סיכום פגישת אולמרט-בלייר
פגישתם של אולמרט-בלייר, כפי שרק יכולנו לראות את חלקה במסיבת העיתונאים הצטיירה גם כהישג לבלייר. שקיעתו של בלייר יחד עם שקיעת השמש העולה של מלחמת עיראק והחזון למזרח תיכון דמוקרטי -עליו הוא הימר יחד עם בוש בשאיפתו (הלגיטימית) לשים את בריטניה על המפה הדיפלומטית הבין לאומית. המלחמה והחזון הפסידו, אבל בלייר בכל זאת נראה במסיבת העיתונאים כמי שהביא, לפחות הישג טקטי לארצו מבחינה של חשיבותה של מעמדה של בריטניה . הסתירה הזאת יכולה להתקיים, כי עצם ההימור של בלייר על ציר אמריקה במקום הציר האירופי - ללא קשר לתוצאות ההרסניות של המלחמה והחזון הדמוקרטי במזרח התיכון - גרם למעין תפנית של מעמדה של בריטניה, כשותפה בכירה של "מובילת מדיניות" במקום עוד אחת מהארצות באירופה הרואות עצמן כאופוזיציה לאמריקה. את היחס של בריטניה כ"מובילת מדיניות" לצידה של ארה"ב היה ניכר ביחסו של ראש ממשלה אולמרט, אומנם מנוסה בפוליטיקה -אבל חדש בטור ראש ממשלה - שניכר כי הרבה להתייעץ עם בלייר (ואף הזכיר זאת בראיון עם אמה הרד : "למדתי מידידיי בבריטניה ואמריקה שחוזק הקואליציה היא כחוזק המנהיג" כמו גם רצונו ללמוד את צורת ניהול המשרד של בלייר ולהעתיקו בנושא CHAF OF STAFF - ראש הסגל, בעברית -הם סימנים מובהקים לכך) מלבד זאת אולמרט עצמו התייחס אליו כשותף בכיר "בקביעת מדיניות", עקב קרבתו לאמריקה והיותו באירופה - מהווה ציר קישור ייחודי לתיאום מדיניות מול אירופה. עצם שאלתה של איילה חסון שהופנתה לבלייר בדבר : "האם תמליץ לאולמרט לדבר עם החמאס?" מצביעה על המגמה הזאת של ציר בריטניה-אמריקה החדש שנבנה. בריטניה, על פי בלייר רוצה "להוביל מדיניות" ולא להיות אופוזיציה. היא שואפת להיות על ההגה של אמריקה ולא על הברקס של אירופה. מה שמביא את בריטניה לציר אינטרסים משותף של ישראל- אמריקה. אם עד כה היה את "ציר הרשע" (אירן , מה שהיה פעם עיראק וצפון קוריאה) – ניתן לגלגל על הלשון את "ציר הטובים" : ישראל-בריטניה-ארה"ב. לפיכך הפך בלייר את בריטניה למפתח קישור חשוב של מדיניות ישראל מול אירופה, ותקע יתד בהשפעת בריטניה על תהליך השלום במזרח התיכון. בלייר אימץ את המדיניות של אמריקה , לפיכך שעדיפות היא למו"מ, אך אם לא יצלח לא ייתנו לססטוס קוו לנצח את היציבות במזרח התיכון ו"תוכנית ההתכנסות" תצא לדרך. אף הוסיף בלייר להסביר את שלוש (3) התנאים של הקהילה הבין לאומית כאילו נשמעו מפיו של ישראלי לכל דבר. שגריר בריטניה אף הוא הוסיף במענה לשאלה של איילה חסון "האם דנו בתוכנית ההתכנסות בקצרה ?" ש"הם דנו בתוכנית ההתכנסות בהרחבה" ענה והמשיך לעיני המצלמות : "תוכנית ההתכנסות זאת המציאות". אולמרט יכול לצאת מרוצה מפתיחת דלת חשובה באירופה, דבר שישראל כה חסרה לו שם, בתוך כל תהליך המאמץ שלו להביא לתמיכה בינ"ל ל"תוכנית ההתכנסות" שהוא קריטי כעת, בבריטניה, שהאינטרסים שלה שמתקרבים לאמריקה יותר ויותר מתחילים לנשוק לאלה של ישראל ובלייר עצמו יכול לרשום לעצמו "וי" על הישג בתוכניתו להציב את בריטניה כ"מובילת מדיניות" על המפה הבין לאומית.
פגישתם של אולמרט-בלייר, כפי שרק יכולנו לראות את חלקה במסיבת העיתונאים הצטיירה גם כהישג לבלייר. שקיעתו של בלייר יחד עם שקיעת השמש העולה של מלחמת עיראק והחזון למזרח תיכון דמוקרטי -עליו הוא הימר יחד עם בוש בשאיפתו (הלגיטימית) לשים את בריטניה על המפה הדיפלומטית הבין לאומית. המלחמה והחזון הפסידו, אבל בלייר בכל זאת נראה במסיבת העיתונאים כמי שהביא, לפחות הישג טקטי לארצו מבחינה של חשיבותה של מעמדה של בריטניה . הסתירה הזאת יכולה להתקיים, כי עצם ההימור של בלייר על ציר אמריקה במקום הציר האירופי - ללא קשר לתוצאות ההרסניות של המלחמה והחזון הדמוקרטי במזרח התיכון - גרם למעין תפנית של מעמדה של בריטניה, כשותפה בכירה של "מובילת מדיניות" במקום עוד אחת מהארצות באירופה הרואות עצמן כאופוזיציה לאמריקה. את היחס של בריטניה כ"מובילת מדיניות" לצידה של ארה"ב היה ניכר ביחסו של ראש ממשלה אולמרט, אומנם מנוסה בפוליטיקה -אבל חדש בטור ראש ממשלה - שניכר כי הרבה להתייעץ עם בלייר (ואף הזכיר זאת בראיון עם אמה הרד : "למדתי מידידיי בבריטניה ואמריקה שחוזק הקואליציה היא כחוזק המנהיג" כמו גם רצונו ללמוד את צורת ניהול המשרד של בלייר ולהעתיקו בנושא CHAF OF STAFF - ראש הסגל, בעברית -הם סימנים מובהקים לכך) מלבד זאת אולמרט עצמו התייחס אליו כשותף בכיר "בקביעת מדיניות", עקב קרבתו לאמריקה והיותו באירופה - מהווה ציר קישור ייחודי לתיאום מדיניות מול אירופה. עצם שאלתה של איילה חסון שהופנתה לבלייר בדבר : "האם תמליץ לאולמרט לדבר עם החמאס?" מצביעה על המגמה הזאת של ציר בריטניה-אמריקה החדש שנבנה. בריטניה, על פי בלייר רוצה "להוביל מדיניות" ולא להיות אופוזיציה. היא שואפת להיות על ההגה של אמריקה ולא על הברקס של אירופה. מה שמביא את בריטניה לציר אינטרסים משותף של ישראל- אמריקה. אם עד כה היה את "ציר הרשע" (אירן , מה שהיה פעם עיראק וצפון קוריאה) – ניתן לגלגל על הלשון את "ציר הטובים" : ישראל-בריטניה-ארה"ב. לפיכך הפך בלייר את בריטניה למפתח קישור חשוב של מדיניות ישראל מול אירופה, ותקע יתד בהשפעת בריטניה על תהליך השלום במזרח התיכון. בלייר אימץ את המדיניות של אמריקה , לפיכך שעדיפות היא למו"מ, אך אם לא יצלח לא ייתנו לססטוס קוו לנצח את היציבות במזרח התיכון ו"תוכנית ההתכנסות" תצא לדרך. אף הוסיף בלייר להסביר את שלוש (3) התנאים של הקהילה הבין לאומית כאילו נשמעו מפיו של ישראלי לכל דבר. שגריר בריטניה אף הוא הוסיף במענה לשאלה של איילה חסון "האם דנו בתוכנית ההתכנסות בקצרה ?" ש"הם דנו בתוכנית ההתכנסות בהרחבה" ענה והמשיך לעיני המצלמות : "תוכנית ההתכנסות זאת המציאות". אולמרט יכול לצאת מרוצה מפתיחת דלת חשובה באירופה, דבר שישראל כה חסרה לו שם, בתוך כל תהליך המאמץ שלו להביא לתמיכה בינ"ל ל"תוכנית ההתכנסות" שהוא קריטי כעת, בבריטניה, שהאינטרסים שלה שמתקרבים לאמריקה יותר ויותר מתחילים לנשוק לאלה של ישראל ובלייר עצמו יכול לרשום לעצמו "וי" על הישג בתוכניתו להציב את בריטניה כ"מובילת מדיניות" על המפה הבין לאומית.