סיכום המפגש עם רוברט קראפט בירושלים

[Yo-man]

סיכום המפגש עם רוברט קראפט בירושלים

סוף סוף מצאתי את הזמן לכתוב כמה מילים על המפגש הזה (ילד חולה ועוד צרות...) ביום רביעי התקיים אותו מפגש וטקס פתיחת המגרש ע"ש משפחת קראפט - בעלי קבוצת הניו-אינגלנד פטריוטס. המגרש קיים כבר 5 שנים, ובאותה שנה בה תרם קראפט את המגרש זכו הפטריוטס באליפות הראשונה שלהם EVER. קראפט, יהודי עשיר וגאה, דואג שיהיה לנו פוטבול פה בישראל ע"י סיבסוד השידורים עבור ערוץ METV ובנית מגרש שהוא אמנם רחוק מאיצטדיון, אבל הוא התחלה נאה. רוברט קראפט רואה את הקשר עם ישראל בחשיבות רבה (למזלינו), ומסתבר שהליגה של FLAG פוטבול קיימת כבר מסוף שנות ה-80 ואף הגיעה להשגים במסגרת אליפויות העולם ל-FLAG פוטבול. בתמונה - סמל הפטריוטס במרכז המגרש החדש בירושלים

 

[Yo-man]

מסיבת הפתעה

התוכנית כללה משחקי ראווה מהשעה 6 עד 7 בערב באותו יום. לא מיהרתי לראות FLAG פוטבול והגעתי ב-6 ורבע. בדרך כבר קיבלתי טלפון מחבר שחיכה לי ואמר שלא מכניסים אותו למסיבת העיתונאים. מוזר, אותה מסיבה היתה אמורה להתחיל רק ב-7... הגעתי לשם וגיליתי שבאמת שינו קצת את לוח הזמנים, והקשו את תנאי הכניסה למסיבת העיתונאים עצמה. כשהגעתי הזדהתי כנציג "תפוז" מה שנתן לי אישור כניסה כעיתונאי (

) ובחשיבות רבה אמרתי "הוא איתי", וכך נכנס גם אור (הרסיבר הטוב ביותר שלנו משחקי יום שישי, לידיעה). היה שם חדר קטן, עם כ-30 נציגים מהתקשורת ולא מעט צלמים שחסמו את הכניסה לחדר. התנצלתי וביקשתי להיכנס רק כדי לצלם תמונה אחת, ומיד התישבתי על הריצה מתחת לשולחן האורחים (משם צולמה התמונה) הגעתי בערך 5 דקות לפני תום מסיבת העיתונאים והספקתי לשמוע בערך 3 שאלות שנסובו סביב דעותיו של קראפט על הפוליטיקה והסכסוך הערבי-ישראלי, איך מתקבלות הפעולות שלו בער ישראל בבוסטון (שאלה שהועלתה ע"י נציגת מגזין ESPN העולמי...) וכיו"ב. מנהל הקמפיין שלו הודיע שיש זמן ל-2 שאלות אחרונות וידים הורמו באויר. בחור ישראלי שאל עוד שאלה על התוכניות העתידיות של הפטריוטס וקראפט ענה בדיפלומטיות שאין כוכבים בקבוצה, וככה זה ישאר. עוד שאלה אחת - אף אחד לא הצביע... כמובן שכנציג של תפוז לא יכולתי לתת למתח הזה להישאר והרמתי את ידי. הצגתי את עצמי, את הפורום ואת העובדה שאנחנו משחקים כבר 6 שנים פוטבול חובבני ללא עזרה וללא מימון. השאלה שבערה לי היא בדבר תמיכה בפוטבול מקצועי בישראל, ולא רק פוטבול לעדינים (יסלחו לי ה'מדגלים'). אור, שישב לידי על הריצפה, עזר לי בהרחבת ההסבר על עד כמה אנחנו מרגישים לךוצים בתחום וכמה נשמח אם יהיו לנו מָגֵנִים ומגרש גם בת"א (מה שנשמע מעט "שנורר" במעמד הספציפי הזה). התשובה הדיפלומטית, כרגיל, היתה שיש כבר גוף אחד שמרים את נושא הפוטבול בישראל, אין מקום להתארגנות נוספת, ושאם יש אפשרות שנעבוד יחד עם ה-AFI.

 

[roniway1]

../images/Emo24.gif - תודה על העדכון !!!

תודה רבה על העדכון!! אין ספק שביקורו של רוברט קראפט יתרום לקידום של ענף הפוטבול בישראל ,ואני מקווה שימשיכו להשקיע כדי לקדם את הענף פה.

 

[Yo-man]

אורחים נוספים הגיעו

אחרי שהסתיימה מסיבת העיתונאים הוזמנו (חברי התקשורת

) למגרש לטקס החנוכה הרישמי. אני ניצלתי את הזמן לחטוף איזה המבורגר, וכך פיספסתי את בואם המתוקשר מאוד של ביבי נתניהו (אמריקאי בנשמה) ורובי ריבלין (שמסתבר שהיה קשור לא מעט ביצירת הקשר בין קראפט ועריית ירושלים שתרמה את השטח למגרש). בשולי המגרש שיחקו ילדים בני 6 תחת עינו המפקחת של מאמן (שלדעתי יכל לעשות יותר...). התמונה לא מטושטשת, היא פשוט צולמה ללא פלאש ותפסה את התנועה של השחקנים הצעירים. במרכז המגרש פונה שטח לפודיום, פוזרו כסאות פלסטיק והחל שלב הנאומים.

 

[Yo-man]

מתנות והפתעות

שלב הנאומים היה ארוך ומתיש. נאם נציג ערית ירושלים. נאם הספונסר החדש של הליגה בארץ. נאם מייסד וראש ליגת ה-AFI - סטיב ליבוביץ' ונאם רוברט קראפט. לרוברט קראפט הוענקה מטבע מוזהבת וענקית כהוקרה על תרומתו, עם עיצוב יחודי של ירושלים (דבר יקר ערך ליהודים בגולה). בנאומו דיבר קראפט בעברית איזה 10 משפטים שזכו למחיאות כפיים, ואז אמר אותם שוב באנגלית וזכה לתשואות אמיתיות... או שהיו יותר דוברי אנגלית מעברית במגרש, או שזה נשמע יותר טוב באנגלית, או שהישראלים הם אנשים קרים ומנוכרים. לקראת סוף נאומו (ואחרי שנוגנו המנוני ארה"ב וישראל ע"י תזמורת המשטרה של ירושלים

) סגר קראפט את נאומו במשפט שמסתכם במשהו כמו: "ותודה שעזרתם לנו להשיג את זה" - ושלף מתיקו את גביע הסופרבול בו זכו רק לפני כמה שבועות !!! בתמונה - השניה בה הוא הוציא את הגביע. פשוט יצא שהייתי מספיק חצוף לעמוד לו על הראש ולהסתיר לכולם בדיוק כשהגביע נשלף

 

[Yo-man]

סיום מפתה

התמונה היא האחרונה שיכלתי לצלם את הגביע. אם תגדילו את התמונה תראו את החצוף שהחליט שהוא צריך לגעת בגביע. מיד אחריו נהרו כולם לגעת בגביע מה שיצר המולה ודחיפות בין ילדים בני שש ומבוגרים ששוקלים מעל 100 ק"ג. בתוך כל הבלגן התהפך השולחן עליו היה קודם הגביע, ולידו 2 כדורים (לא חתומים) ואותו מטבע (או מדליה) בקופסא מפוארת. בזכות היותי אדם עם יכולת ריכוז גבוה (ורסיבר לא רע. טוב, טייט אנד בינוני) הצלחתי לתפוס את אותה קופס אלפני שנחתה על הריצפה ונרמסה ע"י אותם חוליגנים מוצדקים. 10 דקות הסתובבתי עם הקופסא תחת זרועי. חושב אולי אני צריך ללכת הביתה, ככה כמו שאני. קראפט לא יזכור את המדליה, מי שנתן אותה לא מצפה לראות אותה יותר... מי ידע ? כמובן שאלה היו מחשבות כפירה זמניות מאוד, ואחרי שכולם נרגעו וקראפט מיהר לעזוב את המקום רדפתי אחריו, הסברתי לו שזה נפל בזמן ההתנפלות ושמצאתי את זה. הוא אמר לי "תודה רבה" בעברית עם מבטא אמריקאי כבד, לחץ את ידי והמשיך באותה מהירות לעבר היציאה. זהו. אח"כ שיחקו משחק שתיים מ-4 הקבוצות הטובות של הליגה. ראיתי את המשחק, ואני יכול להגיד שיש להם רמה גבוה של רסיברים, אין להם הגנות, ויש QB's בלי ראיית משחק. מתוך 6 מסירות שראיתי 4 נחטפו. זה מרמז על החלטות שגויות של מי שאמור להנהיג את הקבוצה, וככה לא בונים כלום. 2 מילים על המגרש עצמו: אולי זה כי היה קר, ואלי היה לח בירושלים באותו יום, אבל החרא הזה ממש מחליק. המגרש לא מסומן כמו מגרש פוטבול אמיתי. יש מסגרת של 120 יארד על 50, 10 יארד מכל כיוון מסומנים כ-End Zone, אבל באמצע אין קוים. הסימונים הם כל 5 יארד, רק על הקוים הצדדיים עם מספר היארדים כל 10 יארד. את ההתקדמות הם מסמנים בעזרת צלחות צבעוניות על המגרש (במקום המקלות והשרשרת על צידי המגרש בליגה, וסמרטוטים על הדשא אצלינו). יש להם 2 שופטים שעושים עבודת קודש, והמשחק מהיר. בקרוב אני אדבר עם סטיב ליבוביץ' ונראה מה אפשר לעשות כדי לקדם את הפוטבול בארץ. אולי נעלה יום אחד לירושלים להראות להם איך באמת משחקים פוטבול ישראלי Hardcore. איך שלא מסתכלים על זה - התקרבנו עוד צעד אחד לקבלת המשחק ע"י הישראלים. כן ירבו.