סיכום ביניים: 15 שעות משחק של פיינל פנטסי 15
מה אומר ומה אגיד... אכזבה גדולה. נכון, אני רואה שהביקורות מהללות, אבל אני פשוט לא מצליח להתחבר למשחק, עד כדי שאני שוקל פשוט לעזוב אותו. אתן כמה נקודות התייחסות:
העולם: ענק, יפהפה ומושקע. אממה - להתנייד בו זה פשוט סיוט. יש את המכונית הזאת (מכונית ב-FF, וואט דה פאק) שלנהוג בה זה יותר להילחם בה, כי היא מתוכנתת להישאר רק על הכביש אז אין זרימה בכלל, ולהגיע מנקודה לנקודה לוקח כמה דקות טובות. מנגנון הפאסט טרבל מסורבל מאוד, ואפשר לעשות אותו רק דרך המכונית ולא דרך שיטוט במפה.
הסיפור והדמויות: העלילה שטחית למדי והמשחק לא מצליח לעורר בי רצון גדול להתקדם בקווסטים העיקריים על חשבון הקווסטים הצדדיים. הדיאלוגים משעממים. אף אחת מהדמויות לא הצליחה לעורר אצלי אמפתיה, ולטעמי הן אפילו מגוכחות. נוקטיס שטחי בטירוף בהתחשב בזה שהוא הגיבור, ושלושת החברים שלו קצת פאתטיים. הסיבה העיקרית לכך היא הדיבוב - הוא לא אמין בטירוף. יש תחושה שמפתחי המשחק ליהקו מדובבים בלי שום קשר אחד לשני, אחד בריטי, אחד אמריקאי, אחד יעני מסתורי. גם אין שום קשר בין תזוזת השפתיים למה שהם אומרים - כי זה מיועד ליפנית מלכתחילה. גם הדמויות המשניות לא מצילות את המצב, ובמיוחד סידני - מוסכנית עם מחשוף מביך ומבטא טקסני שלא קשור לכלום.
הקרבות: קראתי שכל העולם ואשתו משבחים את מערכת הקרב החדשה. מצטער, זו האכזבה הכי גדולה עבורי. במשחקים הקודמים היתה חשיבות עצומה לתכנון ולקריאת היריב. כאן מדובר באקשן מוד שאמנם גורם לקרב להיות שוטף מאוד, אבל גם עכשיו, 15 שעות בתוך המשחק, זה עדיין מרגיש לי שאני לוחץ על תערובת כפתורים בלי באמת לדעת מה אני עושה. וניסיתי לחזור לטוטוריאל שוב ושוב, פשוט לא מובן. גם כשהשגתי את יכולת ה"ליברה" שמנתחת את היריב - הניתוח עולה בצורה של אייקונים קטנים ולא ברור מה החולשות ומה החוזקות של האויב. גם ה-Wait Mode לא מציל את המצב.
לסיכום: אני נזכר בפיינל פנטסי 10, ואפילו ב-13 שלא היה להיט, ונהיה עצוב. שם היה סיפור, דמויות ממכרות, היגיון ברור בקרבות. עולם שקל להבין. וכאן? זה לא פיינל פנטסי שאני כל כך אוהב. זה פשוט לא אותו משחק. יש את האריזה, יש את הדימיון, אבל המשחק עצמו - זה פשוט לא אותו משחק. א-כ-ז-ב-ה.
מה אומר ומה אגיד... אכזבה גדולה. נכון, אני רואה שהביקורות מהללות, אבל אני פשוט לא מצליח להתחבר למשחק, עד כדי שאני שוקל פשוט לעזוב אותו. אתן כמה נקודות התייחסות:
העולם: ענק, יפהפה ומושקע. אממה - להתנייד בו זה פשוט סיוט. יש את המכונית הזאת (מכונית ב-FF, וואט דה פאק) שלנהוג בה זה יותר להילחם בה, כי היא מתוכנתת להישאר רק על הכביש אז אין זרימה בכלל, ולהגיע מנקודה לנקודה לוקח כמה דקות טובות. מנגנון הפאסט טרבל מסורבל מאוד, ואפשר לעשות אותו רק דרך המכונית ולא דרך שיטוט במפה.
הסיפור והדמויות: העלילה שטחית למדי והמשחק לא מצליח לעורר בי רצון גדול להתקדם בקווסטים העיקריים על חשבון הקווסטים הצדדיים. הדיאלוגים משעממים. אף אחת מהדמויות לא הצליחה לעורר אצלי אמפתיה, ולטעמי הן אפילו מגוכחות. נוקטיס שטחי בטירוף בהתחשב בזה שהוא הגיבור, ושלושת החברים שלו קצת פאתטיים. הסיבה העיקרית לכך היא הדיבוב - הוא לא אמין בטירוף. יש תחושה שמפתחי המשחק ליהקו מדובבים בלי שום קשר אחד לשני, אחד בריטי, אחד אמריקאי, אחד יעני מסתורי. גם אין שום קשר בין תזוזת השפתיים למה שהם אומרים - כי זה מיועד ליפנית מלכתחילה. גם הדמויות המשניות לא מצילות את המצב, ובמיוחד סידני - מוסכנית עם מחשוף מביך ומבטא טקסני שלא קשור לכלום.
הקרבות: קראתי שכל העולם ואשתו משבחים את מערכת הקרב החדשה. מצטער, זו האכזבה הכי גדולה עבורי. במשחקים הקודמים היתה חשיבות עצומה לתכנון ולקריאת היריב. כאן מדובר באקשן מוד שאמנם גורם לקרב להיות שוטף מאוד, אבל גם עכשיו, 15 שעות בתוך המשחק, זה עדיין מרגיש לי שאני לוחץ על תערובת כפתורים בלי באמת לדעת מה אני עושה. וניסיתי לחזור לטוטוריאל שוב ושוב, פשוט לא מובן. גם כשהשגתי את יכולת ה"ליברה" שמנתחת את היריב - הניתוח עולה בצורה של אייקונים קטנים ולא ברור מה החולשות ומה החוזקות של האויב. גם ה-Wait Mode לא מציל את המצב.
לסיכום: אני נזכר בפיינל פנטסי 10, ואפילו ב-13 שלא היה להיט, ונהיה עצוב. שם היה סיפור, דמויות ממכרות, היגיון ברור בקרבות. עולם שקל להבין. וכאן? זה לא פיינל פנטסי שאני כל כך אוהב. זה פשוט לא אותו משחק. יש את האריזה, יש את הדימיון, אבל המשחק עצמו - זה פשוט לא אותו משחק. א-כ-ז-ב-ה.