סיכום השבוע הראשון....
אז עברו כבר חמישה פרקים מאז ההתחלה (ביום ראשון) והאמת היא שזה לא מרגיש ככה. בסדרה אחרת כמו הטלנובלות למיניהן השבוע הראשון קצת ארוך ומייגע, אבל כאן משום מה (ולמרות שלקחתי בחשבון שהסדרה יכולה להיות ארוכה ומייגעת) כל פרק עבר מהר, אפילו מהר מדי לדעתי. אולי זה הפורמט הכל כך גאוני (של מטופל בכל יום) שעשה מהסדרה מעניינת והוריד ממנה כמה מהקטעים המתים והמשעממים (כמו שיש בדי הרבה סדרות אחרות). שלושת הפרקים הראשונים היו מאוד מעניינים, כשהסתמנה מפרק אחד לבא עלייה ברמה (הפרק עם מאיה מרון היה הכי מעניין עד עכשיו, אבל גם ליאור אשכנזי ואיילת זורר לא הרבה מאחור). אבל בפרקים 4-5 הסתמנה לפחות לדעתי ירידה ברמה. הפרקים היו כבדים ומעייפים ולא ממש נהנתי. הפרק הרביעי היה מאוד כבד לדעתי וגם מאוד עצוב. אולי זה בגלל שניגשתי לפרק עם ציפיות לחמישייה הקאמרית (בכל זאת עלמה ורמי), והתוצאה- במקום מצחיק הפרק היה יותר עצוב מקודמיו. הפרק החמישי היה הכי פחות טוב עד עכשיו, הכי כבד ומדכא. הייתי אומר שהוא אפילו לא היה ממש מעניין לבד מהעובדה שהוצג בפנינו פן חדש באישיותו של הפסיכולוג שלנו. לא עוד פסיכולוג מקצוען וחסר רגשות אלא אדם כמו כולנו. העובדה הזאת כנראה תגרום לי לראות את הפרקים הבאים עם אור קצת שונה. לסיכום: בטיפול היא בהחלט סדרה שווה לצפייה ואפילו מעניינת, רק הייתי מציע להכניס קצת יותר הומור לסדרה. אני יודע שזה מאוד טרנדי לחשוב שסדרה עצובה ומדכאת היא בהכרח איכותית, אני חושב בדיוק להפך. הגדולה ל הדרמות האיכותיות בישראל ובכל העולם היא גם בהומור הטמון בהן.
אז עברו כבר חמישה פרקים מאז ההתחלה (ביום ראשון) והאמת היא שזה לא מרגיש ככה. בסדרה אחרת כמו הטלנובלות למיניהן השבוע הראשון קצת ארוך ומייגע, אבל כאן משום מה (ולמרות שלקחתי בחשבון שהסדרה יכולה להיות ארוכה ומייגעת) כל פרק עבר מהר, אפילו מהר מדי לדעתי. אולי זה הפורמט הכל כך גאוני (של מטופל בכל יום) שעשה מהסדרה מעניינת והוריד ממנה כמה מהקטעים המתים והמשעממים (כמו שיש בדי הרבה סדרות אחרות). שלושת הפרקים הראשונים היו מאוד מעניינים, כשהסתמנה מפרק אחד לבא עלייה ברמה (הפרק עם מאיה מרון היה הכי מעניין עד עכשיו, אבל גם ליאור אשכנזי ואיילת זורר לא הרבה מאחור). אבל בפרקים 4-5 הסתמנה לפחות לדעתי ירידה ברמה. הפרקים היו כבדים ומעייפים ולא ממש נהנתי. הפרק הרביעי היה מאוד כבד לדעתי וגם מאוד עצוב. אולי זה בגלל שניגשתי לפרק עם ציפיות לחמישייה הקאמרית (בכל זאת עלמה ורמי), והתוצאה- במקום מצחיק הפרק היה יותר עצוב מקודמיו. הפרק החמישי היה הכי פחות טוב עד עכשיו, הכי כבד ומדכא. הייתי אומר שהוא אפילו לא היה ממש מעניין לבד מהעובדה שהוצג בפנינו פן חדש באישיותו של הפסיכולוג שלנו. לא עוד פסיכולוג מקצוען וחסר רגשות אלא אדם כמו כולנו. העובדה הזאת כנראה תגרום לי לראות את הפרקים הבאים עם אור קצת שונה. לסיכום: בטיפול היא בהחלט סדרה שווה לצפייה ואפילו מעניינת, רק הייתי מציע להכניס קצת יותר הומור לסדרה. אני יודע שזה מאוד טרנדי לחשוב שסדרה עצובה ומדכאת היא בהכרח איכותית, אני חושב בדיוק להפך. הגדולה ל הדרמות האיכותיות בישראל ובכל העולם היא גם בהומור הטמון בהן.