סיכום גמר קרב רב נשים – איזה ערב היסטורי!
תחרות הקרב רב של הנשים סיפקה הרבה יותר אקשן מגמר הנבחרות, ללא ספק.
גבי דאגלאס נראתה אחוזת אימים על הקורה, רק רוצה לעבור את זה בשלום ושייגמר כבר... אני מניחה שהנפילה במוקדמות + הכמעט נפילה של סימון(!) ואולי גם אותה נפילה היסטורית בגמר הקורה בלונדון עשו את שלהן.
בכלל, הקורה גבתה לא מעט קורבנות הערב (למשל ג'וליה שטיינגרובר). אפילו המלכה הבלתי מעורערת, סימון ביילס, אגדה עוד בחייה, יציבות של סלע, איבדה שיווי משקל באופן מוחלט, אופן שהיה מפיל כל אחת... אבל היא בכל זאת פאקינג סימון ביילס, היא החזיקה את עצמה חזק, תרתי משמע.
אהבתי מאוד את תרגיל הקרקע של ג'וליה שטיינגרובר; זורם, הרבה תנועות דרמטיות אבל לא רובוטיות.
לסיום, סימון ביילס בקרקע, מפגן בטיחות ועצמה, אבל יצאה מהמשטח בשתי רגליים. וואוו.
סדקים בחומה?
טוב, היא עדיין זכתה בזהב (ועשתה היסטוריה) אבל בפער הרבה יותר קטן מהצפוי ומהרגיל (כנקודה מעל גבי דאגלאס בסה"כ).
היה ממש מתח בסוף התחרות!
דאגלאס אמנם לא נראתה מבריקה, חסר איזשהו ניצוץ, אבל היא מתעמלת חזקה, מילולית, ואני אוהבת שהיא קצת יותר שרירית כיום לעומת הדקיקה שהייתה בעבר. זה יושב עליה יפה. אבל משהו בה נראה כבוי, קצת מאולץ, וזה מבאס אותי. אני זוכרת אותה כחייכנית וקלילה, וחבל לי.
בריאיון בדיעבד (סרטון מצורף) היא נשמעה הרבה יותר מרוצה ומשוחררת, הודתה שהתרגיל על הקורה היה "מי לעזאזל המציא את הקורה?!" ושהיא מרוצה מאוד ממקום שני בלי שום שדרוגים, ובתקווה אחרי שדרוגים עתידיים היא נושאת עיניה למקום הראשון... (אני לא רואה את זה קורה, אבל מי יודע? ימים יגידו).
לריסה יורדקה התעשתה מהמוקדמות וחזרה לעצמה, הפגינה התעמלות אלגנטית, נקייה ויפה. זה היה ערב הגאולה שלה, ללא ספק. דמעות השמחה וההתרגשות אחרי הציון האחרון שלה אמרו הכול (וגם אני שמחתי מאוד שהיא הדיחה את הסינית מהפודיום. סליחה, לא אוהבת את המתעמלת השלדונית הזאת).
אגב, פתאום באמצע התחרות תפסתי את עצמי – לאן נעלמו הרוסיות? הן בחופשה או משהו? מי זאת הסדה טוטקליאן הזאת (או איך שלא קוראים לה) ולמה אני לא זוכרת אותה בכלל מגמר הקבוצות? אני זוכרת את קומובה (כמובן), אפנסבה, פסקה... (וכמובן מוסטפינה, שלא נמצאת). האם הייתה להן תחרות כ"כ גרועה במוקדמות (לא עקבתי) שאף אחת מהשמות המוכרים לא עלתה, והיחידה שייצגה את רוסיה(!) סיימה במקום ה-15?!
טוב, אז לסיכום ערב היסטורי, שני אמריקניות (אפרו-אמריקניות!) זכו בזהב ובכסף. אחת עם קאמבק מוצלח שלא פוגשים לעתים קרובות (לא בארה"ב לפחות) והשנייה אלופת העולם הראשונה לנשים בפעם השלישית ברצף (אוצ'ימורה, מאחוריך!
).
נ.ב.
זו רק אני, או שליורדאקה יש קצת "ווג'י"?
תחרות הקרב רב של הנשים סיפקה הרבה יותר אקשן מגמר הנבחרות, ללא ספק.
גבי דאגלאס נראתה אחוזת אימים על הקורה, רק רוצה לעבור את זה בשלום ושייגמר כבר... אני מניחה שהנפילה במוקדמות + הכמעט נפילה של סימון(!) ואולי גם אותה נפילה היסטורית בגמר הקורה בלונדון עשו את שלהן.
בכלל, הקורה גבתה לא מעט קורבנות הערב (למשל ג'וליה שטיינגרובר). אפילו המלכה הבלתי מעורערת, סימון ביילס, אגדה עוד בחייה, יציבות של סלע, איבדה שיווי משקל באופן מוחלט, אופן שהיה מפיל כל אחת... אבל היא בכל זאת פאקינג סימון ביילס, היא החזיקה את עצמה חזק, תרתי משמע.
אהבתי מאוד את תרגיל הקרקע של ג'וליה שטיינגרובר; זורם, הרבה תנועות דרמטיות אבל לא רובוטיות.
לסיום, סימון ביילס בקרקע, מפגן בטיחות ועצמה, אבל יצאה מהמשטח בשתי רגליים. וואוו.
טוב, היא עדיין זכתה בזהב (ועשתה היסטוריה) אבל בפער הרבה יותר קטן מהצפוי ומהרגיל (כנקודה מעל גבי דאגלאס בסה"כ).
היה ממש מתח בסוף התחרות!
דאגלאס אמנם לא נראתה מבריקה, חסר איזשהו ניצוץ, אבל היא מתעמלת חזקה, מילולית, ואני אוהבת שהיא קצת יותר שרירית כיום לעומת הדקיקה שהייתה בעבר. זה יושב עליה יפה. אבל משהו בה נראה כבוי, קצת מאולץ, וזה מבאס אותי. אני זוכרת אותה כחייכנית וקלילה, וחבל לי.
בריאיון בדיעבד (סרטון מצורף) היא נשמעה הרבה יותר מרוצה ומשוחררת, הודתה שהתרגיל על הקורה היה "מי לעזאזל המציא את הקורה?!" ושהיא מרוצה מאוד ממקום שני בלי שום שדרוגים, ובתקווה אחרי שדרוגים עתידיים היא נושאת עיניה למקום הראשון... (אני לא רואה את זה קורה, אבל מי יודע? ימים יגידו).
לריסה יורדקה התעשתה מהמוקדמות וחזרה לעצמה, הפגינה התעמלות אלגנטית, נקייה ויפה. זה היה ערב הגאולה שלה, ללא ספק. דמעות השמחה וההתרגשות אחרי הציון האחרון שלה אמרו הכול (וגם אני שמחתי מאוד שהיא הדיחה את הסינית מהפודיום. סליחה, לא אוהבת את המתעמלת השלדונית הזאת).
אגב, פתאום באמצע התחרות תפסתי את עצמי – לאן נעלמו הרוסיות? הן בחופשה או משהו? מי זאת הסדה טוטקליאן הזאת (או איך שלא קוראים לה) ולמה אני לא זוכרת אותה בכלל מגמר הקבוצות? אני זוכרת את קומובה (כמובן), אפנסבה, פסקה... (וכמובן מוסטפינה, שלא נמצאת). האם הייתה להן תחרות כ"כ גרועה במוקדמות (לא עקבתי) שאף אחת מהשמות המוכרים לא עלתה, והיחידה שייצגה את רוסיה(!) סיימה במקום ה-15?!
טוב, אז לסיכום ערב היסטורי, שני אמריקניות (אפרו-אמריקניות!) זכו בזהב ובכסף. אחת עם קאמבק מוצלח שלא פוגשים לעתים קרובות (לא בארה"ב לפחות) והשנייה אלופת העולם הראשונה לנשים בפעם השלישית ברצף (אוצ'ימורה, מאחוריך!
נ.ב.
זו רק אני, או שליורדאקה יש קצת "ווג'י"?