סיכום אירועי הלילה הראשון של הקרנבל בריו

shellyland

New member
Inocentes de Belford Roxo

בית הספר משפלת פלומיננזי פתח את אירועי הלילה הראשון של התחרות הגדולה בעולם במחווה לציון 50 שנה להגירה מקוריאה לברזיל.
בלפורד רושו, העולה החדשה לליגת האלופות השנה, לא הצליחה להלהיב את הקהל וזכתה למחיאות כפיים רק אחרי 40 דקות של מצעד.

לפני תחילת המצעד, ערך נשיא בית הספר שיחת עידוד לארבעת אלפים המשתתפים, הודה להם על המאמצים שהשקיעו, בתקווה לשמור על מקומם בין האלופות ואמר שהם מייצגים את 500 אלף תושבי הרשות המוניציפלית של ברדפורד רושו.

עם הכניסה לשביל, השחקנית והזמרת קלאודיה אוחנה (לא להתרגש, היא לא ישראלית, היא נולדה בשם Maria Cláudia Carneiro Silva), המוכרת לנו בתפקידה כזולייג'י בנובלה "צבע החטא", שהוזמנה לקחת חלק במשלחת הקדמית על-ידי הכוריאגרף פאטריק קרבאליו, כרעה ברך, נגעה בידה ברצפה והתפללה.

המצעד התחיל בדיוק בזמן. נושאת הדגל ושר הטקס ייצגו את חבצלת השרון (בפורטוגזית: Rosa de Sharon), הפרח הלאומי של קוריאה.

על הרכב הפותח נישא דרקון-ענק, שייצג את המיתולוגיה הקוריאנית העשירה. הרכב, עצמו עוצב בהשראת ארמונות עתיקים והראה את הערך של המסורת בקוריאה.

רכב מוצלח נוסף היה זה השלישי, שהראה בצבעי שחור ולבן ובסגנון המאפיין את שנות ה-60 את אניית המשא שהביאה את המהגרים הראשונים מקוריאה לברזיל.

הרכב האלגורי החמישי היה זה שהצליח להביא לבית הספר סוף-סוף תשואות מהקהל. הרכב ייצג את המדע והטכנולוגיה בדמות נמר עם ציוד טכני שמייצג את ארבעת הנמרים האסיאתיים.

הרכב האחרון של בית הספר התקשה באחד הסיבובים הראשונים בכניסה לשדרה, ו"גילח" את הפינה של סקטור 1 בסמבודרומו, מה שהותיר אותו עם נזק בכל הצד.

הבטריה זכתה למחיאות כפיים בסקטור 5 של הסמבודרומו ומלכת הבטריה, לוסילני ולוזו, בתחפושת שמייצגת את התכשיט הנדיר של המזרח, נופפה לקהל ביציעים אבל לא הצליחה להלהיב אותם.

בסך הכל, מצעד די חלש עם סמלים בנאליים וסטריאוטיפים מדי לטעמי. היתרון היחיד של בלפוד רושו הוא העמידה המדוייקת בזמנים ושמירה על תהלוכה מסודרת ומדוייקת. לדעתי, כדי לא לרדת ליגה הם צריכים לקוות שאחד מבתי הספר המנוסים יותר יסבול מקשיים טכניים קשים, שימקמו אותו למטה מהם בטבלה.
 

shellyland

New member
Acadêmicos do Salgueiro

בתי הספר השני ביום הראשון של התחרות היה סלגיירו, שהציג את הרדיפה של המין האנושי אחרי התהילה.

עם הרבה הומור ובאמצעות תחפושות מרהיבות של 3,800 משתתפים, 36 אלות (קבוצות של רקדנים) ושבעה רכבים אלגוריים מלאי פרטים, שאחדים מהם התקשו להיכנס לשדרה בשל גודלם, סיפרה סגנית האלופה של השנה שעברה על החיפוש אחר התהילה לאורך ההיסטוריה האנושית ותיארה את אלה שנואשים לפרסום, להכרה ולאלמוות.

המשלחת הקדמית, תחת הכותרת "הקומדיה האלוהית של התהילה" הובילה את המצעד בתחפושות ובכוריאוגרפיה של צלמי פפראצי, שמצלמים מישהו בלימוזינה אדומה ענקית עם סמל בית הספר על הגג, ושל מאבטחים, שמנסים למנוע מהם לצלם. ליווי אותם רקדניות בדמותן שן מרלין מונרו, שאקריניה ואיימי ויינהאוס, מוקפות במאבטחים.

נושאת הדגל ושר הטקס הגיעו אחריהם, בדמות כוכבת-על והמאבטח שלה. הזוג חלק את הרחבה עם 21 רקדנים על כיסאות גלגלים בתוך מבנים מוארים, שדימו כוכבים צפים ברצפה וזכו לתשואות מהקהל.

הרכב הפותח של התהלוכה נקרא "הזווית הגדולה" והוא הציג פסל של מצלמה ענקית ורקדנים ורקדנים מבצעים כוריאוגרפיה אקרובטית על העדשה שלה.

הרכב האלגורי השני נקרא "מותגי הזמן" והציג סמלים היסטוריים של תהילה, כשהוא בוהק בצבעי זהב. הרכב הביא איתו רקדנית שכולה צבועה בכסף ולרגליה פרעונים מזהב וסמלים נוספים של מצרים העתיקה. אחריו צעדה אלה (קבוצת רקדנים) לבושה בחליפות ומאופרת במסכות של ג'וקר, שייצגה את הצד השלישי של התהילה.

הרכב השלישי הציג נשף מסכות והביא איתו רקדנים במסיכות ונציאניות וסוגים שונים של אומנות יוצגו באמצעים שונים, בעיקר דרך התחפושות של הרקדנים והרקדניות בחלק מהאלות. האלה של הבאיאנות, למשל, עשתה מחווה לאמנית Tarsila do Amaral באמצעות דמויות מהציורים שלה על החצאיות של הרקדניות והרכב הרביעי הציג כמה מהדיוקנים המפורסמים בהיסטוריה, כמו המונה ליזה.

אחר כך התהלוכה עברה להציג נושאים אקטואלים יותר, תוך התמקדות בשינויים שהאדם כופה על הגוף שלו למטרות תהילה: עיניים, אף, שפתיים וניתוחים פלסטיים יוצגו באלות השונות ובין אלה אחת לזאת שאחריה הובלה חצובה המדמה מכונה לשאיבת שומן, כשהיא "שואבת" את השומן מרקדנים שמנים והופכת אותם לרזים.
בחזית הרכב שייצג את תרבות הפוטושופ נישא אף ענק.

הרכב הבא הראה את "השקט שאחרי התהילה" בצורה של אי תענוגות מוקף פרחים טרופיים, תוכים וג'ט-סקי.
את המצעד סגרה אלה שציינה 60 שנה לבית הספר ואחריה רכב אלגורי שציין את אותו אירוע.

האלות המוצלחות ביותר היו האלה של קליאופרה והאלה של מצעד הגאווה. הקליאופטרות היו מאופרות בצבעי כחול וצהוב והציגו סמבה מושלמת. רקדני הקהילה הגאה לבשו פאות צהובות, חזיות ומכנסיים צמודים בוורוד בוהק.

280 נגני הבטרייה נשאו את דמותו של צ'ה גווארה ובראשם צעדה מלכת הבטרייה הנצחית של בית הספר, ויויאני אראוזו, כשהיא מנגנת של טמבורין.

בסך הכל, מצעד עשיר בדימויים ותחפושות יצירתיות עם מעט מאוד תקלות טכניות.
בשולי המצעד היו ביקורות על כך שהנושא הנבחר מומן בחסות פרטית, אחרי שנטען שבתי ספר שמציגים נושאים שאינם רלוונטים לתרבות ולהיסטוריה הברזילאית לא יכולים לקבל מימון ציבורי.
 

shellyland

New member
Unidos da Tijuca

תקלות טכניות חמורות פגעו קשה במצעד של האלופה מהשנה שעברה וכעת נותר רק לקוות שהשופטים יגלו מידה של רחמים. לאורך כל המצעד צוותים טכניים של בית הספר התרוצצו מצד לצד, כדי לנסות להציל את הרכבים
בית הספר הביא לשדרות מרקיז דה ספוקאי את גרמניה בעזרתו של האל המיתולוגי ת'ור.
הצרות התחילו כבר עם הרכב הפותח, שלא לקח את אחד הסיבובים כמו שצריך וחתיכה ממנו נשברה. הרקדן שעמד שם נאלץ להיאחז בנברשת שהיתה חלק מהתצוגה של הרכב לאורך כל המצעד, כדי לא ליפול. התקלה הזאת יצרה "חור" במצעד, בין המשלחת הקדמית והרכב הפותח.

גם הרכב שבא אחריו נאלץ לעצור וליצור פער נוסף, בגלל שריפה שפרצה בו וכובתה במהרה על ידי אחד הרקדנים. כשמכבי האש הגיעו למקום, לא נותרו כבר להבות.
הרכב הצהוב הציג את ממלכת אודין, שם האלים השלימו את משימתם ועברו מעולם האלים לעולם בני האדם.

רקדני המשלחת הקדמית היו מחופשים לת'ור, אל הרעם הגרמני, בצבעי כחול-לבן ודימו באמצעות כוריאוגרפיה אקרובטית נועזת על חצובה נוסעת ועליה טמפולינה את אומץ ליבו של האל תוך כדי שהם זורקים את עצמם לאחור ונותרים "תלויים באוויר".

אחריהם צעדו נושאת הדגל ושר הטקס, בתלבושת שחורה עליה שזורות שרשראות של נורות צבעוניות, שהאירו את כל החזית של התחפושת.
הרכב הפותח נשא טרמפולינה ענקית ממנה, בתחפושת של ת'ור, אחד המשתתפים זרק את עצמו לתוך בריכה של קצף שחור. הרכב נשא גם 20 רמקולים גדולים, שהגבירו את קול הרעם שנוצר.

ברכב השני, שהציג יער מכושף, אחת המשתתפות התעלפה ומכבי האש טיפסו על הרכב וקרעו ממנה את תחפושת העץ בה היתה מחופשת, כדי להנשימה. היא נותרה שוכבת על הרכב עד תום המצעד, כשלצידה ארבעה כבאים מנסים להחיות אותה.
לאורך הרכב הסתתרו גמדים בתוך 75 פטריות, שצמחו ונפתחו תוך כדי המצעד.

הרכב השלישי הציג סוג של "ספינת רפאים", במחווה לאופרה של ריכארד ואגנר. על הרכב הלבן התנדנד פסל של ויקינג לבן ונראה כאילו הוא מנווט את הספינה.

מלכת הבטרייה, ז'וליאנה אלווס המקסימה, זהרה בתלבושת צהובה ופיזרה חיוכים רחבים לעבר הקהל, שהחזיר לה בתשואות של אהבה. היא ריגשה את היציעים עם סמבה משובחת והרבה מחוות לעבר הצופים.

על הרכב הרביעי היו 30 ילדים, שהחליקו לתוך בריכה של מים באורך של 15 מטרים. בצדדים, הרכב היה מעוטר בבובות ענק של פליימוביל, הצעצוע הגרמני המפורסם שמשח ילדים מאז 1974.

לציון החגיגה, הרכב האחרון הפך למפעל ענק של בירה גרמנית, עם 60 כוסות בירה שמעל כל אחת מהן רקדנים מוזהבים מפריחים בועות וקצף לעבר הקהל.

קבוצות הרקדנים (ALAS) של בית הספר היו, כמו תמיד, יצירתיות ומרגשות. באחת מהן החזיקו רקדנים לבושים כנהגים חלקים שונים ביד ותוך כדי כוריאוגרפיה התאחדו ויצרו 5 "חיפושיות", שמייצגות את שני מפעלי הרכב הממונע הראשונים. באלה אחרת יצרו הרקדנים בצורה דומה עוגות "היער השחור". אלה מרשימה נוספת היתה זאת שהציגה מחווה לצייר פראנץ מארק, כשהרקדנים פורשים תוך כדי ריקוד דגל ענק ועליו ציורו המפורסם "הסוס הכחול".

לקראת הסיום צצו בעיות נוספות ברכב הפותח ובשל כשלים טכניים הוא נתקע קצת לפני שחצה את קו הסיום והרקדנים של בית הספר נאלצו לעבור משני צידיו. הרכב השני הגיע לפני שהספיקו לפנות את הרכב התקוע, ומנהלי בית הספר החליטו לנסר חלקים ממנו על מנת לאפשר לרכבים אחרים לעבור.

הקהל בסקטור 1 ובסקטור האחרון, שראה את כל הבעיות הטכניות הריע למשתתפים בכל פעם שאחד מהם הצליח להתגבר על הקשיים. אלמלא כל התקלות, בית הספר בהחלט יכול היה להתחרות על אחד המקומות הראשונים. המצעד היה יצירתי, אנרגטי, שמח ומרגש והמשתתפים נתנו את המקסימום בשדרה, למרות הכל.
 

shellyland

New member
União da Ilha

לאיליה יש מסורת של שירי סמבה טובים בקרנבל, וגם הפעם היה להם שיר טוב, שהלהיב מאוד את הקהל, אלא שלמרות המילים היו פשוטות וקלות לשירה, הקצב היה קצת בעייתי ובית הספר לא הצליח לשמור על קצב אחיד לאורך המצעד. ובכל זאת, 3,500 משתתפי התהלוכה כל הרכבים האלגורייה וב-33 האלות (ALAS) שרו בדבקות ובהתלהבות מההתחלה ועד הסוף. מבחינה אסטטית, התהלוכה הצטיינה בהתאמת צבעים קפדנית ובעיקר בצבעים בהירים. רוב התחפושות היו פשוטות וזולות, יחסית לבתי ספר אחרים. איליה הוא בית ספר עם משאבים מאוד מגובלים והמוטו הקבוע שלהם הוא: "חוסכים בכסף, משקיעים בסמבה".

הנושא שלהם השנה התמקד במשורר הכי מפורסם של המוזיקה הברזילאית בכלל ושל הבוסה נובה בפרט - ויניסוש דה מוראיש.
המשלחת הקדמית נקראה "מפגש עם המשורר" והרקדנים נשאו ספרים ענקיים, שסיפרו את סיפור חייו והתייחסו לכמה מיצירותיו המפורסמות כמו אורפאו, איטפואה, הנערה מאיפנמה וכיו"ב. רעיון יפה. אלא שהכוריאגרפיה שלהם היתה פשוטה ומשעממת ולא מילאה את תפקידה המחייב כמשלחת קדמית, שמטרתה להלהיב את הקהל לקראת המצעד. הם הציגו ארבעה מופעים באמצעות הריקוד, כאשר לכל מופע מתאימים שלושה ספרים וכל אחד מהם מציג סצינה שונה מהיצירות של המשורר ובמופע ובסצינה הרביעית כולם מתאחדים ומציגים את הסצינה הבוהמית בחייו של וינסיוש. הסיבה לפיספוס של הרעיון הזה נעוצה, כנראה, בעובדה שהיו להם רק שלושה חודשים לעשות חזרות.

הרכב הפותח (ABRE-ALAS) הציג מחווה לציון 60 שנה להיווסדו של בית הספר. תחת הכותרת "זכרונות מהאי - הילד" נסעה בשדרה מעבורת ענקית הדומה למעבורות ששימשו את הנוסעים לאי עליו ממוקם בית הספר (ILHA DO GOVERNADOR) בשנות העשרים. הרכב היה עמוס רקדנים ולאורך כל המצעד הפריח לכיוון הקהל בלונים, בצבעי בית הספר: אדום, כחול ולבן. על הרצפה משני צדדיו רקדו סרטנים-אנושיים וליוו את המעבורת במסע הימי שלה. הספינה הזאת סימלה גם את ילדותו של ויניסיוש, שנהג להפליג בה לאי.

באלה שהציגה את אותה תמה החזיקו הרקדנים בלונים ולבשו חליפות בגדי-ים למבוגרים ובגדי ילדים האופייניים לאותה התקופה.

הרכב השני עסק הוקדש לנושא המולדת של המשורר והציג מחווה גדולה לברזיל. הרקדנים על הרכב הניפו את גדל המדינה.

הרכב הרביעי עסק באפרו-סמבה, והתייחס לאמירה המפורסמת של ויניסיוש, שהוא "הלבן הכי שחור של ברזיל" (מתוך הסמבה של הברכות). הכניסה שלו לשדרה עוכבה במקצת על ידי כוחות הכיבוי שהיו במקום, בשל עשן קל שעלה מאחד מחלקיו ואחרי בדיקה הם קבעו שמדובר במשהו סביר ולא מסוכן והתירו את כניסתו לסבודרומו. גם הבטרייה הוקדשה למוטיב האפריקני בחייו של המשורר ונגני כלי ההקשה היו לבושים בתלבושות אפריקניות כשמלכת הבטרייה ברונה ברונו מובילה אותם בתלבושות עם מוטיבים מהיבשת השחורה גם היא.

המשורר בכבודו ובעצמו עבר בשדרה כפסל ענק שנישא על חצובה והוקדש לבוסה נובה, שכן היה זה ממש על האי כשהחליט ויניסיוש להקדיש את חייו לסגנון. באלה שהוקדשה לבוסה נובה, הרקדנים החזיקו גיטרות בידיהם.

רכב נוסף הציג את התיאטרון המוניציפלי של ריו, מבנה ישן ומרהיב במרכז העיר שזכה כבר להרבה ייצוגים בקרנבל. ההחלטה המקורית לא לבנות ייצוג ויזואלי של המבנה, אלא לייצג את מהותו, היתה מאוד מוצלחת. הוא נשא עליו מסיכה שחורה שייצגה את אורפאו, במה ושטחים גדולים בהם התמקמו המשתתפים. אורפאו יוצג גם באמצעות אלה שכותרתה "הואלס של אאורידיקי" והרקדנים, בתלבושות המושפעות מתרבות יוון הקלאסית, הציגו סצינות נבחרות מתוך המיתוס הקדום.

האלגוריה לה כולם חיכו היתה, כמובן, זאת שמייצגת את אימפנה. היא הגיעה ברכב החמישי, שכותרתו "היא קריוקה!" (“Ele é Carioca”) ובראשו עמדה הלו פיניירו (Helô Pinheiro) - הנערה מאיפנמה עליה נכתב השיר המפורסם. בבגד-ים מוזהב, היא הדהימה את הקהל כשהניפה את רגלה לגובה וגילתה גמישות שגם נשים צעירות ממנה בהרבה לא מסוגלות להגיע אליה. היא גילתה בהנפה הזאת עוד כמה דברים שראוי היה שישארו בלתי-גלויים. לטעמי, זה היה צריך להביך גם נשים צעירות ממנה בהרבה. הרכב נשא את שלטי הרחובות וניסיוש דה מוראיש ונסימנטו סילבה (ביתו של טום ז'ובים) בשכונת איפנמה וגולשים עם בגדי ים וגלשנים צבעוניים בין גלי הים של אחד החופים היפים בעולם.

אורח נוסף במצעד היה הזמר והיוצר טוקיניו, חברו הטוב של ויניסיוש, שניצב על חצובה שייצגה "ערב באיטפואה".
 

shellyland

New member


 

uma cuica

New member
מזכיר את השיר של שושה

על הברווזים (זה אחלה אימון להטיית פעלים ביחיד/רבים חח)
 

shellyland

New member
ברונה ברונו, מלכת הבטרייה המפורסמת של איליה

היתה חלשה מדי, לדעתי.
 
למעלה