סיכום השנה שלי

[אקונומיקה]

סיכום השנה שלי

אני לא בנאדם של סיכומים, אני לא בנאדם גם של מצעדים, אפשר לומר באופן כללי שאני בנאדם עם קשיי הבעה רציניים

אבל הנה הגיעה לה השנה האזרחית לסיומה ועם סיום זה גם סיכומי שנה שונים ומשונים. ישבתי לעשות סדר בכל ערמות הדיסקים שלי, לשלוף את הדיסקים הלועזיים שהעזתי לקנות שיצאו השנה. אחרי זה החזרתי אותם לערימה והתחלתי מההתחלה, הפעם בחרתי רק את הדיסקים הטובים ביותר אז את הדיסקים המאכזבים ביותר ועוד איזה דיסק שניים שאמרתי שסיכום השנה לא יכול להיות שלם בלעדיהם. ואז גיליתי שהדיסק שלי של Jon McLaughlin נעלם כאילו אין זכר, אז הפכתי שוב ושוב את הערמת דיסקים,את המיטה וכל אבן וסלע אפשריים בחדר שלי – האלבום נעלם. אז אחרי וידוא משמעותי נוסף שהוא לא בבית אנחנו נעשה טיול לדיסק סנטר לקנות את הדיסק שוב פעם, ואז עם השלומיאליות שלי אני אמצא את הקודם (מה שאומר שאני בטח אתן אותו מתנה למי שירצה, אז תכינו את עצמכם נפשית.... או שאני אשאיר לי עוד עותק, זכר לשלומיאליות המזעזעת שלי ולימוד עצמי על איך לא מאבדים דיסקים). לסדר של האלבומים אין משמעות יתרה, מלבד זה שהם הונחו בערימה לפני או אחרי דיסקים אחרים. כנראה אני גם אעלה עד ה-31 מיקסטייפ שמורכב מהשירים הטובים ביותר באלבומים האלו – לחלקם תקבלו לינק לקליפ כבר עכשיו ולחלקם תצטרכו לחכות. חוצמזה אני רוצה להזכיר לך שכיוון שמדובר בסיום השנה הלועזית – יכנסו לכאן רק אלבומים לועזיים ואני גם רוצה להודות ללירן שעזר בהגרלת הסדר של האלבומים. אז אחרי ההקדמה הארוכה, הפרצופים העצובים שעשיתי לכל מי שהיה מחובר באותו זמן למסנג'ר, הנה הסיכום השנתי שלי, שכולל 20 וקצת דיסקים שנופו בזהירות מבין כל הדיסקים, הונחו בערימות ואז חולקו בשנית, הוחזרו לערימה הראשית וחזרו לידיים. ככה אני, לא החלטית  אז זו הרשימה הסופית.....

 

[אקונומיקה]

כמעט נכנס

כשסיימתי עם הערימה הסופית של הדיסקים, גיליתי שהזנחתי דיסק אחד, שישב שם כל הזמן הזה בשקט ולא אמר כלום, לא נפל, לא התחזה לדיסק של ג'ון, פשוט ישב שם. Kristin Hersh היא זמרת שאולי חלקכם יזכור מהדואט המקסים עם מייקל סטייפ (REM), אחרים פשוט לא יזכרו אותה. החלטתי לא להכניס אותה לסיכום הזה מהסיבה שהכנסתי כבר זמרת אקסצנטרית אחרת בשם לורה ווירס שעליה עוד נדבר. הדיסק מקסים, אין כל ספק, אבל היא נחבאה אל הכלים השנה ולא ראיתי אותה כמו שרציתי לכן במקום להיכנס לסיכום הרגיל היא פשוט תהיה זו שהזנחתי, שלא נתתי לה יותר תשומת לב ויותר מזה – זו שלא קידמתי בפורום, השנה אני אנסה לפצות אותה על זה (וכמובן לשמוע אותה יותר) ובינתיים הדואט שלה עם מייקל משנת 2006: http://youtube.com/watch?v=dmYXQcR30w4 והנה הסינגל מהדיסק שיצא בשנת 2007, In Shock, שיר קשה לעיכול, ממליצה לשמוע פעמיים שלוש לפני שמחליטים אם אוהבים או לא: http://youtube.com/watch?v=kFoWvu-86O8

 

[dsol]

לא אהבתי אותה..._../images/Emo189.gif

לא בדואט ולא בשיר שלה.... הקול שלא צרוד כזה... מזכיר מישהי אחרת אבל לא מתחבר..

 

[העכביש2]

מסכים....משהו חסר בשירה שלה

 

[אקונומיקה]

Laura Veirs – Saltbreakers

זמרת מאוד מיוחדת שהכרתי רק השנה, לרמות שהאלבום הראשון שלה יצא כבר בשנת 1999.לורה היא זמרת פולק רוק שמגיעה אלינו כל הדרך מסיאטל ורוב השירים שלה מדברים, כמה מפתיע על אהבה. אחד השירים האהובים עלי מהאלבום הוא: don't lose yourself http://youtube.com/watch?v=CiVBw3Aqe_Q השיר הטוב ביותר באלבום אגב הוא To the Country אבל אליו לא מצאתי לינק ולמי ששואל איפה החבאתי אותה עד היום... שמרתי אותה לסיכום השנתי כמובן

 

[אקונומיקה]

Prince – Planet Earth

מוזיקה כבר מזמן הפכה להיות יותר מכמה שירים והוצאה של דיסקים הפכה להרבה יותר משליחתו לחנויות בתקווה שמישהו יקנה. האמנים כבר מזמן הבינו שכדי להוציא אלבום מצליח לא צריך רק שירים טובים בדיסק אלא גם באזז רציני מסביב וכמובן רצון של כל בנאדם לדעת על מה כל המהומה. מי שזוכר את הימים טרם הוצאת Icky Thumbs של ה White Strips שלא היו כל כך מזמן, יודע שהם לקחו את העניין צעד או שניים קדימה וקדמו את האלבום שלהם בכל דרך אפשרית – הם הופיעו בכל מקום בארצות הברית גם אם זה רק לנגן תו אחד או שיר אחד, לקבוצות קטנות של מעריצים ובמקומות משונים ביותר וככה עוררו סביבם הייפ לא קטן. אחד האמנים שהבין את זה הרבה לפני כולם, מלך השערוריות וההייפים הוא לא אחר מאשר פרינס. פרינס, האמן, הסמל או כל שם אחר שתרצו לקרוא לו הוא כבר מזמן לא נסיך, הוא מלך – מלך הסליז והFאנק. הוא מרעיד את האדמה באלבומים שלו ולא משנה כמה שנים עוברות הוא עדיין מצליח לייצר חומרים מצוינים וסליזיים. מי שלא זוכר על מה אני מדברת שירוץ 12 שנים אחורה, לימים שפרינס ניסה לברוח מחברת התקליטים דאז וורנר ברוס שלו בגלל הניצול שלהם. אם ג'ורג' מייקל כתב שיר מחאה, פרינס לקח את זה צעד אחד קדימה, שינה את השם המסחרי שלו כדי שהוא יוכל להמשיך לפעול ללא צורך בחברת תקליטים וכתב בגדול על הפנים Slave. בהמשך פרינס הקים חברת תקליטים משלו והיום הוא חותם חוזים עם חברות תקליטים פר אלבום ככה שהוא לא מחויב לאף אחד. התעלול הנוכחי שלי היה השנה כשביום שחרור האלבום בבריטניה,פרינס חילק את האלבום עם העיתון היומי – כשני מליון עותקים חולקו באותו יום, דבר שגרם לחברה הפיצה את האלבום לסרב להפיץ אותו בבריטניה ולרעש גדול בחנויות התקליטים שנפגעו מן המהלך שלו. יש שיאמרו שההייפ סביב פרינס גדול ממה שהוא באמת שווה, אני אומרת – פשוט תקשיבו: http://youtube.com/watch?v=8wemMcOFkpQ&feature=related

 

[אקונומיקה]

הפלופ של השנה

אחת הבעיות הכי גדולות שיש לאמנים שיוצאים מלהקות זה הדומה או השונה בסאונד שלהם לעומת הסאונד של הלהקה, גם אם הלהקה עדיין פעילה והאמן בוחר סתם להוציא אלבום בלי שום קשר, הפחד הגדול יהיה שהאלבום ישמע בדיוק כמו אלבומי הלהקה, או גרוע מזה – גרסא פחות מוצלחת. מי שהצליח להפתיע השנה ובגדול הוא אדי וודר סולן פרל ג'ם שהוציא השנה דיסק פסקול לסרט Into the wild וממוזיקה חזקה, עם חשמליות בולטת, הוא עבר לפולק שקט, שמח ואפילו חיובי – אלבום שלא אופייני לסגנון של אדי בדרך כלל ואפשר אפילו לומר שמדובר באלבום טוב מאוד. מנגד לאדי יש את דייב גהאן – הקדמי בשלישיית דפש מוד. ציפיתי לאלבום הזה, באמת שציפיתי. אני אוהבת את דפש ואני אוהבת את החומרים שלהם בנפרד. אנדי פלטשר בימים אלו עושה חייל עם קריירת דיג'אינג מפתיעה לחלוטין ואפילו מצויינת. אבל משום מה נדמה לי שדייב נשאר קצת מאחורה. ציפיתי למשהו שונה, טיפה ייחודי, שמצד אחד ייקח את כל הדברים הטובים בדפש ומצד שני יהיה משהו שונה. כנראה זה מה שגרם לאכזבה הגדולה – כי הרי אי אפשר לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה (זו משימה ממש סיזיפית – ילדים, לא לנסות בבית) ומה שיכול היה להיות יצירת מופת של אמן מצוין, התברר כאלבום מקרטע שנשמע המשך ישיר של דפש, אולי אפילו איזה בי סייד לא מוצלח לאלבום האחרון שלהם. אבל אי אפשר לכתוב רק דברים רעים על דייב, אחרי הכל, אנחנו אוהבים אותו. אז הנה אחד השירים היותר מוצלחים באלבום בעיניי ובאופן מפתיע הוא גם יצא כסינגל: http://youtube.com/watch?v=IwcUi-Aok6Q

 

[העכביש2]

מסכים לגבי גהאן...

שמעתי את הסינגל שלו כמובן וזה ממש לא זה....

 

[אקונומיקה]

שניים במחיר אחד

אתם מכירים את זה שאתם שומעים שיר, מתרגזים, חושבים שהוא בגדר מיותר, מבטלים כל אפשרות שמשהו חיובי יצא מהלהקה שיצרה אותו ואז ברגע של טיפשות הולכים וקונים את האלבום הזה ומגלים שאתם לא מפסיקים לשמוע אותו? ויותר חמור מזה, שפסלתם שיר שהוא פשוט בין השירים האלקטרונים הטובים שיצאו במהלך השנה? האמת שלי זה קרה השנה, השיר D.A.N.C.E המצוין של Justice כיכב בכל בלוג, אתר או פורום המכבד את עצמו בכל הנושא של מוזיקה אלקטרונית איכותית – גם על הקליפ המצוין לא פסחו. רק אני חשבתי שהוא מרגיז – ובאמת שניסיתי – פעם פעמיים ואפילו שלוש לשמוע את השיר, אבל לא הצלחתי להגיע לסיומו. ואז בפרץ של שעמום ישבתי להקשיב לו עד הסוף – ואז התמכרתי לאחד האלבומים ה האלקטרונים הטובים של השנה – Cross של Justice. תוהים על מה אני מדברת? http://youtube.com/watch?v=fo_QVq2lGMs באותה תקופה, אולי אפילו באותו סיבוב דיסקים נתקלתי בהרכב עם שם מעניין ועטיפת אלבום מעניינת יותר, הצלילים שלהם הזכירו לי יותר משחקי נינטנדו מאשר מוזיקה אמיתית אבל די אהבתי את זה. Digitalism הוא פרויקט שהפך את הצלילים שהמחשב עושה ליופי של שירים. מוזר? כה! מגניב? בהחלט!!! http://youtube.com/watch?v=8ePfIkGqHCQ אחד בקטנה – בזמן שחיפשתי את השיר של justice אחד הקליפים שקושרו היה אחד הדברים היותר מגניבים שראיתי השנה, אני מניחה שרובכם מכירים – אבל בכל זאת בקטנה: http://youtube.com/watch?v=dMH0bHeiRNg&feature=related

 

[dsol]

Digitalism ממש נחמדים_../images/Emo189.gif

לא משהו שהייתי שומע שאני רוצה מוזיקה טובה במיוחד אבל בהחלט מהנים למוזיקה ברקע לשעות המתות

 

[אקונומיקה]

זה לא נשמע מחמאה במיוחד....

 

[dsol]

זו סוג של מחמאה_../images/Emo189.gif

כי מה שאני לא אוהב בכלל אני לא אשמע בכלל אבל הם בהחלט מספיק חביבים כדי שאשמע אותם פה ושם...

 

[העכביש2]

מה כולם מתלהבים מ-D.A.N.C.E?

שמעתי אותו בדיוק פעמיים השנה ולא הבנתי מכלל על מה הצעקה....

Digitalism - לא ממש הסגנון שלי....לא אהבתי

 

[אקונומיקה]

אני זקן אבל עדיין יודע לעשות מוזיקה טובה

כמיטב המסורת, כמו שעון הוציא השנה סר פול מקרטני את האלבום מספר #שקרכלשהו. לא ברור לי איך אבל כבר 50 שנה הוא מצליח ליצר מוזיקה מצוינת, להשתכלל ועדיין להישאר סר פול - אני מגניב. אפשר לומר שבאיזשהו מובן פול הוא צביקה פיק של הבריטים – זקן, דואג לצאת עם נשים שהן רבע מהגיל שלו ועדיין יודע להפיק מוזיקה. היחס האמביוולנטי כלפיו גם דומה לזה שיש לצביקה פיק – מצד אחד אוהבים את המוזיקה ומצד שני מגחכים לאור הדמות שנוצרה להם. אז כמיטב המסורת ועקב חיבתי העזה לחיפושית שלא יודעת מנוח גם אחרי גיל 60, הלכתי ורכשתי במיטב כספי את הדיסק האחרון Memory Almost Full. אם אני רוצה לחייך קצת ולהרגיש נחת, אני פשוט שמה את הדיסק הזה, נשענת אחורה ומתנתקת לצלילי הכיף. http://youtube.com/watch?v=xTNXrkBSp_o

 

[galoosh33]

../images/Emo6.gif

ההשוואה עם צביקה פיק קצת עושה לו עוול נראה לי. בכל מקרה אני מסכימה עם מה שכתבת, הוא מאוד מוכשר ויצירתי, אמנם שמעתי רק כמה שירים נבחרים מהאלבום אבל זה באמת "מוזיקת כיף" במלוא מובן המילה.

 

[העכביש2]

הוא פשוט מוזיקאי תותחי במלוא רמ"ח איבריו../images/Emo47.gif

 

[אקונומיקה]

angry mob

לא מעט אמנים הוציאו אלבומים השנה שכללו רוק גיטרות כיפי, אחרי סינון משמעותי שלהן נשארתי עם אלבום אחד שבאמת השקעתי בקנייה שלו כי לא משנה כמה אני אשמע אותו – הוא עדיין יהיה כיף. את הKaiser Chiefs לא הכרתי לפני האלבום yours truly, angry mob אבל אחרי שקניתי אותו התחלתי להתעניין. הם עושים רוק פשוט ונחמד שעושה חשק פשוט לקפץ במקום. הוא אחד האלבומים הראשונים שקניתי משנת 2007 וכשקניתי אותו המדיה פלייר לא ידע איך לעכל אותו – פתאום מופיע לו 2007 שם כשהוא רגיל שבקושי 2006 יש לו. האלבום עצמו הוא אלבום כזה שאפשר להוציא גם שנה הבאה ואף אחד לא ישים לב להבדל – כי רוח התקופה, הגיטרות והכיף שמשודרים שם מתאימים לשני העשורים האחרונים ולא משנה כמה הם יצליחו או לא האלבום הזה תמיד יוכל לשמש רקע לאיזה סרט נעורים טיפשי סטייל אמריקן פאי ואז עשר שנים אחרי שהוא יצא פתאום יזכרו שוואלה – הייתה להקה כזו מגניבה (ע"ע Tonic). אז ה Kaiser Chiefs החליטו שהם רוצים להיות קצת יותר מלהקת אמריקן פאי ולכן הפגיזו השנה ברגעים המתאימים. http://youtube.com/watch?v=d14511Amd08 ובקטנה, שיר שגם כן כיכב השנה, אבל לא בביצוע הזה וגם נדבר עליו בהמשך: http://youtube.com/watch?v=00gaovhrIWc

 

[galoosh33]

Ruby ענק.

וגם the angry mob שיר ממש מגניב.. בכל אופן אם נתעלם מרובי האלבום הראשון שלהם היה יותר טוב.. אבל עדיין היו להם כמה יציאות טובות מפה.. הם להקה מאוד מוכשרת ויש להם סאונד שאני נהנית לשמוע כל פעם מחדש: רוק נעים לאוזן ולא נותן בראש יותר מדי.

 

[העכביש2]

Ruby - פנינה אמיתית מ-2007

 

[אקונומיקה]

סוכריה על מקל

אני לא אוהבת ששיר נכנס נורא חזק וכולם מדברים עליו – לא משנה כמה הוא טוב או לא, מסוג המקרים שגלגלצ טוחן לנו שיר כל כך חזק במוח שאנחנו כבר מהופנטים אליו. לכן כששיר מדובר בכל מקום אני ישר לוקחת צעד אחורה – לא משנה מה הסגנון, אני מחכה שכל הבאלאגן ישכח, לראות אם יש מה לאהוב או שסתם טחנו אותו בשכל. אח שלי קורא לזה פופ – לפני כמה זמן ניסיתי לשכנע אותו לשמוע שיר שכל העולם ואשתו אהבו הוא הודיע לי שכל עוד זה פופ הוא לא ישמע את זה. לא שיש לו משהו נגד פופ, הוא פשוט לא רואה איך שיר שפאקצות בנות 12 כל הזמן מבקשות ממנו בחנות הוא משהו שהוא יכול להתחבר אליו, אם הוא יתחבר אליו בסוף אז גלגלצ אשמים בשליחת הפאקצות בנות ה-12 לחנות, אבל הוא ידע את זה רק אחרי שהן יפסיקו לבוא. באופן טבעי הנחתי ש mika יהיה הפופ הבא ולכן דחיתי את הקץ ולא שמעתי את גרייס קלי תקופה מאוד ארוכה. עד שבמקרה נסעתי עם אבא שלי ששומע גלגלצ (אפילו שרדיו רמאללה תחנה יותר מוצלחת, 93.6 למי שתהה) ונתקלתי בשיר. אז גיליתי שהשיר דווקא מגניב ושאנחנו אוהבים את מיקה. גם גיליתי שלא משנה מה יגידו אין מקום להשוואה הטיפשית בינו לבין פרדי, כי מה לעשות – פרדי זה פרדי ושום מיקה לא יכול להיות משווה אליו. אבל במקום תואר הפרדי התורן הגיע מאוחר יותר תואר ה"מוציא סינגלים הכי גרועים במקום סינגלים מצוינים שפשוט נשארו שירים באלבום" וככה הוא הוציא את השירים שהוא לא היה צריך להוציא ואת השירים היותר טובים הוא השאיר באלבום. לא משנה מה תגידו, מדובר בפופ מתקתק, ממש סוכרייה על מקל. אבל גם אני צריכה את הפופ הזה כי הוא כיף, הוא נחמד והוא עושה טוב על הלב כל פעם ששומעים אותו http://youtube.com/watch?v=89GB7z_Ogt0