWA ו-WCW, לפני שפסיקה לטובת WCW מנעה את זה ממנו כעבור כמה חודשים, הפרשנים אמרו שהתואר שלבש מזויף ושהוא לא אלוף עולם שלא הפסיד את התואר בזירה. מי שנתנו לתואר אמינות היו פלייר ובובי הינן ההילים, והם היו שקרנים בסטוריליין כי טענו לאליפות העולם. ההיגיון היה שווינס העמיד פנים שארגונים אחרים לא קיימים. למרות שמהר מאוד זה השתנה, כי חלק מההסכם להבאת ג'ים קורנט היה שקידמו את SMW בטלוויזיה. אבל הירידות על התחרות במלחמות ארגוניות היו תמיד קיימות בתחום. פול היימן עשה את זה על בסיס מקומי. ביל וואטס ואולי אנדרסון עשו את זה בשנות ה-80. נכון שאף אחד לא פרסם תוצאות מוקלטות, אבל לרדת על הצד השני היה זקן יותר ממיי יאנג ואפילו מפרנק גוטץ'. ועברו מעט חודשים לפני שווינס הגיב בקטעי המיליארדר טד. בישוף אמר שהצהובנים והתקשורת אמרו שניצחו את RAW ב"גניבת" הקהל שלה.
לגנוב את הקהל? במלחמת היאבקות? זאת לא המטרה? אולי מישהו אמר משהו, כי לשני הצדדים היו מעריצים נאמנים. וינס מקמהן אמר את זה, כי הוא תמיד כעס שלא הוגנים כלפיו, ולא הבין שזה מה שעשה לארגונים בשנות ה-80, רק שהפעם היה בצד השני. אבל צהובונים? באמת. הרמיזה שכל אחד בעסק ביקר אותו כי לקח צופים, או יצר צופים חדשים, מצחיקה. וחוץ מזה, מבט ברייטינג הראה ששני הצדדים הביאו קהלים שונים לגמרי בגיל. עד הסוף, WCW שלטה בקרב הצופים המבוגרים כי היו להם הכוכבים שהצופים גדלו איתם. רק בשיא WCW התחרתה בקרב המתבגרים, וכמעט אף פעם לא זכתה בילדים. הנושא הבא של בישוף היה פיטוריהם של ג'סי ונטורה וסטיב אוסטין, שקרו לפני נייטרו. ונטורה הרוויח כסף ולא היה אכפת לו, והיה זועף באוויר. בישוף ירד על ונטורה ודייק בנוגע להופעה שלו. בובי הינן הגיע והצליח יותר, ולכן קיבל את התפקיד בסאטרדיי נייט, מה שהיה חשוב לפני נייטרו. ונטורה היה הרבה פחות, והיה לו חוזה בין 350,000 ל-500,000 דולר, הפרשן הכי מתוגמל בהיסטוריה, שבקושי השתמשו בו והוא לא רצה להיות שם. הוא כבר היה פרשן אגדי ולא היה אכפת לו, אז בישוף שלח אותו הביתה בלי תשלום עד שהחוזה פג. בישוף היה דיפלומטי לגבי פיטורי אוסטין, והאשים את עצמו בבעיות תקשורת. אוסטין רצה לעבוד עם הוגאן בפסגה, אבל כשהוגאן הגיע, הפוש שלו נגמר. אוסטין היה אלוף ארה"ב לאחר פיוד נהדר עם ריקי סטימבוט, שהסתיים כשפציעת גב גמרה לסטימבוט את הקריירה. ההשפעה של הוגאן הביאה את ג'ים דאגן שניצח את אוסטין תוך שניות על התואר. אוסטין נפצע והגישה שלו החמירה. הוא עצר הקלטות באורלנדו כי סירב להוציא אובר את רנגייד, בחור לא מוכשר שלא יצא אובר והוגאן הביא כדי לגרום לאנשים לחשוב שהוא אולטימייט ווריור. רנגייד כבר נכשל אז. הסיפור של בישוף היה שהתקשרו לאוסטין, אשתו ענתה ואמרה שהוא לא שם, ושמעו אותו ברקע. זה באמת קרה ככה. כשבישוף שמע, הוא פיטר אותו כי לא קיבל פוש ונפצע המון. זה היה כמו שהרד סוקס המפסידים כסף העבירו את בייב רות' ליאנקיז. כמו עם רות', לא ידעו שזה ישנה את ההיסטוריה, אבל הכישרון של אוסטין לא היה סוד וזה היה ידוע כהחלטה רעה גם אז. בישוף אמר שלפטר את אוסטין היה דווקא טוב, כי אוסטין השיג יותר ממה שהיה משיג אם היה נשאר. אף אחד לא ידע עד כמה יהיה כוכב, אבל כולם ידעו שהיה מוכשר והיה צריך להשתמש בו יותר טוב.
היה מהנה לשמוע על הנסיעה לפיונגיאנג, צפון קוריאה, לפסטיבל השלום העולמי של ההיאבקות שהביא 150,000 ו-170,000 איש לשני מופעים. הסיפורים של בישוף על צפון קוריאה, שלא היו קשורים לתחום, היו מעניינים. אחד הסיפורים הכי מצחיקים בטיול היה על זוג נשוי. אקירה הוקוטו הייתה המתאבקת הכי גדולה בעולם. קאנסוקה סאסאקי היה כוכב בניו ג'פאן. הם לא נפגשו, אבל אנטוניו אינוקי הביא נשים ומתאבקי WCW ומוחמד עלי וכוכבי ניו ג'פאן לשני האירועים והם נפגשו. בבוקר אחר כך, הם כבר היו מאורסים. הם נשואים כבר עשור עם שני ילדים. זה היה סיפור די גדול ביפן שאחרי דייט אחד הם התארסו. בישוף שמע על כך כשחזר, ואמר שהוא לא ידע על האירוסין, אבל היה אפשר לשמוע מה הם עושים בלילה בחדר בגלל שהקירות היו דקים.

YossihNew · 25/12/25

הוא כתב על בריאן פילמן. הוא מת על הגימיק, אבל זה התחיל את התקופה של לעבוד על המתאבקים שלא הכניס כסף ויצר פרנויה וחוסר אמון בקרב המתאבקים. לא היה אף ארגון בו לא סמכו על ההנהלה כל כך. זה חלק מכל ארגון בגלל המתאבקים והפרומוטרים. אבל זה החמיר מאוד את המצב. בישוף כתב שהמתאבקים לא אהבו את זה כי חשו שעובדים עליהם, ולו לא היה אכפת. עד היום הוא לא הסתכל לאחור לגבי האווירה שחיסלה את המורל. בישוף הכחיש שעבדו עליו כששחרר את פילמן. פילמן חיבב את אריק בישוף, אבל היו פעמים מעטות שהיה שמח יותר מאשר הפעם שהודיע ששכנע את בישוף לשכנע את ההנהלה לשלוח לו שחרור אמיתי כחלק מהאנגל כדי שיוכל לדבר עם ה-WWF. הוא היה גאה שעבד על בישוף וגרם לזה להיות אמיתי, בטענה שזה שידעו שלא פוטר הרג את האנגל. אז בישוף נתן לו את מה שהסכימו שהיה שחרור מזויף, והוא המשיך לקבל שכר, אבל המסמך היה חוקי. בישוף וסאליבן זעמו שדיבר עם ה-WWF, אבל לא יכלו לחשוף שזה רק אנגל, שלא לדבר על ההיט מהארגון כי עבדו עליהם. ההסכם היה שפילמן ילך ל-ECW כדי שהאנגל יהיה אמיתי. פול היימן אהב להשתמש בפילמן שהיה לוהט עם הקהל במשך כמה חודשים, והוא לא דיבר עם בישוף בנושא, כי הכל עבר דרך סטיב קארל ופילמן. פילמן לא רצה לעבור ל-WWF, הוא רצה להשתמש בהם כדי לקבל חוזה כספי גדול מבישוף לפני שיחזור, כי בישוף לא ירצה לאבד דמות שיצר, והתלהב שיעבוד על כולם. אלמלא התאונה, זה מה שהיה קורה. בישוף אמר שאף אחד לא ידע מי עבד על מי, שלא הופתע שפילמן עבר ל-WWF, ושחשב שכשהזמן יהיה נכון יחזור. פילמן חתם לשלוש שנים עם אופציה להארכה של שנתיים ב-WWF ב-1996. לפני מותו, רצה שחרור ולחזור ל-WCW כי ג'ים רוס רצה מבדק סמים. בישוף איבד את פילמן כי סירב להוריד סעיף שמאפשר לו לשחרר אותו כל שלושה חודשים. האם טעה? פילמן עבר תאונה נוראית ולא היה צריך להתאבק שוב. זה לא היה לא נכון, כי התאונה כמעט הרגה את פילמן והוא שיקר לכולם שהרופאים אמרו שיחלים, ואפילו אמר שיהיה טוב מתמיד כי הניתוח יתקן את פציעת הקרסול מ-1985 שגמרה לו את קריירת הפוטבול.
בישוף בטח היה סקפטי, אפילו כשסאליבן אמר לו שגם התאונה היא וורק. אבל להתנהג כאילו ציפה שיחזור להמשיך אנגל כשנתן ל-WWF לשלוט בו לחמש שנים זה קצת יותר מדי. בישוף גם אמר שפילמן מת מסיבות טבעיות, אבל שימוש הקוקאין גרם להתקף לב. בישוף אמר שהלך להלוויה, ושם הוא התייסר על זה שגרם לעזיבה של פילמן. הוא אמר שפילמן לא היה צריך להיות ב-WWF ושאם היה משאיר אותו, אולי הסוף היה שונה. איש עסקים קר יכול היה לצחוק שלפחות המוות לא קרה אצלו והוא לא יצטרך לדבר על זה. התגובות שלו היו הפוכות. הוא אמר בספר שהמוות גרם לסיפורים שליליים בתקשורת למרות הנתיחה. לא בטוח אם הוא לא זוכר, כי ESPN הזכירו את הקוקאין בכתבה על מקרי מוות שהתמקדה בפילמן, אבל זה קרה הרבה אחרי. הלב של פילמן גדל במותו והוא השתמש בהורמון גדילה- אז לא יכלו לאתר את זה- וזה גם גרם למוות ואשתו האמינה לזה ואמרה את זה. בישוף אמר ש-WCW בדקה סמים, אבל היא לא הייתה מושלמת ויכולת להימנע מלהיתפס, גם היום. לפחות הוא כנה. בנוגע למבדקים, הם בדקו אנשים. חלקם נתפסו וכמה- טו קולד סקורפיו- פוטרו. אבל הכוכבים לא נבדקו. שון וולטמן, שפוטר מה-WWF באמצע המלחמה בגלל הסמים, הגיע ל-WCW ואמר שכל הזמן לא בדקו אותו.
אחר כך הוא ירד על דייב ואמר שהיו מתאבקים שהדליפו לו המון. הפוסל במומו פוסל. כולם היו נחמדים באותם הימים. בציבור תמיד יש עניין שלילי מ-WWE, וזה עצוב ומצחיק. הוא אמר שחפרפרות מדליפות מידע- אפשר לדמיין את זה ב-2006? ועוד מי שאומר את זה. הוא גם אמר שעכשיו אף אחד לא מדליף כי יש ארגון אחד ווינס מונע מהם לדבר. אין שום הבדל במידע, ויש המון חדשות וקשה להדביק את הפער. הוא גם חיבר בין דייב לווייד קלר. הם שונים לגמרי. בישוף אמר שדייב הוא חנון שלא יכול לעשות שום דבר אחר והתעצבן שהאתר של האובזרבר קידם את הגיליון. ג'ייסון הארווי רצה שיהיו באתר שלו, ובישוף ניסה לעזור לו. לבישוף יש אתר לקידום הספר שלו. זה כמו לבקר את RAW וסמאקדאון שהן עושות אנגלים לקידום רכישת האירועים. הוא אפילו ביקר את הדקדוק בגיליון, אבל זה קשה לעבוד מעשר בערב לחמש בבוקר. בישוף יצר סביבה בה אנשים רבים הרוויחו וגם התעשייה הרוויחה מהעלייה באיכות הטלוויזיה. אבל אפשר לטעון, כמו רבים, שגם פגע בתעשייה הזאת יותר מכל אחד אחר. שום דבר לא פגע בעסק יותר מזה ש-WCW נסגרה וההיאבקות לא שודרה אצל טרנר. בישוף גם דיבר על זה שהוא נדהם שהדבילים השפיעו על אנשים שלא רצו לראיין אותם על תפקיד בתעשייה. זה האיש שהביא את מייק טניי, בוב ריידר ומארק מאדן. אבל הייתה נבואה: ב-1998, בשיא, הרוב לא שמחו כי חשו שאי אפשר להתקדם לא משנה כמה קשה עבדו, והיו יותר מדי מתאבקים עד שכמעט כולם לא נוצלו כמו שצריך. בישוף אמר להם להפסיק להתלונן ולהבין שהמצב טוב, כי יבוא יום בו יבינו שזה היה הזמן הכי טוב בקריירה שלהם.
הוא ניסה לקחת קרדיט על שינוי העסק עם מתאבקי המשקל הקל. הוא תרם לזה יותר מווינס מקמהן, שדחה את זה עד שזה הפך לחלק מספיק גדול בעסק כדי לא להתעלם ממנו, ועדיין מנע ממנו להתקדם. כמובן שזה היה ענקי גם לפניו. קיפ פריי התחיל את זה ב-WCW עם פילמן-לייגר, והיה עושה יותר אם היה שם יותר. אבל בישוף החייה את זה, והוא קידם את זה יותר מכולם ברמה הלאומית. הוא הביא המון מתאבקים מוכשרים ועשה איתם פחות ממה שחשבו. זה אמר המון פעם, ועדיין בצורה מוגבלת כי בישוף ביסס את זה כחלק מהתוכנית. אבל הוא כל כך לא התעניין בזה עד שווינס מקמהן רק הקטין את זה במעט. הוא אמר שאהב את המחלקה. מצחיק שמתאבקי המשקל הקל הכי טובים של WCW הצליחו יותר מחוץ ל-WCW. זה הוביל לסיפור ההחלטה להוריד את המסכה של ריי מיסטריו. הוא אמר שרצה שיהיה דמות שילדים יקשרו אליה כי הוא נראה טוב, ולכן רצה להוריד את המסכה כדי לקחת אותו לרמה הבאה. ריי לא היה כוכב בלי המסכה כמו שהיה איתה, בעיקר אצל ילדים ומכירת מרצ'נדייז. ככה חשו, אבל היו אנשים שחשו שמקסיקנים לא יצאו אובר עם המסכה, ואחרים חשו שעם פוש נכון יוכלו ללכוד את הילדים. בסוף 1996, ריי השיג ברבע השעה שלו 20% יותר מכל אחד אחר בקרב ילדים בני פחות מ-12, קהל ש-WCW לא ידעה ללכוד. אבל כשנהיה ברור שריי לא יכול להתקדם למעלה והוא היה מוגבל, זה הפסיק. ריי הביא המון רייטינג לסמאקדאון בשנתיים האחרונות ומכר המון מרצ'נדייז ב-WWE, אבל המתאבק היותר צעיר ומלהיב ב-WCW פגע ברייטינג, בעיקר בתקופת הפילטי אנימלס בלי המסכה. הוא גם דיבר על הטרן של האלק הוגאן, ולא אמר שהקהל שנא אותו ולכן המהלך קרה. הוא אמר שה-nWo הביאו שיאי רייטינג לכבלים. זה היה השיא של הארגון, ובין התוכניות הכי נצפות אז, אבל כמה מאות תוכניות כבלים, אם לא יותר, הביאו רייטינג טוב מנייטרו בשיאה. בישוף אמר שלמרות מה ש-WWE רוצים שיחשבו ולמרות מה שהצהובונים אומרים, הוא לא גנב אף אחד. לעשות את מה שווינס מקמהן עשה כדי לבסס את הארגון שלו זה לא בסדר? חוץ מווינס מקמהן, שניסה להסביר את ההבדל- שעשה את זה עם הכסף שלו ואריק עם זה של טד, כאילו זה עובד בשוק חופשי- היחידים שאמרו את זה לא הבינו היסטוריה. היו כאלו שחשבו שבישוף עושה משהו לא טוב כשגנב מתאבקים במלחמת היאבקות. אבל לא מישהו שבאמת הבין.

YossihNew · 25/12/25

בנוגע להיל טרן של הוגאן, בישוף אמר שלא היו הדלפות בגלל שאף אחד לא ידע. הוא אמר שלא ידעו עד הרגע האחרון כי זה לא היה גמור, ושהייתה תוכנית גיבוי שסטינג יבגוד עד ליום האירוע. בערך שבועיים לפני האירוע, זה היה די ידוע בתוך הארגון, אבל כל מי שידע הבהיר שזה לא לציטוט, אז אולי זה לא דווח (הערת המתרגם: דווח). אולי היו שיחות וזה לא היה גמור עד ליום המופע, אבל בנוגע לזה שזאת הייתה התוכנית, זה לא היה סוד בארגון. לפחות כל מי שדייב דיבר איתו ב-WCW ידע. ברוס מיטשל דיווח על זה עשרה ימים קודם. כמה שבועות אחר כך, בישוף ודייב התראו בפסטיבל השלום של ההיאבקות בלוס אנג'לס ביוני 1996. למרות שבישוף הפיק את "כשעולמות מתנגשים" ב-1994 עם AAA, שהצליח יותר מכל מה שהארגון עשה אז, הוא לא צפה בזה. קווין סאליבן כבר החליט להביא את ריי, שיצא אובר בענק ב-ECW. זאת הייתה הפעם הראשונה שבישוף ראה אותו. זאת גם הייתה הפעם הראשונה שפגש את כריס ג'ריקו, הוא ראה קלטת של גביע הסופר ג'וניורים בו ג'ריקו נלחם מול כריס בנואה, ודייב ניסה לקדם את הרעיון כפרק של נייטרו לקידום המחלקה. אפילו אמרו שדין מלנקו יוכל לעשות בוקינג כמו ביפן, אבל שינו את דעתם. בישוף שאל את בנואה אם כדאי להחתים את מי שנלחם מולו. בנואה ממש תמך. בישוף אמר שהוא לא צריך לראות את ג'ריקו באותו הלילה, כי המילה של בנואה והמראה של ג'ריקו הספיקו. אבל זה לא הספיק כדי לתת לו הזדמנות לצאת אובר. פחות משנתיים אחר כך, כשהעסק היה בשיאו, אמרו שצריך ליצור כוכבים חדשים כי אפשר עם אותם האנשים לנצח. בישוף פסל את הרעיון שבנואה, אדי, ג'ריקו וריי יהיו בפסגה בגלל גודלם, אבל היה פתוח לבנואה בטענה שהתאבק בסגנון שגרם לו לצאת גדול משהיה. ג'ריקו, יותר מאחרים, היה החבילה השלמה, כי ידע לתת פרומו, חולשה של השלושה האחרים אז. בישוף פסל את ג'ריקו בטענה שלא יאמינו בו בפסגה כי לא יאמינו שהוא קשוח, ושהבן שלו, שהתאמן באומנויות לחימה עם ארנסט מילר, יכול היה לחסל את ג'ריקו. אפילו כשאמרו שהמומנטום משתנה, הוא אמר שמי שיש לו את הוגאן ינצח בסוף, ושאוסטין באמצע 1998 הוא הבזק קטן. אבל ב-1996, בישוף היה גאה בעצמו, בצדק, כי הביא את האנגל של ה-nWo שעוד לא קיבלו שם. הוגאן עוד לא הצטרף. הוא אמר שממש התלהב כי עמדו לקחת את האנגל שווינס פרסם עם קטעי המיליארדר טד ולהשתמש בהם כדי להרוויח כסף ולנצח את וינס. הקטעים הראשונים היו מצחיקים, אבל בסוף היו ממש מרושעים, לא שבישוף היה שונה מהקטעים. בישוף הביא את הרעיון של פולשים לארגון מצפייה בהיט של האירוע של ניו ג'פאן-UWFi בטוקיו דום. הוא לא ידע כמה זמן האנגל ימשך, וקיווה שישאר לוהט עד סטארקייד 1996. למרות שהכחיש בספר, כל מי שדיבר עם בישוף ידע שזה לא קשור ל-WCW אלא לניצחון על וינס. הוא לא הפסיק לדבר על זה. ב-1997, התרברב שווינס יפשוט רגל. זה מצחיק כי המון אנשים בשני הצדדים נכנסו לקרב ולניצחון שלהם. זה חיסל את האנגל של הפלישה ב-2001. אבל כל ותיק שהבין ידע שמה שחשוב זה לוודא שאף צד לא מנצח, וששני הצדדים ישארו חזקים.
הוא לעג לצהובונים בנושא רוד וויילד. נכון שברסלוף תמיד הציע את הרעיונות לצאת מהאולמות לדייב, כמו חגיגות חופשת האביב בפנמה סיטי, באש אט דה ביץ' בחוף הים ונייטרו בקניון של אמריקה, והוא תמך בהם. אבל סטרג'יס הייתה הפעם הראשונה שלא ידע. הוא לא היה אופנוען, ושמע על הכנס בסטרג'יס וזה נשמע כמו משהו פרוע. הבעיה הייתה שהמופע הסריח כל שנה, והאווירה הייתה הסיבה לכך. השנה הראשונה הייתה תהליך למידה, אבל כשזה היה מופע רע בגלל המיקום, הרעיון להמשיך ללכת לשם היה טעות. הקהל לא רצה לצפות באנדרקארד, והתלהב רק מכמה כוכבים. דין מלנקו וכריס בנואה נתנו קרב שהיה יכול להיות מדהים והקהל חרבן עליהם. הם גם שנאו שחורים, מה שיצר אווירה מכוערת במופעים. אחרי השנה הראשונה, כל זה, ולוותר על כספי מרצ'נדייז וכרטיסים, שב-1998 היו חשובים, לא היה טוב. כמובן שב-1998 הם הרוויחו מלא כסף ויכלו להרשות לעצמם את זה ויכולת להצדיק את זה כמתנה לבישוף על בניית הארגון ושהמון אנשים נהנו מזה. ב-1999, הם הפסידו כסף כל השנה, וביטלו את האירוע ב-2000. בישוף דיבר על האנגל של רנדי אנדרסון, שהצליח להוציא אותו היל. הוא לא הזכיר שאנדרסון, שמאז מת, סבל מסרטן, והסרטן היה חלק מהסטוריליין כי בישוף פיטר אותו מול אשתו וילדיו וצחק על זה. הם אפילו גרמו לאשתו להתחנן על העבודה, והוא צחק עליה גם. איכשהו, הוא אמר שהאנגל הזה השיג את מה שראה ביפן- הוא טען שלא חשבו שהיאבקות אמיתית, אבל הדמות שלו כן. הוא כתב על פול היימן. הוא טען שלפי שמועות, הוא ווינס לקחו רעיונות מ-ECW, אבל האמת היא שהוא לא שם לב ל-ECW. אבל נורא הצחיק שרעיון היה ב-ECW ואז הגיע לנייטרו כמה שבועות אחר כך. אבל אפשר להאמין לבישוף, כי קווין סאליבן, הבוקר אז, היה זה שהמציא את הרעיונות. הוא טען שהאינטרנט והצהובונים אמרו שבישוף גנב מתאבקים כי ECW שלטה בהם. שוב, היו אנשים שאמרו את זה, אבל הארגונים לא היו באותה הרמה, למרות שהפער נסגר בסוף. WCW לקחה המון אנשים מ-ECW. ברוב המקרים, הבחור פנה אליהם כי ידע שיקבל הצעה טובה יותר. היו אנשים שהגיעו ולא שרדו בארגון, או שחתמו על חוזה טוב והארגון לא השתמש בהם, ופוטרו וחזרו. השוק החופשי והניסיון להתמודד באופן לאומי בלי גיבוי גרם ל-ECW להיכשל.
בישוף אמר שהם השיגו 5-6% ב-TNT, והיימן השיג 0.5% ברשת נאשוויל. הם הביאו 15, 20 ו-25,000 איש לאולמות בכל המדינה, והוא הכניס 1,100 לאולמות בינגו. האירועים שלו לא הצליחו, ולא הייתה סיבה להאמין שהיו באותה הרמה מבחינה תחרותית. השנה היחידה בה ECW הייתה ב-TNN היא 2000. הממוצע של נייטרו היה אז 2.68%, ו-ECW הייתה עם 0.9%. ל-WCW היה ממוצע 2,677 איש ול-ECW היה 1,100. שני הארגונים הביאו בין 40,000 ל-99,000 באירועים. האירוע הכי טוב של ECW באותה השנה ניצח את הכי טוב של WCW, וזה מראה כמה WCW חיסלה את המוצר שלה. אבל ECW הכניסה 5 מיליון והוציאה 8 מיליון, לא בדיוק אבל קרוב, ו-WCW הכניסה 125 מיליון והוציאה 188 מיליון. הם לא שיחקו באותו המגרש. בישוף דיבר על פגישה שלו עם היימן ושהאשים אותו שאמר לווינס שבישוף לקח קוקאין- הוא טען שזה לא קרה אלא פשוט קיבל שיחות. בישוף דיבר על מה שג'רי מקדוויט כתב בתביעה של WWF נגד WCW על תחרות לא הוגנת, ושאל אותו אם הוא משתמש בקוקאין. הייתה פגישה בסטקייה באורלנדו. הוא דיבר על מתאבק שעזב את ECW והיימן איים בתביעה, וצחק על כמה שהחוזים של ECW היו עלובים. מצחיק, כי כל פעם שלקחו מ-ECW מישהו, הם נאלצו לשלם ל-ECW או לפצות אותם, אז מישהו ב-WCW חשב שהחוזים תקפים. הוא לא אמר, אבל המתאבק המדובר היה רייבן. בישוף צחק על החוזים של היימן, בטענה שרייבן לא קיבל תשלום ואף אחד לא ידע שהיה קשר בין WWF ו-ECW, ושהיימן קיבל סבסוד מווינס. זה מצחיק, כמו שאמרנו. בנוגע לזה שלא ידעו שהיה קשר, צריך להיות נאיבי. ה-WWF שלחו מתאבקי פיתוח ל-ECW. הם שלחו להיימן מתאבקים כדי שיארוז אותם מחדש. כבר היה פיוד קצר של ג'וברים מה-WWF מול מיין איבנטרים של ECW, שהיימן חשב מסיבות אמינות שעליו לצאת ממנו. כתבו גם פרק מעניין על השימוש בדניס רודמן והמו"מ. הוא אמר שהוגאן התקשר אליו ושוחח עם רודמן, שדיבר על חוזה עם ה-WWF. הוגאן התחבר לרודמן, שהופיע באירוע של WCW בצורה פחות חשובה ממה שהיה בעתיד. ה-WWF רצו רודמן-גולדאסט לרסלמניה, ורודי פייפר קיבל את זה כש-WCW חטפו את העסקה מה-WWF. בישוף אמר ששילם לו מיליון דולר, נמוך ממה שדווח. למען האמת זה מה שדווח. חוזה מאוחר יותר, עליו לא דיבר, היה על 1.5 מיליון דולר ואחוז מההכנסות. זה התאמת כשרודמן תבע את WCW ובתביעה הסתבר שעם האחוזים שלו, בקרב הזוגות עם קארל מלון, הוא קיבל 2.25 מיליון דולר. רודמן השיג בהתחלה המון חשיפה תקשורתית והביא המון קהל. הקרב עם מלון היה האירוע השני בגודלו שהארגון עשה. בקרב השלישי, כש-WCW צנחה, הוא לא שינה. בנושא גולדברג, הוא אמר שהמון לקחו קרדיט להצלחה שלו. רעיון ספירת הרצף בא מטניי, ולכמה חודשים השתמשו במספרים אמיתיים. הטעות הייתה כשלקחו משהו גדול שעבד, והחליטו לעבוד עליו. אפילו שאנשים ידעו שהניצחונות לא אמיתיים, גולדברג היה חסר תקדים ביכולת להיראות אמיתי. כשנתן לביג שואו- אז הענק- ג'קהאמר, אנשים האמינו שהוא מהאנשים החזקים בעולם. מסיבות לא מובנות, עברו מהמספר האמיתי לניצחונות שלא קרו. זה לא חיסל את גולדברג, שעוד הביא רייטינג כל פעם שהופיע ומשך קהל עד למות הארגון, אבל הפסקת לראות שלטים עם מספרים בקהל. זה הוציא את האמינות מהדמות. ברשימת החלטות הבוקינג המטופשות, זה לא במאייה הפותחת, אבל היה להם מזל ליצור משהו ייחודי שהתחבר עם הקהל ונתן להם לקחת משהו ברצינות. בלי סיבה, כאילו ניפוח המספרים יוסיף לרייטינג, הם לקחו משהו שעבד טוב מהצפוי, ודאגו שהקהל שלהם לא יקח אותו ברצינות. חלק שלישי בשבוע הבא.

YossihNew · 27/12/25

הספר של אריק בישוף, חלק ג'- 27 בנובמבר, 2006:

החלק השלישי במאמר על תולדות WCW מתחיל ברצון של בישוף להביא את ברט הארט. בישוף אמר שרצה להביא את ברט אחרי שהחוזה שלו נגמר ב-1996, אבל טען שבניגוד למה שדווח אז ומאז, הם לא דיברו ברצינות. בעצם, מה שקרה היה מפורסם. בישוף שאל את ברט מה צריך כדי שיגיע ל-WCW. ברט, שלא רצה לעזוב את ה-WWF, אמר שהוא רוצה את החוזה של הוגאן. בישוף אמר שאין סיכוי, וביקש מברט להביא רעיון אחר ולהציע סכום כספי. ברט אמר 3 מיליון דולר לשנה, ביודעין שזה מגוחך. בישוף אמר שיראה אם יוכל. המו"מ ה"לא רציני" גרם לכך ששני הצדדים רבו על ברט. מתישהו, גם WCW וגם ה-WWF ציפו שברט יעבור ל-WCW. ברט התלבט בעצמו. היו אנשי הוליווד שעבדו איתו וגם רצו שיגיע ל-WCW, כי התחושה הייתה שה-WWF בלתי אפשריים יותר. וינס דיבר על התקופה ואחרי שאיבד את קווין נאש וסקוט הול בתחילת השנה, אלו שתחתיו אמרו שזה יהיה אסון אם ברט יעזוב גם הוא.
אפילו אחרי שווינס נסע לקלגרי לשכנע את ברט לחתום על החוזה המפורסם ל-20 שנה, בביתו של ברט, ברט עוד לקח את הזמן. WCW עוד ניסו להגיע לחוזה יום לפני RAW שפרסמו שברט יחזור. ברט חתם בסן חוזה למעריצים וקיבל שיחות מ-WCW שניסו לגרום לו לסגת מההסכמה בע"פ עם ה-WWF. בסופ"ש לפני שהגיע ל-RAW, בישוף שלח לברט חוזה חדש לסן חוזה, אבל הוא כבר החליט להישאר ב-WWF. וינס, כשגילה שלברט יש את החוזה איתו, ביקש ממנו להביא אותו ל-RAW ולקרוע אותו בזירה. ברט סירב, והשאיר את החוזה בסן חוזה אצל חבר. בטלוויזיה, אמר שדיבר עם ארגון אחר, ולמרות שלא הזכיר את WCW ובישוף, כולם ידעו על מה הוא מדבר, ואמר אצל וינס בשידור כמה היו מקצועיים מולו. היחסים של ברט ודייב היו מתוחים, אבל אחד מהחברים שלו ראה את החוזה. זה היה עבור 2.8 מיליון דולר לשנה במשך שלוש שנים. מה שאירוני זה שבישוף אמר בספר שמחלקות אחרות החליפו הוצאות ל-WCW וניפחו את ההפסדים, אבל רק 800,000 היו מ-WCW. שני המיליונים האחרים באו מטרנר בידור ביתי, כהבטחה שנתית לשחקן. שני הצדדים החליפו הוצאות, ודי הרבה. חשוב לציין שזה לא מה שברט חתם עליו כעבור שנה, הוא השיג 2.5 מיליון לשלוש שנים. בישוף נתן לברט את המוצא שהיה צריך ואמר שה-WWF טענו שברט יגיע לנייטרו עם התואר, ואמר שזה מגוחך ולא קרה. הוא אמר שווינס חשב שברט יזרוק את תואר ה-WWF לזבל כמו מדוזה. בישוף אמר שזאת לא הייתה התוכנית וגם אם זאת הייתה, לא יכול היה לעשות את זה. המחלקה המשפטית של טרנר אמרה לו לא לעשות כלום שיוסיף לתביעה שה-WWF הגיעו נגד WCW. ה-WWF השתמשו במדוזה כנקודה לתביעה, כי וינס הפסיד ב-1991 בשני מקרים עם פלייר ותואר WCW בשידור, והם ידעו את זה. בישוף אמר שווינס לא ידע את זה ולכן לא סמך שלא יקרה משהו כמו מדוזה. אבל וינס ידע, כי הארגון שלו הגיש תביעה, והוא ידע איך הפסיד ב-1991 בגלל ששידר את התואר של היריב. בישוף אמר שווינס לא היה צריך לחשוש, ושזה היה חסר תוחלת, מה שקרה במונטריאול, למרות שכולם הרוויחו מזה.
בישוף אמר שברט היה שונה, חסר תשוקה ומחויבות ל-WCW ושאיכזב. הוא אמר שביקרו את הארגון כי לא השתמשו בו נכון, אבל האשים את ברט. הוא לא דיבר על הבוקינג המוזר שלו, ואמר שאפשר לכתוב סרט טוב, אבל אם השחקן הראשי לא מצליח, זה לא עובד. עם כמה חריגים, ברט ב-WCW לא היה ברט מה-WWF. הוא לא נראה שמח או נינוח. אפשר להאשים את שני הצדדים על זה שלא הצליח כמו שחשבו, אבל אם כבר, 80% מזה באשמת WCW. היה נייטרו בו ברט החליף את סטינג, הציל אנשים ותקף המון אנשים מה-nWo. הקהל עודד אותו, אבל לא התפרע כמו כשסטינג עשה את זה. פקפקו בו. כמובן שעד אז הם גנזו את הפיוד שלו עם פלייר, למרות שהם ממש הצליחו, כי הקהל עודד את פלייר. אז הם ביטלו את הצמד שלו עם פלייר, לפני שהיה להם קרב, מסיבות לא ברורות או אולי רק בגלל שפלייר יצא אובר והיו לו אויבים אז. הדבר האחרון שרצו אז זה צמד של פלייר וברט שיעזור לפלייר, כי אם פלייר קיבל הזדמנות ב-WCW, הוא מיד יצא אובר. בישוף לא דיבר על הפוליטיקה הפנימית בפגישות ומי קבר את מי, חלק גדול מהארגון אז. מבחינת מעריצים, הסיפור של סטינג-האלק הוגאן עניין. בישוף הודה שטעה בקרב בסטארקייד, ושסטינג היה צריך לנצח נקי. הוא אמר שהרעיון שכולם ציפו מהקרב היה מה שתוכנן. הוא אמר שזה לא קרה כי הוגאן סירב. הוא לא תמך בו, אבל אמר שסטינג היה לא בכושר, והוגאן אמר שזאת הסיבה בגללה לא עשה את זה. הוא אמר ששינו לסיום עם הספירה המהירה ושברט הארט יצא בלילה הראשון שלו ויגיד שאף אחד אחר לא ידפק. לא ידוע מי רצה להזכיר את מונטריאול, אבל בישוף אמר בהתלהבות שזה רעיון נהדר, כמו הול ונאש כאאוטסיידרים, להרוויח כסף ממה שווינס נתן לו. בין אם זה היה רעיון טוב או לא, לא נדע. אבל כמה שבועות לפני הקרב שמעו שהוגאן ינצח בספירה מהירה ויפסיד לסטינג. כמובן שמה שמוזר היה שניק פטריק לא ספר מהר להוגאן. סטינג נראה רע, כי כולם ראו שבלילה הגדול שלו הוגאן ניצח אותו נקי. זה גם לברט להיראות רע בבכורה כי התלונן על סיום נקי. וכשהתחילו מחדש בלי סיבה הגיונית, סטינג נראה רע כי ניצח. בישוף אמר שהוא לא יודע למה הדברים קרו ככה, אבל שאם פטריק היה עושה את זה בכוונה היה מפטר אותו. פטריק תמיד אמר שחשב שהוא ספר ספירה מהירה.
לא ידוע אם זה היה עניין בטווח הארוך כמו שדיברו עליו היום. זה היה הקרב הכי חשוב בתולדות הארגון וסטינג היה אובר יותר מתמיד באותו הזמן. הסיום די חיסל אותו, אבל לא היה ידוע אם יוכל לשמור על העניין כי זה היה מלאכותי, הוא יצא אובר כי לא התאבק חודשים. לא נדע. התוכנית לא הייתה בכלל שיחזיק את התואר להמון זמן, כי כולם ידעו שזה היה עשן ומראות והוא ייחשף מהר כאלוף. ושוב, באותו הזמן, עתיד הארגון נראה טוב. הם ניצחו בגדול, היו מלאים מתאבקים, וההאוס שואוז המריאו. ברט אחרי מונטריאול היה אמור להיות המתאבק הכי לוהט בעסק והרעיון היה שברט יעזור להם להתחרות ואפילו לנצח את ה-WWF בקנדה. באופן אירוני, למרות ששווקים רבים שם היו יכולים להתמלא עם ברט, הוגאן ופלייר בתחילת 1998, רק אחרי הרבה זמן, והרבה אחרי השיא, הם נסעו לקנדה. עד אז ברט כבר נקבר. התוכנית ב-1998 הייתה להעתיק את 1997, כשברט ינצח את כולם כל השנה ויבנה לקרב חלומות בסטארקייד מול הוגאן, קרב היחידים הראשון שלהם. כמובן שזה לא קרה.
אבל בזמנו, לא הייתה סיבה להאמין שלא יעתיקו את ההצלחה. אבל כשברט נלחם מול ריק פלייר בסולד אאוט בינואר 1998, זה היה האירוע הראשון של WCW שהצליח בגדול גם בלי הוגאן. וזה עם בנייה מהירה שהייתה אמורה להיכשל. פתאום הפיוד נגנז. WCW נתנה שני אירועים, עם הוגאן ובלי הוגאן. אלו בלי הוגאן לא השתוו אליו. הוגאן עבד בהמון אירועים, אבל הכוח שלו בארגון היה כי האירועים בהם לא היה לא התקרבו למה שכן השיג. כן, היו לו גם כישלונות, אבל זה היה הכלל. חשבו שהאירוע יצליח, אבל הוא הצליח ברמות של אירועי הוגאן בלעדיו. ובמקום לשים לב לביירייט, הם ביטלו הכל כי פלייר קיבל 40%, או 50%, עידוד. כל מי שהבין את הדינמיקה היה מבין את זה. כשהוגאן היה פייס, אחוז גדול מהשווקים של WCW עודדו את פלייר יותר ממנו, ואף אחד לא חשב, לפחות עד 1996 כשזה היה גורף, שהפיוד לא עובד. פשוט הבינו שלפלייר יש את המעריצים שלו. הראיונות פנים מול פנים היו נהדרים, ובגלל פלייר. הקרב היה חזק, הקרב הכי טוב של פלייר מזה המון זמן. אבל הוא נכשל כי פלייר קיבל עידוד. אז הם ביטלו את הפיוד וניסו להפוך אותם לצמד. אחרי כמה שבועות של אנגלים שיצאו אובר, ולפני שהיו בקרב, ביטלו את זה. גולדברג התגנב בלי ששמו לב והפך לכוכב הלוהט בארגון.

YossihNew · 27/12/25

הוא דיבר על איך שה-WWF הביאו את מייק טייסון ושזה שינה את הארגון. הוא לא הזכיר חלק מהסיפור שלא זכור ומדווח. כמו עם רודמן, כשבישוף גילה, הם ניסו להביא אותו עם חוזה דומה. האנשים של טייסון אמרו ל-WCW שלא חתמו למרות שרמזו להופעה של טייסון בטלוויזיה. ברסלוף גם רצה להחתים אותו. לא ידוע מה קרה עם זה, אבל WCW כנראה גילו כמה יעלה להם להשוות את ההצעה לטייסון, והם החליטו שלא. התחושה הייתה ש-1.5 מיליון לדניס רודמן ישתלם, אבל ממש לא 3.5 מיליון. כדי שזה יעבוד, טייסון היה צריך להעלות את הרכישות ב-280,000. ב-1997, ה-WWF אף פעם לא הגיעו לזה, לא לרסלמניה ולא לסרבייבור סירייס. רסלמניה 13 השיגה 237,000 רכישות, אז טייסון היה צריך להכפיל את זה כדי שזה ישתלם. אפשר להבין למה WCW ויתרה. אבל במקום להכפיל, הרכישות קפצו ל-730,000 ברסלמניה 14, וה-WWF הצליחו. WCW עוד ניצחו את ה-WWF ברייטינג לפני רסלמניה, אבל כדי להוכיח כמה רייטינג היה חשוב, רסלמניה 14 הצליחה יותר מהוגאן-סטינג והשיא של WCW. בדיעבד, ההשקעה הכי טובה של וינס. פער הרייטינג נסגר, וטייסון הפך את סטיב אוסטין לכוכב הכי גדול בעסק. תוך כמה שבועות, הכל השתנה בקרב הרייטינג שכולם דאגו לו. בישוף תיאר את ההובלה של RAW כתקופה בה הרייטינג שלהם עוד היה טוב, וגם ההכנסות. הם צמחו ועמדו בציפיות, ובעולם התאגידי ולא בצהובונים, כל עוד זה הצליח, אף אחד לא התלונן.
למען האמת, ברגע ש-RAW הובילה הם נלחצו. הוא יכול להגיד מה שירצה, אבל מי שהיה שם זוכר איך הכל השתנה שלא לצורך. הוא צדק כי העסקים עוד צמחו, אבל WCW טעו בהכל: קידום קרבות מהיר, בלי תכנון לטווח הארוך, הסתמכות על כוכבים מבוגרים ולא לבנות לעתיד. העסקים נשארו טובים עוד שנה, אבל בישוף נלחץ וחיפש דרך מהירה לנצח באותו השבוע, במקום לבנות בסיס מעריצים ומינוף כוכבים שיאפשר לו עוד רצף. למען האמת, ה-WWF לעגו ל-WCW ואמרו שהם כנס גמלאים, למרות של-WCW היו מתאבקים צעירים ומוכשרים יותר ממה שה-WWF חלמו עליהם, אבל תקועים במידקארד. הרעיונות הפכו למשוגעים. פעם הכריז על תחרות בה מעריץ יזכה במיליון דולר. זה היה חיקוי של ה-WWF כשהגרילו בית לזוכה בהגרלה באין יור האוס הראשון. האנשים של טרנר, לאחר ההכרזה בשידור, ביטלו את זה וזה לא הוזכר שוב. הוא ביקש לבנות סט חדש לנייטרו, והתרברב שזה יהפוך את הכל, כאילו למישהו היה אכפת מזה. זה היה מביך כשחזה מספרי שיא לאחר בניית הסט החדש, וזה לא שינה את הרייטינג. כמעט מיד לאחר ש-RAW התחילה להוביל, בישוף אתגר את וינס לקרב. כמובן שבגלל האגו של וינס שלא יכול היה לוותר על קרב, הוא אמר שציפה שווינס יגיע לסלאמבורי במאי 1998. הוא טען שווינס לא בא כי סטפני סיימה מכללה באותו היום. זה נכון, אבל בלי קשר, חוץ מזה שג'ים רוס, בקו החם של ה-WWF שהתחרה מול הקו של WCW וג'ין אוקרלנד, אמר אחרי שבגלל זה וינס לא בא. כדי להראות כמה זה היה מלוכלך, באותו הזמן רוס שאל מה צריך כדי להיות נערת נייטרו, ודיבר על מישהי ספציפית- שקיבלה תפקיד בנערות נייטרו למרות שהריקוד שלה לא היה ברמה של הנשים האחרות. באופן אירוני, אותה אישה, רבקה, התחתנה עם שון מייקלס. וחשוב מכך, כדי להבין את מה שקרה מאחורי הקלעים, המזכירה האישית של בישוף, ג'ייני אנג'ל, התפטרה ועברה ליחסי ציבור ב-WWF. היא הייתה העובדת השלישית ב-WCW שהתפטרה באותו השבוע בגלל הלחץ על הארגון מהפסד הרייטינג.
בישוף אמר שציפה שווינס יגיע. היו מאבטחים שחיכו בחוץ, ואמרו שאם וינס או מישהו מה-WWF יגיע, ילוו אותם לאחורי הקלעים ולזירה בלי שאלות. במציאות, או שזאת בעיית זיכרון או שהוא מתחנף. זה הצחיק מאוד, מה שקרה. למרות שהתחרות הייתה צמודה, וינס הבין שבישוף יצא מדעתו וצחק עליו, וגם אמלל אותו. הוא אמר שאם בישוף רוצה קרב, אפשר לארגן אותו, אבל הוא לא יגיע ל-WCW. ה-WWF הגיבו בואפן פומבי, וגם דרך ג'רי מקדוויט. מקדוויט איים על בישוף בתביעה כי הוא פרסם באופן כוזב. מה שהצחיק היה שבישוף צחק באוויר שווינס לא בא, ואמר בשידור לאחר שקיבל את המכתב שווינס לא יגיע. בישוף אמר לכולם בשידור שלא לרכוש את האירוע אם רוצים לראות את וינס, כי הקרב לא יקרה. חשוב לציין שכל זה השפיע על הקהל הצופה. הפרק של ת'אנדר עם הפרומואים של בישוף על הקרב שלא קרה, האימונים שלו בקיקבוקסינג, היו הנושא החשוב בתוכנית, שהייתה נוראית והשיגה רייטינג שפל. אחר כך, מקדוויט כתב עוד מכתב, ואמר שבהיאבקות, כשאומרים בשידור שמשהו לא יקרה, אז הקהל מאמין שכן, ולכן הם משתמשים בשם של וינס כדי להעלות ביירייט. ה-WWF התלוננו בכבלים ש-WCW מרמה בקידום האירוע. כן, ה-WWF. מלחמה זה מצחיק. שנתיים קודם, הם עשו פרודיה על WCW וצחקו על המתאבקים המבוגרים והמפוצצים בסטרואידים של WCW, וה-WWF ויתרו על מבדקי הסמים. אז להתלונן לכבלים על פרסום כוזב לא היה הדבר הכי חצוף. המכתב של מקדוויט אמר שווינס הוא הסיבה לרייטינג של RAW, ואריק בישוף קרא את זה וצחק על זה בשידור.
אגב, וינס לא ידע לכתוב את השם של בישוף כמו שצריך ותמיד שכח את ה-S, כי לא ידע לכתוב. וינס טען שבישוף משתמש בטקטיקה זולה למכירת האירוע ולהעלאת רכישות, כל זה שבוע לפני האירוע. הוא אמר שלא יעזור לו להעלות את הרכישות ולא יופיע כמו שהוא מזמין. אבל אם בישוף רוצה קרב, וינס הציע לארגן אותו מתי שירצה, בכל מגרש חנייה במדינה, בלי מצלמות, צלמים והכרזה ציבורית. זה לא שווינס רצה להילחם, אבל הדיבור הזה על קרב רחוב לא עזר כי אף אחד מהם לא רצה להתקדם. אבל התגובה של וינס הצחיקה. הוא לא עמד להגיע ולא נכנע. הוא הסכים לקרב, ביודעין שזה לא יקרה. בישוף אולי לא חשב שווינס יגיע אם יתחיל את הסטוריליין, אבל כשזה התחיל, המקורבים שלו אמרו שהוא מאמין בזה. ברור שזה לא היה קורה, אבל להפסיד ברייטינג שינה את בישוף. בשבועיים האחרונים הוא ידע טוב מאוד שווינס לא יגיע, בלי קשר ללו"ז. המון פעמים חשבו שווינס נשבר מההפסדים ב-1996-97, והוא בטח שמח שלקח כמה שבועות כדי שבישוף יתחרפן בציבור.
ומה שמצחיק היה ש-WCW עוד בערה. גולדברג עוד לא הגיע לשיא, אבל כשה-WWF התחילו לנצח אותם בימי שני, הכל השתנה. תזכרו שנייטרו שודרה בשידור חוזר, אז יותר אנשים צפו בנייטרו מאשר ב-RAW כל שבוע. אבל WCW הרגישה כמו ארגון מתפרק. הארגון התקדם כל כך וחשבו שלא יאתגרו אותם. זה היה לוחם מנצח בסיבוב השני, וכשחשב שהניצחון זה עניין פורמלי, חטף מכה ללסת ונפל למזרן. הם קמו והמשיכו להילחם, אבל הכל נסדק. בישוף הפך להזוי והרס את עצמו בגלל הלחץ. הוא הסתכל על כל בעיה פרט לגדולה. הם הפסידו כי הצד השני חיזק את המיין איבנט באמצעות כוכבים חדשים. פרט לגולדברג, צירוף מקרים, ו-DDP, חדש אבל מעל גיל 40, WCW לא נתנה פוש לאף אחד חדש בצורה משמעותית, גם עם רוסטר יותר מלא באנשים מכל ארגון בעסק. ההמשך יבוא בשבועות הקרובים.

YossihNew · ביום שלישי ב- 07:28

היאבקות בחג ההודיה:

לא תשמע את ההיסטוריה האמיתית, אבל סרבייבור סירייס הייתה תוכנית נגדית במלחמת ההיאבקות. במופע ה-20, המופע שני רק לרסלמניה בוותק. כדי לדעת, צריך לחזור למופעי העל בהיאבקות, לאירוע הקרנות בשם סטארקייד שהתרחש בחג ההודיה ב-1983 בגרינסבורו קולוסיאום. הכוכב של האירוע, ריק פלייר, זכה בתואר ה-NWA בפעם השנייה מהארלי רייס, והתאבק גם השנה. לקהל הוותיק, חג ההודיה קשור להיאבקות. זאת הייתה מסורת בארה"ב. המשפחות אכלו אחר הצהריים ויצאו בערב. הפרומוטרים גילו שחג ההודיה היה לילה מצוין למשיכת קהל. היו מסורות, בעיקר באטלנטה ובגרינסבורו, שבנו לזה כל השנה, וזה היה המופע הגדול כל השנה. דאלאס, קנזס סיטי ומיניאפוליס גם בנו לחג ההודיה. ב-WWWF לא היה דבר כזה, ולכן אין היאבקות באותו הלילה.
הרבה לפני סטארקייד הראשון, היו מופעי חג הודיה גדולים בגרינסבורו קולוסיאום עם פלייר במיין איבנט. אירוע חג ההודיה הראשון שלו ככוכב היה ב-1974, עם איבן קולוף מול ג'וני ווייבר וטייגר קונוואיי ג'וניור בקרב לפני המיין איבנט, מול 11,268 איש. ב-1975 כנראה מילאו את הקולוסיאום לראשונה, עם 16,000 איש, על טורניר אליפות ארצות הברית. פלייר שבר את הגב שלו כמה שבועות קודם לכן בהתרסקות מטוס והיה פצוע. הוא חזר ב-1976 לבאטל רויאל שהביא 11,063 איש. בתחילת שנות ה-80, הוא כבר היה הפייס המוביל, והמסורת הייתה פלייר בתוך כלוב, בקרב הגדול של השנה. ב-1980 ניצח את גרג ולנטיין. ב-1981 כבר היה אלוף העולם לראשונה, לאחר שניצח את דאסטי רודס בספטמבר בקנזס סיטי. בחג ההודיה ניצח את אולי אנדרסון בקרב כלוב. בסטארקייד הראשון ב-1983, פלייר פור דה גולד, בנו על זה שפלייר נשבע לפרוש אם לא יזכה בתואר ה-NWA מרייס בקרב כלוב שג'ין קיניסקי שפט. אירוע חשוב בתולדות ההיאבקות. היו כמה אירועים שהוקרנו בניו יורק ובלוס אנג'לס כשהאולם המקומי היה מלא. הראשון מחוץ לעיר היה ב-1976 למוחמד עלי-אנטוניו אינוקי, אירוע לאומי שרוב הפרומוטרים החשובים במדינה עבדו עליו.
סטארקייד הראשון היה של ג'ים קרוקט ג'וניור, עם הזכייה של פלייר בתואר, ומה שנחשב אז לאנדרקארד עמוס- שני מיין איבנטים אחרים, כולל רודי פייפר-גרג ולנטיין בקרב רצועת כלבים וג'ק וג'רי בריסקו-ריקי סטימבוט וג'יי יאנגבלוד על תארי הזוגות- מה שמילא את הקולוסיאום. גם הגיעו 30,000 איש לערים אחרות בטריטוריה להקרנות. ב-1986, סטארקייד היה מזוהה עם גרינסבורו, למרות שהאירוע גדל לזה שחצי מהאירוע היה בגרינסבורו וחצי שני באטלנטה. באותה השנה, פלייר-ניקיטה קולוף ומידנייט אקספרס-רוד ווריורס בקרב פיגום- ליל הולכי השמיים- מילא את הקולוסיאום ואת האולם הסמוך להקרנה. אטלנטה, שקיבלה את הקרבות הגרועים- לא פורסם מי יגיע לאיפה- לא מילאה, אבל הייתה קרובה עם 14,000. האירוע בן ארבע וחצי השעות, עם הקהל החי וההקרנות, הכניס 980,000 דולר, רק בדרום מזרח המדינה. רסלמניה 2 הכניסה 5.1 מיליון, אבל זה בכל צפון אמריקה ולא רק בטריטוריה אחת. אבל ההקרנות גססו, והאירועים בתשלום היו הדבר החדש.
בחג ההודיה 1987, קרוקט החליט שסטארקייד יהיה הבכורה שלו באירועים בתשלום. כדי לנסות שהארגון לא יראה כמו ארגון אזורי בדרום מזרח המדינה, הוחלט לא לערוך את המופע בגרינסבורו אלא בשיקגו. שיקגו אמנם הייתה מלאה, אבל הקהל של גרינסבורו לא סלח לארגון, שבגלל מה שקרה באותו הלילה פשט רגל כעבור שנה. רסלמניה 3 הייתה כמה חודשים קודם לכן, האירוע הכי גדול בתולדות ההיאבקות עד אז. קרוקט הכריז שבניגוד ל-WWF, שהיה להם אירוע בשנה, להם יהיו ארבעה- סטארקייד הראשון. ה-WWF הודיעו על סרבייבור סירייס באותו הלילה. זה היה לא הוגן, אבל חברות הכבלים התלהבו, וקרוקט גם. החברות החליטו לשווק את שני האירועים בהנחה. קרוקט שמח להעביר את האירוע לאחר הצהריים. וינס לא רצה להסתפק בזה. הוא סירב לזה, ואמר שכל חברת כבלים שתשדר את קרוקט לא תשדר את סרבייבור סירייס. הוא גם אמר שכל מי שישדר את סטארקייד לא ישדר את רסלמניה 4, למרות שלא קיים את זה. ה-WWF היו הצלחה בטוחה אחרי ההצלחה של רסלמניה 3. כל מערכת שהבטיחה לקרוקט ברחה, כי חשבו שאפשר להרוויח יותר מווינס. קרוקט גמר עם חמש חברות כבלים במדינה- ארבע בשוק הביתי שם ה-WWF לא הצליחו, ואחת בסן חוזה, שאמרה שנתנה לקרוקט את המילה שלה וסירבה לבגוד בו, למרות שזה עלה להם בהמון כסף. זה אפשר לדייב לראות את סטארקייד שמעטים יכלו לראות, ולרוץ לעיר קרובה לבית של חבר לסרבייבור סירייס.
קרוקט בדרך כלל עשה אירועים יותר טובים, ומופעים גדולים טובים יותר, אבל סרבייבור סירייס הייתה האירוע הטוב באותו היום. מחוץ לסן חוזה, אף חברת כבלים לא התלבטה בנושא הזה. בלי צלחות לוויין, ובלי חברות ששידרו את האירוע, סטארקייד הפסיד. קרוקט כנראה היה פושט רגל בלי קשר. הקהל שלו לא היה גדול מספיק כדי להכניס סכום כפיצוי על התשלום לשידור בשווקים גדולים, והבוקינג גרם לקהל לברוח מהר. אבל להפסיד 1.2 מיליון דולר בהכנסות שהאירוע היה משיג אם היו מזמינים אותו, היה קשה. ואז וינס כיסח את האירוע השני של קרוקט כששידר את הרויאל ראמבל כספיישל חינמי ב-USA נטוורק, וזה חיסל את קרוקט כתחרות. סטארקייד כעבור שנה עבר לחג המולד בדצמבר, עד ש-WCW נסגרה. סרבייבור סירייס הייתה המסורת של חג ההודיה. היא עזבה את האירוע, ואת קרבות ההדחות של החמישיות שנבנתה סביבם כי קרבות ממוקדים משכו יותר.

YossihNew · ביום חמישי ב- 06:35

הספר של אריק בישוף, חלק ד'- 6 בדצמבר, 2006:

חלק ד' בתולדות WCW מתחיל בדיוק כש-RAW החלה להוביל על נייטרו ברייטינג. במקום לספוג ולבנות כוכבים חדשים, בישוף נלחם בקרב נורא וזרק הכל כל יום שני כדי לנצח. היו שבועות שזה עבד- לפחות לאותו השבוע, כמו גולדברג זוכה בתואר מהוגאן בטלוויזיה בחינם. אבל כש-1998 נגמרה, הניצחונות בימי שני היו רק חלק מההיסטוריה. למרות שהאירועים וההאוס שואוז בערו, והרייטינג עוד היה טוב ואפילו מצוין בסוף השנה, רק לא טוב כמו המתחרים, בישוף איבד תפיסה. הזיכרון של בישוף לגבי הוגאן-גולדברג היה שונה ממה שקרה. הוא טוען שהוגאן התקשר אליו יום אחד ואמר לו לשים אותו בקרב עם גולדברג, ושיפסיד לו את התואר. נייטרו ביולי 1998 בג'ורג'יה דום הביא את קהל השיא ל-WCW- כל הג'ורג'יה דום התמלא ב-41,412 איש, והיו כאלו שחזרו כלעומת שבאו. 36,506 שילמו, והם הכניסו 906,330 דולר, וזה גם שיא ארגוני. מבחינת האירועים, זה אירוע ההיאבקות הכי מוצלח בארה"ב שלא של וינס מקמהן. במובנים רבים זה היה קו פרשת המים לארגון, למרות שהפסידו בימי שני יותר משניצחו.
הסיפור האמיתי הוא שכמה שבועות מראש, יותר מ-20,000 כרטיסים נמכרו בלי שפרסמו כלום בקארד. גולדברג, שגר באטלנטה והפך לגיבור לאומי בזמן קצר, היה זה שמשך קהל. באותו הזמן, עם רצף הניצחונות, הוא היה מושך קהל גדול יותר ממה שסטינג היה אי פעם, אפילו יותר ממה שברט הארט יכול היה להיות עם פוש נכון, לקראת קרב האליפות המצופה עם הוגאן. הוא היה גדול יותר בעיר שלו מכל מקום אחר. כשזיין ברסלוף אמר להוגאן שיגיעו 35,000 איש לתוכנית, הוגאן, שהכיר טריקים, הציע להוסיף קרב חושך לא על התואר מול גולדברג, ושברסלוף יקדם אותו מיד באזור. הכוונה הייתה ברורה, כי המון אנשים מטרנר עמדו להגיע. עם קהל כזה, הם יתנו לגולדברג והוגאן קרדיט עליו. מה שהביא קהל היה נייטרו, כמובן, שהייתה משיגה 20,000 איש לבד, אבל הציפוי היה גולדברג. שבעה חודשים קודם, ערכו נייטרו בג'ורג'יה דום, עם סטינג כמושך הקהל הגדול לאחר סטארקייד, והגיעו 23,058 איש ששילמו ו-26,773 בכלל- שיאים ארגוניים ומה שנחשב מדהים אז. הארגון היה קר יותר מבחינה לאומית ביולי, כי השיא שלהם היה בפברואר 1998, כשהם מילאו בערך 20 האוס שואוז ברצף במדינה, ואף ארגון אחר לא הגיע לזה. עוד 12,000 איש הגיעו לאחר המופע הקודם, וזה בגלל גולדברג באנטלנטה. ה-6,000 האחרונים ואלו שסולקו, והאמת שיכלו למכור עוד כרטיסים אם היו זמינים, הגיעו בגלל הקרב. הוגאן אמר שיפסיד לגולדברג נקי. זאת לא הייתה בעיה- זה היה מה שנכון לשוק המקומי, ורק הם היו יודעים על זה, והוגאן יקבל חצי קרדיט על קהל השיא בפני המנהלים של טיים וורנר. יזכרו את זה כלילה בו הוגאן וגולדברג הביאו קהל שיא. הרעיון בהתחלה היה לא לעשות חילוף תואר או לשדר את הקרב הראשון בטלוויזיה, כי כולם ידעו שזה יהיה גדול, ואפילו יותר מהוגאן-סטינג, כשיערכו את זה באירוע.
אז הם התחילו לפרסם מקומית את הוגאן-גולדברג בקרב לא על התואר שלא ישודר. אחרי מלך הזירה, RAW השיגה 5.36%, תוכנית ההיאבקות הכי נצפית עם תחרות אי פעם, ובה סטיב אוסטין זכה בתואר ה-WWF מקיין. נייטרו הישגה 4.05%, ממוצע, אבל כש-RAW התחילה, תוך דקות היא ירדה ל-3.6%. במיין איבנט, אוסטין-קיין השיג 5.94%, ו-WCW עשתה אנגל עם הוגאן, קארל מלון ודניס רודמן שהשיג 3.99%. אחרי הפיגור של שתי נקודות, הוכרז בת'אנדר באופן מפתיע שהוגאן-גולדברג יהיה קרב אליפות בנייטרו ביום שני בג'ורג'יה דום. מעטים זוכרים שהקרב הכי גדול בארגון, וחילוף התואר, נעשה עם בנייה של כמה ימים למה שהיה צריך להיבנות חצי שנה מראש. באותו הזמן, הם כבר הכינו אנגלים להגנות של הוגאן מול קווין נאש וברט הארט, ואז הקרב מול גולדברג, כי שבוע קודם, לא חשבו שהוגאן יפסיד את התואר או שגולדברג יזכה. זה לא חריג כמו שזה נשמע, כי WCW לא ממש קידמו כלום מראש, אז זה לא שהיה תאריך לקרב כזה מראש, כמו סטארקייד. ההיגיון אומר שזה היה בתחילת 1999. הבנייה הייתה דוחה את הירידה, אבל המציאות היא שהנפילה הייתה בלתי נמנעת. הוגאן הפסיד לגולדברג נקי בלי כלום. לא הייתה גניבת זרקורים כמו אולטימייט ווריור, בגידה של סטינג או הגזמה כמו רוק. הוא לא יכול היה להוציא את גולדברג אובר יותר, לפחות אז. כמובן שהוגאן נשאר המוקד לארגון והאלוף היה מקום שני באירועים, וזה די פגע בניצחון ולקח את המומנטום שלו. אבל עם כל הבעיות, ברגע הזה, העסקים היו חזקים, אפילו שכל יום שלישי כשהרייטינג הגיע הם חשו כמו מפסידנים וחיפשו תיקון מהיר. בתמורה להפסד התואר בשידור, הוגאן קיבל הבטחה שכשהרצף של גולדברג יצטרך להסתיים, הוא יהיה זה שיזכה בתואר ויחסל אותו. כמובן שלא ניצח אותו שוב, ועם כמה שזה נשמע מטורף בדיעבד, לא היה ביניהם קרב באירוע. עם כל הפוליטיקה אחרי, נאש היה זה שניצח את גולדברג, אבל הוגאן סחב את התואר. זה היה קשור לכל האנשים עם הכוח מאחורי הקלעים, בלי מחשבה מה יהיה הכי טוב לארגון ולעסקים.
התגובה של בישוף על כך שזרק תוכנית שכנראה הייתה מכניסה יותר מכל מופע אחר בתולדות הארגון? הוא טען שביקרו אותו בצהובונים, אבל אם ביקרו אותו, הוא עשה את הדבר הנכון. אם הקרב הראשון הזה היה מקבל בנייה במשך חודשים ולא כמה ימים, הוא היה משיג יותר מ-650,000 רכישות. הוא היה יכול לאתגר את ה-730,000 שרסלמניה השיגה באותה השנה אם היה נערך בסטארקייד או באביב הבא. הם לא יכלו לעשות קרב חוזר כי הוגאן סירב לעשות עוד ג'וב וכולם ידעו שגולדברג לא יכול היה לעשות ג'וב כרגע. אפילו ב-1999, כולם הבינו שזה שגולדברג יעשה ג'וב שני להוגאן אחרי נאש לא מתאים לעסק. ושמונה שנים אחר כך, הוא מנסה להגיד שזה הדבר הנכון, אפילו שזה נראה גרוע יותר בדיעבד.
הוגאן-גולדברג הביא 6.91% רייטינג ויותר משבעה מיליון צופים. זה היה הקרב הכי נצפה בתולדות הכבלים, אבל כמה קרבות של ה-WWF ב-1999 שברו את השיא. אפילו WCW שברה את השיא בהמשך השנה. WCW שינתה את המצב בזכות העובדה שגולדברג רדף אחרי התואר שעתיים- הוא ניצח את סקוט הול בתחילת התוכנית כדי להשיג את הקרב- והשיגו 4.93% לעומת 4% ל-RAW. בישוף אמר שחשו שזה בסדר לעשות את זה בשידור ובחינם, כי אז יבנו קהל לטווח ארוך, ויהיו יותר אנשים שיצפו בתוכנית. זה היה יכול להיות טיעון טוב אז. ראו את הקרב הזה יותר אנשים, ואחד מהזיכרונות הכי גדולים לא רק בתולדות הארגון, אלא גם בתולדות העסק, יהיו התגובה הגדולה של הקהל כשגולדברג ניצח את הוגאן עם הקהל הגדול. אבל בדיעבד, זה מתפרק. אפילו שזה היה הרגע הכי זכור בנייטרו, שבוע אחר כך כולם הניחו שנייטרו תנצח מהמומנטום, אבל RAW ניצחה בשבוע הבא- צמוד, 4.65% לעומת 4.46%. כעבור שבוע הכל חזר לאיך שהיה לפני הקרב. זה לא בנה קהל לטווח ארוך, ולא שינה את הכיוון. גולדברג, בגלל שזכה בתואר ועבד מתחת להוגאן שהיה בפסגה, איבד המן מומנטום מאנשים שחשבו אז שחזו בשינוי חשוב.
שבועיים לאחר הקרב הגדול, אוסטין הפך בבירור למושך הרייטינג הכי גדול בעסק. שני הסגמנטים שלו ב-RAW ניצחו את נייטרו בשתי נקודות הפרש. ראיון שלו העלה את הרייטינג מ-4.4% ל-5.6%, וקרב שלו מ-4.8% ל-6%- אז כשהופיע בתוכנית, כל פעם הוסיף 1.6 מיליון צופים, והרוב באו מהתוכנית השנייה. פחות משלושה חודשים לאחר ש-RAW סיימה את הרצף של נייטרו שנמשך שנתיים, הקרב למקום ראשון ברייטינג כמעט נגמר. נייטרו השיגה עוד כמה לילות טובים, כמו הלילה הראשון בו אולטימייט ווריור הגיע- הוא הביא רבע שעה מעולה ואחרי שבועיים לא היה חשוב- או הקרב המפורסם של DDP וקארל מלון-דניס רודמן והוגאן בחינם כמה שבועות אחרי האירוע, מה ששבר את השיא של הוגאן-גולדברג, אבל זה היה נדיר. אבל הקרב של DDP ומלון-רודמן והוגאן הפך לקרב הכי מיינסטרים בתולדות WCW. הם השיגו 600,000 רכישות, מקום שני לארגון. WCW הצליחה כי מלון ורודמן הובילו את הנבחרות שלהם לגמר ה-NBA, ואפילו קצת התקוטטו באופן מפורסם כשרבו על כדור, וזה אמר שקהל הכדורסל שמע על הקרב שלהם, ודיברו על זה בכל עיתון ושידור חדשות במדינה. זה היה רגע מושלם, ובגלל שידעו שיש קרב, חשדו שהוא תוכנן. הקרב היה אסון כי רודמן הבריז מהאימונים שלו וחגג לילה קודם, ואז נעלם ביום הקרב. הוא נמנם לו בפינה. רודמן הרס את הקרב למלון, שהתאמן קשה והרוויח כבוד מכל המעורבים בקרב. אבל במלחמה צמודה, אחרי שה-WWF השיגו את הפרסום של טייסון, WCW השיגו משהו דומה. כעבור חודש ניסו שוב, הפעם עם ג'יי לנו. יש חוק בהיאבקות לגבי גימיקים- כשמשתמשים ברעיון טוב לעתים נדירות, הוא עובד. כשמשתמשים בו יותר מדי, אפילו הרעיון הכי טוב יהפוך לרע. אחרי רודמן ומלון, WCW לא עמדו למשוך עם אנגל סלבריטאים המון זמן. אז חודש אחר כך הם ערכו את ג'יי לנו ו-DDP-הוגאן ובישוף. זה לא נכשל, והארגון השיג יחסי ציבור, אבל המספרים ירדו. בדיעבד, בישוף אמר שזה כי לנו לא היה מאיים פיזית. הצילומים של הוגאן מוכר ללנו באמת היו מגוחכים. לנו היה לא אתלטי וביום הקרב אמרו לו לעשות את המעט האפשרי, וביקשו מקווין יובנקס לעשות את הסיום במקומו. זה היה נורא כי אחרי הקרב, נאש צעק על הוגאן שמכר ללנו, ואמר שזה הביך את המקצוע.
בסתיו, בישוף היה שבור. תזכרו שעוד נשארו המופעים הכי גדולים של הארגון, אז ההפסדים לווינס, ולא מצב הארגון, היה מה שפגע בו. בהתייחסות לכך אמר שככל שהזמן עבר, היה ברור לכולם שהוא ויתר רגשית, ואמר לאנשים שאם הדברים לא ישתנו, הוא יעזוב. זה בניגוד למה שאמר כמה עמודים קודם. אז נחשו את מי הוא האשים? הוא אמר שהצהובונים היו מלאים בשמועות ורכילות מאחורי הקלעים. המתאבקים וההנהלה הדליפו, לפעמים למען עצמם, לפעמים רק כדי לפגוע. במוחם המעוות הם חשבו שזה יעזור להם.
אף אחד לא "הדליף" יותר מבישוף, אבל הארגון קרס מכל הצדדים. וזה היה כשעוד הרוויחו המון כסף. אבל עם השידור הרע, ההברזות בהאוס שואוז והשחצנות כלפי הלקוחות, הם לא יכלו לנהל את זה, בעיקר כשנלחמו מול תחרות שהתאפסה על עצמה. והמתאבקים בפסגה רצו לנצח בטווח הקצר ולא לעזור לארגון, מה שהיה עוזר להם לטווח הארוך. הוא אפילו לא זכר את הבעיה בהאלווין האבוק 1998. הוא אמר שהוא מניח שהקרבות הראשונים התארכו, ומתישהו הם הבינו שיש להם בעיה והם חשבו על פתרון. הם דיברו עם חברות האירועים והסבירו מה קורה, וביקשו עוד זמן לוויין, ורוב הזמן אמרו להם שיש עוד זמן. האמת ששבוע לפני האירוע, הארגון עשה משהו לא צפוי. כולם ידעו שהאירועים נגמרים בין 22:40 ל-22:50, וכדי להפתיע תכננו לסיים ב-23:20. הבעיה הייתה שהאחראים להודיע לחברות האירועים פישלו, ואף אחד אחר לא ידע. הם ערכו אירוע ארוך, וב-23:00 בלילה, רוב, אבל לא כל החברות, עצרו את השידור, ממש לפני גולדברג-DDP על תואר העולם. הוא אמר שזה גרם לכך שרצו להיפטר מ-WCW. הם עוד הרוויחו כסף, ואמנם כמה אנשים בטיים וורנר בטח הובכו מההיאבקות, אבל עברו כמה שבועות עד שג'סי ונטורה הפך למושל. מבחינת המעריץ החיצוני, ההיאבקות הייתה הכי מגניבה שהייתה אי פעם. לא לילה אחד סיים את הכל ל-WCW, אבל ב-4 בינואר, 1999, היה הדוגמה האולטימטיבית. התוכנית הראשונה שחזרה לג'ורג'יה דום באטלנטה מאז שגולדברג זכה בתואר, איפה שהוגאן שיחק נהדר, והארגון ה"מפסיד" הביא 34,788 איש ששילמו ו-38,809 איש בבניין שנועד ל-46,000, וקבע את שיא ההכנסות לארגון, 930,735 דולר.

YossihNew · ביום חמישי ב- 06:36

זה שבר את השיא שקבעו שבועיים קודם בנייטרו ב-TWA דום בסנט לואיס, שהכניס 914,389 דולר. במקום לשמוח על שבירת השיאים, בישוף כעס. הוא אפילו צעק על ברסלוף בלילה הזה או למחרת היום. הוא כעס כי ערכו שלושה מופעים באצטדיונים בארבעה שבועות- שבועיים לפני סנט לואיס היו באסטרודום ביוסטון- ואף אחד מהם לא הכניס מיליון דולר. אחרי סנט לואיס, כש-28,959 איש שילמו בסופת שלגים כדי לראות את החזרה של ריק פלייר, ושברו את השיא של ההכנסות, הוא ניסה בפעם היחידה להשתיק את הקהל וההכנסות. הוא כל כך התנתק מהמציאות עד שחשב שלא להביא 30,000 איש בסופת שלגים נכשל, בנוסף לכך שהשיגו 3.99% לעומת 4.71% ל-RAW. אבל גם עם פער גדול על הנייר, בלי מתבגרים וילדים, בנייטרו צפו 3,249,000 מבוגרים לעומת 3,071,000 מול RAW, והפער היה גדול יותר עם השידור החוזר. אבל WCW ממש נלחצו. זה מדהים שהסימן הראשון לייאוש, כשבישוף אתגר את וינס לקרב, התרחש רק כמה שבועות אחרי ש-RAW ניצחה ברייטינג לראשונה מזה שנתיים, כש-WCW הייתה בשיאה. ועדיין, בדצמבר, בישוף כמעט חתם על עסקה שיכלה לשנות את תחילת 1999. ה-NBA היו בשביתה והמון שעות ב-NBC שהוקדשו למשחקים היו צריכים מילוי. במה שהיה אמור להיות מהלך נהדר, הוא הגיע להסכם לשני ספיישלים בפריים טיים בראשון, ממש מול טבח יום הקדוש ולנטיין ורסלמניה 15. זה היה אמור להיות הסופר סאנדיי הראשון מאז 1989, עשור קודם. החוזה לא הושלם, אבל WCW הגיעו רחוק וכבר שכרו את האולם בלאס וגאס לשני התאריכים. הרעיון היה שבאחד מהתאריכים הוגאן יגן על התואר מול גולדברג, אבל לא ידעו אם יעשו את זה במופע הראשון, או שיעשו שם אנגל והקרב, שבו גולדברג היה זוכה שוב בתואר, היה קורה מול רסלמניה. זה היה הרעיון של בישוף וברסלוף לפגוע ברסלמניה, ולא ברור אם הוגאן היה מודע לכך. בישוף גם רצה שרודמן וכרמן אלקטרה יתגרשו באמת בשידור חי. WCW ניסו בלי הצלחה לעשות איתם אנגל בכמה מקרים. למען האמת, אחד מהאנגלים הכי מפורסמים שלא נפתרו ב-WCW, נהג ההאמר המסתורי שלא נחשף, הייתה אמורה להיות אלקטרה, אבל היא סירבה. NBC אמרו שיקדמו את האירוע וכוכבים גדולים ישתתפו בו, כולל מת'יו פרי, שהיה בשיא של "חברים", באירוע הראשון. הרעיון היה שישה מופעים ב-NBC ב-1999, והרעיון היה שלעתים קרובות, ואפילו תמיד, יהיו מול האירועים של ה-WWF. הרעיון התרחש בגלל השביתה ב-NBA, אבל שלושה מהאירועים נקבעו לפריים טיים בימי ראשון לאחר העונה. באופן אירוני, כשה-WWF גילו על זה, הם פנו ל-NBC, וכעסו שהתאריכים נקבעו מול האירועים שלהם, ושלא פנו אליהם. ל-WWF ול-NBC היה קשר בין 1985-91 לסאטרדיי נייט'ס מיין איבנט, ואם NBC רצו היאבקות, אחרי שה-WWF גדלו בגלל סטיב אוסטין-וינס מקמהן, הם לא הבינו למה ש-NBC תלך ל-WCW. אמרו ב-NBC שאין הסכם, וטכנית לא היה.
לא ידוע למה ההסכם נפל. מה ששמעו אז היה שאנשי טיים וורנר התעכבו בחתימה וזה לא נחתם לפני שסיימו את השביתה ב-NBA בתחילת ינואר, ואז NBC כבר לא רצתה. בספר, בישוף דיבר על זה, אבל לא אמר שיתחרו באירועים של ה-WWF, בעיקר שהתאריך השני היה מול רסלמניה. הוא אמר שההנהלה של הארגון בינואר סירבה לרעיון. בישוף הסביר שאמרו לו שאם ההיאבקות הייתה ב-NBC, זה היה קשה למכור פרסומות ל-TBS ו-TNT בנייטרו ות'אנדר. זה לא הגיוני, כי אמינות של המוצר ברשת הייתה עוזרת למפרסמים. בדיעבד, אף אחד לא יגיד שסאטרדיי נייט'ס מיין איבנט לא עזרה ל-WWF בשנות ה-80. אבל המון החלטות לא הגיוניות. בישוף אמר בספר שלו שלא אמרו לו שפסלו את זה, ושחיכה שיאשרו לו ללכת קדימה. יכול להיות שיש קצת אמת פה, אבל יש בעיות בזמנים. בישוף אמר שההסבר היחיד הוא שהיו אנשים ברמה גבוהה אצל טיים וורנר שלא רצו שיצליחו, ומתחילת 1998 עשו הכל כדי להכשיל את WCW, כדי שיוכלו לסגור אותה.
אלו השעירים לעזאזל על כך שהארגון עשה טלוויזיה גרועה, משהו שהיה מוכן להודות בו ב-2001, אבל עכשיו מתנהג כאילו זה לא קרה. בנייטרו של ה-11 בינואר הכריזו על האירוע "האהבה כואבת" בלאס וגאס. למחרת היום זה בוטל ולא התרחש. כנראה שהודיעו מלמעלה שאסור להיאבקות להגיע ל-NBC, אבל הביטול של NBC קרה כשהשביתה ב-NBA נגמרה. בזמנו אמרו שההנהלה התעכבה בחתימה על ההסכם, ואז השביתה נגמרה ו-NBC לא רצו. למעשה, יש בסיפור של בישוף פגמים, כי אחרי הביטול של NBC, בישוף הלך ל-TNT וביקש ספיישל בשידור חי בין שמונה לעשר ב-14 בפברואר. TNT הסכימו. הסיבה שזה נגנז היה בגלל שכל הסלבריטאים לא עמדו להגיע בלי NBC. הטלוויזיה והאנגלים שהבריחו צופים היו בקצב עד שאף ארגון בהיסטוריה לא יכול היה להשתוות לזה, והוא התעלם מזה, והאשים את הצהובונים וההנהלה, שהיו שם גם כשהעסקים פרחו. לדעתו זה לא שלצופים נמאס מהארגון והארגון הפך מרווחי למפסיד תוך שנה, אלא שהייתה קונספירציה להרוס את הארגון. אבל הבעיה עם התיאוריה היא שההחלטות שהבריחו את המעריצים שהפסיקו לקנות כרטיסים ואירועים באו מתוך הארגון. תיאוריית המיזוג הרע גם חוסלה. המיזוג של טרנר עם טיים וורנר היה ב-1996, לפני ימי התהילה. המיזוג של AOL התרחש ב-2001. נכון, הם רצו להיפטר ממחלקות מפסידות לפני המיזוג. אבל עם ההפסדים של WCW ב-2000, גם בלי המיזוג הם היו בצרות. בתמונה הגדולה, הפסד של 6 מיליון דולר שהביאו רוב הזמן בין 1989 ל-1993 היה שווה את זה, כי נתנו לרשתות שעות שבועיות שהצליחו יותר ברייטינג מאשר תוכניות אחרות. היו אנשים בארגון שרצו לזרוק אותם כי לא רצו קשר להיאבקות. באמצע 1998, ההיאבקות הייתה אהודה והתחושה השלילית נעלמה, בעיקר כשאנשי הארגון ראו את הוגאן-גולדברג. ארגון טלוויזיה לא תמך בחברה ששלטה כל שבוע ברייטינג בכבלים והגיעה לשערים, כולל ל-TV גייד? אבל אותו הארגון, בלי זה, ועם הפסד של 60 מיליון דולר לשנה, היה שונה.
ברור ש-AOL לא הייתה רוצה לזרוק מחלקה רווחית שגם חיזקה את הרייטינג של תחנות הכבלים. אם הטלוויזיה וההאוס שואוז היו טובים והיו מחליטים לזרוק אותם ולהחליף מצליחים, זה היה נכון. אלא אם בישוף התבקש לגרום לגולדברג להפסיד, שנאש יהפוך לבוקר ולכתוב סטוריליינים מגוחכים, לפרסם באופן כוזב מתאבקים בהאוס שואוז ולוודא שהמון מיין איבנטים ימשכו כמה דקות, ועוד החלטות שהובילו לנפילה ב-1999, זה לא נכון. כן, העניין עם NBC ממש היה החמצה. אבל הם לא איבדו בגלל זה מעריץ אחד. הקהל המשלם התחיל להידלדל בקצב שיא, וזאת הייתה אשמת מי שהיה אחראי לצד היצירתי, שלפעמים היה בישוף, ולפעמים כשהירידה החמירה זה לא היה קשור אליו. אבל הוא היה אחראי כשכדור השלג החל להתגלגל. כשנזרק ווינס רוסו החליף אותו, כדור השלג צבר המון מומנטום. הדברים החמירו אחריו, אבל זה התחיל אצלו. להאשים את כולם חוץ מהכישלון היצירתי מאמצע 1998 עד לסגירה כעבור שלוש שנים ביותר מאחוז קטן של ההרס של הארגון זה לא נכון. אין ספק שאחרי הכישלון היצירתי, המון אנשים רצו להתרחק מהמוצר, אבל להאשים אותם על סגירת הארגון זה כמו להאשים את הוועדה לניירות ערך כשהיא מוחקת ארגון בפשיטת רגל. קווין נאש סיים את הרצף של גולדברג ולקח את התואר בסטארקייד. גולדברג קיבל קרב חוזר בג'ורג'יה דום כדי לחזור על מה שקרה עם הוגאן, וניצחון מול קהל גדול היה מה שציפו לו. במקום, היה סטוריליין נוראי בו אליזבת' האשימה את גולדברג בהטרדה מינית והוא נעצר עד לסיום התוכנית. הוגאן, שהחמיץ את המופעים שוברי השיאים כי ניסה לרוץ לנשיאות- וטוען שניצח בסקרים ביל קלינטון ופרש כי בנו ניק חשש שירו בו- הגיע ונגע בנאש עם האצבע, נאש נפל והוגאן זכה בתואר. גולדברג התערב, אבל חושמל בידי הטייזר של סקוט הול, נאזק לחבלים וריססו על ראשו וגבו. אבל באופן אירוני, משהו אחר זכור מאותה התוכנית. בשני מקרים בתוכנית, בישוף ציווה על טוני שובאני, שחטף המון היט לצערו על זה, להגיד לקהל ש-RAW מוקלטת ומיק פולי זוכה בתואר העולם אז שלא יעבירו. פולי היה אז מהאנשים הכי אהובים בעסק, והיה במיין איבנטים של המון מופעים, אבל לא היה בחור ששקלו להפוך לאלוף עולם. הניצחון על רוק היה פרס מווינס לעבודה קשה ולא שינוי חשוב. רוק ואוסטין היו הכוכבים הגדולים, גם אם טריפל אייץ' ושון מייקלס ניסו לקבור את רוק ואמרו לווינס שהוא לא ראוי להיות במיין איבנט של רסלמניה. עם כמה שנשמע הזוי לפרסם שהרגע הגדול של פולי יהיה בתחנה אחרת, בישוף היה כל כך מנותק עד שחשב שאנשים לא יעבירו ערוץ. נורא מכך, שובאני יצא היל כשאמר שפולי התאבק כקקטוס ג'ק ב-WCW, וכשהזכיר שיזכה בתואר העולם אמר בציניות "זה ישים ישבנים בכיסאות". ה-WWF פרשנו בשידור חי גם כשהיו מוקלטים, וכששמעו את זה, אמרו של-RAW לא יהיה מיין איבנט שיתחיל שתי דקות לפני סוף השידור ויכיל רק הליכה ודיבורים, דפוס חוזר בנייטרו.
בישוף לא נתן תמיד את התוצאות של RAW בנייטרו. הוא עשה את זה בצורה אסטרטגית, כשנייטרו הביאה משהו טוב יותר. הוא שאל המון אנשים לפני התוכנית אם זה הלילה הנכון לעשות את זה. הוא שאל גם עכשיו. לא ידוע מה אמרו לו, אבל לפחות שני אנשים שהקשיב להם אמרו שזה לא השבוע לזה. זה לא היה קשור לפולי ולרצון לא להרוס לו, למרות שרוב מתאבקי WCW חיבבו אותו וחשבו שזה דבילי מסיבות לא עסקיות. זה היה ברור, להגיד לקהל שמשהו היסטורי קורה בתוכנית השנייה יגרום למאות אלפי אנשים להעביר ערוץ, וזה מה שקרה. למה בישוף התעלם מהאזהרה, זה לא אמר, ובתיאור, הוא לא מדבר על זה. הוא אומר שלא הבין למה דיברו על זה כל כך כי עשו את זה המון פעמים קודם, ושאנשים הגזימו כשטענו שזה הפך הכל. הוא אמר שנתנו סיומות של ה-WWF מההתחלה, והצהובונים שכחו את זה. חשבו שזה היה חדש ומשהו בלתי צפוי. אמרו שכעס על ה-WWE על משהו. הוא לא. אנשים החליפו ערוץ, לפחות לפי הרייטינג, והוא לא חושב שזה שינה כי באותה התקופה המצב השתנה כל כך עד שקרב אחד לא שינה. הם שברו שיאי הכנסות לארגון באותו הלילה, אבל בישוף ויתר מזמן על המצב. למען האמת, באותו הלילה צפו בהיאבקות שיא חדש של אנשים- RAW, עם תוכנית מוקלטת והזכייה של פולי, השיגה רייטינג שיא, 5.76%. נייטרו השיגה 4.96%, גבוה יותר מזה המון זמן, כי כל התוכנית קידמו שגולדברג יקבל קרב חוזר וזה לא קרה. ראש בראש, 11,780,000 צפו בהיאבקות לשעתיים. זה יותר מרשים ממה שזה נשמע, כי התוכניות לא רק היו אחת מול השנייה, אלא גם מול גמר אליפות המכללות בפוטבול באותה השנה, שהשיג 17.2%. כששובאני הכריז על חילוף התואר ב-RAW, בערך 375,000 בתים ו-560,000 צופים עברו בשתי הדקות הבאות.
ועדיין, WCW ניצחה במבוגרים. אפילו שבוע אחר כך, כשה-WWF ניצחו בקלות בצופים, נייטרו של שלוש שעות השיג 4.99%. זה כבר לא היה קשור לכוחו של הארגון, אלא מי ניצח ברייטינג. וכל שבוע הם משכנו את עתידם כשלא בנו אליו. כל מי שהיה בפסגה המון זמן בכל ספורט למד לנצח ולהפסיד. אלו שלא עמדו במבחן הזמן לא ידעו להפסיד או לא למדו מהעסק ולכן הפסידו. WCW עוד הייתה במרחק גדול מהפסדים, בסוף 1998 הרעיון שיפסידו כסף נראה הזוי אלא אם הסתכלת מתחת לפני השטח וראית את ההכנה לקראת הקריסה. אבל ההפסד היחיד אז היה ברייטינג. ואפילו שמונה חודשים אחרי שאוסטין-מקמהן התחיל וה-WWF המריאו, ראש בראש, ההבדל היחיד היה ש-WCW לא הצליחה עם הילדים. כש-1998 נגמרה הקהל החי של WCW עלה ב-47% באופן שנתי. הרייטינג עלה ב-56%. האירועים ב-18%. הם מילאו 49% מההאוס שואוז בשנה ההיא. כמובן שה-WWF עלו הרבה יותר בכל קטגוריה, ורסלמניה עם טייסון הייתה האירוע הגדול של השנה. ב-1998, WCW הכניסו 38 מיליון דולר בהאוס שואוז וה-WWF הכניסו 40 מיליון. מעטים זוכרים את זה, אבל ב-1998, ל-WCW הה רייטינג טוב יותר והם מילאו יותר האוס שואוז- ה-WWF מילאו רק 34%. שמונת הימים בין סטארקייד ל-4 בינואר סיימו את תקופת החודש המוצלחת ביותר להאוס שואוז בהיסטוריה. זה לא היה מה שגרם ישירות לקריסה אחרי כמה חודשים, אבל זה זירז אותה מאוד.

YossihNew · ביום שבת ב- 00:01

דו"ח רבעוני- 11 בדצמבר, 2006:

ה-WWE נשארו יציבים מספרית מבחינה פיננסית בחודשים אוגוסט-אוקטובר, ומבחינת רווחים זה חדשות טובות. לרבעון שהסתיים בסוף אוקטובר, הארגון הכניס 96,236,000 דולר, והרוויח אחרי מס 10,396,000 דולר. בהשוואה לרבעון המקביל שנה שעברה, ורוב המשקיעים משווים את זה לשם, אז הם הכניסו 88,933,000 והרוויחו 11,702,000. בגלל שהתעשייה מתחממת מהר, תמיד מסתכלים על הרבעון בהשוואה לקודם, אבל לפעמים מדברים על זה שהיה חג המולד מבחינת מרצ'נדייז, או הרבעון של רסלמניה שחריג ושונה מהשאר. בין מאי-יולי, הארגון הכניס 93,267,000 והרוויח 11,302,000 דולר. הרווחים ירדו, אבל ההבדל בהכנסות היה בגלל יותר סיבובי הופעות בינלאומיים. היו 11 אירועים בינלאומיים שהכניסו 4.6 מיליון דולר. ברבעון הקודם היו שניים, לא כולל המופע בסן חואן שנרשם כמופע פנימי כדי לנפח את המספרים, והם היו במרכז אמריקה ולא הצליחו. חשוב לציין ש-2 מיליון מהרווחים הרבעוניים באים מעסקים מחוץ להיאבקות, מבית השקעות חיצוני בעיקר. הרווחים לא כיסו את ה-17,174,160 דולר ששילמו בדיבידנדים, כולל 12 מיליון לווינס מקמהן. ולא כללו עוד 4 מיליון דולר הוצאות הפקה ל"נידונים למוות", הראשון משלושה סרטים של סטיב אוסטין. הם השקיעו 18 מיליון דולר עד עכשיו בסרט, בהשוואה ל-23 מיליון למארין. אומרים ש"הנידונים למוות" הוא הכי חזק מבין שלושת הסרטים שהופקו. עלויות הסרט נרשמות כשהארגון מקבל הכנסות על הסרטים. הארגון השקיע 52,827,000 דולר על שלושת הסרטים. הם לא קיבלו הכנסות גם מסי נו איוול, וזה לא יקרה עד 2007, ואז יציגו רווחים ועלויות.
בגלל זה, יש להם 252 מיליון דולר במאזן ולא 267 מיליון כמו ברבעון הקודם. בגלל שהדיבידנדים ועלויות הסרטים לא רשומים במאזן הרווח-הפסד, הם הוציאו יותר ממה שהרוויחו. כמובן שהדיבידנדים הולכים לבעלי המניות וזה יפה אם יש לך מניה. בהתבסס על הרווחיות הנוכחית, יש להם יותר ממספיק מזומן כדי לשרוד תקופה שלילית. בעלי המניות בעבר התלוננו על אחזקת הכסף בלי להשקיע או לשלם בדיבידנדים, במקום שישב בבנק. אין סימן לתקופה רעה עכשיו. היסטורית, הארגון, למרות שמכמה סיבות היו פעמים שהפסיד כסף, תמיד נוהל יפה כספית. הלקח מ-WCW מראה תקדים של מעבר משובע לרעב בזמן קצר. אבל ל-WWE יש הרבה יותר עוגנים כמו הכנסות חלופיות ועסקאות בינלאומיות, ולא צריך לדאוג מזה. ועם ארגון גדול בודד שהציבור מכיר לא רק בארה"ב, אלא בכל העולם פרט ליפן ומקסיקו, אף אחד לא יכול לפגוע בהם כמו מה שקרה ל-WCW בסוף. סי נו איוול מכר מיליון יחידות DVD, פי שלושה מרסלמניה 22, ולינדה מקמהן אמרה שהם מצפים למיליון במכירות כוללות. אם יגיעו לזה, הסרט, אחרי המכירות, ירוויח. המארין יצטרך יותר מזה בשוק ה-DVD כדי להחזיר את ההשקעה.
יש שני גורמים חשובים בנושא המספרים- קודם כל, חלק מהמספרים הגדולים באירועים השנה באו בגלל פריחת ההיאבקות באיטליה שעברה את השיא. בגלל הירידה באיטליה, אחוז הרכישות שבא מעבר לים ירד מ-40% ל-36% ברבעון. אבל מה שיותר חשוב זה שדיווח האירועים השתפר בנושא התזמון. בעבר, היה הפרש של 10-25% בין הנתונים המקוריים לסכום הסופי. בגללל דיווח טוב יותר, ואחרי שנים מדהים שלקח להם זמן, הציפייה היא שהפער בין המספרים יהיה פחות מ-8%. כשמשווים מספרים מהעבר באותה התקופה, צריך להשוות בין הדברים. בגלל הדיווח הטוב יותר, נוכל השנה לראות חיזוק מלאכותי של 12% בהזמנות במספרי הפנים בהשוואה לשנה שעברה. כשמסתכלים על המספרים הכוללים, כנראה תהיה ירידה של 4% בגלל הירידה באיטליה, שהייתה בלתי נמנעת כי היא לא עמדה להישאר ככה לנצח, ולכן ההשוואה יותר נכונה. האירועים היו מעורבים הרבעון. סאמרסלאם, שהיה עמוס יותר מהמיין איבנט הבודד שנה שעברה, שון מייקלס-האלק הוגאן, השיג 528,000 רכישות. מכרו עם אדג'-ג'ון סינה, DX-וינס ושיין מקמהן, המלך בוקר-באטיסטה, ריק פלייר-מיק פולי והאלק הוגאן-רנדי אורטון. בשנה שעברה הם השיגו 534,000. אבל היו המון רכישות שהגיעו מאוחר אז הם עלו ל-636,000. השנה מצפים שיגיעו ל-570,000 בלבד. זאת עדיין הצלחה. קרב חלומות בין שתי אגדות עם הוגאן, שנבנה מצוין ורמזו שברט הארט יופיע, היה מצליח יותר מקארד מאוזן יותר בלי מיין איבנט ענק. אנפורגיבן השיג 290,000 לאדג'-סינה בקרב TLC, מקמהנים-DX בהאל אין א סאל, וטריש סטראטוס פורשת מול ליטה. זה ניצח בבירור את ה-225,000 לסינה-אנגל, אדג'-מאט הארדי בכלוב ומייקלס-כריס מאסטרס בשנה שעברה. הם כנראה יגיעו בסוף ל-310,000-315,000. זה חזק למופע סוג ב', אבל TLC והאל אין א סאל יחד צריכים להגיע ל-350,000. אפילו עם הקארד העמוס, הם בקושי ניצחו את וואן נייט סטנד שהשיג במקור 280,000.
נו מרסי, עם מיין איבנט שהשתנה והפך לבוקר-באטיסטה-פינלי-בובי לאשלי, אנדרטייקר-מר קנדי וריי מיסטריו-צ'אבו גאררו בהכרעות בכל מקום, לא היה אמור להצליח ולא הצליח. הם הגיעו ל-195,000 ויגיעו ל-210,000. חוץ מטאבו טיוזדיי שהשיג 190,000, זה האירוע הכי נורא מאז עידן אוסטין. ב-2005 עם באטיסטה-אדי גאררו, אנדרטייקר-בוב ורנדי אורטון בקרב ארון קבורה ו-JBL-ריי מיסטריו השיג 224,000 בהערכות. מבחינה פנימית, אפשר להשוות את זה למספרים המקוריים בארה"ב וקנדה. מה שעדיף זה להשוות להערכה של הרכישות הסופיות כדי שלא נצטרך לדבר על העלייה המלאכותית בגלל תיעוד מהיר יותר של רכישות.
בשוק האמריקני-קנדי, ירדנו מ-702,000 רכישות סה"כ ל-700,000, אבל במחיר גבוה יותר. המספרים די זהים, ועם עלייה של 5 דולר במחיר. אז זאת הצלחה. אבל הסיפור האמיתי הוא שסאמרסלאם ישיג 365,000 בהשוואה ל-382,000 שנה שעברה, והצליח יפה עם הקארד העמוס, והתקרב להצלחה הגדולה שנה שעברה, אז שוב- מדובר בהצלחה גדולה. אנפורגיבן היה קארד מלא בסוגי קרבות, שנראה טוב על הנייר- עלייה מ-162,000 ל-186,000- אבל זה קצת מאכזב. נו מרסי עם השינוי במיין איבנט ירדה מ-158,000 ל-135,000. בנוסף, יום אחרי נו מרסי הייתה פתיחת העונה ב-USA נטוורק. ה-RAW הזה קודם יותר מהאירוע, אז נו מרסי לא יכלה להשיג את המספר הרגיל כשתוכנית בחינם למחרת הייתה חשובה יותר. בנוגע להכנסות עולמיות, שזה מה שחשוב להכנסות, הפעם נכלול רכישות בינלאומיות, ואם ננסה להשוות לרבעון האחרון, אז הנה, אחרי שהארגון נתן את החלק לספקי האירועים, והמספרים הסופיים הם לפי ההנחות ולא לפי המקור, כדי להשוות כמו שצריך. סאמרסלאם עלה מ-9.27 מיליון ל-9.63, אנפורגיבן מ-3.93 ל-5.29, ונו מרסי ירדה מ-3.83 ל-3.55. אז עליית המחירים של השנה, בסופו של דבר, הפכה את סאמרסלאם לאירוע גדול יותר מהמופע האהוד לפני שנה. ואפילו נו מרסי, עם מחיר גבוה, לא הייתה רחוקה מהשנה שעברה.
דיברו בוועידת המשקיעים על MMA, בנוגע להנפקה של ליגת הקרבות הבין לאומית. לינדה אמרה שהם ו-UFC מתחרים בהם בשוק וש-MMA זה ספורט צומח שהם מסתכלים עליו. היא דיברה על פגישה עם PRIDE ורמזה על אפשרות לעשות משהו. בשארית העסקים, נשווה בין המספרים של אוגוסט-אוקטובר למאי-יולי. ההכנסות מההאוס שואוז היו 17.6 מיליון ברבעון ל-101 אירועים, ביניהם 63 מופעים בארה"ב וקנדה של RAW וסמאקדאון, 27 של ECW ו-11 מופעים בינלאומיים. ברבעון האחרון הכניסו 15.9 על 86 אירועים, מתוכם 75 מופעים בארה"ב וקנדה של RAW וסמאקדאון, 8 של ECW ו-3 מופעים בינלאומיים. בגלל השוני בגורמים שונים, ההשוואות לרבעון האחרון או למקביל לא יעזרו כאן.

YossihNew · ביום שבת ב- 00:02

90 ההאוס שואוז בארה"ב הביאו בממוצע 4,000 איש ששילמו 144,000 דולר למופע, והם כוללים את ההכנסות מאירועים, שזה לא נכון כי זה מנפח את הממוצע. ברבעון האחרון היו 5,300 איש ששילמו 178,313 דולר, אבל זה מטעה כי הרבעון היו יותר מופעים ECW. ב-RAW וסמאקדאון, ובלי ECW בהאוס שואוז מעתה ואילך, זאת השוואה טובה יותר, אז הם השיגו 5,200 איש ששילמו 193,492 דולר למופע. תזכרו שאנפורגיבן בטורונטו מטה את הממוצע. ברבעון הקודם, בקיץ שקשה למשוך בו, הגיעו 5,550 איש ששילמו 178,313 דולר למופע. אם מוציאים את אנפורגיבן משם, אז זה משתווה בגלל העלייה במחירי הכרטיסים, אבל הקהל קצת ירד. אז בלי ECW, כמו שעשו, המספרים נראים זהים והם לא מסמנים על עלייה או ירידה. לינדה מקמהן אמרה שזה הרבעון השביעי ברצף שעלה. זה בעצם השביעי ברצף שעלה בהשוואה לשנה שעברה, כי הם לא כללו את ECW בממוצע, ובאופן הוגן, למען ההשוואה לא צריך. 2004 הייתה די שפל. לא משנה מה אומרים, מבחינה פנימית הם ירדו בהאוס שואוז הרבעון, אבל עלו ברוב הקטגוריות האחרות אז כעסק, הם מתחזקים.
שאלה לגבי ההפרדה בין הבראנדים, עם ניהול וצוות יצירתי שונה, בניגוד להבדל המזויף שלא קונים אותו, למען תחרות אמיתית, נשאלה. לינדה אמרה שכל המטרה הייתה ששלושת הבראנדים יעמדו כמותגים עצמאיים, אבל החליטו את זה כשהפרידו בין RAW וסמאקדאון כדי להגיע לקהל שונה בכבלים וברשתות שידור. זה גם נועד להפריד בין המופעים, כדי שיוכלו להעלות את מספר האירועים הבינלאומיים, מה שקרה. הם כבר כמעט חמש שנים בפיצול, ועכשיו הם גילו שאפשר ליצור יותר יריבויות באמצעות שילוב בין הבראנדים, כמו ליגות שמתחרות אחת בשנייה. אז חלק מהשילוב העלה את התחרות, כי יש קרבות מעורבים בבראנדים ומעברים.
לינדה אמרה ש-ECW היא טריטוריה התפתחותית, עם הזדמנות להביא מתאבקים חדשים לשם. היא אמרה שהשיגו את המטרות שהציבו כשהתחילו. היא אמרה שפיצול הבראנדים נתן עוד הזדמנות ליצירת כוכבים חדשים, נתן עוד הזדמנות לסיבובי הופעות בינלאומיים ואת היכולת להרוויח מהבראנדים השונים. היא אמרה שביססו את הבראנדים כשונים, ויש להם הזדמנות להעביר מתאבקים הלוך ושוב עם סטוריליינים חדשים. אפילו שהיו יותר אירועים חיים, המרצ'נדייז ירדו מ-4.7 מיליון דולר ברבעון האחרון ב-86 אירועים, ל-4.2 מיליון ב-101 אירועים הרבעון. וברבעון האחרון לא היו אירועים בינלאומיים שחיזקו את הממוצע. התשלום לראש על מרצ'נדייז בהאוס שואוז הוא 11.20 לראש. המרצ'נדייז באירועים עלו מהשנה שעברה, כי יש יותר אירועים, ויותר מעריצים, והמעריץ הממוצע מבזבז יותר למופע מאשר בשנה שעברה.
זכויות השידור היו 21.8 מיליון, ירידה מ-22.2 מיליון. בקיץ היה סאטרדיי נייט'ס מיין איבנט. הרבעון USA שילמה קצת יותר על RAW של שלוש שעות וספיישל חיפוש הדיוות. אין תזוזה, ולא תהיה כי זה מחיר קבוע בזכויות שידור. הכנסות מפרסום הם 1.5 מיליון, עליה מה-1.1 ברבעון הקודם. הם לא מקבלים הכנסות מהפרסומות ב-USA או UPN או CW. זה ההכנסות שהם מקבלים מקנדה, והספונסרים, כמו ההילוך החוזר בחסות או התוכן השיווקי. הרייטינג לא עלה בשיחה, אבל רשת CW חזקה יותר ברוב השווקים מ-UPN, וגם בעוד שלושה מיליון בתים. בניגוד לכבלים, שהרייטינג נמדד כאחוז מהבתים עם התחנה, הרייטינג ברשתות מבוסס על 111,140,000 משקי בית. זה אומר שסמאקדאון, רק בגלל שיש לה יותר גישה לצופים מאי פעם, תעלה ברייטינג בהשוואה לשנה שעברה בגלל זה. זה טוב ל-WWE. יותר צופים שמוכרים להם מוצר, למרות שנו מרסי לא הרוויחה. אבל זה לא הוגן להשוות כי היו דברים נוספים בנו מרסי.
שוב, לא דיברו על מספרים בנושא ה-24/7, רק שכייבלוויז'ן ישדרו את התחנה והם מסמנים את טיים וורנר כמטרה הבאה. ה-DVD נשארו חזקים. הם הכניסו 14.5 מיליון דולר הרבעון, כמו הקודם. בשנה שעברה הייתה רסלמניה ששלחה 345,000 הזמנות. הרבעון אף DVD לא יתקרב. מה שמכר היה האנתולוגיה של האלק הוגאן שמכרה 200,000 יחידות ברבעון. לא רשמו מספרים, אבל אחריה היה ה-DVD של מר מקמהן ותולדות אליפות ה-WWE. ה-DVD של בריאן פילמן לא נרשם בכלל, ולא יגיע לרמה של השלושה האלה, אבל הוא עקף את הציפיות. רישיונות עלו מ-5.6 מיליון ל-7.3 מיליון בגלל מכירות רומנים ומוזיקה. המשחק SVR 2007 יצא בסוף הרבעון, אז ברבעון הבא יהיו עליות.
ההכנסות ממגזינים עלו מ-3.1 ל-3.4 מיליון. מגזין ה-WWE החדש די מצליח. היו חמש מהדורות ברבעון כי אחת הייתה מיוחדת, אז כאן ההבדל. אבל אפילו עם מגזין אחד במקום שניים, הם מרוויחים יותר. השינוי בפורמט עדיין מצליח, והעלייה בעסקים היא בניגוד לתעשייה שבירידה. ההכנסות מפרסום ברשת עלו מ-2.1 מיליון ברבעון האחרון ל-2.7 מיליון, עלייה נחמדה, בגלל יותר פרסום. וההזמנות בחנות המשיכו לעלות, מ-3.3 מיליון ל-3.6 מיליון. הרבעון הם השיגו 772 הזמנות כל יום במחיר ממוצע של 51 דולר להזמנה. ברבעון האחרון היו 750 הזמנות ביום עם 47 דולר להזמנה.

סיכום אובזרבר- מאמרים

YossihNew

Well-known member

YossihNew

Well-known member

YossihNew

Well-known member

YossihNew

Well-known member

YossihNew

Well-known member

YossihNew

Well-known member

YossihNew

Well-known member

YossihNew

Well-known member

YossihNew

Well-known member

YossihNew

Well-known member

YossihNew

Well-known member