סיכום - ישראל

[cubano1]

סיכום - ישראל

אחרי שנגמרו הופעות הישראלים ברוטרדם, אפשר להתחיל לסכם. בנות באופן כרוני, המצב בהתעמלות קשה מאד. הנבחרת הגיע לרוטרדם עם ארבע מתעמלות, כשמותר חמש. מתכונת התחרות מאפשרת לחמש מתעמלות לבצע תרגיל על כל מכשיר במוקדמות, ומותר לזרוק את הציון הנמוך ביותר. המשמעות היא שלישראל אין מספיק עומק להביא מתעמלת חמישית, והנבחרת היתה צריכה להחשיב כל ציון, כולל נפילות ופאשלות. אני משער שלתקציב היה פה חלק משני, ושזה יותר עניין שהענף פה פשוט לא מצליח לייצר כמות של מתעמלות ברמה בינלאומית, בין אם זה חוסר במאמנים טובים, חוסר במתקנים או העדר תמריצים. רוני רבינוביץ' וולריה מקסיוטה הובילו את הנבחרת. רוני נתנה הופעה יציבה, שנתנה לה את המקום ה48 בקרב רב, עם ציון 52.332. ולריה היתה קצת פחות יציבה והחשיבה ציון נמוך על המקבילים (נפלה?) והגיע למקום ה 55 בעולם, עם ציון של 52.082 בשביל לקבל פרספקטיבה על הציונים האלה, המנצחת בתחרות קיבלה קצת מעל 60 נקודות, ואילו האחרונה שהצליחה להשתחל לגמר הקרב רב (24 המתעמלות בעלות סך הציונים הגבוה ביותר על ארבעת המכשירים מהמקודמות, מקסימום שתי מתעמלות מכל מדינה) קיבלה 54.566 האמת המצערת היא - שגם ביום הכי טוב של המתעמלות שלנו, הן לא היו מצליחות להשתחל לגמר קרב רב באליפות עולם, מהסיבה הפשוטה שאין להן מספיק קושי בתרגילים. מבחינת מכשירים בודדים, התוצאה הכי איכותית של ישראלית היתה של ולריה בקפיצות, היחידה עם ציון מעל 14 נקודות מהישראליות, שמיקם אותה במקום ה-18 בעולם! ועוד חדשות רעות - גם אם הנבחרת היתה בנויה מארבע רוני רבינוביץ', היא היתה מסיימת את התחרות הקבוצתית במקום ה - 16, רחוק מאד מהסף של שמונה הגדולות שעולות לגמר. כאמור, אף מתעמלת ישראלית לא העפילה לגמר הקרב רב באליפות העולם השנה. אני חושב שהפעם האחרונה (והיחידה?) שזה קרה היה ב 1994, עם מיכל שחף באוסטרליה. אף מתעמלת גם לא העפילה לגמר על מכשיר בודד. בנים אצל הבנים המצב נראה על פניו הרבה יותר טוב. יש את אלכס שטילוב שנתן הופעה מכובדת ומיצב את עצמו בטופ העולמי בקרב רב (העפלה לגמר + מקום עשירי בגמר) וגם בקרקע (מקום רביעי). אני חושב שדווקא הפספוס של המדליה היה ברכה. זה הזכיר לכולם שהמצב בצמרת העולמית מאד דינמי. לאליפות הנוכחית לא הגיעו, או לא העפילו לגמר מתחרים כמו ג'רבאזיו דפרר הספרדי, דיאגו היפוליטו הברזילאי, מריאן דרגולסק הרומני, וזואו קאי הסיני. ועדיין, אלכס מצא את עצמו מוקף במתחרים מוכשרים כגון היווני קוזימידיס, ודניאל פרוויס הבריטי שלא היה מוכר ברמה הזאת. בנוסף נשמו בעורפו מתחרים רצינים כמו אדי פנב הבולגרי שמתאמן במכללות בארה"ב, וסטיבן לג'נדר האקרובט האמריקאי. המסקנה היא מאד ברורה - למצב את עצמך בטופ העולמי על מכשיר כלשהו זה לא מספיק. אמנם השופטים כבר מכירים ומוקירים ועוזרים, אבל אתה עדיין צריך לחדש בכל תחרות בשביל להשאיר את העולם במתח. הביקורת הזאת היא לא שיפוטית - אלכס חוזר מפציעה לא קלה והגיע למעמד הזה כנגד הרבה סיכויים. לא הייתי מצפה לראות אלמנטים חדשים בתחרות הספציפית הזאת - אבל כן אצפה לראות חידושים לשנה הבאה. הוא ספורטאי מדהים בעיני, ואני מקווה שיצליח להמשיך לעובד במלוא המרץ והמתח וללא פציעות לקראת לונדון 2012. מביא משהו מיוחד לענף, ולראות מתעמל בכזה גובה מוקף בכל הגמדים זה מרשים, וזה נראה עוד יותר מרשים כשהוא מתעופף באויר, ומתהפך ומתברג. וחזרה לבנים - הנבחרת הגיע בהרכב מלא לתחרות, עם שמות כמו פאבל גופמן, פינאליסט קרב רב אולימפי מאתונה, נועם שחם, פינאליסט בהתעמלות מכללות, פליקס אהרונוביץ' גם מהמכללות, והותיקים אדי גולוב ואלכס חמודיס. אבל משהו שם לא מתקתק. גם עם הציונים הגבוהים מאד של אלכס, הנבחרת לא סיפקה את הסחורה בדמות סיום בטופ 24 שהיה מספיק להעפלה לאליפות העולם שנה הבאה ביפן. הם סיימו במקום ה 26 ולאולימפיאדה בלונדון לא תהיה לנו נבחרת, משהו שהיה יכול לעזור מאד לאלכס.

 

[אמא לה3]

כרגיל, סיכום מעולה

ניתוח חד מאוד באבחנות. מה שכן, איגוד ההתעמלות פירסם בזמנו, בדף הפייסבוק שלו, שהנבחרת בנים נסעה אך ורק לקדם ולעזור לאלכס להשיג את מטרותיו. מה שכן, והפנייה היא לאורן אהרוני, הקורא היקר, דוקא כתבות כמו הסיכום של קובנו, יכולות כן לתרום לענף, להגביר את המודעות ולפקוח עינהם של העוסקים בספורט. כתבות אשר מהללות ומפארות את ההשגים של הבנות (ואני לא מכלילה דוקא את רוני בהן), לדעתי לא ממש עושות את העבודה. מישהו חייב לדעת על המצב הקשה של ההתעמלות, לדעת שיש מי שלא רואה בהשגים את פיסגת השאיפות הישראליות, אאל חייבים לקום ולעשות מעשה. יש הרבה דברים שנכתבו כאן (בסיכום של קובנו), כולם בענף יודעים ואף אחד לא מדבר עליהם מהמון סיבות. אז אולי המקום הוא כן בעיתונות הממלכתית?

 

[KN8]

שוב - כתבה! מעולה.

אני כבר מרשה לעצמי לקרוא לסיכומים שלך "כתבות". אתה פשוט מנתח דברים בצורה מאוד עניינית ובאופן שגורם לאנשים לחשוב. חבל שהכתבות שלך לא נחשפות במדיה הציבורית אלא רק כאן בפורום... ולגופו של עניין, נתחיל בבנות: אני מסכים עם כל מילה שכתבת. הבעיה העיקרית לדעתי היא לא בשיטת הדירוג הישראלית שמחולקת לרמות התקדמות אדפטיביות(ובאופן הזה מזכירה את שיטת ההתקדמות האמריקאית שמחולקת ל10 רמות + רמת elite שגם היא מחולקת לכמה מדרגים) אלא בחומר האנושי הקיים בענף בארץ. יש פה אנשים טובים בענף, אני חלילה לא מאשים את אלו שנותנים את המקסימום, אבל כנראה שזה לא מספיק..קשה לי לומר אם הבעיה היא במאמנים או במתעמלות עצמן..לדעתי הבעיה מתחילה מגבוה ויורדת למטה עד רמת המאמנים (אני מאמין שאם רוני רבינוביץ הייתה מקבלת תנאי אימון כמו שנהוג בג'ימים הגדולים בעולם - מצבה היה שונה הן מבחינת הביצועים והן מבחינת רמת הקושי של האלמנטים). בעיה נוספת היא באיתור מתעמלות. ואולי זאת הבעיה המרכזית! יכול להיות שמערכת איתור הכשרונות בענף לא עובדת כראוי..יש הרי מספיק ילדות שהולכות לחוגי התעמלות (עובדה שבכל האיגודים יש תפוסה מלאה..) ויש מצב שחלקן מאוד מוכשרות ומתאימות גם פיסית וגם מבחינת הכישורים לרמה לאומית לפחות אך הבעיה היא שלא מאתרים את זה בזמן! ולא מודיעים להוריהם בזמן! ואז אותן ילדות הופכות להיות הטובות ביותר בג'ים השכונתי שלהן אבל לא מתקדמות הלאה ולבסוף פורשות מהחוג וממשיכות הלאה בחייהן.. עוד בעיה מרכזית שכבר ציינתי פה היא מידת החשיפה התקשורתית.לצערי, יש מדינות שבהן ספורטאים בענף ההתעמלות מצליחים לפרוץ ברמה הבינלאומית (כדוגמת הבריטים בשנים האחרונות - גם אצל הבנות וגם אצל הבנים) וזה מעודד עוד ועוד ילדים ובני נוער להיכנס לתחום כי התקשורת מפארת את ההישגים ובאופן טבעי זה גורם לאנשים להתעניין בענף ולרצות להצליח בו בעצמם. בארץ - הכל סובב סביב הכדורגל והכדורסל. כשפותחים עיתון ספורט, 5 או 6 העמודים הראשונים זה כל מיני כתבות שטות של ריכולים על שחקנים ומאמנים ומה ההוא אמר ומה השחקן הזה אמר וכו' וכו'..אין כמעט כתבות ספורט איכותיות. במקום למלא את העתיון בריכולים וקשקושים היה רצוי למלא אותו בכתבות עומק על ענפים אולימפיים כדוגמת ההתעמלות. כשתהיה חשיפה גדולה יותר גם בעיתונות אבל בעיקר בטלויזיה (איך לעזעזאל לא משדרים בערוץ 1 לפחות תקצירים של התחרות אליה שלחנו שתי נבחרות??!!) אני סבור שיותר ילדות יתעניינו וירשמו לחוגי התעמלות. בקשר לבנים: אני כבר הודיתי בעבר שאני לא מבין גדול בהתעמלות גברים. אני חושב כמו כולנו שאלכס הוא ספורטאי מצויין! צריך כמובן להמשיך לטפח אותו ולתת לו את כל האמצעים להמשיך להצליח. ההישג המרשים שלו (עליה לקרב רב וסיום במיקום 10 + מקום רביעי בקרקע) הוא הישג חשוב ואלכס הוא היחידי שלמעשה שומר את ישראל בטופ העולמי בענף. אבל! זה לא יהיה נכון להתמקד רק בו ולהשקיע רק בו. קראתי לאחרונה באחד העיתונים שיש כוונה להשקיע את מירב המאמצים והכספים באלכס כי הוא ההבטחה היחידה שלנו בענף. לדעתי זאת תהיה טעות ובכיה לדורות! אם רוצים להתקדם צריך (כמו אצל הבנות) להגיע לבתי ספר ולאתר ילדים שאוהבים התעמלות ורוצים להתקדם בתחום. ולסיום, אני באופן אישי מרגיש צורך עז לעשות משהו למען הענף בארץ. זה יכול להיות בכל דרך מקורית שניתן להעלות על הדעת. אם יש פה מישהו \מישהי שמוכנים לתרום מזמנם ואפילו להיפגש ולנסות להעלות רעיונות אני אשמח לקבל הצעות. היה יכול להיות מאוד נחמד לעשות מפגש פורום ולדון על זה ביחד אבל לבנתיים מי שיש לו רעיונות יכול לפנות אליי (גם במייל הפרטי פה) ואולי נצליח לממש משהו.. שתהיה לכולנו צפיה מהנה ביום האחרון לאליפות העולם! תהנו..

 

[אמא לה3]

ל KN8

רוצה לענות לך על כמה נק' שהעלת. 1. נכון, הרבה העירו בעבר על שיטת הדירוג הישראלית. כרגע, זה מה יש. לא רואה שמישהו בעתיד הקרוב ישנה את זה. יש לזה את היתרונות וכמובן, את החסרונות. לטעמי האישי בלבד, הציפייה (או הדרישות) בהתקדמות של הדרגות הנמוכות היא נמוכה מדי, צריך אולי להעלות את הסף לכל דרגה בשביל להגיע לדרגות קושי גבוהות בג'וניור/סניור שלנו. 2. מבחינת המאמנים בארץ. כל המאמנים העוסקים בתחרותי, כולם נותנים את הנשמה למען המתעמלות שלהן, אבל ממש, מבחינת ההשקעה/שעות האימונים והציוד. ושוב, אני מכירה גם מאמנות שהרציונל שלהן (וזוהי גדולתן על פני האחרות) שהן יודעות שהן לא יודעות הכל ועושות הרבה על מנת להתפתח וללמוד עוד ועוד בענף. ויש כמובן את אלו שחושבות שהן יודעות כבר הכל (וזהו, מבחינתי, חסרונן הגדול), אבל ההשקעה במתעמלות עדיין השקעה עצומה. 3. לגבי רוני וחברותיה. נכון שהדר יוסף ואפילו "ברלין" בוינגייט, אינם אולמות מהשורה הראשונה, אבל הם מספקים בהחלט, הרי אלכס שטילוב מתאמן באותו אולם בדיוק עם רוני ותראו איפה הוא היום. זה לא תרוץ. 4. מערכת האיתור בארץ. עם זה אני מסכימה בכל לשון. מערכת האיתור דפוקה (וזה בעדינות), מרכזי ההתעמלות בארץ פורחים/זורחים, מאות מתעמלות מוכשרות מתבזבזות בחוגים וזה נורא. עם זה כן יש מה לעשות (ויסלחו לי חברותי המקסימות מענף האקרובטיקה), לדעתי, מאמני התחרותי צריכים לפרסם ולעשות מיונים גם בחוגים העממיים, בבתי הספר בימי מיונים מוגדרים. עליהם (המאמנים התחרותיים או מי מטעמם) לקבוע עם מאמני העממי ולהגיע ולראות תוך שיתוף פעולה מלא מצד המאמנים העממיים. רק כך תגדל ההכרה בענף התחרותי. 80 אחוז מהמתעמלות/הורים לילדות בחוגים בכלל לא מבינים או יודעים על הסיכוי הקיים לביתם להשתלב במערכת התחרותית (וכשהם יודעים, לרב, זה מאוחר מדי). 5. תקשורת. תקשורת, תקשורת. חשיפה וכמה שיותר כתבות ומאמרים בנושא בעיתונות המקומית, הארצית. כשאורן כותב בויינט - להגיב וכמה שיותר, כך הדרישה לקריאה והתעניינות בענף תעלה. כולנו כאן מתוך רצון לעזור ולקדם את הענף. דיברנו כבר רבות רבות על מה ניתן לעשות. אם יש רעיונות, בשימחה אשתף פעולה.