סיכום עונה רגילה מהאגדות של הפאקרס
הסיפור של העונה הזו התחיל בשבוע 9. בדרייב הראשון רודג'רס שובר את עצם הצווארון (לא יודע את המונח המדויק).
משום מה יש שחשבו שהוא יחזור לאחר 3 שבועות...
להלן אירועים שקרו. אלמלא כל אחד ואחד מאלה, הפאקרס לא היו בפלייאוף:
שבוע 10 - שיקאגו מפסידים לדיטרויט כשהם לא מצליחים להשוות עם נסיון ל-2 40 שניות לסוף.
שבוע 11 - דיטרויט מפסידים לפיטסבורג (3 נצחונות בלבד) לאחר שברבע האחרון הם מובילים ב-4 ובמקום לבעוט ל-3 נקודות בטוחות שווארץ מחליט ללכת על FAKE ולא מצליח. זאת כנראה נקודת המפנה בעונה של הליונס. לאחר איבוד המומנטום, הם הפסידו ב-10. ההנחה היא שאם דיטרויט היו מנצחים ומגיעים לעמדה לעלייה לפלייאוף, הם היו מלבישים את קלווין ג'ונסון מול מינסוטה במחזור האחרון ועולים לפלייאוף. לכן החשיבות של כל הפסד של דיטרויט שהיו במאזן של 6 נצחונות ו-3 הפסדים!!!!
סוף עונת 2012 - סיאטל מוותרים על מאט פלין. במהלך העונה הנוכחית - אוקלנד מוותרת עליו ולאחר מכן גם באפאלו. בסך הכל 3 קבוצות מוותרות על החמור הלבן (רודג'רס לא יכול להיות המשיח בלי החמור הלבן).
שבוע 12 - לאחר 2 QB (וואלאס וטולזין) שהיו מחרידים ופיגור ברבע האחרון מול מינסוטה של 23-7!!!! הוחלף טולזין במאט פלין שהוביל את הפאקרס להארכה ולתיקו שמתברר בדיעבד כיקר מפז. כאמור, בהנחה שלליונס היה על מה לשחק ונצחון שלהם על מינסוטה במחזור האחרון היה מוביל ל-3 קבוצות במאזן 8-8 ועליה של הליונס לפלייאוף, אלמלא התיקו הזה.
במקביל באותו מחזור, הליונס מפסידים לטמפה ביי (2 נצחונות עד אז) בבית.
שבוע 13 - שיקאגו מפסידים למינסוטה לאחר הובלה ב-10 הפרש ברבע האחרון. טרטסמן מחליט ללכת על שער שדה לנצח את המשחק בדאון שני!!! למרות שיש זמן להתקרב עוד קצת. גולד - הבועט המדוייק בהיסטוריה מחטיא מ-47 יארד והווייקינגס מנצחים בהארכה.
במקביל, באותו מחזור 3 ימים לפני כן בחג ההודיה, הפאקרס מפסידים לליונס 10-40 והעונה נראית אבודה ובלתי הפיכה יותר מתמיד.
שבוע 14 - הפאקרס מפסידים במחצית 21-10 לאטלנטה והייאוש מורגש ומוחשי בשילוב עם טעם ההפסד בדיטרויט. במחצית השניה הפאלקונס לא עשו עוד נקודה ומאט פילן מוביל לקאמבק נוסף ונצחון 22-21. ג'ארט בוש חותם את הנצחון עם חטיפה בפנים של טוני גונזלס. כן. ג'ארט בוש!!!
במקביל, בפילדלפיה יורד שלג שמחסה את השחקנים עד הברכיים. מה שמוביל ל-7 פאמבלים של דיטרויט (3 מהם איבדו) ודריסה טוטאלית של לשון מקוי את ההגנה של דיטרויט שמשחקת על מחלקיים. אני מאמין שלשלג הכבד היה תפקיד מרכזי בנצחון של פילי.
שבוע 15 - הפאקרס מפסידים לדאלאס 26-3 במחצית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! במחצית השניה מאט פלין ואדי לייסי מובילים את הפאקרס ל-5 TD ב-5 דרייבים. טוני רומו נחטף פעמיים בדקות האחרונות, כשהחטיפה החותמת של טרמון וויליאמס אחת הוירטואוזיות שראיתי.
למחרת ב-MNF, בולטימור לא עושה בדיטרויט אפילו לא TD אחד. אבל מנצחת 18-16 עם שער שדה מ-61 (שישים ואחד) יארד של ג'אסטין טאקר.
שבוע 16 - הפאקרס מפסידים לפיטסבורג במשחק מרתק ומלא תהפוכות. בחדר ההלבשה, מקארת'י מודיע לשחקנים שלו שלא יהיה פלייאוף השנה (הוא חשב שהליונס ניצחו). אבל...
במקביל, הליונס מפסידים בבית לג'איינטס העלובים לאחר הובלה 20-13 ברבע האחרון, רק כדי שסטאפורד יבצע PICK SIX לשיוויון במשחק והפסד בהארכה.
מאוחר יותר ב-SNF, שיקאגו צריכה נצחון בפילדלפיה כדי לעלות לפלייאוף. הם מפסידים 54-11.
שבוע 17 - רודג'רס חוזר סוף סוף.
גרין ביי מול שיקאגו על אליפות הבית.
ברבע השני פפרס עושה סאק ופאמבל לרודג'רס. כולם חושבים שמסירה לא מושלמת, אבל באינסטינקט בויקין מרים את הכדור. רוודג'רס לוחש לו RUN FOREST RUN ויש לנו TD ראשון.
פאסט פורוורד לרבע האחרון. GB מפסידים ב-8 הפרש לאחר TD מהמם של מארשל. הברס נראים בלתי ניצנים לעצירה בשלב הזה.
רודג'רס מוביל דרייב של 77 יארד ל-TD. שיקאגו מובילים 28-27.
שיקאגו נעצרים לאחר דרייב של 5 דקות.
מה שמוביל לאחד הדרייבים הכי גדולים בהיסטוריה המפוארת של GB.
3 המרות של דאון רביעי: הראשונה בקו ה-22 של GB לאחר שלאנג וסיטון משכנעים את מקארת'י ללכת על זה. ההמרה מוצלחת, לא לפני שניה לפני שנגמר שעון ה-40 שניות, רודג'רס מונע מערך לא חוקי כשהוא מזיז את ה-TE לעבר הקו (מדהים לכמה דברים קטנים ה-QB צריך לשים לב ברגעים כל כך מותחים. זו בדיוק מסוג העבירות שגומרות עונה).
לאחר מכן המרה של דאון שלישי בריצה של רודג'רס עם פייק אייברסוני ללאנס בריגס.
עוד דאון רביעי מוצלח עם מסירה לג'ורדי נלסון (ה-MVP של המשחק).
ו.... דאון רביעי ל-8 יארד. 48 יארד מהמטרה. מל טאקר מביא אול אאוט בליץ. ג'ון קון שעומד ליד רודג'רס קורא לבאקטיארי (התאקל השמאלי) לקחת את פפרס ושהוא בעצמו ידאג לקורנר שמגיע קרוב יותר לסנטר וגם יותר שווה כוחות אליו. באקטיארי לא שומע את קון ולוקח את הקורנר. פפרס חופשי לגמרי וקון שבאופן ראשוני לא הולך על פפרס צריך להגיע כל הדרך מימינו של ה-QB ומצליח להגיע לירך של פפרס ומעקב אותו מספיק כדי שרודג'רס ייברח שמאלה לשחרר מסירה שמאוד קשה לביצוע לקוב שרץ חופשי. קוב תופס את הכדור שמגיע במהירות מעבר לכתף שלו. לא תפיסה פשוטה, בטח לא כשכל העונה תלויה בו. ציינתי כבר שקוב חזר למשחק הזה מהיעדרות ארוכה יותר אפילו מרודג'רס....
מהלך היישר לפנתיאון של הפאקרס, וסיום הולם לעונה (רגילה) לא הגיונית שאוהדי הפאקרס ייזכרו לכל החיים וייספרו לנכדים שלהם בלי קשר לתוצאות בפלייאוף.
עכשיו, מישהו יכול להגיד שלפאקרס אין סיכוי מול הניינרס?
בתודה מראש לכל מי שקרא, ובטח למי שקרא עד הסוף,
אוהד פאקרס מלא גאווה.
הסיפור של העונה הזו התחיל בשבוע 9. בדרייב הראשון רודג'רס שובר את עצם הצווארון (לא יודע את המונח המדויק).
משום מה יש שחשבו שהוא יחזור לאחר 3 שבועות...
להלן אירועים שקרו. אלמלא כל אחד ואחד מאלה, הפאקרס לא היו בפלייאוף:
שבוע 10 - שיקאגו מפסידים לדיטרויט כשהם לא מצליחים להשוות עם נסיון ל-2 40 שניות לסוף.
שבוע 11 - דיטרויט מפסידים לפיטסבורג (3 נצחונות בלבד) לאחר שברבע האחרון הם מובילים ב-4 ובמקום לבעוט ל-3 נקודות בטוחות שווארץ מחליט ללכת על FAKE ולא מצליח. זאת כנראה נקודת המפנה בעונה של הליונס. לאחר איבוד המומנטום, הם הפסידו ב-10. ההנחה היא שאם דיטרויט היו מנצחים ומגיעים לעמדה לעלייה לפלייאוף, הם היו מלבישים את קלווין ג'ונסון מול מינסוטה במחזור האחרון ועולים לפלייאוף. לכן החשיבות של כל הפסד של דיטרויט שהיו במאזן של 6 נצחונות ו-3 הפסדים!!!!
סוף עונת 2012 - סיאטל מוותרים על מאט פלין. במהלך העונה הנוכחית - אוקלנד מוותרת עליו ולאחר מכן גם באפאלו. בסך הכל 3 קבוצות מוותרות על החמור הלבן (רודג'רס לא יכול להיות המשיח בלי החמור הלבן).
שבוע 12 - לאחר 2 QB (וואלאס וטולזין) שהיו מחרידים ופיגור ברבע האחרון מול מינסוטה של 23-7!!!! הוחלף טולזין במאט פלין שהוביל את הפאקרס להארכה ולתיקו שמתברר בדיעבד כיקר מפז. כאמור, בהנחה שלליונס היה על מה לשחק ונצחון שלהם על מינסוטה במחזור האחרון היה מוביל ל-3 קבוצות במאזן 8-8 ועליה של הליונס לפלייאוף, אלמלא התיקו הזה.
במקביל באותו מחזור, הליונס מפסידים לטמפה ביי (2 נצחונות עד אז) בבית.
שבוע 13 - שיקאגו מפסידים למינסוטה לאחר הובלה ב-10 הפרש ברבע האחרון. טרטסמן מחליט ללכת על שער שדה לנצח את המשחק בדאון שני!!! למרות שיש זמן להתקרב עוד קצת. גולד - הבועט המדוייק בהיסטוריה מחטיא מ-47 יארד והווייקינגס מנצחים בהארכה.
במקביל, באותו מחזור 3 ימים לפני כן בחג ההודיה, הפאקרס מפסידים לליונס 10-40 והעונה נראית אבודה ובלתי הפיכה יותר מתמיד.
שבוע 14 - הפאקרס מפסידים במחצית 21-10 לאטלנטה והייאוש מורגש ומוחשי בשילוב עם טעם ההפסד בדיטרויט. במחצית השניה הפאלקונס לא עשו עוד נקודה ומאט פילן מוביל לקאמבק נוסף ונצחון 22-21. ג'ארט בוש חותם את הנצחון עם חטיפה בפנים של טוני גונזלס. כן. ג'ארט בוש!!!
במקביל, בפילדלפיה יורד שלג שמחסה את השחקנים עד הברכיים. מה שמוביל ל-7 פאמבלים של דיטרויט (3 מהם איבדו) ודריסה טוטאלית של לשון מקוי את ההגנה של דיטרויט שמשחקת על מחלקיים. אני מאמין שלשלג הכבד היה תפקיד מרכזי בנצחון של פילי.
שבוע 15 - הפאקרס מפסידים לדאלאס 26-3 במחצית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! במחצית השניה מאט פלין ואדי לייסי מובילים את הפאקרס ל-5 TD ב-5 דרייבים. טוני רומו נחטף פעמיים בדקות האחרונות, כשהחטיפה החותמת של טרמון וויליאמס אחת הוירטואוזיות שראיתי.
למחרת ב-MNF, בולטימור לא עושה בדיטרויט אפילו לא TD אחד. אבל מנצחת 18-16 עם שער שדה מ-61 (שישים ואחד) יארד של ג'אסטין טאקר.
שבוע 16 - הפאקרס מפסידים לפיטסבורג במשחק מרתק ומלא תהפוכות. בחדר ההלבשה, מקארת'י מודיע לשחקנים שלו שלא יהיה פלייאוף השנה (הוא חשב שהליונס ניצחו). אבל...
במקביל, הליונס מפסידים בבית לג'איינטס העלובים לאחר הובלה 20-13 ברבע האחרון, רק כדי שסטאפורד יבצע PICK SIX לשיוויון במשחק והפסד בהארכה.
מאוחר יותר ב-SNF, שיקאגו צריכה נצחון בפילדלפיה כדי לעלות לפלייאוף. הם מפסידים 54-11.
שבוע 17 - רודג'רס חוזר סוף סוף.
גרין ביי מול שיקאגו על אליפות הבית.
ברבע השני פפרס עושה סאק ופאמבל לרודג'רס. כולם חושבים שמסירה לא מושלמת, אבל באינסטינקט בויקין מרים את הכדור. רוודג'רס לוחש לו RUN FOREST RUN ויש לנו TD ראשון.
פאסט פורוורד לרבע האחרון. GB מפסידים ב-8 הפרש לאחר TD מהמם של מארשל. הברס נראים בלתי ניצנים לעצירה בשלב הזה.
רודג'רס מוביל דרייב של 77 יארד ל-TD. שיקאגו מובילים 28-27.
שיקאגו נעצרים לאחר דרייב של 5 דקות.
מה שמוביל לאחד הדרייבים הכי גדולים בהיסטוריה המפוארת של GB.
3 המרות של דאון רביעי: הראשונה בקו ה-22 של GB לאחר שלאנג וסיטון משכנעים את מקארת'י ללכת על זה. ההמרה מוצלחת, לא לפני שניה לפני שנגמר שעון ה-40 שניות, רודג'רס מונע מערך לא חוקי כשהוא מזיז את ה-TE לעבר הקו (מדהים לכמה דברים קטנים ה-QB צריך לשים לב ברגעים כל כך מותחים. זו בדיוק מסוג העבירות שגומרות עונה).
לאחר מכן המרה של דאון שלישי בריצה של רודג'רס עם פייק אייברסוני ללאנס בריגס.
עוד דאון רביעי מוצלח עם מסירה לג'ורדי נלסון (ה-MVP של המשחק).
ו.... דאון רביעי ל-8 יארד. 48 יארד מהמטרה. מל טאקר מביא אול אאוט בליץ. ג'ון קון שעומד ליד רודג'רס קורא לבאקטיארי (התאקל השמאלי) לקחת את פפרס ושהוא בעצמו ידאג לקורנר שמגיע קרוב יותר לסנטר וגם יותר שווה כוחות אליו. באקטיארי לא שומע את קון ולוקח את הקורנר. פפרס חופשי לגמרי וקון שבאופן ראשוני לא הולך על פפרס צריך להגיע כל הדרך מימינו של ה-QB ומצליח להגיע לירך של פפרס ומעקב אותו מספיק כדי שרודג'רס ייברח שמאלה לשחרר מסירה שמאוד קשה לביצוע לקוב שרץ חופשי. קוב תופס את הכדור שמגיע במהירות מעבר לכתף שלו. לא תפיסה פשוטה, בטח לא כשכל העונה תלויה בו. ציינתי כבר שקוב חזר למשחק הזה מהיעדרות ארוכה יותר אפילו מרודג'רס....
מהלך היישר לפנתיאון של הפאקרס, וסיום הולם לעונה (רגילה) לא הגיונית שאוהדי הפאקרס ייזכרו לכל החיים וייספרו לנכדים שלהם בלי קשר לתוצאות בפלייאוף.
עכשיו, מישהו יכול להגיד שלפאקרס אין סיכוי מול הניינרס?
בתודה מראש לכל מי שקרא, ובטח למי שקרא עד הסוף,
אוהד פאקרס מלא גאווה.
