סיכום הסופ"ש והודעה לאוסטרלים.
נתחיל מאתמול. קבענו בסידני עלי בשש וחצי. הגענו בזמן והסתכלנו מעט על הים מלמעלה. זה נראה כאילו הים גלי מידי בשביל סידני, ולכן החלטנו לנסוע לדולפינריום. פעמיים הייתי שם והאמת, ובניגוד לרוב האנשים פה, לא אהבתי את המקום במיוחד. הפעם היתה שונה. הים היה הרבה יותר שקט מאשר בהרצליה. ברגע שהגענו אדם כיוון אותנו למקום המצאם של הטורפים. ז´רז´רנו את עצמנו לדעת שם. ללא תוצאות. מאוחר יותר התקדמנו לעבר קצה המזח. טרכון(?) אחד קטן יחסית נתפס אבל השתחרר לי בסלעים. לפחות אנחנו יודעים שיש לנו תחליף לסידני בחורף כשלא נוכל לעמוד שם. היום לעומת זאת, קבעתי עם Rembi. הים היה יותר נמוך וגם יותר צלול. בבוקר כבר ממש קר. לבשתי ארוך עד כמעט תשע בבוקר. המים ממש חיממו לי את הרגליים. ניסיתי את הפתיונות הרגלים. הדלתות כרגיל כיכבו שם עם החניתנים משבוע שעבר. שמתי לב שהחניתנים אוהבים את השמש. ברגע שהשמש כבר על המים, וזה קורה מאוחר יחסית שם בגלל המצוק שמעל, החגיגה האמיתית מתחילה. עוד דבר שלמדתי היום - לאחר הזריקה של מצוף ההטלה ומתיחת החוט, כדאי לתת 2-3 הקפצות קטנות של המצוף בתוך המים. זה משפריץ מעט מים, מרעיש ובקיצור יוצר אקלים טוב יותר. בשבוע שעבר התוצאות היו טובות עם דלתא אפורה. מכיוון שלא הצלחתי להשיג כאלה השבוע, השתמשתי בדלתא לבנה. התוצאות היו זהות. לאחר אין ספור אכילות, הדג הראשון נתפס על הקרס. משיכה קלה על מנת לקבוע את הקרס בפה, והדג מזנק מחוץ למים. עוד גלגול של רולר, ואני כבר שומע את הקלאץ´ מזמזם את זמזום הזה שגורם לנו להתעורר בשעות לא סבירות בעליל, ועוד ביום שבת. עוד כמה משיכות של הדג, גלגולים שלי והדג היה היה כבר על הסלעים. עכשיו התחיל החלק המענין. רמבי לבש את כפפתו המיוחדת "לדגים שאני לא מכיר" והרים את הדג על מנת להוציא ממנו את הקרס. בעוד אנחנו מתעסקים עם הקרס והדג, אני נזכר עם מי יש לי עסק, ואומר באמת בתמימות, "אתה לא מתכוון להחזיר אותו למים נכון?". הקלות הבלתי נסבלת של התשובה שקיבלתי ("בטח שכן") - מדהימה אותי אפילו עכשיו כשאני כותב את זה. כאילו זה כל כך ברור שמחזרים חניתן כזה למים. היה וויכוח. הוויכוח אפילו התלהט, אבל הדג נכנס לשקית. גם זה לאחר הבטחה מצידו שהדג הבא יוחזר למים. לאחר אותו וויכוח בדיוק, גם הדג השני הוכנס לשקית. אני לא יודע אם שמעתם על זה, שם באוסטרליה, אבל דגים זה משהו שאוכלים !
נתחיל מאתמול. קבענו בסידני עלי בשש וחצי. הגענו בזמן והסתכלנו מעט על הים מלמעלה. זה נראה כאילו הים גלי מידי בשביל סידני, ולכן החלטנו לנסוע לדולפינריום. פעמיים הייתי שם והאמת, ובניגוד לרוב האנשים פה, לא אהבתי את המקום במיוחד. הפעם היתה שונה. הים היה הרבה יותר שקט מאשר בהרצליה. ברגע שהגענו אדם כיוון אותנו למקום המצאם של הטורפים. ז´רז´רנו את עצמנו לדעת שם. ללא תוצאות. מאוחר יותר התקדמנו לעבר קצה המזח. טרכון(?) אחד קטן יחסית נתפס אבל השתחרר לי בסלעים. לפחות אנחנו יודעים שיש לנו תחליף לסידני בחורף כשלא נוכל לעמוד שם. היום לעומת זאת, קבעתי עם Rembi. הים היה יותר נמוך וגם יותר צלול. בבוקר כבר ממש קר. לבשתי ארוך עד כמעט תשע בבוקר. המים ממש חיממו לי את הרגליים. ניסיתי את הפתיונות הרגלים. הדלתות כרגיל כיכבו שם עם החניתנים משבוע שעבר. שמתי לב שהחניתנים אוהבים את השמש. ברגע שהשמש כבר על המים, וזה קורה מאוחר יחסית שם בגלל המצוק שמעל, החגיגה האמיתית מתחילה. עוד דבר שלמדתי היום - לאחר הזריקה של מצוף ההטלה ומתיחת החוט, כדאי לתת 2-3 הקפצות קטנות של המצוף בתוך המים. זה משפריץ מעט מים, מרעיש ובקיצור יוצר אקלים טוב יותר. בשבוע שעבר התוצאות היו טובות עם דלתא אפורה. מכיוון שלא הצלחתי להשיג כאלה השבוע, השתמשתי בדלתא לבנה. התוצאות היו זהות. לאחר אין ספור אכילות, הדג הראשון נתפס על הקרס. משיכה קלה על מנת לקבוע את הקרס בפה, והדג מזנק מחוץ למים. עוד גלגול של רולר, ואני כבר שומע את הקלאץ´ מזמזם את זמזום הזה שגורם לנו להתעורר בשעות לא סבירות בעליל, ועוד ביום שבת. עוד כמה משיכות של הדג, גלגולים שלי והדג היה היה כבר על הסלעים. עכשיו התחיל החלק המענין. רמבי לבש את כפפתו המיוחדת "לדגים שאני לא מכיר" והרים את הדג על מנת להוציא ממנו את הקרס. בעוד אנחנו מתעסקים עם הקרס והדג, אני נזכר עם מי יש לי עסק, ואומר באמת בתמימות, "אתה לא מתכוון להחזיר אותו למים נכון?". הקלות הבלתי נסבלת של התשובה שקיבלתי ("בטח שכן") - מדהימה אותי אפילו עכשיו כשאני כותב את זה. כאילו זה כל כך ברור שמחזרים חניתן כזה למים. היה וויכוח. הוויכוח אפילו התלהט, אבל הדג נכנס לשקית. גם זה לאחר הבטחה מצידו שהדג הבא יוחזר למים. לאחר אותו וויכוח בדיוק, גם הדג השני הוכנס לשקית. אני לא יודע אם שמעתם על זה, שם באוסטרליה, אבל דגים זה משהו שאוכלים !
דג ממש מצחיק החניתן, הפה הארוך ממש מגביל את סוגי הזרזרות שניתן לתפוס אותו ! בהחלט נכנס לקטגוריית "המועדפים" מסיבה ממש פשוטה.... החולשה הידועה שלי לדגים שקופצים מחוץ למיים בעת המאבק ! ניסיתי מגוון שונה של זרזרות, אך לצערי ללא הצלחה. כשראיתי את מבנה הדג בפעם הראשונה הבנתי מדוע ההצלחה המקסימלית היא ב Rubber Tail. בעת ה"נשיכה" הראשונה הדג תופס את הזרזרה (לזרזרות מסוג זה יש מרקם דומה לגוף דג) ואז מכניס את הזרזרה לתוך הלוע. אם זה היה גוף קשיח, הדג היה מבחין שמשהו "חשוד" והיה משחרר את הזרזרה ! אני בטוח שישנם גם דגים אחרים באיזור, בגלל מערכת הריפים הקרובה. בהחלט איזור עם פוטנציאל ! אני חושב שבפעם הבאה אני אנסה Fly Fishing באיזור, למרות המגבלה של הסלע ! ההמממ... אני חושב שהפתרון הטוב ביותר יהיה להצטייד ב"סל" לאיסוף החוט. לדעתי האישית, דייג מסירה קטנה באזור הזה פשוט יהיה חוויה לא נורמלית בגלל מערכת הריפים, והאפשרות להתקרב אליהם. בניחוש פרוע, אני חושב שהחניתן הוא ממשפחת Bone Fish, שעליה נמנים ידידנו הברקודה, ועוד... אבל יכול להיות שאני טועה... בכל אופן, אורי, באיזה פתרון בחרת ? 
