שיידי ראנקס 10
New member
סיכום ההופעה המדהימה בבארבי
קשה לסכם ערב בסדר גודל עצום כמו שהיה לנו בכמה מילים, אבל אני אנסה. רק לפני זה אדגיש שהביקורת שאני אתן היא ברובה טובה, אבל אני רוצה לתת את התמונה המלאה של הערב כמו שאני ראיתי אותו. אז הגעתי אחרי לפחות שני שירים שאביסיניאנס ניגנו, מה לעשות, לא פשוט להגיע בזמן מהשומרון אחרי יום מפרך בצבא, ועוד בחמישי כשהכל פקוק. אבל זה לא קשור... בכל אופן דווקא הציפיות שלי מההופעה של החבשים לא היו גבוהות, אחרי שהסקסופוניסט שלנו ראה הופעה שלהם באמסטרדם ולא נהנה במיוחד, בלשון המעטה. אבל - איך אומרים את ההיפך ל"כגודל הציפיות גודל האכזבות"? - ההופעה שלהם גבלה בשלמות, באמת, מופע הרוטס הכי טוב שלי יצא לראות בארץ, ובעצם בכלל. וואו, פשוט הופעה אדירה, סוחפת, כובשת. ברנרד קולינס התחיל את ההופעה עם קול מוזהב לחלוטין, שלאט לאט דעך. כנראה שאת מה שהזמן עושה אי אפשר לנצח. מה שהיה כל כך יפה הוא שהשלישיה חיזקה אחד את השני בווקאל במקומות החלשים יותר. אין ספק שמדובר בחבורה מגובשת לחלוטין, כמו יהלום שאי אפשר לפרק, הם כבר מכירים את המקומות הריקים בכל מקום היטב, כאילו יכלו להעיר אותם באמצע הלילה והם עדיין היו עושים את זה באופן מושלם. השלישיה פשוט ריתקה את עיני כלל הקהל, שמילא את הבארבי עד אפס מקום, אבל באמת עד אפס מקום. לא לקחתי כל חלק באירגון, אבל אני מעריך שאכן כמעט כל הכרטיסים, אם לא כולם, נמכרו. וזה עוד דבר מדהים, שלמרות שהיחצון לא היה בקנה מידה של פירסומים בעיתונים הראשיים ולא נשמעו יותר מדי קולות ברחוב שדיברו על האירוע (לפחות לי לא יצא) - השמועה עברה מפה לאוזן והבארבי התמלא. דבר אחד שחסר לי, מבחינת הלהקה המלווה (שניגנה את כל השירים של החבשים טייט לגמרי ובאופן די מושלם) היה כלי נשיפה. בהופעות הרוטס שהיו בשנה החולפת, לפחות למיטב זכרוני (יו רוי וג'וניור מארווין, גלדיאטורס..), היו כלי נשיפה, ואם לא היו אז ממש חבל, כי זה היה יכול להוסיף המון לאופי השורשי של ההופעה, וארבעה קומות של קלידים (על שני אנשים שונים) לא חיפתה על זה לגמרי. אבל זה, כנרמז, בטל בשישים לעומת מה שהיה לנו בערב. כשחשבנו שיותר טוב מזה לא יכול להיות, החבר'ה מההפקה העלו מושבים קטנים ובינגי דראמס, והאביסיניאנס הביאו אותה בסשן ניאבינגי שהפיל אותי לריצפה. יותר אותנטי מזה לא יכולנו לקבל, פשוט חלום. ולגבי בלאק אוהורו, אמנם ציפיתי ליותר, BUT STILL, הייתה הופעה מיוחדת, אבל מבחינתי זה היה יותר הופעה של מייקל רוז מבלאק אוהורו. רוז, אחד מאומני הרגאיי האהובים עלי, עלה עם מעיל עור ומשקפי שמש, וההרכב פתח עם כמה שירים מהפחות מוכרים שלהם. הלהקה ניגנה רגאיי אלקטרוני, בשונה לחלוטין ממה שהיה עם האביסיניאנס, ואמנם למרות ההתאמה לכאורה שהם הביאו לתקופה של הרגאיי האלקטרוני של שנות השמונים, לא בטוח שהגיטרות החשמליות התאימו יותר מדי לאווירה. זה היה קיצון אחר מההופעה של האביסיניאנס, אבל אין אפס, כששרו את Shine Eye Gyal, Guess Who's coming To Dinner ושאר הלהיטים, גם אם הביצועים לא היו מושלמים זה היה מרגש, חזק. הדיסטנס שרוז שידר לא יותר מדי תרם לערב, וכולם הרגישו את זה. ושוב - ועדיין, ההופעה הייתה טובה ברובה ללא ספק. שורה תחתונה, אירוע רגאיי FIRST CLASS, היה שווה כל שקל למרות המחיר שלא היה זול. נהנתי לאללה. והמחשבה על פרפקט בארץ בעוד פחות מחודש, גורמת לי להסתכל אחורה ולחשוב פאק, עלינו איזה מאה רמות...
אשמח לראות גם סיקורים שלכם חברים. BLESS
קשה לסכם ערב בסדר גודל עצום כמו שהיה לנו בכמה מילים, אבל אני אנסה. רק לפני זה אדגיש שהביקורת שאני אתן היא ברובה טובה, אבל אני רוצה לתת את התמונה המלאה של הערב כמו שאני ראיתי אותו. אז הגעתי אחרי לפחות שני שירים שאביסיניאנס ניגנו, מה לעשות, לא פשוט להגיע בזמן מהשומרון אחרי יום מפרך בצבא, ועוד בחמישי כשהכל פקוק. אבל זה לא קשור... בכל אופן דווקא הציפיות שלי מההופעה של החבשים לא היו גבוהות, אחרי שהסקסופוניסט שלנו ראה הופעה שלהם באמסטרדם ולא נהנה במיוחד, בלשון המעטה. אבל - איך אומרים את ההיפך ל"כגודל הציפיות גודל האכזבות"? - ההופעה שלהם גבלה בשלמות, באמת, מופע הרוטס הכי טוב שלי יצא לראות בארץ, ובעצם בכלל. וואו, פשוט הופעה אדירה, סוחפת, כובשת. ברנרד קולינס התחיל את ההופעה עם קול מוזהב לחלוטין, שלאט לאט דעך. כנראה שאת מה שהזמן עושה אי אפשר לנצח. מה שהיה כל כך יפה הוא שהשלישיה חיזקה אחד את השני בווקאל במקומות החלשים יותר. אין ספק שמדובר בחבורה מגובשת לחלוטין, כמו יהלום שאי אפשר לפרק, הם כבר מכירים את המקומות הריקים בכל מקום היטב, כאילו יכלו להעיר אותם באמצע הלילה והם עדיין היו עושים את זה באופן מושלם. השלישיה פשוט ריתקה את עיני כלל הקהל, שמילא את הבארבי עד אפס מקום, אבל באמת עד אפס מקום. לא לקחתי כל חלק באירגון, אבל אני מעריך שאכן כמעט כל הכרטיסים, אם לא כולם, נמכרו. וזה עוד דבר מדהים, שלמרות שהיחצון לא היה בקנה מידה של פירסומים בעיתונים הראשיים ולא נשמעו יותר מדי קולות ברחוב שדיברו על האירוע (לפחות לי לא יצא) - השמועה עברה מפה לאוזן והבארבי התמלא. דבר אחד שחסר לי, מבחינת הלהקה המלווה (שניגנה את כל השירים של החבשים טייט לגמרי ובאופן די מושלם) היה כלי נשיפה. בהופעות הרוטס שהיו בשנה החולפת, לפחות למיטב זכרוני (יו רוי וג'וניור מארווין, גלדיאטורס..), היו כלי נשיפה, ואם לא היו אז ממש חבל, כי זה היה יכול להוסיף המון לאופי השורשי של ההופעה, וארבעה קומות של קלידים (על שני אנשים שונים) לא חיפתה על זה לגמרי. אבל זה, כנרמז, בטל בשישים לעומת מה שהיה לנו בערב. כשחשבנו שיותר טוב מזה לא יכול להיות, החבר'ה מההפקה העלו מושבים קטנים ובינגי דראמס, והאביסיניאנס הביאו אותה בסשן ניאבינגי שהפיל אותי לריצפה. יותר אותנטי מזה לא יכולנו לקבל, פשוט חלום. ולגבי בלאק אוהורו, אמנם ציפיתי ליותר, BUT STILL, הייתה הופעה מיוחדת, אבל מבחינתי זה היה יותר הופעה של מייקל רוז מבלאק אוהורו. רוז, אחד מאומני הרגאיי האהובים עלי, עלה עם מעיל עור ומשקפי שמש, וההרכב פתח עם כמה שירים מהפחות מוכרים שלהם. הלהקה ניגנה רגאיי אלקטרוני, בשונה לחלוטין ממה שהיה עם האביסיניאנס, ואמנם למרות ההתאמה לכאורה שהם הביאו לתקופה של הרגאיי האלקטרוני של שנות השמונים, לא בטוח שהגיטרות החשמליות התאימו יותר מדי לאווירה. זה היה קיצון אחר מההופעה של האביסיניאנס, אבל אין אפס, כששרו את Shine Eye Gyal, Guess Who's coming To Dinner ושאר הלהיטים, גם אם הביצועים לא היו מושלמים זה היה מרגש, חזק. הדיסטנס שרוז שידר לא יותר מדי תרם לערב, וכולם הרגישו את זה. ושוב - ועדיין, ההופעה הייתה טובה ברובה ללא ספק. שורה תחתונה, אירוע רגאיי FIRST CLASS, היה שווה כל שקל למרות המחיר שלא היה זול. נהנתי לאללה. והמחשבה על פרפקט בארץ בעוד פחות מחודש, גורמת לי להסתכל אחורה ולחשוב פאק, עלינו איזה מאה רמות...